1. התובע נולד ביום 14.4.98 במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר (להלן: "בית החולים").
התובע אובחן כסובל משיתוק מוחין ספסטי בארבע גפיים ומפיגור שכלי. נכותו הרפואית היא בשיעור 100%.
זוהי תביעתו לפיצויים בגין רשלנות רפואית במהלך הלידה, אשר כתוצאה ממנה נגרמה כלו, לטענתו, נכותו הרפואית.
2. להלן העובדות הרלבנטיות להבנת התנהלות הלידה:
ביום 14.4.98 בשעה 03:00 לערך, התקבלה יבגניה, אימו של התובע, במחלקת היולדות של בית החולים, בהיותה בשבוע ה- 40 ו-4/7 להריונה. יבגניה היתה בת 24 שנים, גובהה 162 ס"מ ומשקלה 81 ק"ג. היתה זו לידתה הראשונה, לאחר שבשנת 1994 הופסק הריון קודם בהפלה מלאכותית.
עוד טרם מועד הלידה, בשבוע ה- 32 להריונה, אושפזה יבגניה עקב דמם לדני, אשר פסק והיא שוחררה לביתה. גם אשפוזה ביום 14.4.98 היה עקב דימום קל, אולם בדיקת אולטרה סאונד שנערכה לה בחדר הלידה העלתה, כי אין מדובר בשליית פתח. כמו כן, בדיקת החלבון העוברי וסקירת המערכות העלו ממצאים תקינים. לאחר בדיקה וגינאלית שממצאיה היו פתיחה של 1.5 ס"מ, מחיקה של 90% ועובר במצג ראש בתחנה 1- S, הוחל בשעה 07:00 לערך בהזלפת פיטוצין על מנת לקדם את הלידה. על פי האמור בגיליון קבלת היולדת, במשך מספר שעות נמשך הטיפול באופן דומה, כאשר לאורך שעות אלה הניטור העוברי נמצא תקין. בשעה 13:00 התבצע אלחוש אפידורלי, ובשעה 15:10 צוין, כי הרישום תקין וכי יש התקדמות בלידה. בשעה 16:40 נרשם, כי היולדת נמצאת בפתיחה גמורה וכי אינה לוחצת. מעט מאוחר יותר נמדד חום בגובה 38.1 ונלקחו תרביות דם, אולם הניטור העוברי הוסיף להיות תקין. בשלב זה אובחן, כי ראש העובר נמצא במצג אלכסוני (אובליק). בשעה 18:30 נכתב בגיליון מעקב יולדת, כי הערכת המשקל של העובר היא 3500-4000 גרם. הוחלט להשכיב את היולדת על צידה. בשעה 19:00 צוין רישום עוברי טכיקרדי (דופק עוברי מהיר), וחומה של היולדת עלה ל- 38.6. בשלב זה הוחלט על ביצוע יילוד מכשירני.
בשעה 19:15 הוחל בניסיון יילוד מכשירני. תחילה בוצע ניסיון ליילד באמצעות מלקחיים מסוג קילנד על ידי ד"ר הורביץ. הניסיון לא צלח, וניסיון נוסף בוצע על ידי ד"ר זולטי, אף הוא במלקחיים מסוג קילנד. גם ניסיון זה כשל ובגיליון מעקב יולדת נכתב כי במהלכו "נדחף" ראשו של העובר לכיוון מעלה בתעלת הלידה. בשלב זה הוחלט לנסות וליילד באמצעי אחר - שולפן ריק (ואקום). גם הניסיון שבוצע באמצעות מכשיר זה (על ידי ד"ר זולטי) לא צלח, והוחלט לבצע ניתוח קיסרי דחוף. תיאור הניסיונות לביצוע יילוד מכשירני נכתב בדיעבד בשעה 19:45, ומכך ניתן להסיק שמשך הזמן שחלף מעת ביצוע שלושת ניסיונות החילוץ ועד שהוחלט להעביר את היולדת לחדר הניתוח היה כמחצית השעה.
הניתוח החל בשעה 20:00 והתובע חולץ בשעה 20:17. הניתוח עצמו הסתיים בשעה
21:18. ד"ר ספיר החלה בביצוע הניתוח, אולם מאחר והתקשתה בחילוץ היילוד (כך על פי הדברים שנרשמו על ידה בדו"ח ת/11), היא ביקשה את סיועו של ד"ר זולטי. בשל קושי בחילוץ, גם ד"ר הורביץ נתבקש לסייע באמצעות הפעלת לחץ מכיוון מטה. בהתאם לרישום בגיליון הניתוח, חילוץ העובר הצריך עזרה בדחיפתו מלמטה באופן ידני, דרך תעלת הלידה.
