לופוביץ ואח' נ' גלריה מאירהוף

פסק דין

בפניי תביעה קטנה אותה הגישו התובעים נגד הנתבעת ביום 19/02/13. בתביעה נתבע פיצוי כספי בסך 6,000 ₪ בגין מעיל עור שאבד לתובעים בזמן היותם באירוע חתונה מיום 28.1.13 אצל הנתבעת.

בכתב התביעה נטען כי בכניסתם לאירוע התבקשו התובעים לתלות את מעיליהם וביציאה מהאירוע גילו שמעיל שתלו על קולב, אינו נמצא. האחראי במקום, הבטיח בעל-פה ובכתב, ליצור קשר עם התובעים ואף הבטיח שאם המעיל לא ימצא, יקבלו התובעים פיצוי בהתאם. מי מהנתבעת לא יצר קשר עם התובעים והתובעים לא פוצו, כפי שהובטח להם.

בכתב ההגנה נטען כי הוצע לתובעים לתלות את מעיליהם, כאשר ידעו שאין השגחה ושלא מדובר בשירות שמירת חפצים. משהתברר כי מעילם של התובעים הוחלף (נטען כי נותר מעיל אחר ללא דורש אצל הנתבעת), הנתבעת פנתה אל בעלי האירוע בבקשה שיבררו האם מי מהאורחים לקח בטעות את מעילם של התובעים ואף הציעה לדבר בעצמה עם האורחים לשם כך. בעלי האירוע סירבו לשתף פעולה עם הנתבעת ולא הסכימו למסור לה את רשימת האורחים שנכחו באירוע.

ביום 22/08/13 נערך בפניי דיון בתביעה. לדיון התייצבו כל הצדדים. בדיון העידו 2 עדים: מטעם התובעים- התובעת 1 ומטעם הנתבעת- מנהל הנתבעת (שהינו עו"ד במקצועו). משהתברר כי נציג ומייצג הנתבעת הוא עו"ד, נשאלו התובעים האם יש צורך בדחיית הדיון, כך שיינתן להם היתר לייצוג על ידי עורך דין ותשובתם הייתה שלילית. יצויין כי היה ראוי לציין בכתב ההגנה, שמייצג הנתבעת הוא עורך-דין.

לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים והתרשמתי מעדויות העדים, אני מוצא לפסוק כך (בתמציתיות, עפ"י הוראות הדין):

דין התביעה להתקבל, בחלקה. מצאתי את גרסות שני הצדדים אמינות אך מסקנתי היא כי נציגי הנתבעת לא פעלו כמצופה מחברה כדוגמתה של הנתבעת ויחד עם זאת, התובעים לא פעלו להקטנת נזקם.

ראשית, האינדיקציות מעידות על כך שעובדיה השונים של הנתבעת, תמרצו את אורחי הנתבעת, להשתמש במתקן לתליית המעילים שהוצב בכניסה למקום (המארחת והשומר פנו אל התובעים לגבי תליית המעילים). על כן, ראוי שהנתבעת תישא באחריות על כך, בוודאי בהתחשב בכך, שעובדיה לא דאגו לסייג את האחריות על החפצים שמושארים במקום, שכן עולה מעדותו של עד הנתבעת כי במקום אף לא היה שלט המזהיר מהיעדר אחריות של הנתבעת לחפצים הנ"ל, ומדובר היה באירוע לא רב-אורחים שבהחלט סביר היה לצפות בו לסטנדרטים גבוהים של איכות אירוח ושירות (הנתבעת גם לא צירפה את החוזה שכרתה עם בעלי האירוע כך שניתן יהיה לראות בו מה בדיוק כלל ולא כללו האירוח והשירות של הנתבעת).

שנית, הנתבעת לא יצאה ידי חובתה בכך שלא עשתה כל שניתן כדי למצוא את מי שנטל בטעות את מעיל התובעים, ככל שמדובר היה בטעות. יש בכלל ספק אם מדובר בטעות וייתכן גם שמדובר באדם מבחוץ שנטל את המעיל. סביר להניח שאם מדובר היה בטעות של החלפת מעיל, בחלוף הזמן, מי שנטל את מעיל התובעים בטעות, היה מבחין בכך ויוזם החזרה של המעיל המקורי.

שלישית, אמנם העובדה שנותר מעיל אחד מיותם וללא דורש, מחזקת את ההנחה כי מדובר בהחלפה, אך הנטל להוכיח כי אכן מדובר בהחלפה ולא בגניבה, מוטל על הנתבעת והספק פועל לחובתה משהמעילים היו בשליטתה. הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר בהחלפה ואף לא טרחה להציג בדיון את המעיל הנטען שנשאר באולם בערב האירוע. זאת ועוד, עד הנתבעת אמר בעדותו כי קיימת הסרטה של ערב האירוע במצלמת הביטחון, שבה צפתה מנהלת הנתבעת הקודמת. ראוי היה שמייצג הנתבעת (שהוא גם המנהל הנוכחי במקום), היה צופה גם הוא, בעצמו, בהסרטה זו בכדי לאשר את דברי המנהלת הקודמת ולראות בעיניו שאכן לא ניתן להבחין בנטילת מעיל התובעים.

יחד עם כל האמור לעיל, קיימת תרומת אחריות של התובעים. מהרגע שהועלתה בפניהם השערה שמדובר בטעות של החלפת מעילים, היה מצופה שיפעלו במרץ בקרב המשפחה וידאגו להעביר לנתבעת רשימת שמות לשם בירור וקידום העניין. הרושם הברור הוא שהם נמנעו מכך, העדיפו לגלגל את הנזק לפתחה של הנתבעת, למרות שיכולים היו להקטינו אם היו דואגים לשיתוף פעולה מצד בעלי האירוע, שכך ניתן היה לגלות האם מדובר בהחלפת מעילים או בגניבה. ככל שעניין זה היה מתברר, וככל שהיה מתגלה שלא מדובר בהחלפת מעילים, טענת הנתבעת על כך שיצאה ידי חובתה משניסתה לברר אך נתקלה בחוסר שיתוף פעולה, כלל לא הייתה עומדת. יש לציין גם כי התובעים לא הציגו אסמכתאות לגבי השווי הנטען של המעיל, לאחר שבעדותם נמסר כי המעיל נקנה בסכום קרוב ל- 2,200 ₪ ושנקנה לפני 5 שנים בערך.

סיכום

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעים חלק מסכום התביעה בסך 1,500 ₪ ואגרת בית משפט ששולמה, בסך 60 ₪.

המזכירות מתבקשת לתקן ברישומי התיק את פרטי הנתבעת, כפי שעודכנו בפרוטוקול הדיון, כך שפרטיה הם: מועדון מקומות בע"מ, ח.פ 514173210, רחוב דובנוב תל-אביב.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.