פסק דין
1.ביום 10.8.2011 רכבו של התובע (מ"ר 18-140-29) והמונית של הנתבע 1 (מ"ר 88-541-25) – התנגשו. התובע תבע את הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ואת חברת הביטוח אשר ביטחה את המונית, לסכומים בשיעורים של 5,249 ₪ בגין נזק ישיר, 986 ₪ בגין שכר טרחת שמאי, 621 ₪ בגין ירידת ערך, 438 ₪ בגין רכב חלופי וכן שכר טרחת עורך דין.
גרסאות הצדדים
2.גב' עפרה מאיר היתה הנהגת ברכב התובע בעת התאונה. לפי עדותה רכב התובע עמד, ברחוב הכרם (ברחובות), מאחורי המונית, אשר עמדה על מנת להוריד נוסעת. לאחר שהנוסעת ירדה, המונית נסעה אחורנית ופגעה בקדמת רכב התובע. לא היתה אחידות בעדותה של גב' מאיר בשאלה איזה חלק של חזית הרכב נפגע. בדיון מקדמי שהתנהל בפני השופט א' גולדקורן ביום 4.11.2013 העידה הגב' עפרה מאיר כי המונית פגעה ברכב התובע "מקדימה מצד ימין". בעדותה בדיון ההוכחות שהתנהל בפני ביום 23.1.2014 העידה גב' מאיר כי הנזק לרכב התובע היה "בצד שמאל של הרכב שלי ובצד ימין של הרכב שלו" (פרוטוקול 23.1.2014, ע' 5). כאשר נתבקשה להמחיש את התאונה, הדגימה הגב' מאיר שהמונית נסעה אחורה בזווית ישרה אל תוך חזית רכב התובע. עוד העידה גב' מאיר כי כאשר הבחינה בכך שהמונית נוסעת אחורה לכיוונה, במהירות לא גבוהה, היא צפרה (שם, בע' 6). העד צביאל יהודה – ידידהּ של גב' מאיר – העיד שהיה עם גב' מאיר ברכב. עדותו היתה דומה לזו של גב' מאיר, ובענין המיקום המדויק של הנזק בקדמת רכב התובע, הוא העיד כי הנזק היה "בצד שמאל של הרכב" (שם, בע' 8). הן גב' מאיר, הן מר צביאל יהודה העידו כי לאחר ההתנגשות התנצל הנתבע והצדדים החליפו פרטים.
3.הנתבע העיד שהוא בעל תחנת מוניות, שהמונית היתה מונית מרצדס חדשה וכי בעת התאונה הוא היה בדרך עמה מן הנמל. על-פי גרסתו של הנתבע, ההתנגשות לא אירעה בעת שהוא נסע אחורנית במונית. בדו"ח התאונה שערך ואשר צורף לכתב ההגנה נטען כי המונית נסעה ברחוב שפינוזה, וכאשר האטה ואותתה על מנת לפנות ימינה לרחוב הכרם, רכב התובע התנגש בה מאחור. סומן על התסריט בדו"ח התאונה כי הפגיעה במונית היתה בדופן האחורי של המונית כולו. בעדותו של הנתבע בדיון ההוכחות, השתנתה גרסתו. בעדותו העיד הנתבע לא שההתנגשות אירעה ברחוב שפינוזה לפני פנייתו ימינה לרחוב הכרם, אלא ש"אני הייתי בפניה ימינה וכשאני תוך כדי סיבוב היא לא הצליחה לעצור" (שם, ע' 9). לפי עדותו, הרכב של התובע נפגע בצדו השמאלי והמונית נפגעה בצדה הימני. הנתבע העיד כי לאחר ההתנגשות ירדה גב' מאיר מרכב התובע, אמרה לו שהיא כרגע ירדה מן הגולן וש"מתפוצץ לה הראש", והצדדים החליפו פרטים. לטענת הנתבע הוא קיבל איומים בטלפון בקשר לתאונה למחרת (שם, ע' 9). לפי תשובה אחת של הנתבע בחקירה הנגדית, חברת הביטוח שלו שילמה על תיקון הנזק למונית (שם, ע' 13); לפי תשובה אחרת של הנתבע באותה חקירה, הוא לא הפעיל את הביטוח כלל וכלל (שם, ע' 14).
טענות הצדדים בסיכומים
4.בסיכומיו, טען בא כוח התובע כי עדותו של מר צביאל יהודה היא עדות של עד נטרלי, נטול אינטרס. עוד טען בא כוח התובע כי יש לדחות את גרסת הנתבע, לאור העובדה שאין אפשרות לפנות ימינה במקום התאונה. בא כוח התובע הצביע על כך שלמרות שהנתבע טוען שגב' מאיר אשמה בתאונה, הוא לא הגיש תביעה נגדה, אלא הוגשה נגדו תביעה. זאת ועוד: אם סבר הנתבע כי גב' מאיר אשמה בתאונה, לא היתה סיבה שיישא בעלויות הכרוכות בהימנעות מתביעה (השתתפות עצמית והעלאת פרמיית ביטוח, שהן יקרות בקשר למרצדס חדשה).
5.בא כוח הנתבע טען בסיכומיו, כי יש לראות בשני העדים שהעידו מטעם התובע כעדות יחידה, ומכאן שלפי דיני הראיות נדרש חיזוק ראייתי על מנת לקבל את התביעה על בסיסה. עוד נטען כי קיימות סתירות מהותיות בעדויות מטעם התובע בשאלת הזווית שבה פגעה המונית ברכב התובע.
