פסק דין
1.בפניי דיון מאוחד בשתי תובענות באותו עניין. בלילה שבין 25-26 במרץ 2003 בעקבות גשמים עזים שירדו באותה עת התמוטט קיר כובד אשר תמך כביש וחניה פרטית של בתיהם של שני התובעים ברחוב פנחס לבון – בשכונת דניה בחיפה. בכל אחת מהתביעות נטען לגרימת נזק רכוש אשר האחריות בגינה בידי הנתבעים.
2.בת.א. 8301/04 הגישו בני הזוג רונית ויוסף חמו תובענה על סך 446,500 ₪ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, עיריית חיפה מרדכי קייזרמן ותחיה ויוסף רז. בת.א. 20899/03 הגישו בני הזוג מרינה ומאיר מאירי תובענה כספית על סך 460,811 ₪ נגד עיריית חיפה ואיילון חברה לביטוח בע"מ. בני הזוג רז הגישו הודעת צד ג' נגד עיריית חיפה, מרדכי קייזרמן ואפריקה ישראל מגורים בע"מ. כלל חברה לביטוח בע"מ מסרה הודעת צד שלישי לעיריית חיפה, קייזרמן, בני הזוג רז, דאל פיתוח והנדסה בע"מ ופרופ' י. אידלמן ובניו ושות' בע"מ.
3.התובעים בשתי התביעות הינם הבעלים, כל אחד, של מחצית הזכויות במבנה המצוי ברחוב פנחס לבון 12 בחיפה בשכונת דניה הידוע כחלקה 17 בגוש 12254. הנתבעת, העירייה בשתי התביעות הינה הרשות המקומית אשר הקימה קיר בקדמת המגרשים אשר התמוטט, על פי הטענה, כתוצאה מניקוז קלוקל של מי גשמים ביום 26.3.03. לשתי התביעות צורפה חוות דעת שנערכה על ידי השמאי דן ברלינר אשר העריך את הנזק הכולל בסך 793,000 ₪ לשני בעלי המקרקעין יחד.
4.מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס והשמאי, י' פרמינגר.
עמדת התובעים
5.התובעים בת.א. 8301/04 ביקשו לאמץ את דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שהגורמים הישירים להתמוטטות הקיר שלובים זה בזה והינם בניה לקויה של הקיר בעובי ובחומרים לא מתאימים, משטר מים לקוי במקום, לרבות שיפוע הפוך בכביש והעדר קולטנים מספיקים. על פי הטענה, חוות דעת קבעה שיש להטיל את האחריות בגין התמוטטות הקיר על מספר גורמים: הדיירים המקוריים רז, העירייה והקבלן. נטען כי למעט חברת כלל, עסקינן במעוולים במשותף אשר כל אחד חייב במלוא הנזק וחלוקת האחריות ביניהם הינה בינם לבין עצמם.
6.נטען שאחריות הנתבעת 1, כלל, נובעת מביטוח הנכס במסגרת פוליסה (ת/19 לתצהיר התובעים) אשר כללה את הרכוש המשותף. כאשר התובעים פנו בדרישה לפיצוי לפי תנאי הפוליסה במכתב דרישה ת/20, הנתבעת, כלל, דחתה אותם בטענה שהנזק אירע כתוצאה מליקויי בנייה שאינם מכוסים על פי תנאי הפוליסה (ת/21). נטען שהמבטחת אינה רשאית להעלות טענות נוספות מעבר לאלה שפורטו במכתב הדחיה ולפיכך זו הטענה היחידה שתשמע מפיה. נטען כי היות וסיבת הנזק היתה שונה מליקוי בניה, אין מקום לקבלת נימוק חברת הביטוח בגין דחיית הדרישה לתשלום תגמולי ביטוח.
