לוי נ' בית שמש

פסק דין

1) עניינה של התביעה הנו השבה או פיצוי לתובעת, בגין מחשב נייד שהותירה אצל הנתבעת לתיקון (להלן: "המחשב"). התובעת עותרת לפיצוי בסך 3,200 ₪.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

4) התובעת טוענת בכתב תביעתה, כי כ-10 חודשים עובר להגשת התביעה ביום 7.2.13, השאירה מחשב נייד לתיקון אצל הנתבעת. התובעת טוענת כי במחשב מצויות תמונות משפחתיות. בדיון לפניי טענה התובעת כי המחשב אף כלל עבודות שלה. כבר יוער, כי מכתב התביעה, לא ברור באם התביעה היא להשבת מכשיר המחשב או שמא פיצוי לפי ערכו. בהקשר זה נרשם על-ידי התובעת בפרשת תביעתה - הפרושה על מחצית העמוד, מבלי שיצורפו לה נספחים - כהאי לישנא: "אבקש להחזיר לו את ה 300 שקלים ולקבל את ה 3500 מחשב נייד שלי בחזרה + כרטיס זיכרון".

כאמור, התובעת כימתה את תביעתה והעמידה את הסעד הכספי על סך 3,200 ₪.

5) מנגד, בכתב הגנתה, טוענת הנתבעת, כי לפני כשנתיים (עובר ליום 16.2.13) הביאה התובעת מחשב נייד לבדיקה במעבדה של הנתבעת. לאחר בדיקה, התברר כי במחשב קיימת תקלה בלוח ה-"אם" וכן בדיסק הקשיח. הנתבעת טוענת כי עלות התיקון הנה 1,500 ₪. לטענת הנתבעת, נציגה התקשר לתובעת ועדכן אותה בממצאי בדיקתו וכן בעלות הצפויה. לדבריו, הנתבעת מסרה לו שהיא זקוקה לשהות לחשוב וכי תשיב לו בהמשך. משעברו מספר שבועות ללא התייחסות של התובעת, לטענת הנתבעת, נציג הנתבעת שוחח שוב עם התובעת וביקשה להודיעו באם רצונה בתיקון, שאם לא כן נדרשת היא לסור למעבדה בכדי לקבל את המחשב בחזרה וכן לשלם עבור הבדיקה. לטענת הנתבעת, חלפו מספר חודשים, ואז הגיעה התובעת לנתבעת בבקשה לתקן מחשב נייח שלה. זה תוקן, אך הובהר לה באותו מעמד כי עליה גם לקחת את המחשב הנייד, אחרת הוא ייזרק לפח שכן הנתבעת אינה שומרת על חפצים לטווח ארוך ולא תהיה אחראית עליו.

עוד טוענת הנתבעת להגנתה, כי לאחר מספר חודשים לאחר מכן, שוב הגיעה התובעת לחנות הנתבעת, רכשה ציוד מחשבים והבטיחה לשלם בשלב מאוחר יותר עבור רכישת הציוד האמור. באותו מעמד, נמסר לתובעת על-ידי נציג הנתבעת, כי המחשב הנייד מעוכב כערובה לתשלום עבור הציוד שנרכש כאמור. לטענת הנתבעת, התובעת אישרה זאת.

6) הנתבעת ממשיכה בהגנתה וטוענת, כי לאחר מספר שבועות, שוחח שוב נציג הנתבעת עם התובעת וביקשה להסדיר את החוב הן עבור רכישת הציוד לעיל והן עבור בדיקת המחשב הנייד. לגרסת הנתבעת, התובעת הבטיחה לעשות כן בהקדם. ברם, חלפו שנתיים מאז הובא המחשב לבדיקה והתובעת לא טרחה לגשת לנתבעת כדי לפרוע או חובה ולקבלו בחזרה.

7) לטענת הנתבעת, רק לאחר מספר שבועות לאחר מכן, התובעת הגיעה לחנות הנתבעת וביקשה את המחשב. נציג הנתבעת הבהיר לה כי שחרור המחשב מותנה בתשלום 150 ₪ עבור הבדיקה יחד עם 400 ₪ בגין הציור שנרכש כאמור לעיל. לטענת הנתבעת, התובעת לא גילתה כל סימפטיה למחשב ולא פרעה את חובה. הנתבעת טוענת, כי השגיחה על המחשב מעבר לסביר, קרוב לשנתיים, וכי בכל מקרה אין זה מתפקידה להשגיח ולשמור על כגון-דא לתקופה כה ארוכה.

8) בכתב הגנתה הציעה הנתבעת, לפנים משורת הדין - כדבריה, פשרה לפיה היא מתחייבת להשיב לתובעת את המחשב הנייד שלה באותה צורה שהגיע אליה, וכי התובעת תשלם את החוב על סך 575 ₪. עוד בהקשר זה, בדיון שהתקיים בתובענה, בהעדר התייצבות התובעת, שב נציג הנתבעת על הצעתו, ואף שיפר אותה - כדבריו, בכך שהוא ישיב לתובעת את המחשב הנייד במצבו הקיים, וכי תשלם לו התובעת סך של 300 ₪.

יוער, כי בהעדר התייצבות התובעת לדיון מיום 21.11.13, ניתן פסק דין הדוחה את התביעה. באותו דיון נרשמו בין היתר, דברי נציג הנתבעת לפיהן הנו מוותר על פסיקת הוצאות לטובתו, אולם אם תבקש התובעת את חידוש הדיון בתביעתה, יעמוד על הוצאותיו - וכך היה. לבקשת התובעת, בוטל ביום 30.1.14 פסק הדין שניתן, והתובעת חויבה בהוצאות הנתבעת בסך של 500 ₪.

דיון והכרעה

9) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן.

10) ראשית יוער כאמור, כי לא ניתן להבין מכתב התביעה מה הסעד הקונקרטי המבוקש, מה גם שלתביעה לא צורפו נספחים או אסמכתאות כלשהן שמהן ניתן ללמוד יותר על פרשת התביעה. כל ההשתלשלות שפורטה לעיל, למעשה, נשמעה מפי הנתבעת ולא נסתרה במשפט על-ידי התובעת.

11) לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, אני מבכר את גרסת הנתבעת והשתלשלות העניינים כפי שהציגה. לא רק שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה, אלא שלא סתרה גם את גרסת הנתבעת, ובעיקר כאמור, השתלשלות האירועים שהוצגה בהגנתה. התרשמתי מאמינות גרסתו של נציג הנתבעת, בהיותה גרסה נהירה וקוהרנטית. לפי הגרסה האמורה, ניכרת אדישות רבה מצד התובעת ביחס למחשב, ובעיקר, נוכח חלוף הזמן הרב, קרוב לשנתיים, ממועד שהעבירה את המחשב לחזקת הנתבעת לבדיקה.

12) בדיון לפניי טענה התובעת, כי המחשב כולל עבודות שלה, זאת לצד תמונות משפחתיות, ומכאן גם חשיבותו. ברם, דברי התובעת האמורים אינם עולים בקנה אחד עם התנהלותה עצמה אל מול הנתבעת, כפי שהוכח לפניי במשפט. לא רק שהתובעת לא טרחה להורות על תיקון המחשב, לא שוכנעתי גם שהיא טרחה לקבלו בחזרה. יש להניח, כי לו חפצה התובעת לקבל לידיה מחשב מתוקן, הייתה מורה על תיקונו לאלתר או בשלב מאוחר יותר. אם לא די כך, לו חלקה התובעת על עלות התיקון, יש להניח כי הייתה מבקשת לקבל לידיה את המחשב בחזרה בכדי לנסות לתקנו במקום אחר, בעלות נמוכה יותר - גם זה לא נעשה.

13)בנוסף, התובעת טענה בדיון לפניי כי הבעיה במחשב הייתה בעיית קול (SOUND) והוא היה מיליון אחוז ולא הייתה בו כל בעיה - כדבריה. גם כאן, אין בידי לקבל טענה זו של התובעת ולו מהטעם שהיא מועלית לראשנה בדיון ולא הועלתה בכתב תביעתה. יתירה מכך, יש לתמוה בנסיבות כגון אלה, מדוע בעל מחשב יזנח את מחשבו הנייד במעבדת תיקונים, למשך כשנתיים, כאשר הבעיה היא רק בעיית קול, בשים לב לכך שהמחשב כולל, כטענת התובעת, תמונות משפחתיות חשובות ועבודות שלה. כך גם אין בידי לקבל את טענת התובעת בדיון לפניי ולפיה הנתבעת מכרה את חלקי המחשב. גם טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה, והועלתה בדיון בעלמא וללא תימוכין. התובעת גם לא הוכיחה, ולו לכאורה, מהו ערכו של המחשב אלא הסתפקה בלטעון באופן כללי כי הנו בשווי של 3,500 ₪.

15) הוכח לפניי כי התובעת זנחה את המחשב שלה אצל הנתבעת למשך תקופה ארוכה מאוד, ולמצער - גילתה בהתנהגותה כלפי הנתבעת חוסר אכפתיות והעדר התייחסות למחשב, וכל זאת מבלי שתשלם לנתבעת בגין עלות הבדיקה שנעשתה או בגין הציוד שנרכש, ולכן אין לה לתובעת להלין, בנסיבות כגון-דא, אלא על עצמה בלבד.

14) על כן בדין לדחות את התביעה משלא הוכחה עילתה ולא הוכח בסיסה, וכך אני מורה.