לוק ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

פסק - דין

עניינה של התובענה הוא בהליכי הוצאה לפועל שבהם נוקט הבנק, למימוש משכנתא הרובצת על בית מגוריהם של זוג הורים; ובשאלת תוקפה של המשכנתא ותחולתה על חובות חברה בע"מ שבשליטת בנם.

רקע עובדתי

1.הנתבע מס' 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") הוא תאגיד בנקאי המנהל עסקי בנקאות על פי דין.

הנתבעת מס' 2, עו"ד רחל ברכה, שהיתה באת-כוח הבנק, מונתה על ידי ראש ההוצאה לפועל ככונסת נכסים על זכויות ההורים בבית מגוריהם הידוע כחלקה 468/1 בגוש 6336 (להלן: "הבית"). היא שימשה בתפקידה זה במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "עו"ד ברכה" או "כונסת הנכסים").

התובע מס' 3, גבריאל לוק (להלן: "התובע 3" או "גבריאל") הוא לקוח של הבנק ובעלים ומנהל של חברת "אחיעד יצרני אופנה ספורטיבית בע"מ" (להלן: "החברה"). גבריאל הוא בנם של התובעים מס' 1 ו- 2, ברוך ושרה לוק (להלן: "התובע 1" ו"התובעת 2" או "ברוך" ו"שרה", וביחד: "ההורים"). ההורים גם הם לקוחות של הבנק.

2.התובע 3 הוא בעלים בחשבון אישי שנפתח ביום 18.6.92 המתנהל על שמו בסניף גבעתיים של הבנק (להלן: "חשבון תובע 3"). בסניף גבעתיים של הבנק מתנהל גם חשבון על שם החברה שנפתח ביום 21.2.94 (להלן: "חשבון החברה"). כן מתנהל בסניף גבעתיים חשבון על שם ההורים שנפתח ביום 12.9.93 (להלן: "חשבון ההורים"). חשבונות אלה יחדיו יכונו להלן: "שלושת החשבונות". (טפסי פתיחת שלושת החשבונות צורפו כנספחים א' – ג' לתצהיר עו"ד ברכה).

ביום 21.2.94 חתם התובע 3 על ערבות מתמדת להבטחת כל חובות החברה לבנק (נספח ה' לתצהיר עו"ד ברכה). ביום 16.6.94 שעבדו ההורים בחתימתם במשכנתא מדרגה ראשונה את זכויותיהם בבית (להלן: "שטר המשכנתא משנת 1994"). בשטר המשכנתא נרשם שזו נועדה להבטחת "אשראי" ללא הגבלה בסכום שקיבלו או יקבלו גבריאל או מי מההורים. בהתאם להגדרת "אשראי" בתנאים המיוחדים שצורפו לשטר המשכנתא ושאף עליהם חתומים ההורים, מונח זה כולל כל חוב של ההורים וכל חוב של הבן גבריאל, בין כחייבים ובין כערבים. (שטר המשכנתא משנת 1994, לרבות התנאים המיוחדים, סומן נ/5).

3.עקב יתרות חובה שהצטברו בשלושת החשבונות, פנה הבנק לטענתו במכתב התראה מיום 18.12.95 לפני נקיטת הליכים למימוש השעבוד הרובץ על הבית. בעקבות כך, הבנק לגרסתו הגיע להסדר ביניים עם התובעים כפי שניתן לדברים ביטוי במכתב התראה נוסף מאת עו"ד ברכה המופנה לעו"ד אמנון חכימי, בא-כוחם דאז של התובעים. לפיו, בין היתר, החברה תיצור שעבוד צף על נכסיה להבטחת חובות התובעים והחברה; החברה תמכור את המלאי שלה ובהתאם תפקיד מידי חודש כספים בבנק בסך של 40,000 ש"ח לפחות; וכן יעבירו ההורים לסניף הבנק בגבעתיים – שם מתנהלים שלושת החשבונות – סך של 300,000 ש"ח מחשבון אחר על שמם המתנהל בסניף לב דיזנגוף של הבנק (נספחים ז' ו- י"ד לתצהיר עו"ד ברכה).

