מאסטרפוד בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (אגף המכס והמע"מ)

פסק דין

מבוא:

בפניי תביעה שעניינה לקבוע כי אין לכלול את עלויות הכשרת הבשר המיובא (לרבות שחיטה והשגחה דתית על תהליך הייצור), בחישוב המכס.

התובעות הינן חברות המאוגדות בישראל, העוסקות בין היתר בייבוא בשר כבש ממפעל "פטגוניה" בצ'ילה, שבדרום אמריקה לישראל. על פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, שיעור המכס על בשר כבש מדרום אמריקה הוא 50% מערך הטובין.

על פי חוק בשר ומוצריו, התשנ"ד-1994 מותר לייבא לישראל בשר כבש כשר בלבד. לצורך ייבוא בשר הכבש, התובעות שכרו את עובדי הרבנות הראשית לישראל ושלחו אותם למפעל היצרן בדרום אמריקה לצורך הכשרתו וקבלת תעודת כשרות כחוק. עובדי הרבנות פיקחו על הליך שחיטת והכשרת הבשר.

התובעות נשאו בכל עלויות הכשרת בשר הכבש, לאמור, שילמו לספר בשר הכבש בעבור הבשר, ובנפרד, שילמו את עלויות הכשר הבשר בישראל בניכוי המסים המתחייבים כחוק, לרבות מס הכנסה וביטוח לאומי.

במשך השנים, התובעות שילמו את תשלומי המכס, בשיעור שחושב על פי מחיר בשר הכבש ששולם לספק הבשר, וכן, רכיבי ההובלה והביטוח הכלולים בהגדרת הערך לצרכי מכס על פי פקודת המכס.

בשלהי 2007 ובעקבות ביקורת שנערכה אצל התובעות, טענה הנתבעת 1 (באמצעות בית המכס מכרז), כי היה על התובעות לכלול את עלויות הכשרת ושחיטת בשר הכבש בערך המדווח לצורך חישוב המכס ואשר על כן לא שולם 50% בעבורו. ביום 2.12.2007 הוציאה התובעת 1 הודעה בדבר חיוב במכס ובמסגרתן היא דרשה תשלומי מכס נוספים בגין עלויות הכשרת הבשר (בין השנים 2007-2003), ובעקבות זאת, גבתה הנתבעת 2 מן התובעות דמי רציף נוספים בעבור משלוחים ששחררה, מכאן התביעה, לקבוע כי אין לכלול את עלויות הכשרת בשר הכבש במסגרת חישוב ערך הטובין לצורך המכס.

החיוב אשר דרשה התובעת 2 היה סך של 7,410 ₪ בעבור משלוחים ששחררה התובעת 1 בחודש נובמבר 2007, ואילו על פי הודעתה של התובעת 1, היא חייבה את התובעות עבור השנים 2007-2003 בתשלום סך כולל של 1,333,869 (כולל ריבית, הצמדה וקנס פיגורים) בעבור עלות הכשרת הבשר כאמור, וזאת על פי הפירוט שדלהלן:

מן התובעת 1 – מאסטרפוד בע"מ – סך של 1,195,605 ₪.

מן התובעת 2 – מזונות מגלד (1994) – שותפות מוגבלת, סך של 47,115 ₪.

מן התובעת 3 – חוגר קר-פרי בע"מ, סך של 45,680 ₪.

מן התובעת 4 – מזונות מגלד, חברה לייבוא ולייצאו בע"מ, סך של 45,469 ₪.

טענות התובעות;

מטעם התובעות העידו מר דוד יוסף בורדודביץ, קניין במחלקת הרכש של התובעות, מר יורם לוסטיגר, מנהל אצל התובעות, הגב' אהובה אזולאי, חשבת קבוץ מאסטר פוד מזה 15 שנים, ומר מאיר הורוביץ אשר נתן את חוות דעתו כמומחה מטעם התובעות.

לטענת התובעות, אין לכלול את עלויות השחיטה וההשגחה בערך לצרכי המכס. לטענתן, סעיף 130 לפקודה קובע כי ערכם של טובין ביבוא הוא "ערך העסקה" שבה נרכשו כאשר דבר זה עולה מדברי ההסבר לתיקון הפקודה.

זאת ועוד, לטענתן סעיף 133(א)(2) קובע כי יש לכלול את הערך היחסי של השירותים ואמצעי הייצור שסיפק היבואן במישרין או בעקיפין ללא תמורה או במחיר מוזל בקשר לייצורם ומכירתם לייצוא של הטובין. אולם מלשונו של הסעיף, הברורה לשיטתן, הסעיף דן במצב בו היבואן (הרוכש) מספק ליצרן (המוכר) בחינם או תמורת תשלום, עזרים פיזיים, אשר בהכנתם הושקעה מחשבה יצירתית, והנדרשים לייצור הטובין, כגון תרשימים, סקיצות, עבודות עיצוב ועובודות אומנות (כגון ציורים). לטענתן, פועלם של המשגיחים הבוחנים את הליך השחיטה של הכבש, אינם יכולים להיחשב, אף לפי קנה המידה "היצירתי" ביותר, כעבודת אומנות הזהה במהותה לתרשימים ולסקיצות, כמו גם לעבודות עיצוב המסופקות על ידי היצרן.

עוד טוענות התובעות, כי אין להטיל מכס על שירות אשר ניתן על ידי עובד ישראלי. ביסוס לטענה זו היא מוצאת, בין היתר, בתכלית המכס שאינה מאפשרת הטלת מכס על שירות אשר ניתן על ידי עובדי ישראל מאחר ומן המפורסמות, כי מכס נועד להגן על תוצרת מקומית וכפועל יוצא, על העובדים המקומיים.

לבסוף, לטענת התובעות, הן עומדות בתנאי חוק מסים עקיפים ועל כן, בהתאם לסעיף 3 לחוק מסים עקיפים, אין לחייבן במכס כפי שדורשת התובעת 1.

טענות הנתבעת 1: