פסק דין
בפני תביעה שטרית, בסך של 8,066 ₪ (קרן, לא כולל הוצאות ושכ"ט). התובעת היא חברת לפיד-אש מסחר והשקעות בע"מ, והנתבע הוא מר עמוס לוי. התיק נפתח בהוצאה לפועל (תיק 1715737113), עת הוגשו לביצוע שני שיקים שמסר הנתבע לתובעת.
הדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות התנהל באופן בלתי פורמאלי, ובנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על כתבי הטענות, ועל הטענות שעלו בעל פה, שלא לפרוטוקול. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).
אין חולק, כי הנתבע הזמין מאת התובעת, עבור עסק של מועדון לילה בניהולו, התקנת מערכת התראה מפני אש, המבוססת על גלאי עשן, וכי אלה הותקנו, אלא שהתברר שהמערכת מופעלת לשווא על ידי העשן המופק ממכונות העשן המשמשות בעת פעילות המועדון, ולפיכך ביקש הנתבע מאת התובעת להחליף חלק מגלאי העשן בגלאי חום. התובעת הסכימה לכך, אולם בפועל העבודה לא בוצעה.
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנסיבות התשלומים ע"ח העבודה שבוצעה, והתנאים שנקבעו להשלמת העבודה שלא בוצעה.
התובעת טוענת, כי השיקים ניתנו ע"ח העיסקה, אך חלק מתמורתם שולמה במזומן, ועל כן לא הוצגו לפרעון בתחילה. אלא, שיתרת התמורה לא שולמה, והתובעת הציבה את השלמת התשלום, בסך של כ-5,000 ₪, כתנאי להחלפת הגלאים שהותקנו. כשהגיעו הטכנאים לבצע את העבודה, הוצע להם סך של 1,500 ₪ בלבד, והם נטלו סכום זה ושבו כלעומת שבאו, בהעדר היתרה. לפיכך טוענת עתה התובעת, כי מגיעה לה היתרה, בסך של כ-3,500 ₪.
הנתבע טוען, כי השיקים היו לביטחון בלבד, כי כל תמורתם למעט 1500 ₪ שולמה במזומן, כי הטכנאים נעלמו לאחר קבלת התשלום במזומן בסך 1500 ₪, בלא הסבר, ואיש לא דרש ממנו להשלים את היתרה באותו מעמד. עוד הוא טוען, כי העסקה כללה קבלת אישור מכון התקנים, המשמש תנאי לקבלת רישיון העסק, וכי עקב עזיבת הטכנאים נאלץ לשכור שירותי חברה אחרת, ולשלם לה כ-3,700 ₪ נוספים.
על נקודה אחרונה זו משיבה התובעת, כי העסקה לא כוללה קבלת אישור מכון התקנים, וכי אישור זה אכן כרוך בתשלום נוסף.
"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).
מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו (רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו, ובחנתי את טענות הצדדים, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך כולל של 1,800 ש"ח.
סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. במקרה כזה, יחודשו הליכי ההוצאה לפועל בתיק 1715737113 לגביית הסכום הפסוק, כאמור לעיל.
ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.