יצוין כי אין אסמכתא למשלוח מכתבי התראה כאמור, שאמנם הוצגו אך התובעים מכחישים שקיבלו לידם. ואולם עובדה היא שביום 9.1.96 נחתמה על ידי החברה אגרת חוב ללא הגבלה בסכום (נספח ט"ו לתצהיר עו"ד ברכה); וביום 14.2.96 הועבר מהחשבון המתנהל בסניף לב דיזנגוף של הבנק, סך של 300,000 ש"ח לחשבון התובע 3 ובהתאם הוקטנה שם יתרת החוב.

בהקשר זה התובעים טוענים כי היתה הסכמה שהסכום שהועבר ישמש להקטנת החוב בחשבון ההורים דווקא ולמעשה לחיסול החוב בחשבון זה, וכי הבנק בניגוד להסכמה שהיתה הפקיד את הכספים בחשבון התובע 3. אלא שאין תימוכין לטענה זו של התובעים, ואיש לא מחה על הפעולה שנעשתה.

יבואר עוד כבר כעת, כי הוברר ששלושת החשבונות גם יחד שימשו את ענייניה של החברה; וחשבון ההורים אף נפתח מלכתחילה כדי לסייע לבנם, התובע 3, בעסקו (עדות ברוך בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 23-20, ועדות התובע 3 בעמ' 21 ש' 26-20).

4.לטענת הבנק, מעבר לאגרת החוב ולהפקדת הסך של 300,000 ש"ח כאמור, לא עמדו התובעים בהתחייבותם להפקדת כספים מידי חודש להפחתת החובות בשלושת החשבונות. על רקע זה נשלחו בחודשים מרץ ואפריל 1996 מכתבי התראה נוספים מאת עו"ד ברכה (נספח י"ח לתצהיר עו"ד ברכה). גם למשלוח מכתבים אלה אין אסמכתא, והתובעים מכחישים שנתקבלו. ואולם עובדה היא שזמן לא רב לאחר מכן נחתם בין הבנק לבין התובעים הסדר פריסה כולל לחובות שבשלושת החשבונות (להלן: "הסדר הפריסה", נספח כ"ג לתצהיר עו"ד ברכה) – ולגרסת הבנק כך נעשה בעקבות פניית התובעים בבקשה להסדר כולל לפרעון החוב.

הצדדים חלוקים ביניהם אם ההסדר נחתם ביולי 96' כטענת הבנק או באוגוסט 96' כטענת התובעים – כאשר בעותק אחד של ההסדר שהוצג נרשם 8/96 ואילו באחר 7/96; ולעמדת הבנק 8/96 זו טעות שנבעה מכך שההסדר לאשורו נחתם ביום 8.7.96, טעות שחזרה על עצמה גם במסמכים והתכתבויות מאוחרים יותר. אף שהצדדים הקדישו מלל רב לנושא זה, אין הדבר דרוש להכרעה בתובענה שלפניי. עם זאת ייאמר כי שוכנעתי בגרסת הבנק שלפיה מועד החתימה אמנם היה בחודש יולי, כאשר זו עולה בקנה אחד עם מסמכים אחרים שהוצגו – וביניהם שטר המשכנתא משנת 1996 כהגדרתו להלן, כאשר אישור חתימת נציגי הבנק על גביו הוא מיום 8.7.96 וחתימת ההורים מיום 18.7.96 (ראו: נ/6); וכן מסמכי הלוואה שנחתמו בעקבות הסדר הפריסה, על ידי ההורים ביום 16.7.96 ועל ידי החברה ביום 12.7.96.

5.בהסדר הפריסה פורטו החובות בכל אחד משלושת החשבונות נכון ליום 30.5.96 – סך 541,772 ש"ח בחשבון התובע 3, סך 180,322 ש"ח בחשבון החברה, וסך 386,062 ש"ח בחשבון ההורים; ונאמר כי התובעים שלושתם אחראים ביחד ולחוד לפרעון החובות הללו שסכומם נתאשר על ידי התובעים החתומים על ההסדר. כן נקבע שתועמד לתובעים הלוואה בסך 1,108,156 ש"ח נכון ליום 30.5.96 בצירוף ריבית שתצטבר עד למועד העמדת ההלוואה בפועל ובצירוף שכ"ט עו"ד, כאשר ההחזר יהיה בפריסה של 60 תשלומים חודשיים. עוד נקבע בהסדר כי להבטחת פרעון ההלוואה וחובות התובעים לבנק במלואם, יוותרו על כנם הבטחונות הקיימים; וכי המשכנתא הרשומה לטובת הבנק על הבית "תתוקן כך שתבטיח גם את פרעון חובותיה של החייבת מס' 1 אחיעד יצרני אופנה ספורטיבית בע"מ", היא החברה כהגדרתה לעיל.

