מגידיש ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

חלק ראשון – על פסק הדין, על העדים, הסעדים המבוקשים ותמצית פסק הדין

1. על פסק הדין
   • התובעים הגישו תביעה בה עתרו לחייב את הנתבע ("הבנק") בסך של 2,481,730 ₪ בגין נזקים והפסדים שנגרמו להם עקב פעולות ומחדלי הבנק.

• עניינה של התביעה, בתמצית שבתמצית - הוא דרישת התובעים להשיב סכומי כסף אשר שילמו בעבור חובות שאינם שלהם, וכן דרישתם לחייב את הבנק בתשלום בגין הפסדי דמי שכירות, עגמת נפש והוצאות. עוד בתמצית שבתמצית ייאמר כי לטענת התובעים נאלצו לשלם לבנק, לאחר שזה ניצל מצבם לרעה, איים ואף מימש איומו להעמיד לפירעון מידי הלוואה שניתנה להם והעמיד את מפעל חייהם בפני איום של קריסה.

• בבסיס התביעה שני אחים – התובע 1 ז"ל ומר עמק מגידיש שאינו בעל דין. שני האחים ניהלו חשבונותיהם וחשבונות בתי העסק שבבעלות כל אחד מהם בסניף בנק בקרית גת. אח אחד הוא כאמור התובע 1 אשר נהרג וכפי שנמסר על ידי ב"כ נרצח בשלב הגשת סיכומי הצדדים. אותו תובע 1 היה, כעולה מכל העדויות לרבות עדויות הנתבעת – איש עסקים מצליח ומוכר באזורו. האח השני הוא כאמור מר עמק מגידיש ("עמק") אשר כעולה מהעדויות – הצליח פחות בעסקיו ואף הגיע להליכי פשיטת רגל.

• ועוד דמות בהליכים – מנהל סניף הבנק אשר מכיוון שאינו בעל דין ולאור האמירות ביחס אליו בפסק דין זה יכונה אך ורק ד'.

מנהל הסניף ד' הופיע כעד מטעם הבנק וכפי שהוצג נמצא בהליכים משפטיים אל מול הבנק.  כפי שנמסר במסגרת אותם הליכים נטענו כלפי מנהל הסניף ד' טענות גם ביחס לאופן בו העניק מסגרות אשראי. אותו מנהל סניף כונה על ידי התובעים ועדיהם לעתים "רובין הוד" ולעתים "שריף" ובכל מקרה הטענה כנגדו היתה שהעניק הלוואות ומסגרות אשראי ללא בטוחות, פיזר הבטחות ועמד במרכז ההתנהלות שהביאה לתביעה.

• לטענת התובעים, הבנק באמצעות ד' פעל כנגדם באופן שנאלצו לפרוע חובות של עסקי עמק מגידיש, תוך איום שמשמעו פגיעה בעסקיהם. התובעים מדגישים כי התביעה הוגשה כשהם עצמם עומדים בכל התחייבויותיהם. כלומר – אין מדובר בתביעת בנק בו חייבים מתגוננים בטענות שונות, אלא בתביעה כנגד בנק בגין סכומי כסף אשר לטעמם של התובעים נגבו שלא כדין.

2. על העדים בהליך
   • מטעם התובעים העידו ארבעה – התובע 1; מר אוהד מגידיש, מנהל בתובעת 2; מר גדי אלמליח – לקוח של הבנק; וכן השמאי מר הראל נעמן.

• מטעם הנתבע העידו שניים: מר ד', מנהל הסניף במועדים הרלוונטים; גב' ל' – פקידה בסניף הבנק.

3. שתי השאלות העיקריות בהן יש להכריע

כתבי הטענות מעלים שאלות נקודתיות רבות המתייחסות למועדים השונים ולפעולות שונות שבוצעו על ידי בעלי הדין וכן על ידי עמק מגידיש. באופן כוללני וגס ניתן לתמצת כל המחלוקת לשתי שאלות:

• ראשית - האם כטענת התובעים הבנק אכן גבה סכומי כסף מהתובעים, בניגוד לרצונם ו/או בניגוד לדין בעבור חובות עמק מגידיש ועסקיו או מנגד האם כטענת הבנק התובעים התחייבו מרצונם לשלם חובותיו של עמק מגידיש ועסקיו והעבירו אל הבנק ו/או נטלו הלוואות בהיקף העולה על מיליון ₪.

• שנית – האם יש ממש בטענות התובעים לנזקים והפסדים בגין אי הקצאת אשראי למימון מבנה מסחרי.

4. הסעדים המבוקשים

התובעים עותרים לקבל פיצוי בסך של 2,481,730 ₪ כדלקמן:

• 930,750 ₪ - סך קרן הלוואה וריבית אשר ניטלה לכיסוי חובות בחשבון עסקו של עמק מגידיש. הסכום עמד ביום 6/6/2013 על הסך של 850,000 ₪. התובעים עותרים לחייב את הבנק בריבית ממוצעת בשיעור של פריים בתוספת 7.9% - ומכאן עומד סכום זה, נכון ליום התביעה על הסך של 930,750 ₪.
• 109,500 ₪ - סך של 100,000 ₪ אשר הועבר לחשבון עסקו של עמק ביום 26/6/2013. הסך של 100,000 ₪ בצירוף ריבית ממוצעת בשיעור של פריים בתוספת 7.9% עמד נכון ליום התביעה על הסך של 109,500 ₪.
• 306,600 ₪ - סך של 280,000 ₪ אשר נלקח כהלוואה לכיסוי חוב בחשבון עסקו של עמק. הסך של 280,000 ₪ בצירוף ריבית ממוצעת בשיעור של פריים בתוספת 7.9% עמד, נכון ליום התביעה על הסך של 306,000 ₪.
• 1,034,880 ₪ - אבדן רווחים לתובעים לאחר שהבנק, לטענתם, הפר הסכם מפורש להעמדת אשראי בסך של 1,500,000 ₪. לטענת התובעים בשל אי העמדת האשראי נגרם עיכוב בהשלמת בניית מבנה מסחרי ומשכך נגרמו הפסדי דמי שכירות בסך של 1,034,880 ₪.
• 50,000 ₪ - עגמת נפש שנגרמה לתובעים בסך של 50,000 ₪.
• 50,000 ₪ - נזקים בגין הוצאות יועצים (רואי חשבון, עורכי דין) תשלום עמלות מיותרות, ואבדן ימי עבודה.

5. תמצית פסק הדין
   • תיאור העובדות, המועדים הרלוונטים וטענות הצדדים בתקופה שבין שלהי שנת 2012 ועד להגשת התביעה יובא בחלק השני, בסעיף 6 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעים כנגד פתיחת חשבונות עמק ומתן האשראי, על כך יורחב בסעיף 7 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעים כנגד שני כתבי הערבות הראשונים עליהם חתם התובע 1, בסך של 400,000 ₪ ו – 550,000 ₪, הכל כפי שיידון בסעיף 8 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעים כנגד כתב הערבות השלישי עליו חתם התובע 1, בסך של 800,000 ₪. הנימוקים לכך יובאו בסעיף 9 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעים כנגד העברת הסך של 100,000 ₪ לחשבונות עמק, לענין זה ר' הדיון בסעיף 10 לפסק הדין.

• יש מקום לקבל טענות התובעים בכל הקשור להתחייבות שנכפתה על התובע 1 על ידי הבנק ביום 4/11/2013. בגין כך יש לחייב את הבנק בתשלום הסך של 306,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה. הדיון בענין זה יובא בסעיף 11 לפסק הדין.

• אין לקבל טענות התובעים ביחס להפסדים שנוצרו בגין אי העמדת אשראי נוסף למימון בניית המבנה המסחרי, הכל כאמור בסעיף 12 לפסק הדין.

• אין לקבל את טענת התובעים לחיוב הבנק בפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 ₪. דיון בנושא זה יובא בסעיף 13 לפסק הדין.

• אין לקבל את דרישת התובעים לחיוב ברכיב הוצאות בסך של 50,000 ₪, הכל כמפורט בסעיף 14 לפסק הדין.

• סיכום ביחס לכל ראשי הפיצוי שבתביעה כערכו ביום הגשת התביעה יובא בסעיף 15 לפסק הדין.

• שלוש הערות לפני סיום וחיוב הבנק בסך של 306,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/3/2015 ועד למועד התשלום בפועל יפורטו בסעיפים 16 ו-17 לפסק הדין.     

חלק שני – המועדים הרלוונטים להליך וטענות הצדדים

6. המועדים הרלוונטים להליך וטענות הצדדים

פרשת התביעה וההגנה מתארת מערכת יחסים משולשת בין הבנק לתובעים, בין הבנק לעמק מגידיש ועסקיו וכן בין התובעים לעמק מגידיש. עיקר טענות התובעים היא על כך שהבנק הפך את מערכת היחסים המשולשת למערכת יחסים דו צדדית – כלומר, מצד אחד עמד הבנק ומצד התובעים וכן עמק מגידיש אשר הבנק ראה בהם כאחד וכפי שאמרה הפקידה ל' – "כי זו משפחה אחת" . על מנת להעמיד את טענות הצדדים על ציר הזמנים הרלוונטי החל משנת 2012 ועד לחודש מרץ 2014 ולהגשת התביעה יובא להלן התיאור הבא:

• שנת 2012, חודשים נובמבר ודצמבר – גרסת התובעים
• לטענת התובעים בשנת 2012 הגיע לסניף הבנק בקרית גת מנהל חדש, מר ד'. אותו מנהל "החל במסע אגרסיבי חריג וחסר תקדים" לשכנוע בעלי עסקים לפתוח חשבונות בנק. מסע זה לווה בהצעות "שאי אפשר לסרב להן" של מתן אשראי בהיקף של מיליוני ₪ ללא בטוחות, ריביות נמוכות, פטורים מעמלות והטבות נוספות.

• עוד לטענת התובעים, אחד מבעלי העסקים "שנפל קורבן לפיתוי" הוא עמק מגידיש, שהיה בעל סופרמרקט קטן בנתיבות. לטענת התובעים הובטח לעמק כי ככל שיפתח חשבון בבנק יקבל סך של מיליון ₪, ללא כל בטוחה אלא בערבות אישית בלבד. ההבטחה ניתנה כנטען ללא בדיקת נתונים חשבונאיים וללא תכנית עסקית.

• התובעים מפרטים כי עמק תכנן לפתוח מסעדה חדשה ולצורך כך פתח שני חשבונות בנק וקיבל כאמור, לדבריהם ללא בטוחה ממשית, אשראי בסך כולל של מיליון ₪. האשראי חולק כך שבחשבון אחד, שיוחד למסעדה העתידית ניתנה מסגרת אשראי בסך של 700,000 ₪ ובחשבון שני המשויך לסופרמרקט ניתנה מסגרת אשראי בסך של 300,000 ₪.

• כבר בשלב זה ייאמר כי חלק ניכר מטענות התובעים ומשכך גם תגובת הבנק התייחס לאופן ההתנהלות אל מול עמק והאשראי אשר ניתן או לא ניתן לו. טענות אלה יידונו רק וככל שהן רלוונטיות להליך זה, ועל כך ר' סעיף 7 לפסק הדין.

• התובע 1, שהוא מגדל ומשווק ירקות שפיתח עסק לתפארת, כך לדעת כולם, הגיע אף הוא לפגישה אחרת עם מנהל סניף הבנק ופתח שני חשבונות: "חשבון פרטי" - בו קיבל "הלוואת סולו" בסך של 350,000 ₪ שפירעונה חולק ל – 60 תשלומים; ובנוסף - "חשבון עסקי" – בו ניתנה הלוואה בסך של כ–145,000 ₪ לרכישת טרקטור ששועבד להבטחת החזר ההלוואה. בנוסף הוצעה לתובע 1 בחשבון העסקי מסגרת אשראי בסך של 300,000 ₪ ואולם הוא הסכים "לאשראי מבוקר" בסך של 50,000 ₪.     

• שנת 2012, חודשים נובמבר ודצמבר – גרסת הבנק
• לטענת הבנק, בחודש נובמבר 2012 פנה לסניף הבנק התובע 1, שהוא "איש עסקים אמיד ומוכר". התובע 1 פנה ביוזמתו על מנת ללוות את עסקי אחיו. עוד נטען שהתובע 1 הצהיר כי יש לו אינטרס כלכלי ישיר וכן אינטרס משפחתי.

• הבנק טוען כי התובע 1 התחייב לעמוד מאחורי התחייבויותיו של עמק. כך טען ואולם אין חולק על כך שבפועל הבנק נמנע מלהחתים את התובע 1 על כל ערבות או מסמך אחר.