הכרעה
6.הצדדים לא הביאו ראיות לענין המערך הפיזי (של הכבישים וכיוצ"ב) במקום התאונה. הן בעדויות מטעם התובע, הן בעדות הנתבע, היו סתירות. בגרסאות של הגב' מאיר בענין הזווית שבה פגעה המונית בקדמת רכבו של התובע קיימות סתירות. פעם היא העידה שקדמת רכב התובע נפגעה בצד שמאל, פעם העידה שקדמת הרכב נפגעה בצד ימין, ופעם הדגימה שהמונית נסעה לכיוון רכב התובע בזווית ישרה (מדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה עולה כי הפגיעה אכן היתה בצד השמאלי של קדמת הרכב). אלא שלפי כל הגרסאות הללו (וכן לפי גרסת העד צביאל יהודה אשר העיד אף הוא שהפגיעה היתה בצד השמאלי של קדמת הרכב), מדובר בפגיעה בקדמת הרכב שנגרמה מנסיעת המונית אחורנית. אמנם לסתירות בעדות מטעם התובע יש לייחס משקל, אך השאלה היא – מול מה הן עומדות. כאשר מעמידים את הסתירות בעדות מטעם התובע אל מול הסתירות בעדות הנתבע, כפי שיפורטו מיד – הסתירות בעדות מטעם התובע מתגמדות. למרות שבדו"ח התאונה הנתבע דיווח שהתאונה אירעה כאשר הוא האט ואותת לקראת פניה, הוא העיד בבירור בדיון ההוכחות שהתאונה אירעה כאשר הוא כבר היה במהלכה של פניה ימינה. אך הסתירות בעדותו של הנתבע אינן מסתכמות בכך בלבד. הבעיה העמוקה יותר בעדותו של הנתבע קשורה לתיאור ההתנגשות על ידו. הנתבע אישר כאמור שהמונית נפגעה בצדה הימני ושרכב התובע נפגע בצדו השמאלי. לכאורה, המגע בין רכב הפונה ימינה לבין רכב הנוסע ישר מאחוריו יהיה בין האזור הימני-אחורי של הרכב הקדמי לבין האזור הימני-קדמי של הרכב האחורי (מצב א'). זאת, אלא אם מתקיימות נסיבות אחרות, למשל אם הרכב הנוסע מאחורה נכנס לסחרור ("זורק זנב") שמאלה ומסתובב באופן ניכר על צירו (מצב ב'):
מצב א' מצב ב'
אין טענה בפי הנתבע לסחרור כזה או לנסיבות מיוחדות אחרות. תשובתו של בא כוח הנתבע לשאלת בית משפט בענין זה במהלך הסיכומים היתה שנוכח חלוף כשנתיים מאז אירעה התאונה, הנתבע "לא יכל לדייק בדיוק איך קרתה התאונה" (שם, ע' 16). הסבירות הנמוכה שהתאונה אירעה כפי שהעיד הנתבע, בנוסף לעדותו החמקמקה של הנתבע בענין הטיפול בתיקון המונית, הביאו אותי למסקנה כי עדותם של עדי התובע, לפיה התאונה אירעה כאשר המונית נסעה אחורנית ורכב התובע עמד, מהימנה יותר מעדות הנתבע לפיה התאונה התרחשה בנסיעת שני כלי הרכב לפנים.
בענין טענת הנתבע לפיה יש לראות את עדותם של שני עדים, גב' מאיר ומר צוריאל יהודה, כעדות יחידה אחת הזקוקה לסיוע לפי בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971: אף אם אניח (מבלי להביע כל עמדה בסוגיה) שיש להתייחס לשתי העדויות כעדות אחת (וראו והשוו לענין זה יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009) 1443 והאסמכתאות שם), ממילא ניתן לפסוק במשפט אזרחי על-פי עדות יחידה של עד כמוגדר באותו סעיף ללא סיוע, כאשר בית המשפט מנמק מה הביא אותו להסתפק בעדות כזו. בענייננו, למרות העדר עקביות מסוים בעדויות מטעם התובע לגבי זווית הפגיעה, מצאתי שיש מקום ליתן אמון מלא בעדויות אלה בענין הנסיבות הכלליות של התאונה (נסיעת המונית לאחור). כמו כן, הגיון הדברים – כפי שהוסבר לעיל – שכנע אותי שיש לקבל את התביעה על בסיס עדויות אלה (וראו: ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 771 (1973)).
7.נוכח קביעתי שהמונית נסעה לאחור והתנגשה ברכב התובע אשר היה במצב עמידה, אני קובע כי האחריות המלאה לגרימת התאונה היא של הנתבע (וראו תקנה 45(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961).
8.הנתבע הכחיש את שיעור הנזק בכתב ההגנה, אולם הוא לא ביקש לחקור את המומחה (ראו תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), בחר שלא להגיש חוות דעת מטעמו, ואף זנח את הטענה בענין שיעור הנזק בסיכומיו.
9.אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 7249 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 27.8.2011 ועד התשלום בפועל; כן יישא הנתבע בשכר טרחת עורך הדין של התובע בסך של 2,000 ₪ והוצאותיו בסך 1,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' אדר תשע"ד, 09 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.
דניאל קֵירֹס, שופט