כללי
1. בפני תביעה כספית בסדמ"ר, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת להשיב לה תשלומי הלוואות, אשר לפי הנטען נתנו על ידה לנתבעת בארבע הזדמנויות שונות. הנתבעת אישרה כי אמנם קיבלה כספים, ואולם לדבריה אין מדובר בהלוואות כלל ועיקר. לטענתה מדובר במערכת יחסים משפחתית בין הצדדים, אשר נוצרה על רקע יחסים זוגיים בינה לבין אבי התובעת, מר י' ל'. הנתבעת הדגישה כי התובעת התגוררה בביתה, וכי הוצאותיה למחייה מומנו בין השאר על ידה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מלוא ההתחשבנות הכספית שבינה לבין אבי התובעת כבר הוסדרה במסגרת מסמך הפירוד בין הצדדים, לרבות החזרת כספים שקיבלה ממנו ושהם נשוא התובענה דנא.
2. ב
מישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה, וכן אביה, מר י' ל'. מטעם הנתבעת הצהירה היא עצמה. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות, וסיכמו בע"פ.
דיון
3. התובענה מעוררת את שאלת טיבן של העברות הכספים מחשבון הבנק של התובעת לידי הנתבעת בארבע הזדמנויות שונות. התובעת דרשה לקבל החזר של ארבע "הלוואות", אשר לטענתה העניקה לנתבעת:
א. לדבריה, ביום 23.12.03, הנתבעת נקלעה למשבר, ולא היתה מסוגלת לשלם את דמי השכירות של מספרתה. על כן נחלצה לעזרתה ושילמה מכספה את דמי השכירות (ס' 7 ונספח א' לתצהיר התובעת).
ב. פעם נוספת סייעה לנתבעת בהענקת הלוואה, ביום 16.1.2004, כאשר העבירה לנתבעת סך של 1,200 ש"ח בהעברה בנקאית (ס' 8 ונספח ב' לתצהירה).
ג. גם ביום 15.9.2004 העבירה לנתבעת "הלוואה", הפעם בסך 20,000 ש"ח, וזאת מחמת שחשבון הנתבעת נקלע לחריגה (ס' 9 ונספח ג' לתצהירה).
ד. ביום 23.12.2004, נטען ל"הזרמה" נוספת, בסך 3,500 ש"ח, מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת, לכיסוי חריגה (ס' 10 לנספח ד' לתצהיר התובעת).
4. הנתבעת השיבה כי לא מדובר ב"הלוואות" כלל ועיקר. לדבריה, בינה לבין התובעת התפתחה "מערכת יחסים קרובה ואינטימית כיאה לאם ובתה" (ס' 23 לתצהירה). מערכת יחסים זו נוצרה משום שהנתבעת חיה כידועה בציבור של אב התובעת, ובמסגרת זו דאגה גם לתובעת ולילדיו האחרים - שהתגוררו עמה בדירתה בתקופת הזמן הרלוונטית לתובענה (ר' למשל ס' 4, 5, 7 לתצהירה). הנתבעת טענה כי הייתה "המפרנסת היחידה" וכי "הנטל הכספי לכלכלת הביתה היה על כתפי" (ס' 16 לתצהירה). לכן, לדבריה "אבי התובעת העביר כספים ו/או שילם תשלומים על מנת לצאת מהמינוס אשר פגע בכלכלת כל הצדדים בבית" (ס' 16 לתצהירה).
5. הנתבעת הוסיפה והפנתה להסכם הפירוד בינה לבין אבי התובעת שנכרת ביום 25.12.2009 (נספח 1 לתצהירה). לדבריה, בהסכם זה נערכה התחשבנות כספית הדדית בין הצדדים. בתוך כך, היא דאגה לתשלום חובותיה כלפי אב התובעת כמעסיקתו במספרה (ר' למשל: סעיפים 6, 7 להסכם הפירוד). בד בבד, הוסדרו גם חובות כספיים אחרים, ובתוך כך החזר הכספים נשוא התביעה דנא (ס' 10 להסכם הפירוד, יחד עם "מסמך החובות" שצורף כנספח 2 לתצהיר הנתבעת).