• כבר בשלב זה ייאמר כי אל מול טענת הבנק עמדו דברי התובע 1 שטען כי כלל לא נכח בפגישה. אך גם ללא עדות זו אין לקבל גרסת הבנק וזאת בשל שלושה: (א) ראשית - הבנק מבקש להסתמך על דברי מנהל סניף הבנק, אשר במלוא הכבוד אמינותו אינה גבוהה ועל כך עוד יורחב בהמשך; (ב) שנית - הבנק מבקש להסתמך על "תרשומת" שלדברי מנהל הסניף נערכה ביום 13/11/12, ביחס לתרשומת זו הצהיר מנהל הסניף כי מדובר ב"סיכום שיחה מיום 13/11/12" (סעיף 25 לתצהירו). אין לקבל גרסה זו של מנהל הסניף, שכן באותה תרשומת, שכלל אינה נושאת תאריך נרשם – "החשבונות נפתחים ב – 13/11/12 הישיבה נערכה לפני". ניכר שאין מדובר בתרשומת שנערכה במלואה בזמן אמת – אלא הושלמה לאחר מכן, כשנרשם מועד פתיחת החשבונות תוך התייחסות לישיבה מוקדמת; (ג) שלישית ועיקר – דווקא בטופס המתייחס לפתיחת חשבון הבנק, טופס "הכר את הלקוח" (נספח "ב" לתצהיר מנהל הסניף) – נרשם כי הלקוח הגיע ללא מלווה.

• כך או כך, לטענת הבנק – ביום 24/12/12 התקיימה פגישה ביחס לפתיחת חשבון בנק עבור עסקי התובע 1. הבנק מציג תרשומת בכתב יד ולדבריו בפגישה זו הציע התובע 1 "לבצע אחזקת בטחונות של 500,000 ₪ עבור "טעם העמק" – החברה בבעלות עמק מגידיש. כאן המקום לציין כי אותה תרשומת כלל אינה חתומה על ידי מי מהתובעים, או עמק מגידיש. אפילו מדובר בתרשומת שנעשתה בזמן אמת, הרי בוודאי לא הבשילה כדי הסכם בין הצדדים.

• שנת 2013 – חודש ינואר – גרסת התובעים
• התובעים פתחו, כאמור לעיל, שני חשבונות בנק בסניף קרית גת. לדברי התובע 1 ביקש מנהל הסניף ד' לשכנע אותו להעביר את פעילותו העסקית מבנק המזרחי תוך התחייבות להענקת אשראים בתנאים עדיפים והטבות נוספות.

• לענין זה מציין התובע 1 כי הובטחו לו: ראשית - עמלות זולות וכן פטור מעמלה ביחס לחלק מהפעולות הבנקאיות; שנית - עוד הובטחה ריבית הנמוכה ב – 2.5% משיעור הריבית בבנק המזרחי; שלישית - עוד הובטחה מסגרת אשראי של 300,000 ₪;

רביעית ועיקר - עוד ובעיקר לעניננו – הובטחה הלוואת און קול בסך של 1,750,000 ₪ לכיסוי כל ההתחייבויות בבנק המזרחי.  אותה הלוואת און קול עוד תופיע לא מעט בגרסאות הצדדים ובפסק דין זה; חמישית ועיקר גם כן – בנוסף הוצע מה שהתובע מכנה "התמריץ העיקרי" וזו התחייבות מצד מנהל הסניף ד' לאובליגו נוסף בסך של עד 1,500,000 ₪ וזאת לצורך הקמת מבנה מסחרי בקרית גת.

• כבר עתה ייאמר כי לטענת התובעים – המשך ההתנהלות אל מול הבנק היה תחת לחץ וכפיה בשל אותה הלוואת און קול שניתן היה לממש בכל עת, כמו גם בשל הצורך לקבל את "התמריץ העיקרי" לאובליגו נוסף לצרכי השלמת הבניה.

• כנגד ההלוואות ביקש מנהל הסניף שעבוד על המבנה המסחרי ששוויו נאמד על סך של 1,200,000 ₪ וכן שעבוד משאית החברה, ששוויה נאמד בסך של 270,000 ₪ ובנוסף שעבוד כרטיסי אשראי וגיול לקוחות.

• התובע 1 מדגיש כי סך סכומי הכסף שהתובעת 2 התעתדה לקבל עמד על הסך של 3,550,000 ₪ וכי באותה פגישה הבנק לא הזכיר אף לא ברמז כי הוא רואה קשר כלשהו בין התנאים שהוצעו לבין האשראי שניתן לטעם העמק וכן לא דובר על כוונה עתידית לקשור בין התובע 1 לבין חובותיו של אחיו עמק.

• כאן המקום לציין כי גם שורת ההבטחות שהוזכרה לעיל לא מצאה ביטוי בהסכם מסודר. לדברי התובע 1 – הסיכומים בינו לבין הבנק נרשמו ב"סיכום פגישה" אותו כלל לא קיבל – לא בזמן אמת ואף לא כאשר דרש זאת מאוחר יותר.

• כך או כך, בעקבות כל האמור לעיל פתחה התובעת 2 ביום 2/1/2013 חשבון בנק בסניף קרית גת של הבנק.

• שנת 2013 – חודש ינואר – גרסת הבנק
• מנהל הסניף ד' ביקש להציג את אירועי תחילת חודש ינואר 2013 שבמסגרתם פתחה התובעת 2 חשבון בנק – ככאלה שבהם הנושא היה "טעם העמק" ועסקי עמק מגידיש. לענין זה הצהיר מנהל הסניף כי ביום 6/1/2003, כלומר – ארבעה ימים לאחר פתיחת חשבון הבנק של התובעת 2 - נערכה פגישה בבנק, אשר במסגרתה תיאר התובע 1 את פעילותה העסקית של טעם העמק. עוד הצהיר מנהל הסניף כי צפריר הצהיר על הקשר ההדוק, העסקי והאישי עם טעם העמק וכן על השקעה בסך של 4,500,000 ₪ מתוכם 80% בהון עצמי. מנהל הסניף הדגיש כי התובע 1 ציין שהוא ספק הירקות הן לסופרמרקט של אחיו עמק וכן יהיה הספק למסעדה שתיפתח. עוד הצהיר מנהל הסניף שבאותו יום אף נערך ביקור הן בעסקי התובע 1 והן בעסקי אחיו עמק מגידיש.

• במהלך החקירה הנגדית התעבתה הגרסה והפעם טען מנהל הסניף כי גם לפני כן ביקר וכלשונו – "בדרך למשפחה שלי קפצתי לראות את העסק".

• כך או כך – מנהל הסניף התעלם לחלוטין מחשבון הבנק של התובעת2, מנסיבות פתיחתו ומהתנאים שהובטחו לתובעים, לטענתם. התעלמות זו תואמת לאינטרס של הבנק ולגרסה כאילו בהתקשרות היתה הבנה שהתובע 1 יישא בכל חובות אחיו. התעלמות זו אף תואמת את אינטרס הבנק לגרסה לפיה התובע 1 פעל מרצונו ולא בשל לחץ וכפיה בשל הלוואת האון קול שניתן היה לממש בכל עת, כמו גם בשל הצורך לקבל את "התמריץ העיקרי" לאובליגו נוסף לצרכי השלמת הבניה.

