החלטה
המבקשת הגישה בקשה למתן פטור מתשלום אגרת התביעה.
בבקשה ובתצהיר התומך בה טענה המבקשת כי שימשה בעבר כעו"ד, אך עקב מצבה הבריאותי הקשה נאלצה לסגור את משרדה ואיננה עובדת. המבקשת הוכרזה כחייבת מוגבלת באמצעים וכך גם בעלה, הסובל מנכות. אין באפשרות המבקשת להסתייע בבני משפחתה לשם תשלום האגרה, שכן אימה מקבלת קצבת פנסיה בלבד ואין היא בקשר עם אחיה, שמצבם הכלכלי ממילא אינו שפיר. חובות המבקשת עולים על חצי מליון ₪, אין למבקשת חסכונות ולמשפחה רכב מזה 10 שנים, אשר בעלה זכאי היה לרוכשו משנמצאה זכאותו לקבלת גמלת ניידות. המשפחה מתגוררת בשכירות במושב ולמבקשת ארבעה ילדים קטינים.
בהמשך להחלטתי אף צרפה המבקשת מסמכים שונים לתמיכה בבקשתה וביניהם ההחלטה לענין הכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים, אישורי קבלת קצבה, מסמכים רפואיים, חיובי מיסים, מים, חשמל, טלפון, תשלומי בית ספר וגן וכן הסכם שכירות.
המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה מאחר והמבקשת לא צרפה את מלוא המסמכים הדרושים לתמיכה בבקשתה, לאור העובדה שהוצאות החזקת הבית של המבקשת גבוהות יחסית ומאחר והמבקשת לא פרטה את סיכויי הצלחתה בהליך בו נקטה.
לענין זה טוען המשיב כי המבקשת לא ציינה כי לפני כשנתיים הגיש המשיב תביעה כנגד המבקשת. המשיב נתבע לתשלום שכר טרחה בגין אי הגשתו את התביעות שהכינה עבורו המבקשת, ואולם התביעות לא הוגשו עקב אי תשלום האגרה ששילם המשיב במישרין לידי המבקשת והיא זו שבחרה לא להגיש את התביעות ולא השיבה למשיב את סכום האגרות עד היום. לא ניתן לתבוע מהמשיב אחוזים משכר טרחה עתידי בגין תביעות שלא הוגשו עקב מחדליה הרשלניים של המבקשת. המבקשת לא הודיעה למשיב על סיום הטיפול בתיקיו מבעוד מועד וטענה בפניו כי האגרות שולמו. המבקשת אף לא תיאמה פגישה בין המשיב לעו"ד הולם שייצג אותו, לאחר שהמבקשת סגרה את משרדה.
עילת תביעתה השניה של המבקשת סומכת על לשון הרע לכאורה, כאשר המבקשת טוענת הטענות לענין זה באופן כללי ובלתי מפורט ומכאן שסיכויי ההליך קלושים.
בתשובתה לתגובת המשיב טענתה המבקשת כי עמדת המשיב רלוונטית אך ורק כדי למנוע מצב שבו מוגשת תביעה מופרזת ביותר אגב ניצול ציפיה לאי תשלום אגרה, ואילו הצד הנכון לבקשה לפטור מאגרה הוא פרקליטות המדינה.
התביעה דנן איננה מופרזת. למשיב אמור להיות אינטרס שהמבקשת תקבל פטור מאגרה ובמסגרת הבקשה לפטור מאגרה אין מקום לדון בסיכויי התביעה אלא ביכולת התשלום של המבקשת. טיעוני המשיב לגופו של ענין מקומן בכתב ההגנה.
עיינתי בטענות הצדדים.
כידוע, לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, על בית המשפט לבחון האם אין ביכולת התובע לשלם את אגרת ההליך והאם נראה כי ההליך מגלה עילה. רק בהתקיים שני תנאים מצטברים אלה רשאי בית המשפט לפטור את התובע מתשלום האגרה, כולה או חלקה.
במקרה דנן סבורני, כי המבקשת הראתה כי אין ביכולתה לשלם את אגרת ההליך.
לפי תקנה 14 (ד) לתקנות האמורות, הכרזת בעל דין כחייב מוגבל באמצעים מהווה ראיה לכאורה לחוסר יכולתו לשלם את האגרה.
מעבר לכך, למבקשת 4 ילדים קטינים, בעלה נכה, אשר הוכרז אף הוא כחייב מוגבל באמצעים, היקף הכנסת המשפחה מקצבאות המתקבלות מהמוסד לביטוח לאומי והמשפחה מתגוררת בשכירות בעלות נמוכה יחסית (דמי השכירות עומדים על סך 1,900 ₪ בלבד לחודש).
נוכח נתונים אלה לא מצאתי, כטענת המשיב, כי קיים חוסר במסמכים מטעם המבקשת לביסוס העדר יכולתה הכלכלית לשאת בתשלום האגרה, אשר מובילני למסקנה כי אין להעתר לבקשה מטעם זה. יכול וחיובי החשמל גבוהים במידת מה, אך יש לשים לב למספר הנפשות במשפחת המבקשת ואף לעובדה כי, מנגד, דמי השכירות נמוכים, כאמור.
אשר על כן, אני קובעת כי המבקשת הראתה כי התקיים בעניינה התנאי הראשון להראות כי אין ביכולתה לשלם את אגרת ההליך.
כעת עלי לבחון האם התמלא התנאי השני למתן פטור מתשלום האגרה, היינו, האם התביעה מגלה עילה.
לענין זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המבקשת כי שאלת סיכויי ההליך איננה רלוונטית במסגרת דיון בבקשה למתן פטור מאגרה, שכן תנאי זה נקבע מפורשות בתקנה 14 (ג) לתקנות דלעיל.
בכתב התביעה נתבע סך 102,055 ₪, כשעילתו מבוססת על שני הסכמי שכר טרחה בגין שתי תביעות שערכה המבקשת עבור המשיב וכן בגין הוצאות לשון הרע.
לטענת המבקשת, אחת התביעות נמחקה לאור בקשותיו של המשיב לערוך בה שינויים רבים והתביעה האחרת הוכנה ע"י המבקשת . נוכח החמרה במצבה הבריאותי והאישי של המבקשת, אשר הוביל לסגירת משרדה, פעלה המבקשת על מנת להפנות את המשיב לעו"ד אשר ימשיך את הטיפול באותן תביעות. המשיב נמנע מלעשות כן ולא הגיש את התביעות, כאשר הוא מנע בכך את זכותה של המבקשת לקבל את שכר הטרחה המגיע לה שנקבע, בין היתר, בשיעור מסכום אשר יתקבל בפועל.