מאסר בגין עבירות של איומים, סחיטה, היזק בזדון ועוד

הנאשם אדם כבן 55 שנים, ערירי המתגורר עם אמו בת ה-90 נותן את הדין בשל הרשעתו במסכת מעשי עבירה חמורים שבוצעו בתכיפות לא מעטה בין שלהי 2005 לבין אמצע 2007. מסכת מעשי העבירה מצאה ביטוי בכתב אישום הנחלק לארבע פרשיות אישום שציר כל אחת מהן היא תלונה כנגד הנאשם בגין  ביצוע - בעצמו או באמצעות אחרים - פעולות איום, סחיטה  בכוח ובאיומים, הצתה, היזק בזדון ועבירות נוספות כנגד המתלוננים ובני משפחותיהם. מעשי העבירה כוונו בעיקרם לשם סחיטת סכומי כסף מן המתלוננים שהנאשם מייחס להם אחריות לנזקים (שלא היו ולא נבראו) שנגרמו לו. מרבית מעשי הטרור הללו כוונו כלפי המתלונן עו"ד אורי גאון ובני משפחתו. מעשים אלה כללו ניקוב צמיגי מכוניתו של גאון, הצתת רכבו והצתת רכבה של אשתו, השלכת רימון הלם לעבר מכוניתו של גאון והשלכת רימון עשן אל חדר השירותים בביתו (בנותיו נפגעו משאיפת עשן), ירי מאקדח לעבר מכוניתו של גאון בעת עצירה בצומת מרומזר. לאלה נוספו סדרת מהלכי איום והטרדה טלפוניים ואיומים בשיחה פנים אל פנים.

מסכת מעשי עבירה בהיקף וב"סגנון" דומה בוצעה כלפי המתלונן עמיל מכס אייבי ביריאן ואשתו. שני המתלוננים הנוספים (עו"ד יאיר בן דוד והחוקר הפרטי לשעבר יעקב אשל) ספגו מנת איומים מצומצמת יותר, אך גם זו אינה מבוטלת בחומרתה.

ברי כי הנאשם לא פעל בגפו. הוא הסתייע באחרים. הפעילות בוצעה באורח מתוחכם מאד, בדרך שחישה את כל הפרטים כך שלא ייוותרו סימנים מזהים. חלק ניכר ממעשי העבירה בוצעו בעת שהנאשם שהה אצל אחיו בארה"ב. עובדה זו כשלעצמה מעידה על תחכום, תעוזה, כושר תכנון ושליטה על הגורמים המבצעים.

מלבד הפעילות העבריינית נושא כתב האישום דנן אין לנאשם עבר פלילי (זולת הרשעה ישנה במעשה תקיפה כלפי עו"ד גאון).

מעשי הנאשם מוסברים על רקע הפרעה נפשית פסיכוטית  מסוג פרנויה ורה שהוא לוקה בה. זו הפרעה דלוזיונאלית מתמדת המאופיינת בהתפתחות מערך מחשבות שווא מתמשכות וקשורות האחת בשנייה (פרשיות העבירה דנן מוכיחות את הדבר. כבר ציינתי שהנאשם פיתח טינה רבה כלפי המתלוננים על רקע טענה לנזקים כספיים שגרמו לו. מעשי הנזק הללו לא היו ולא נבראו אלא במוחו המסובך והרדוף של הנאשם (מחשבות שווא). כיון שמחשבות השווא הללו נרקמו במוחו של הנאשם, הוא "יצר" מערכת קשרים ביניהן. כך, על רקע של מציאות עובדתית מסוימת יצר הנאשם זיקה ו"שרשור" בין גאון לאייבי בן דוד ואשל.

עם זה יש להדגיש שהנאשם אחראי למעשיו, מבין את טיבם וגם מסוגל לשלוט בהליכותיו. הפסיכיאטרית המומחית ד"ר שילד הסבירה שהנאשם שופט את המציאות באורח מעוות אך הוא יודע לכלכל מעשיו ודרכיו היטב. הוא מתפקד כהלכה בחיי יום - יום וההפרעה הנפשית אינה מפריעה לו להיות זהיר, מחושב, קוהרנטי, נחוש בדעתו ועקבי בדרכו. על כן אני סבור שנובעת ממנו מסוכנות רבה כלפי הציבור בכלל וכלפי גורמים שונים שעלולים להיקלע אל מחיצתו בפרט.