• שנת 2013, חודש ינואר – התובע 1 חותם על ערבות עד לסך של 400,000 ₪ - גרסת התובעים וכן הנתבעים
• מספר ימים לאחר פתיחת החשבון של התובעת 2 פנה ד' מנהל הסניף אל עמק ודרש שהתובע 1 יחתום על ערבות לחובות טעם העמק שאם לא כן תועמד מסגרת האשראי בחשבון "טעם העמק" לפירעון מידי.

• ביום 15/1/2013 חתם התובע 1 על ערבות מוגבלת בסך של 400,000 ₪ להבטחת התחייבויות "טעם העמק".

• התובע 1, לטענתו, הסכים בלית ברירה לחתום על הערבות והחתימה היתה לאחר שמנהל הסניף ד' הבטיח "לגבות" את עמק ולאפשר לו לפתוח את המסעדה שתכנון להקים ולהחזיר את האשראי מתקבוליה.

• לדברי מנהל הסניף ד' – התובע 1 אף התנדב והציע לחתום על ערבות של 500,000 ₪. כך אמר. בכל מקרה – אין חולק על כך שהתובע 1 חתם על הערבות בסך של 400,000 ₪ וזאת כאשר חשבונות עמק עמדו כבר ביתרת חובה ועל כך בפסקה הבאה.

• במועד החתימה על כתב הערבות עמדו חשבונותיו של עמק ביתרת חובה של 631,628 ₪. כלומר – אין מדובר במקרה בו התובע 1 חתם על ערבות לטובת עסקי אחיו ולאחר מכן אלה נכנסו ליתרת חובה – אלא בערבות שמלכתחילה נחתמה כשחשבונות האח ועסקיו נמצאים ביתרת חובה.

• שנת 2013, חודש פברואר ואילך – העמדת הלוואת "און קול" בחשבון התובעת 2
• ביום 21/2/2013 העמיד הבנק בחשבון התובעת 2 הלוואת "און קול" בהיקף של 1,750,000 ₪.
• במקביל באותו יום, 21/2/2013, העבירו התובעים סך של 1,400,000 ₪ להסרת משכנתא וכיסוי התחייבויות שעמדו בבנק המזרחי.
• לדברי התובעים – התובעת 2 עמדה בכל התשלומים כסדרם ואף שמרה על יתרת זכות בחשבונה ומנגד – הבנק הגדיל את הלוואת האון קול בהתאם לצורך להשלמת בניית המבנה המסחרי על ידי התובעת 2.

• שנת 2013, חודש מאי – טרם חתימת ערבות שניה
• לדברי התובע 1, בחודש מאי 2013 ביקש להגדיל את הלוואת האון קול ובשלב זה הופתע לגלות שהבנק מפר את ההסכמה להעמדת הלוואה נוספת עד לסך של 1,500,000 ₪ לצורך השלמת בניית המבנה המסחרי. לטענת התובע הבנק הודיע לו כי הוא רואה את חשבון התובעת 2 וחשבון "טעם העמק" כמקשה אחת וכי לא יוענקו הלוואות נוספות, אלא יתרת הבטחונות הבלתי מנוצלת של התובעים תשמש להבטחת התחייבויות טעם העמק.

• לדברי התובע 1, מנהל הסניף ד' הודיע לו כי הוא רואה בו כערב לחובות עמק וחייב אותו לחתום על ערבות לחובותיו של עמק. לדברי התובע – מנהל הסניף ד' הודיע לו כי אם לא יחתום על ערבות לחובותיו של עמק ועסקו אזי הוא יעמיד לפירעון מידי את כל האשראי שהוענק לתובעים.

• לדברי הבנק – מצב החשבונות של עמק אכן הורע לקראת חודש מאי 2013 ואלה חרגו ממסגרת האשראי שניתנה לו. הבנק מציין כי על רקע זה קיבל מר אוהד מגידיש, מנהל בתובעת 2 זכות חתימה ב"טעם העמק" תוך ניסיון להסדיר את ניהול החשבונות של טעם העמק.

• לדברי הבנק, בחודש מאי 2013 עמדה יתרת החובה בחשבונות עמק על סך כולל של 1,667,603 ₪. עוד מפנה הבנק לכך שההפקדות לטובת חשבנות עמק היו נמוכות במאות אלפי ₪ מהצפוי וצנחו מ"נתוני 1.7 מיליון ₪" לסך של 1,120,604 ₪ בלבד.

• שנת 2013, חודש מאי – חתימת ערבות שניה
• ביום 23/5/15 חתם התובע על כתב ערבות נוסף להבטחת חובות עמק. כתב ערבות זה הוגבל לסך של 550,000 ₪.

• לדברי התובע – כתב הערבות נחתם לאור דרישתו של מנהל הסניף ד' לפיה ללא חתימה כאמור לכיסוי חובות חשבונות עמק יועמד האשראי שניתן לתובעים לפרעון מיידי. לדברי התובע 1 – מצב עסקיו של עמק היו "בכי רע" והחתימה על הערבות השניה היתה בגדר "התאבדות כלכלית", וכלשונו – "איש אינו חותם על ערבות במצב בו הוא יודע שהוא צריך לשלם אותה" (סעיף 41 לתצהירו). החתימה נעשתה תחת לחץ, תוך שהתובע 1 ידע שאם לא יחתום על כתב הערבות יירדו עסקיו שלו לטמיון.

• התובע 1 אף טוען כי כתב הערבות התייחס לשני חשבונות בנק, בעוד פרטי אחד החשבונות הוספו לאחר שחתם.

• מנגד, לטענת הבנק – התובע 1 הוא זה שפנה אליו על מנת לחתום על כתב הערבות על מנת שעסקי עמק ישרדו. הבנק מדגיש כי לתובע 1 היה אינטרס רב בעסקיו של עמק. לענין זה מדגיש הבנק שניים: ראשית - כי התובע 1 הוא זה שסיפק סחורה לעסקו של עמק ומכאן קם לו אינטרס; שנית ועיקר – התובע 1 השקיע סכומי עתק, וכך העביר לחשבונות אלה בחודש מאי 2013 סך של 311,000 ₪, ללא קשר לערבות עליה חתם. עוד נטען כי חובות טעם העמק לתובע 1 עמדו על סך של כ – 2,500,000 ₪ ומשכך היה לתובע 1 אינטרס רב להציל את עסקו של אחיו.

• בנוסף – מדגיש הבנק כי התובע 1 ידע אודות היקף חובות עמק, קיבל הודעות בדבר היקף החובות ואף חתם על הודעה בדבר היקף החובות.