משקלו של התובע בעת הלידה היה 4570 גרם. הוא נולד במצב כללי קשה, ללא ניסיון נשימה עצמוני, טכיקרדי, היפוטוני (רפיון שרירים) ואפרפר. ניקוד האפגר (מדד החיות) בדקה הראשונה היה 3, בדקה החמישית - 6, ובדקה העשירית - 7. הנתון אשר התקבל מבדיקת הדם מחבל הטבור היה רמת חומציות (PH) של 6.99 בעורק הטבורי.
התובע היה מאושפז בבית החולים במשך חודש וחצי, לפחות 10 ימים ביחידה לטיפול נמרץ של מחלקת יילודים ופגים ואחר כך ביחידה להמשך טיפול.
כעולה מסיכום המחלה שנערך ביום שחרורו של התובע מבית החולים (26.05.98), כבר ביממה הראשונה להיוולדו סבל התובע מפירכוסים כלליים ומאיריטביליות ניכרת של מערכת העצבים שהתבטאה ברעד בגפיים. החזרי יילוד נמצאו מוחלשים או חסרים. בדיקת EEGמיום 21.04.98 הדגימה הפרעה קשה עם מוקדים אפילפטיים. בזיקה לבדיקת CTמיום 27.04.98 נרשם, שקיימים שינויים המתאימים ל- HIEבאזורים פרונטליים ובמצב דו צדדי. ד"ר רם שערכה את סיכום המחלה רשמה כי התמונה המתקבלת
"מתאימה ל
HIE
מדרגה שניה על רקע תשניק מיילדותי".
מדובר באבחנה שלHypoxic Ischemic Encephalopathy (להלן: HIE), שפירושה נזק מוחי שנגרם עקב חוסר אספקת חמצן לרקמות. על כך יש להוסיף, שהתובע גם אובחן כסובל מליקוי בתפקודי הכליה. ליקוי זה שנתגלה בימיו הראשונים של התובע בבדיקות מעבדה, טופל תרופתית עם תגובה טובה ושיפור מלא.
טענות התובע בנושא האחריות
3. לטענת התובע, הלידה לא נוהלה ברמת הזהירות והמיומנות המקצועית הראויה. התנהלות רשלנית זו, הביאה להיווצרותו של תשניק סב-לידתי, אשר בעקבותיו נגרמה לתובע הנכות ממנה הוא סובל כיום. לגישת התובע, ניהולה הרשלני של הלידה התבטא בשלבים שונים של מהלך הלידה, הן בהערכות ובפעולות שקדמו ללידה, והן בניסיונות חילוץ היילוד.
משקלו של היילוד לא הוערך כראוי וכנדרש טרם הלידה, וכתוצאה מכך ניהול הלידה לא הותאם למשקלו הגבוה ולהיותו תינוק מאקרוזומי (משקל גבוה מ- 4500 גרם). לטענת התובע, קודם לקביעת ההערכה בדבר משקל העובר, היה צורך לבצע בדיקה אולטרה סונוגרפית ולא להסתפק בהערכה קלינית בלבד, כפי שנעשה בפועל. הטענה היא, כי לו היה מוערך משקלו של העובר באופן מדוייק יותר, לא היו נעשים ניסיונות ליילוד מכשירני, שכן יילודו של תינוק מאקרוזומי מתבצע בהכרח בניתוח קיסרי.
עוד נטען, כי לא רק ההחלטה על ביצוע יילוד מכשירני היתה מוטעית, כי אם גם הביצוע עצמו נערך באופן רשלני. לגישת התובע, לא היה מקום לעשות שימוש במלקחיים מסוג קילנד, מאחר ומדובר בפעולה מכשירנית שאינה מקובלת ונהוגה עוד. כמו כן, לאחר שנכשל הניסיון הראשון לחילוץ באמצעות המלקחיים, היה על הרופאים המיילדים להימנע מביצוע ניסיון נוסף במלקחיים וניסיון שלישי באמצעות שולפן ריק. ניסיונות חוזרים אלה האריכו שלא לצורך את הזמן שחלף עד לגמר הלידה, והפעולה הנדרשת היתה לבצע ניתוח קיסרי בשלב הרבה יותר מוקדם.
התובע מוסיף וטוען, כי לא ניתן היה להוסיף ולהאזין לקצב לב העובר בזמן ביצוע ניסיונות החילוץ, באופן המאפשר זיהוי מצב של תשניק. על כן, מעת שנותקה היולדת מאמצעי הניטור האלקטרוני והחלו הניסיונות ליילוד מכשירני, לא יכלו המיילדים לדעת האם העובר נמצא בתשניק אם לאו.
כמו כן נטען, כי בעת ביצוע הניתוח הקיסרי, נעשה בשלב ראשון חתך קטן מידי (אשר רק לאחר מכן הורחב), ומשום כך התעורר הצורך בסיוע לחילוץ באמצעות דחיפת העובר דרך הנרתיק לכיוון מעלה, פעולה אשר היוותה טראומה נוספת לעובר, מה גם שחילוצו ארך זמן רב יותר.