ואמנם בהמשך להסדר הפריסה נחתם בשנת 1996 שטר משכנתא נוסף על זה שנחתם בשנת 1994, שלפיו שבו ושעבדו ההורים את הבית (להלן: "שטר המשכנתא משנת 1996", לרבות התנאים המיוחדים, סומן נ/6). השוני בשני שטרי המשכנתא מתבטא בכך שבשטר המשכנתא משנת 1996 צוין במפורש שהוא נועד להבטיח אשראי גם של החברה (בנוסף לחובות התובעים). עניין זה הוא במוקד המחלוקת שבין הצדדים – כאשר הבנק טוען שגם שטר המשכנתא משנת 1994 מבטיח את חובות החברה, אם כי בעקיפין, משצוין בו שהוא בא להבטיח את חובות התובעים אף מכוח ערבותם לחובות של אחרים, ואין חולק שהתובע 3 ערב לחובות החברה; ואילו לטענת התובעים לא היה צורך בשטר המשכנתא משנת 1996 אם אלה היו פני הדברים. ואקדים את המאוחר ואציין כי התובעים טוענים שהחתמתם והחתמת מי מהם על הסדר הפריסה ועל שטר המשכנתא משנת 1996 נעשו מתוך אילוץ וכפיה, ועל כן הם בטלים.

יוער בנקודה זו כי ביולי 1996 בוצעו העברות כספים בתוך שלושת החשבונות, באופן שהחובות ברובם התנקזו לחשבון החברה לשם גם הופקדו עיקר כספי ההלוואה נושא הסדר הפריסה – הלוואה בסך 896,000 ש"ח הועמדה בחשבון החברה, ויתרת ההלוואה בסך 326,000 ש"ח הועמדה בחשבון ההורים. לטענת הבנק, כך נעשה לבקשת תובע 3 משיקולי מס (וראו: תכתובת בין הנתבעים בנדון מיום 2.7.96, סומנה נ/4). לא הוצגה בקשה בכתב מאת התובעים לביצוע פעולת העברת הכספים כאמור, והתובעים טוענים שמדובר בפעולה שהבנק ביצע על דעת עצמו. ספק אם יש ממש בטענתם, ואולם כך או אחרת הם אינם יכולים להישמע בטענה זו, שעה שאין חולק שהדבר היה ידוע להם בסמוך לביצוע הפעולה בשנת 1996 ואיש לא קבל על כך בזמן אמת. עובדה היא גם שביום 17.7.96 חתמו ההורים על ערבות בלתי מוגבלת להבטחת כל חוב של החברה (התובע 3 חתם זה מכבר על ערבות כזו עוד ביום 21.2.94), וביום 18.7.96 חתם התובע 3 על ערבות בלתי מוגבלת להבטחת כל חובות ההורים (נספחים כ"ו ו-כ"ז לתצהיר עו"ד ברכה).

יצוין עוד כי גם לא ברורה טרונייתם של התובעים בהתייחס להעברת החובות לחשבון החברה, שעה שמבוקשם הוא שייקבע מצד אחד כי שטר המשכנתא משנת 1994 אינו בא להבטיח את חובות החברה, ומצד שני ששטר המשכנתא משנת 1996 הוא בטל; שהרי אלמלא הועברו החובות לחשבון החברה, היו אלה מצויים בחשבון ההורים וחשבון התובע 3, ומשכך מובטחים גם לשיטת התובעים עוד בשטר המשכנתא משנת 1994. בעמדתם זו של התובעים יש אפוא סתירה פנימית, אך אניח לכך.

6.משלא עמדו התובעים בהסדר הפריסה לטענת הבנק, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא על הבית.

תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-91500-96-1 למימוש השעבוד על זכויות ההורים בבית נפתח ביום 19.11.96, ואזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הומצאה לתובעים ביום 20.1.97 (אישורי המסירה צורפו כנספח ל"ד לתצהיר עו"ד ברכה).