• שנת 2013, חודש יוני – אירועי השבוע הראשון של חודש יוני 2013 – ובין היתר חתימת ערבות שלישית המחליפה את שתי הערבויות הקודמות וכן תשלום בגינה
• בתחילת חודש יוני 2013 עמדו ערבויותיו של התובע 1 לעמק על סך של 950,000 ₪. סכום זה מורכב משני כתבי ערבות - ערבות אחת בסך של 450,000 ₪ וערבות שניה בסך של 500,000 ₪.

• בימים 2/6/13 ו - 3/6/13 ועד 16/6/13 אירעו האירועים הבאים:

אירוע אחד, החלפת הערבויות בערבות אחת בסכום מופחת של 800,000 ש"ח -  הבנק החליט להפחית את סך הערבות של התובע 1, מ – 950,000 ₪ ל – 800,000 ₪ והחתים את התובע 1 על כתב ערבות שלישי שביטל את שתי הערבויות הקודמות. לטענת התובע 1 – החתמתו על ערבות שלישית בסך נמוך משתי הערבויות הקודמות נובעת מהתנהלות חד צדדית וכוחנית נוספת של הבנק ולאחר שידע כי בשני כתבי הערבות הקודמים נפל פגם; לטענת הבנק – התובע 1 הוא זה שפנה וביקש "לעשות סדר" בערבויותיו ומשכך נחתמה הערבות השלישית. גרסה זו של הבנק, המיחסת לתובע 1 את היוזמה להחלפת הערבויות עולה בקנה אחד גם עם העובדה שסכום הערבות הופחתה וגם ובעיקר עם התנהלות התובע 1 בדיוק באותו יום – 3/6/13, כפי שיפורט להלן.

כך או כך – בעת חתימת הערבות השלישית, בסך של 800,000 ₪ עמדו יתרות החוב בחשבונות עמק על סך של 1,537,755 ₪.

אירוע שני – הקמת חברה על ידי התובע 1 כהכנה להשתלטות על עסקי עמק

ביום 2/6/2013 חתם התובע 1 גם על טפסי הקמת חברה חדשה, חברה בשם "צפריר אור ראשון בע"מ" (להלן: "החברה החדשה"). החברה החדשה הוקמה בפועל ביום 5/6/13.

החברה החדשה הוקמה על מנת לקבל את עסקי טעם העמק. התובע 1 העיד כי החברה החדשה הוקמה כאשר "הבנק הכריח אותי לחתום על כל החתימות מן הראוי שאני אציל משהו".

אירוע שלישי – שעבוד תקבולי החברה החדשה לטובת בנק המזרחי

החברה החדשה שיעבדה את תקבוליה לטובת בנק המזרחי. המשמעות היא שתקבולי עסקי עמק עליה תשתלט החברה החדשה לא יועברו אל הבנק, אלא לצד שלישי – בנק המזרחי.

אירוע רביעי – 5/6/13, כוונת התובע 1 לרוקן את עסקי עמק, תכולת מלאי וציוד הסופרמרקט

הבנק מסר כי התברר לו שהתובע 1 מתכוון לרוקן את תכולת הסופרמרקט שהפעיל עמק. פעולה זו עלולה היתה להבריח נכסים אשר שועבדו לטובת הבנק בשעבוד צף. מנהל הסניף ד' פנה אל התובע 1 וזה (התובע 1) הודיע לו לדבריו שאכן הוא מתכנן לעשות כן.

אירוע חמישי –6/6/13 , התובעת 2 מעבירה סך של 800,000 ₪ כנגד ערבות התובע 1 , ואף מקבלת מהבנק הלוואה בסכום זה

כפי שהוכח, התובעת 2 העבירה סך של 800,000 ₪ ביום 6/6/13 וקיבלה מנגד הלוואה בסכום זה מהבנק. העברת הסכום נעשתה על ידי התובעת 2 ואין מדובר בסכום שנלקח ללא רשות מחשבונה. העברת הסכום היתה, כפי שעוד יורחב, כנגד הערבות בסך של 800,000 ₪.

• שנת 2013, 26/6/13– העברת סך של 100,000 ₪ מחשבון התובעת 2 לחשבון טעם העמק
• ביום 26/6/2013 הועבר סך של 100,000 ₪ מחשבון התובעת 2 לחשבון טעם העמק. לטענת התובעים העברת סכום זה נעשתה ללא כל הרשאה ולאור תלונת הבנק כי סך של 100,000 ₪ בגין חיובי כרטיסי אשראי של טעם העמק שצריכים היו לשמש לכיסוי חובות של טעם העמק הועברו לבנק המזרחי ולא לבנק.

• כנגד טענת התובעים עומדת העובדה שהבנק הציג הוראת העברה חתומה על ידי התובע 1. אמנם התובע 1 טען בחקירתו הנגדית כי החתימה נעשתה לאחר ההעברה – אך בפועל, במלוא הכבוד וכפי שעוד יורחב בסעיף 10 לפסק הדין – אין מדובר בסכום שהוצא שלא כדין.

• שנת 2013 – הלוואת הבנק לטעם העמק ביום 27/6/13 ובהמשך - תחילת אירועי חודש נובמבר
• ביום 2/6/2013 העמיד הבנק הלוואה בחשבון טעם העמק בסך של 298,200 ₪. הלוואה זו כיסתה יתרת חובה בחשבון זה. להלוואה זו לא ערבו התובעים וכפי שהוצג לעיל – ערבותם לחובות עמק בסך של 800,000 ₪ כבר נחשבה כערבות שמומשה בפועל.

• לדברי התובע 1 - מספר חודשים מאוחר יותר, ביום 3/11/13 פנה אליו מנהל הסניף ד' בדרישה שיישא בחובות אחיו. לדברי התובע 1 – הבנק העמיד לפרעון מיידי את ההלוואה שעמדה כעת על סך של 270,550 ₪ ודרש מהתובע 1 שהוא זה שיהא אחראי לחובות אחיו.

• לדברי התובע 1, אשר נתמכו אף בעדויות הבנק – מנהל הסניף ד' ראה בו אחראי לחובות אחיו אף ללא כל ערבות חתומה.

• בנוסף לכך - לדברי התובע 1 – מנהל הסניף ד' איים שככל ועמק לא ייטול הלוואה נוספת הפעם בערבות התובע 1, אזי תועמד לפרעון הלוואת האון קול של התובעת 2, דבר אשר עלול היה להביא לקריסתה.

• משסירב התובע 1 לדרישת מנהל הסניף ד' הועמדה באופן מיידי לפרעון הלוואת האון קול שניתנה לתובעת 2 בסך של 1,420,000 ש"ח. ובמילים פשוטות – חשבום התובעת 2 חוייב באופן מיידי בסך של 1,420,000 ₪.

