מאירסון נ' גלובוס אריזות ומשלוחים בינלאומים בע"מ

פסק דין

1. הנתבעת עוסקת באריזות ושילוח בינלאומי ומבצעת אריזות ושולחת חפצים אישיים ליעדים שונים בחו"ל.

בחודש דצמבר 2009 שלח התובע חפצים מישראל לשוויץ באמצעות הנתבעת והמשלוח נשלח לכתובת בית העסק בשוויץ. כאשר הגיע המשלוח לתחנת המעבר בבלגיה, קיבל התובע דרישה מסוכן מקומי של הנתבעת, להמציא רישיון ישיבה בשוויץ – זאת משום שבמסמכי היבוא מופיע השם הפרטי של התובע ולא שם החברה.

התובע הסביר לאותו סוכן בבלגיה וגם לנציג הנתבעת בארץ, שהמקבלת היא חברה ולא אדם פרטי ועל כך קיבל התובע תשובה מסוכן בלגי, שאין אפשרות להחליף את השם של מקבל המשלוח.

לטענת התובע, עקב הטעות בשם המקבל שנעשתה על ידי הנתבעת – לא הייתה לתובע הברירה אלא לשלוח את המטען חזרה לארץ – דבר אשר גרם לתובע הוצאות ועל כך הוא תובע את הנתבעת לשלם לו סך של 4,000 ₪ וכן סך של 2,105 יורו ובסה"כ 14,525 ₪.

2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע היות והיא הוגשה למעלה מ-3 שנים לאחר האירוע ויש בכך משום שיהוי רב בהגשת התביעה. בנוסף לכך, מעלה הנתבעת הטענות העיקריות הבאות:

א. א) התובע פנה אל הנתבעת על מנת לקבל ממנה הצעת מחיר לשילוח מטענו לשוויץ מדלת לדלת וביום 17.11.08 שלחה הנתבעת לתובע הצעת מחיר.

ביום 27.11.08 אישר התובע את הצעת המחיר, מבלי שתיקן ו/או העיר הערה כלשהי בדבר זהות שונה של בעל המשלוח ובנוסף להצעת המחיר החתומה, העביר התובע לנתבעת מסמכים שונים, המפורטים בסעיף 12(ה) לכתב ההגנה.

ביום 28.12.08 ארזה הנתבעת את מטענו של התובע בביתו בישראל.

ב) האחריות על הסדרת תנאי אשרת עבודה, ויזות או כל דבר אחר שנחוץ לצורך שחרור המטען בחו"ל חלים על הלקוח בלבד ובמקרה זה על התובע, והנתבעת פעלה על פי המידע שנמסר לה על ידי התובע ועל כן, אין לתובע עילת תביעה נגד הנתבעת אם הוא עצמו לא דאג לאשרות למדינת היעד.

הנתבעת הסתמכה על נתונים שנמסרו לה על ידי התובע.

ב. א) המטען נשלח לפי כתובת שמסר התובע לנתבעת והתובע לא קיבל בפועל את המטען שלו מכיוון שלא ניתן היה לשחרר אותו מהמכס משום שלא הסדיר את הנושא מול הרשויות הרלוונטיות בשוויץ, כפי שהוא מחויב לעשות. התובע ביקש לשחרר את המטען על שם החברה שלו, אך הרשויות בשוויץ לא אפשרו זאת.

ב) התובע לא פנה ולא עדכן את הנתבעת בזמן אמת, אלא פנה ישירות אל עמיל המכס בחו"ל.

עוד מוסיפה הנתבעת ומציינת, שלא ניתן לשנות שם בשטר מטען לאחר הגעת המטען לארץ היעד ובמקרה זה, חתם התובע בעצמו על ההודעה על משלוח חפצים אישיים, כאשר שמו האישי ולא שם החברה מופיע על גביה.

מכיוון שלא ניתן היה לשחרר את המטען, החליט התובע להחזיר את הטען לישראל והחזרה זו לא בוצעה על ידי הנתבעת אלא על ידי חברה אחרת.

עם זאת, קיבל התובע זיכוי בסך 450 יורו על כך, שבסופו של יום ועקב הטעות בהעברת הפרטים על ידי התובע- לא פרקה הנתבעת את המטען בשוויץ.

3. לאור טענות הצדדים, כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתבי הטענות ומאחר והיה בדעתי לבדוק טענות אלו מול חומר הראיות שצורף ואשר הוגש במהלך הדיון, החלטתי שלא ליתן פסק דין על אתר, אלא לתת את פסק הדין רק לאחר בחינת כל חומר הראיות.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות – זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) הנתבעת אינה מכחישה הטיפול במשלוח שנשלח באמצעותה, אינה מכחישה את קבלת התשלום ובעצם אינה מכחישה את טענת התובע, שבסופו של יום המשלוח לא הגיע ליעדו ואין גם מחלוקת בין הצדדים, שהמשלוח לא הגיע משום שהמסמכים לא מולאו בהתאם לנמען שהיה צריך לקבל המשלוח.

מוסכם גם, שהמשלוח לא נמסר והתובע החזירו לישראל.