7.ביחס לאחריות הנתבעת 2, עיריית חיפה, נטען כי יש להסתמך על מסקנת האינג' פרמינגר כי הסיבה הישירה להתמוטטות הקיר היתה זרימת מים בכמות גדולה לכיוון החניה והקיר שאחראית לה היא עיריית חיפה; זאת, לאור העובדה שהשיפועים ברחוב פנחס לבון בוצעו על ידי העירייה בהיפוך מהתכניות החלות במקום ויתר על כן בגלל שהקולטנים למי גשם לא הספיקו לנקז את כמויות המים שהגיעו מהרחוב שבשנות ה-90 הורחב. הודגש כי בפועל נסלל הכביש בשיפוע הפוך לתכנית שחלה במקום (נספח א' לתצהירה של העדה גב' מרינה פלדמן). בנוסף, נטען כי בשנת 93' נסגר מעגל הכביש כאשר היה קיים בטעות פער בגובה מטר בין התכנון לעומת הביצוע והדיירים לא יכלו לתקן זאת. נטען עוד שהעירייה ביצעה פיקוח צמוד באמצעות מפקחים מטעמה שליוו את הליך בניית הקיר וביצעה גם פיקוח עליון. נטען שהקיר היה חלק מתכנית שאושרה על ידי העירייה והעירייה לא הצליחה לסתור את הטענות לסלילת הכביש בהיפוך לתכנית ולמשטר הזרימה. נטען שהעירייה אישרה את התכנית לבניית הקיר. ביחס לאחריות הנתבע 3, קייזרמן, נטען כי הוא נושא באחריות כקבלן שביצע את הפרוייקט, זאת היות והקיר נבנה שלא כהלכה. הקיר נבנה מכוח הסכם שנחתם על ידי קייזרמן בשנת 82' (נספח ג/3/ז לתצהיר אברהם בן מטעם אפריקה ישראל). ההסכם נחתם בין חברת דניה לבין חברת קייזרמן ומנהלה מ. קייזרמן ביחד ולחוד ובערבות זה לזה. נטען שבחקירה נגדית אישר קייזרמן כי הוא באופן אישי היה ערב גם להסכם ג/3/ז. ביחס לנתבעים 4 ו-5, רז, נטען שבמידה וייקבע שחרף הראיות שהובאו יש להטיל על הדיירים המקוריים אחריות כלשהי, אזי יטענו התובעים כי יש לחייבם כלפי התובעים בתביעה דנן מכוח אחריות זו. נטען כי ככל שייקבע שקיים אשם תורם מצד הדיירים, יש להשיתו על רז ולא על התובעים חמו היות והם אינם הדיירים המקוריים.
8.בשאלת הנזק נטען כי יש לקבל את תחשיב מס' 3 של המומחה פרמינגר בסך 314,000 ₪ בתוספות הבאות. נטען כי עד כה שילמו התובעים בפועל עבור תיקון הקיר סך של 179,697 ₪ (קרן) (ת/5) כאשר קיימות הצעות מחיר להשלמת החניה עבור חלקתם בלבד בסך 164,021 ₪ (סכום זה בסך הכל מגיע ל- 343,718 ₪ בגין הנזק הישיר של בניית הקיר). נטען עוד כי שכר יועצים עמד על 22,199 ₪, עבור שיקום הגינה שנהרסה 25,000 ₪ ועבור נזק לא ממוני סך של 50,000 ₪ ובסך הכל נכון ליום 26.3.03 – 411,199 ₪ כאשר סכום זה שוערך עד ליום הגשת הסיכומים והגיע לסך 594,130 ₪.
9.התובעים, משפחת מאירי, הגישו את תביעתם נגד עיריית חיפה ואיילון חברה לביטוח. ביחס לאחריות וזרימת מי הנגר נטענו אותן טענות שנטענו על ידי התובעים האחרים. כך גם בנוגע לטענת פיקוח כושל מצד העירייה על בניית הקיר. נטען כי יש לסמוך על עדותו של המומחה פרמינגר, שקיר הכובד נבנה באופן לקוי ועל אף זאת, יכל לעמוד על תילו לתקופה בלתי מוגבלת לולא הופעלו עליו העומסים שגרמו להתמוטטותו. נטען כי אין ספק שהגשמים שירדו באותה תקופה (נספח 19 לתצהיר התובע- המצביע על ירידה של 84.5 מ"מ גשם ביום 24- 25 למרץ) ואופן ניקוז הגשמים הבלתי תקין ברחוב, הביאו להתמוטטות הקיר. נטען עוד שהעירייה, בחסימת נתיב הניקוז לואדי על ידי סלילת קטע הכביש שחסם את זרימת המים מבלי להכשיר מערכת ניקוז יעילה, יצרה את התנאים להתמוטטות הקיר. נטען כי גם התחזוקה של מערכת הכבישים מצד העירייה היתה לקוייה ואיפשרה חלחול מים לתוך מילוי הקרקע שמאחורי הקיר. נטען שהעיריה התרשלה שעה שלא פיקחה כראוי על הקמת הקיר והתרשלה בעצם סלילת זרועות הכביש ברחוב לבון במועד סלילתם בשנת 98' בשיפוע הפוך מהמתוכנן. נטען שהעירייה הוסיפה והתעלמה מטעות שכבר היתה קיימת בגבהים של סלילת זרועות הכביש והמשיכה את הטעות בסלילת הקטע האחרון. נטען שהעירייה לא הצליחה לסתור אף אחת מהטענות האמורות, אישרה את תכניות הבניה של בית התובעים יחד עם הקיר ולא היתה מסוגלת להציג שבחנה את אישור הקונסטרוקטור לקיר. על כן נטען שהעירייה לא בדקה ואישרה את בניית הקיר על פי התכנון לפי מבנה הקיר בפועל באופן שנבנה ולא באופן אחר.
10.ביחס לחבותה של חברת איילון נטען כי הבית על כל חלקיו וכולל הרכוש המשותף היה מבוטח על ידי חברת איילון בפוליסה ת/34, ת/35. נטען שחברת איילון דחתה את התביעה בנימוק לפיו המקרה אינו מהווה חלק מרשימת הסיכונים המבוטחים. נטען שעיון בפוליסה מעלה כי בפרק 1 נקבע כי בין יתר הסיכונים המכוסים בסעיף קטן 2(ד) נכללו סערה, לרבות סערת גשם ובסעיף קטן 2(ז) שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני. נטען כאמור לעיל שהמים הם שגרמו להתמוטטות הקיר וכי הקיר לא התמוטט בגלל בניה לקויה אלא בגלל מפגע המים.
11.ביחס לפיצוי נטען שהמומחה מטעם בית המשפט לא היה מוסמך לייחס לתובעים ידיעה אודות אופן בניית הקיר. נטען על כן, שאין להסתפק במחיר מופחת לתיקון הקיר. על כן נטען שיש לאמץ את תחשיב מס' 3 של המומחה פרמינגר. נטען עוד שעד כה שילמו התובעים סך של 192,139 ₪. כמו כן, הם זכאים על פי הטענה למחצית מהצעת המחיר של 164,021 ₪ עבור השלמת הקיר ובסך הכל פיצוי עבור נזק של 356,160 ₪ , לסכום זה ביקשו להוסיף 25,000 ₪ בגין שיקום הגינה, שכר יועצים בסך 22,199 ₪ ונזק לא ממוני בסך 60,000 ₪ ובסך הכל – 421,199 ₪ המשוערכים נכון להיום ל- 594,130 ₪.
סיכומי עיריית חיפה וחברת איילון
12.העירייה טענה שהסיבה המרכזית להתמוטטות הקיר היתה בניה לקויה, הן מבחינת נפחו והן בשל מרכיביו. הגורם השני להתמוטטות היה זרימת מים בכמות גדולה בכיוון החניה והקיר. נטען שלו היה הקיר בנוי כהלכה לא היתה התמוטטות. נטען שאילו הקיר היה נבנה בהתאם למפרט העירייה הוא לא היה מתמוטט וגם ללא חדירת המים הוא היה מתמוטט בעקבות בנייתו הלקויה. נטען כי נסיונותיו של קייזרמן לשכנע שהקיר נבנה כהלכה לא צלחו. נטען שהקיר נבנה באופן גרוע תוך סטיה ניכרת ממפרט העירייה הן באשר למימדיו והן באיכות בנייתו ומרכיביו. נטען שבגין מחדל זה אחראיים קייזרמן ורז. העירייה ועדיה הכחישו באופן עקבי ביצוע פיקוח, פיקוח עליון ובודאי פיקוח צמוד על בניית חניית התובעים (והקיר) המצוייה בתוך שטחם הפרטי. נטען שדמי הפיקוח בסך 8% נגבו בגין הפיקוח על הכביש בלבד ונגזרו מתוך עלויות הסלילה בלבד, ללא עלות הקירות התומכים. בקשר לזרימת המים נטען שהתמונות של המהנדס שרף, שהיה היחיד שהגיע ובחן את הקיר מקרוב בסמוך להתמוטטות, הראו כי המילוי היה יבש למרות שנקבע על ידי המומחים שלאחר מכן שהיה לחץ הדרוסטטי על המילוי, או על האדמה מאחורי הקיר. נטען עוד כי הכביש בשלב הראשון נסלל על ידי בעלי המגרשים ולא העירייה למרות שצויין שהעירייה ביצעה פיקוח עליון על עבודת הסלילה. נטען שהאחריות של העירייה מתגמדת לעומת אחריות הקבלן, או חברי העמותה האחראים על הפרוייקט. העירייה הודתה בטעות בכיווני השיפוע בסלילה בשנת 80' אשר הפכה את כיוון הניקוז מהגן הציבורי (פנימה) אל כיוון החוץ (כלפי המגרשים, לרבות מגרש התובעים). צויין גם שהכביש נסלל במפלס נמוך מהמתוכנן, כך שלא התאפשר לעירייה להשלים בהמשך את סלילת החיבור בין שתי הזרועות בהתאם לשיפועים שנקבעו בתכנית הכביש היות ומאירי ורז בנו את החניה הנדונה נמוך מדי תוך התייחסות לזרועות הנמוכות.
13.ביחס לביטוח הדירה בחברת איילון (חלקת מאירי) נטען שמדובר בסופו של עניין בליקוי בנייה ולא אירוע פתאומי. נטען עוד שהתביעה התיישנה היות ותביעה שהוכנה עוד כטיוטה בשנים 82' – 83' כללה התייחסות לקיר כבנוי באופן לקוי.
14.באשר לנזק, צידדה העירייה בקביעותיו של המהנדס שרף, על פיהן ניתן לבצע תיקון בעלות של 104,000 ₪ לשתי המשפחות. לחלופין, הוצע לאמץ את חלופה 1 של המהנדס פרמינגר לגבי גובה הנזק. באשר לשיקום הגינה נטען שיש להגביל את הסכום להערכתו של שרף לעלות של 5,000 ₪ בלבד. ביחס לשכר יועצים נטען לעלות של 2,000 דולר.
עמדת חב' אפריקה-ישראל
15. נטען כי האחריות המיוחסת לאפריקה ישראל כוללת שני נדבכים: היותה מזמינת הקיר התומך והתרשלות בבחירת הקבלן אשר בנה את הקיר (קייזרמן). נטען שהקיר הוזמן על ידי בעלי המקרקעין ושולם על ידם בנפרד. נטען עוד כי על אף שהתביעה הוגשה ב- 2004 לגבי אירוע שארע בשנת 2003 וחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט נערכה ביוני 2007 ההודעה לאפ"י הוגשה רק ביום 15.1.08. נטען שנמנע מאפ"י לבדוק בעצמה או באמצעות מומחה מטעמה או ליטול חלק משמעותי במשפט. נטען כי בתקופה הרלוונטית לבניית הקיר אפ"י בשמה הקודם – דניה חברה לפיתוח בע"מ, היתה הבעלים של מגרשים 14 ו- 18 בגוש 12254 בשכונת דניה בחיפה. נטען שבסמוך היו מגרשים בבעלות אחרים לרבות מגרש 16 שהיה בבעלות הימנותא בע"מ ומגרש 17 שהיה בבעלות מר אורי אדלמן ומר מאיר מאירי. אידלמן מכר את חלקו במגרש 17 למודיעים. נטען שלצורך קבלת היתרים לבניה על המגרשים נדרשו בעלי המגרשים על ידי עיריית חיפה לבצע עבודות פיתוח שכללו סלילת כביש בחזית המגרשים 12 – 18 ובניית מדרגות בחזית מגרשים 17 ו-18. לצורך ביצוע עבודות הפיתוח נחתם הסכם בין בעלי המגרשים, אפ"י אידלמן ומר מאירי. שם נכתב כי הם מסכימים לשיתוף פעולה ולשלם עבור ביצוע העבודות הפיתוח. עוד נרשם בסעיף 4 להסכם כי הצדדים החליטו למסור את העבודה לאפ"י אשר תתקשר עם הקבלן קייזרמן לביצוע העבודות. מכאן נטען שהקבלן נבחר על ידי בעלי המגרשים כולם ואין כל יסוד לטענה שהקבלן נבחר על ידי אפ"י והיא מזמינת העבודה הבלעדית. נטען כי הקיר הספציפי בכלל לא הוזמן במסגרת ההסכם בין דניה לקייזרמן בשם כל בעלי המגרשים. נטען לעומת זאת כי הקיר הוזמן על ידי המודיעים ועל ידי מאירי והם אלה שהיו מעורבים בבנייתו.
סיכומי קייזרמן