6. עיינתי בתצהירי הצדדים על נספחיהם. מן הראיות שהונחו בפני עולה כי הכספים נשוא התובענה אכן הועברו מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת; ואולם, לא היה מדובר בכספי הלוואה אשר התובעת העניקה לנתבעת; מדובר היה בכספים שהתובעת העמידה לרשות
אביה, כדי שיוכל לעשות בהם שימוש לטובת עזרה שביקש להושיט לנתבעת. מסקנה עובדתית זו עולה מתוך המסמכים והראיות כדלקמן:
א. העברת הכספים מיום 23.12.200 -- התובעת צרפה לתצהירה חשבונית מספר 0236 בה נרשם כי שולם סך של 10,811.50 ש"ח בגין שכ"ד לחודשים יולי עד דצמבר 2003; השיק לתשלום נמשך על בנק דיסקונט, מחשבון התובעת. אין מחלוקת כי אבי התובעת רשם בכתב ידו על החשבונית: "מחשבון ע' [התובעת]". רישום זה מלמד על מעורבותו של אב התובעת בהעברת הכספים.
ב. אשר להעברת הכספים מיום 16.1.2004 - התובעת צרפה לתצהירה טופס "העברה פנימית" מיום 16.1.2004. (נספח ב' לתצהירה). גם הפעם נרשם בכתב ידו של האב: "הלוואה של ע' לחנה'לה [הנתבעת] להורדת המינוס בחשבונה בגין חריגת חנה'לה אל מעל לאשראי". שוב ניכרת טביעת ידו של האב בהעברת הכספים.
ג. לגבי התשלום מיום 15.9.2004 - התובעת צרפה תדפיס חשבון (נספח ג' לתצהירה), וגם הפעם נמצא רישום בכתב ידו של אב התובעת: "15.9.2004 - העברה מחשבון ע' [הלוואה לחשבון חנה'לה], לכיסוי המינוס בחשבון חנה'לה". מופיעה החתימה: ל' י'. ושוב: האב הוא זה שמבצע את הפעולה ומתעד אותה בכתובים.
ד. הוא הדין בהעברה הכספית מיום 23.12.2004. התובעת צרפה את דף החשבון, נספח ד' לתצהירה. כאן נרשם על ידי האב: "23.12.2004 - הבנק הודיע אודות חריגה מהאשראי, ובגין החוק חל עליו איסור לכבד ההתחייבויות שמעבר לאשראי המאושר ושהדבר יוסדר לאלתר.
על פי בקשת חנה'לה ממני להלוואה לצורך עמידה באשראי, העברתי מיד (העברה פנימית והוראה טלפונית לציון), סך 3,500 ש"ח, מחשבון ע' לחשבון חנה'לה" (ההדגשה הוספה). יושם אל לב כי ברישום זה נקט אב התובעת במילים מפורשות: "על פי בקשת חנה'לה ממני להלוואה". הרישום מדבר בעד עצמו: הנתבעת שוחחה עם בן זוגה באותה עת (אב התובעת), והשניים נדברו כי מר ל' יסייע בידיה להסדיר את חובותיה בבנק.
7. אין מחלוקת כי האב היה מיופה כוח בחשבון התובעת (ס' 14 לתצהיר התובעת).
8. כאן גם המקום לציין כי גם לשיטת התובעת עצמה, לא נערך כל הסכם כתוב בינה לבין הנתבעת. לא רק שהפרטים לא נרשמו בכתב, אלא שאין בידה לפרט מתי היה על הנתבעת להחזיר את ה"ההלוואות" ובאיזו ריבית, אם בכלל. פירוט הסכומים שהועברו מחשבונה נעשה על דרך הסתם, תוך ציון מועד ההעברה בלבד, ללא כל מידע אודות פרטי ה"הלוואה" (ס' 6-10 לתצהירה). אמנם, מדובר ביחסים משפחתיים; ואולם גם כך, ניתן היה לצפות להסדר כלשהו בעניין מועד ההחזר. העדר כל הסדרה בנקודות מהותיות תומך בגרסת הנתבעת, אשר לפיה קיבלה את הכספים מאבי התובעת (ולא מהתובעת עצמה), וכי אלה הועברו במסגרת היחסים הזוגיים שבין הנתבעת לבין מר ל'.
9. אני נותנת משקל גם לכך שהתביעה הוגשה רק ביום 21.12.2010 - בחלוף שנים רבות מעת העברת הכספים הנ"ל, ורק לאחר הפירוד בין הנתבעת לבין מר ל'. השיהוי הניכר מכרסם אף הוא בגרסת התובעת כאילו העניקה לנתבעת הלוואות, ותומך בגרסת הנתבעת כי העברת הכספים נעשתה במסגרת מערכת היחסים שבינה לבין מר ל', בלבד.