התביעה מבקשת לגזור לנאשם עונש מאסר ארוך ביותר. התובעת רואה בהפרעה הנפשית גורם מחמיר (על שום הסיכון לבריות הנובע ממנה). היא מציינת שכפסע היה בין מעשי הנאשם לבין פגיעה גופנית חמורה ואף קיפוח חיי אדם (למשל כתוצאה מן הירי לעבר מכוניתו של גאון שבוצע בידי רוכב אופנוע ). על כן ראוי להעניש את הנאשם כגמול פשעיו וראוי להרחיקו מן הציבור לפרק זמן ארוך.

הסנגור אינו חולק על חומרת מעשי העבירה אך הוא סבור שהנאשם אינו אשם בליקוי הנפשי שהוא סובל ממנו ומכיוון שההפרעה הנפשית היא אם החטאת בעניין דנן, אין להעניש את הנאשם בחומרה על חטא מחלתו שהוא אינו אחראי לה.

עוד הדגיש הסנגור - על בסיס עדותו של בן דודו של הנאשם - שהנאשם הוא אדם בודד, חי בצניעות רבה במחיצת אמו, הוא סובל כל ימיו ובמידה רבה ראוי לרחמים.

כשלעצמי אינני סבור שמחלה  יכולה לשמש גורם מחמיר בשעה שנשקל עונשו של אדם, במיוחד במקום שהמחלה היא מגורמי המעשה העברייני. אולם אינני יכול להתעלם מכך שהנאשם ביצע את מעשיו כשהוא נחוש דעת להרע  ובעל יכולת מלאה לשלוט במעשיו. ייתכן שהנאשם לא פעל במכוון כדי לגרום חבלה פיזית למתלוננים או למי מבני משפחתם. הוא התכוון בעיקר להפחיד, להלך אימים, להראות כי יש ממש באיומיו ולהשיג על ידי זה את תכליתו. אך ברור במעשים הללו הייתה טמונה סכנה גדולה גם לפגיעה גופנית ואף לקיפוח חיים.

מהלכי האיום וההפחדה "עשו את שלהם" מבחינת השפעתם על אורח חיי המשפחות ששימשו כיעד. לא קשה לתאר את  - אם כי זר יתקשה לחוש - את תחושת האיום שאחזה בבני המשפחות בעיקר של גאון וגם של אייבי. את זאת יש להביא בחשבון שיקולי החומרה, שעה שמשקל מסוים לקולא יינתן לכך שבפועל לא נגרם נזק גופני או נזק שאינו בר תקנה למי ממושאי עבירות.

כללו של דבר אני דן את הנאשם, בגין מכלול העבירות מסוג "פשע" בהן הורשע לעונש כולל של 11 שנות מאסר שמהן 9 שנים לנשיאה בפועל ומניינן מיום מעצרו של הנאשם 30.7.07. יתר המאסר יהיה על תנאי למשך 3 שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע, או עבירה מן העבירות שהן פשע בהן הורשע בתיק זה. בגין מכלול העבירות מסוג "עוון" שבהן הורשע הנאשם אני דן אותו ל-3 שנות מאסר שמהן שנתיים לנשיאה בפועל באורח חופף לעונש שנגזר לעיל. יתר המאסר על תנאי למשך 3 שנים מתום המאסר בתיק זה. התנאי הוא שלא יעבור עבירה מעבירות ה"עוון" בהן הורשע בתיק זה.

התביעה ביקשה שאחייב את הנאשם בפיצוי לטובת המתלוננים. ברור שמעשי הנאשם גרמו נזק כספי לא מבוטל. אולם בהעדר ידיעה ברורה על מצבו הכלכלי של הנאשם וכן לנוכח משך עונש המאסר שנגזר לו אני סבור שאין מקום שיינתן צו לפיצוי בהליך הפלילי. לכל אחד מן המתלוננים יש יכולת ויש נגישות די צורכו של הליך אזרחי. אם ירצו בכך יוכלו לתבוע את נזקם מן הנאשם בתובענה אזרחית.

זכות ערעור כדין.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ט (3 בפברואר 2009) במעמד הצדדים