• מכאן המשיכו אירועי 3-4/11/2013 אליהם תהא התייחסות בפסקה הבאה.

• שנת 2013 – אירועי 3-4/11/2013. מכתב ההתראה של ב"כ התובעים ולאחריו מכתב הנסיגה והביטול של ב"כ התובעים וחתימה בכפיה על מסמך "ערבות" חריג, שונה ויוצא דופן

• מכתב עו"ד מטעם התובעים

ביום 3/11/2013 הוציא בא כוחם הקודם של התובעים מכתב לבנק. באותו מכתב נרשם כי התובע 1 ערב לכל חובות עמק עד לסך של 800,000 ₪ וכי ערבות זו כבר אינה בתוקף. ב"כ התובעים השתמש בנוסח לפיו התובע 1 "הופטר מחובו".

חשוב לציין שבמכתב ב"כ התובעים לא הופיעה כל טענה כנגד הערבות בסך של 800,000 ₪ וממילא לא כנגד ערבויות אחרות. גם לא הופיעה כל טענה ביחס להעברת הסך של 100,000 ₪ ממחשבון התובעת 2 לחשבון טעם העמק.

עם זאת – מכתבו של ב"כ התובעים מבהיר כי בשלב בו הוצא המכתב אין לראות בתובע 1 ערב לחובותיו של עמק. הבהרה זו תואמת לחלוטין לטענת התובע 1 וכן לטענת הבנק עצמו – לפיה משום מה ראו את התובע 1 כאילו הוא ערב לכל חובות עמק ועסקיו, אפילו ללא כתב ערבות.

• התובע 1 נאנס להורות לבא כוחו להוציא מכתב ביטול

ביום 4/11/13, יום אחד בלבד לאחר מכתב בא כוחם של התובעים, נאלץ התובע 1 להורות לבא כוחו להוציא מכתב המבטל את מכתבו הקודם. כך ממש.

לדברי התובע 1, כאשר התייצב בבנק הודיע לו מנהל הסניף ד' "בעזות מצח ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים" כי אם לא יישלח "מכתב המבטל את המכתב הקודם" וכי אם לא יחתום על "התחייבות לפרעון הלוואה נוספת לטעם העמק" יתחיל הבנק "להחזיר שיקים עקב אי כיסוי מספיק".

הוכחה להתנהגותו הכוחנית של מנהל הסניף ד' למדים מתמלול הקלטה בו אמר מנהל הסניף ד' לתובע 1: "תתקשר לעורך דין, תכתוב שהמכתב בטל ומבוטל ואנחנו נגיע להסדר".

הוכחה נוספת להתנהלות הכוחנית והלא ראויה, כפי שעוד יובהר, של מנהל הסניף ד' ניתן ללמוד מכך שהאיום אליו התייחס התובע 1 אכן התממש והלוואת האון קול של התובעת 2 הועמדה לפתע לפירעון מידי, למרות שלא התעוררה כל בעיה בחשבונות התובעים והבעיות היחידות שהתעוררו היו רק בחשבונות עמק.

הוכחה נוספת להתנהלות הכוחנית והתמוהה של הבנק ניתן ללמוד מהאופן בו מנהל הסניף ד' תיאר את התובע 1 כמי שאמר "אני עומד מאחורי העסק הז" ובכך מנהל הסניף ד' החליט שהתובע 1 אחראי לכל כל חובות אחיו עמק. כך ביקש לשכנע, לא בהצלחה, מנהל הסניף ד' שעל חוסר אמינותו עוד יורחב להלן. 

• התובע 1 נאנס ביום 4/11/13 לחתום על שתי שורות שמשמען "ערבות" שנוסחה והוכתבה באופן קלוקל

ביום 4/11/13, התובע 1 נאנס להורות לבא כוחו לבטל את מכתבו. עוד הוסיף מנהל הסניף ד' והראה את נחת זרועו הבנקאית תוך שמימש יום קודם לכן את  איומו להעמיד לפירעון הלוואת און קול לחשבון התובעת 2.

ודבר נוסף אירע באותו יום. מנהל הסניף ד', אשר ידע היטב להחתים על כתבי ערבות מסודרים וטפסי בנק רשמיים החתים את התובע 1 על ערבות שמנוסחת באופן משונה וקלוקל על פני שתי שורות, אליהן צורף מלל בכתב יד כדלקמן:

            "הנני נותן בזה הוראה בלתי חוזרת לחיוב חשבון על שמי המתנהל בבנק, בכל עת שנוצר פיגור בפרעון ההלוואה בחשבון שבנדון.

קיבלתי את אישורכם לכך כי טרם החיוב אקבל הודעה מוקדמת של 48 שעות".

• אחרי אירועי נובמבר 2013
• בסופו של יום נשאה התובעת 2 החל מיום 6/3/14 בתשלומי הלוואה בסך של 280,000 ₪ שניטלה לכיסוי חובות עסקי עמק. תשלום זה נעשה לאור ההתחייבות שהוזכרה לעיל.

• עוד בסופו של יום לא העביר הבנק, לטענת התובעים, אשראי בסך נוסף של עד 1,500,000 ₪ אשר לטענת התובעים הובטח להם על מנת להשלים בניית המבנה המסחרי, אותו מבנה מסחרי שמימון בנייתו עמד לדברי התובעים בבסיס המעבר מבנק המזרחי אל הנתבעת.

• התובעים השלימו בניית המבנה המסחרי אך בעיכוב, לדבריהם, ומכאן דרישתם לפיצוי בסך 1,034,880 ₪. סכום זה חושב בהתאם למכפלת דמי שכירות בסך של 110 ₪ למ"ר ב – 224 מ"ר שטח להשכרה וב – 42 חודשי עיכוב.

הערת מעבר – בתיאור דלעיל, על אף הפירוט הרב שבו - לא הובאו מלוא טענות הצדדים וראיותיהם. עם זאת, די בכך על מנת להניח המסד להמשך פסק הדין.

חלק שלישי – התייחסות לרכיבי התביעה

7. אין לקבל טענות התובעים כנגד פתיחת חשבונות עמק ומתן האשראי

התובעים ואחריהם הנתבעת הקדישו חלק ניכר מההליך המשפטי ומסיכומיהם לאופן פתיחת חשבונות עמק, לאשראי שניתן לו ולפעולות ומחדלים שנעשו לטעמם של התובעים על ידי הבנק שלא כדין. במלוא הכבוד, אין מקום לדון בשאלות אלה ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית – אין להכריע ביחס לחובות עמק מגידיש כאשר זה נעדר מאולם בית המשפט ואפילו לא זומן לעדות
• נכון הוא שערב רשאי להעלות כלפי נושה טענות אותן יכול היה להעלות גם החייב העיקרי. נכון עוד שכל הכרעה ביחס לשאלה האם הבנק נהג נכון בעת פתיחת חשבונות עמק היא בפועל הכרעה המתייחסת ישירות לעמק מגידיש.
• בנסיבות אלה לא ניתן להתעלם מהיעדרו של עמק מגידיש מההליך כולו. חלק עיקרי מטענות התובעים מתייחס להתנהלות הבנק אל מול עמק מגידיש ומן הראוי והנכון היה שאותו עמק מגידיש יתייצב לעדות ויתמוך בטענות התובעים.
• אין מקום להכריע בשאלה שמשמעה האפשרית היא מתן פטור מחובות גם לעמק מגידיש, כאשר זה מדיר רגליו מאולם בית המשפט ואינו מזומן אפילו על ידי התובעים.

• שנית ועיקר – אין להתייחס לטענות בדבר חובות עמק מגידיש שכן הערבויות לחובות עמק נחתמו לאחר פתיחת חשבונות הבנק וכאשר אלה היו כבר ביתרות חובה
• הערבויות שנחתמו לטובת חובות עמק מגידיש נחתמו, בכל פעם בדיעבד ולאחר שהחשבונות כבר היו ביתרת חובה.
• אין מדובר במקרה בו אדם חותם על ערבות לחובות עתידיים שטרם נוצרו. בענייננו כפי שהובא לעיל ידע התובע 1 על כך שחתימתו על כתבי הערבות נעשית לאחר שחשבונות עמק נכנסו ליתרת חובה. כך היה בעת חתימת הערבות הראשונה, בסך של 400,000 ₪; כך היה בעת חתימת הערבות השנייה – בסך של 550,000 ₪. כך גם היה בעת חתימת הערבות השלישית אשר החליפה את שתי הערבויות הקודמות ועמדה על סך של 800,000 ₪.
• אין כל רלוונטיות לשאלה האם עמק קיבל סכומי כסף ללא בטוחות, כשזו מועלית על ידי מי שהעניק בטוחות בשלב מאוחר יותר. אפילו היה מתברר שהבנק התרשל במתן אשראי לעמק – הרי לכל היותר ניתן היה לשמוע טענה כזו ממי שהעניק בטוחה מלכתחילה וחתם על ערבות טרם מתן האשראי, אך לא ממי שחתם על ערבות בדיעבד ולאחר מתן האשראי.
• להשלמה ייאמר כי טענת לקוחות בנק לפיהם נמסרו להם כספים ללא בטחונות היא טענת "המתאבד הכלכלי" אשר אכן עולה מעת לעת בבתי המשפט, ור' למשל ת.א (ת"א) 2150/08, בנק מזרחי טפחות נ' אורלי הרן (מיום 8/7/13, כב' הש' ד. פלפל) שבוטל בהסכמה במסגרת ע"א 6934/13, בנק מזרחי טפחות נ' אורלי הרן (מיום 19/2/15). כנגד טענה זו נקבע כי הבנק אינו משמש אפוטרופוס של לקוחותיו ור' למשל עא (ת"א) 32785-11-14‏, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יוסף מזרחי (מיום 20/5/15).

בענייננו – הטענה עוברת לשלב שני בו צד שלישי – ערב – טוען לכך שהבנק אפשר לבעלי חשבון לפעול במעין התאבדות כלכלית ללא בטחונות ואולם "התאבדות כלכלית" זו היתה בעיקרה עוד בטרם חתם התובע 1 על ערבויות לחובות אחיו. בפועל נתקבלו בטוחות לאשראי ובתוכן חתימת הערבויות כנגדן מלינים התובעים.  

• שלישית – אין להתייחס לטענות בדבר חובות עמק מגידיש שכן זו טענה כבושה

הטענות כנגד מתן האשראי לעמק ועסקיו הועלתה בשלב מאוחר ביותר, לא בעת מתן האשראי ולא בעת החתימה על כתבי הערבות – ואף לא במכתב בא כוחם של התובעים מיום 3/11/13.

למכתב ב"כ התובעים מיום 3/11/13 חשיבות רבה, שכן בשלב זה היה ברור וידוע כי התובעים נמצאים במסלול של הסלמה ואף סכסוך עם הבנק וחזקה עליהם שהיו מעלים כל טענה שלטעמם תומכת בעמדתם. התובעים ידעו היטב לטעון באמצעות בא כוחם ביחס לחובות עתידיים – אך לא טענו כנגד מתן האשראי בעבר.

8. אין לקבל טענות התובעים כנגד שני כתבי הערבות הראשונים

התובעים טענו ארוכות כנגד שני כתבי הערבות הראשונים, האחד בסך של עד 400,000 ₪ והשני בסך של עד 550,000 ₪. התובעים טענו להפרת חובות הבנק ביחס לחתימה על כתבי הערבות, עוד טענו בין היתר כנגד חובות הגילוי שלטעמם לא קויימו וכן טענו לניצול מצוקת התובע 1.

אין לקבל טענות אלה ואף אין לדון בהן לאור הנימוקים הבאים:

• ראשית ועיקר – אין לקבל הטענות כנגד שני כתבי הערבות הראשונים שכן כתבי הערבות לא מומשו אלא בוטלו והוחלפו בכתב הערבות על סך של 800,000 ₪
• בסופו של הליך עותרים התובעים לפיצוי בגין סכומי כסף ששילמו בגין התנהלות הבנק. אך יש להדגיש כי התובעים לא שילמו ולו אגורה שחוקה אחת מכח הערבויות הראשונה והשנייה ושתי אלה בוטלו והוחלפו בערבות על סך של 800,000 ₪.
• משכך – במלוא הכבוד אין כל רלוונטיות לשאלה האם הערבויות הראשונה והשנייה נחתמו כדין אם לאו, שכן ממילא לא שולם דבר מכוחן.

• שנית – אין לקבל הטענות כנגד שני כתבי הערבות הראשונים שכן התובעים לא טענו לכל פגם, בוודאי לא לכפיה בחתימת הערבות, אפילו לא במכתב בא כוחם מיום 3/11/2013
• פעם נוספת יש לייחס חשיבות רבה למכתב בא כוח התובעים מיום 3/11/2013 – כאשר כבר היה ידוע וברור כי התובעים והבנק אינם בדעה אחת, בלשון המעטה, וכי התובעים החליטו להעביר ההתנהלות למסלול משפטי.
• במכתב התובעים באמצעות בא כוחם עלתה טענה לפיה התובע 1 ערב אך ורק לחובות עד לסך של 800,000 ₪, קרי הערבות השלישית. לא עלה ולו בדל טענה בדבר כפיה בחתימה על כתבי הערבויות ולא עלתה כל טענה בדבר פעולות של הבנק בניגוד לדין.
• לו אכן היתה נכונה הטענה לפיה חתימת הערבות הראשונה והשניה נעשו בכפיה או שלא כדין – הרי כבר מלכתחילה היתה עולה טענה זו. אפילו אם נתייחס אל התובעים כמי שאינם בקיאים בדין – הרי עדיין טענה בדבר כפיה לחתימה היא טענה ברורה וחד משמעית שלו היתה נכונה היתה עולה מיד. ובמילים פשוטות – גם מי שאינו בקיא בדין הכללי, יודע לזהות ולטעון שנכפתה עליו חתימת ערבות כלשהי.

גם טענות בדבר חוסר ידיעה אודות מצב חשבונותיו של עמק וחתימה על ערבות מבלי ידיעה אודות החובות – הן טענות שנקל היה להעלות וכך לא נעשה.    

• שלישית – אין לקבל הטענות כנגד שני כתבי הערבות הראשונים גם לגופו של ענין
• בפסקאות דלעיל הובהר מדוע אין מקום להתייחס לטענות התובעים כנגד החתימה על כתבי הערבות הראשון והשני. לצד זאת ולמעלה מהנדרש ייאמר בתמצית כי אף לגופו של ענין אין בסיס לטענות לפיהן התובע 1 לא ידע אודות החובות בחשבונות עמק ו/או לכל טענה אחרת כנגד חתימתו של התובע 1 על כתבי הערבות.
• כפי שהובהר לעיל – התובע 1 השקיע סכומי כסף רבים בחשבונות עמק והעבירם לידי אחיו. חובותיו של עמק לתובע 1 עמדו על סך של כ – 2,500,000 ₪. התובע 1 אשר אין חולק על כך שהוא איש עסקים מנוסה ובהתאם לעדויות אף מוצלח – בהחלט ידע אודות מאות אלפי הש"ח ואף יותר אשר העביר לחשבונות עמק. אין לקבל טענה לפיה התובע 1 לא ידע דבר אודות חובותיו של עמק, בודאי אין לקבל טענה לפיה התובע 1 לא בירר ולא ידע אודות החובות עוד טרם החתימה על כתבי הערבות.
• יתרה מכך – הבנק אף הציג הוכחות לכך שהתובע 1 קיבל הודעה בדבר חובות חשבונות עמק עוד טרם החתימה על הערבות. כך שאפילו היה מדובר באדם זר, שאינו "מושקע" בעסקי אחיו – הרי עדיין אין בסיס לטענה לפיה לא ידע אודות החובות טרם החתימה על כתבי הערבות.

• רביעית – התייחסות לטענת התובעים לפיה הערבות השלישית נחתמה בשל פגמים בשתי הערבויות הראשונות

נתתי דעתי לטענת התובעים לפיה הערבות השלישית, שביטלה שתי הערבויות הראשונות – נדרשה בשל העובדה שהבנק ידע ששתי הערבויות הראשונות פגומות. במלוא הכבוד אין לקבל טענה זו. כפי שהובא לעיל וכפי שעוד יורחב במסגרת הדיון אודות הערבות השלישית – בהחלט אפשר וזו נחתמה במסגרת התארגנות כוללת של התובע 1, ולא במסגרת יוזמה של הבנק לאחר שגילה כביכול כי נפל פגם כלשהו בשתי הערבויות הראשונות על סך של 400,000 ₪ ועל סך של 550,000 ₪.

9. אין לקבל טענות התובעים כנגד כתב הערבות השלישי בסך של 800,000 ₪

לאחר חתימת כתב הערבות השני עמדה ערבותו של התובע 1 על סך של 950,000 ₪. בשלב זה הוחלפו שני כתבי הערבות בסך כולל של 950,000 ₪ בכתב ערבות שלישי שעמד על סך של 800,000 ₪ בלבד. בפועל נטלה התובעת 2 הלוואה בסך זה ופרעה את חובות עמק בסך של 800,000 ₪. אין לקבל את טענות התובעים כנגד ערבות זו ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית – אין לקבל טענות התובעים כנגד הערבות השלישית שכן מכלול הנסיבות בתחילת חודש יוני 2013 מוכיח שהתובע 1 הוא זה שפנה בבקשה לחתימה על כתב הערבות השלישי
• לטענת הבנק, כפי שהובאה בסעיף 6(ט) לעיל, התובע 1 הוא זה שפנה וביקש לחתום על כתב ערבות אחד לחובות עמק. טענה זו של יוזמה מטעם התובע 1 עולה בקנה אחד עם יתר פעולות התובע 1 שנעשו במקביל.
• כפי שהוכח וכפי שהובא בסעיף 6(ט) לעיל – ביום בו נחתמה הערבות על סך של 800,000 ₪ פעל התובע 1 אף להקים חברה חדשה בשם "צפריר אור ראשון בע"מ". מהות הקמת החברה החדשה היתה ניסיון של התובע 1 "להציל משהו" כדבריו.

עוד כפי שהוכח – ביום 5/6/13, כלומר יומיים לאחר חתימת הערבות וחתימת הטפסים להקמת החברה החדשה – מסר התובע 1 למנהל הסניף ד', לשאלתו, כי הוא מתכוון להשתלט על נכסי הסופרמרקט של אחיו עמק. עוד הוכח כי יחד עם הקמת החברה החדשה החליטה זו לשעבד את תקבוליה לטובת בנק המזרחי – כך שאלה לא היו מועברים לידי הבנק.

• כל ההתנהלות מלמדת על כך שאכן התובע 1 התארגן ונערך מחדש במסגרת ההתייחסות לעסקו של עמק. התנהלות זו תואמת לחלוטין אף גרסת הבנק לפיה התובע 1 הוא זה שפנה וביקש לחתום על ערבות אחת במקום שתי הערבויות שנחתמו כבר בעבר.

• זאת ועוד – גם הפחתת סכום הערבות, מסך של 950,000 ₪ בגין שתי ערבויות לסך של 800,000 ₪ בלבד – מלמדת דווקא על פניה ובקשה מטעם התובע 1 לעשות כן. ודוק – אין לקבל טענה לפיה הבנק, מיוזמתו, החליט דווקא להפחית סכום הביטחונות.

• שנית –נטילת ההלוואה על ידי התובעת 2 בסך של 800,000 ₪ והעברת סכום זה לחשבון עמק מהווה מימוש הערבות. אין לקבל טענות התובעים הטוענים כנגד מימוש הערבות בפועל מחשבון התובעת 2
• ביום 6/6/13 העבירה התובעת 2 מיוזמתה סך של 800,000 ₪ לכיסוי חובות עמק ולצד זאת קיבלה מהבנק הלוואה בסכום זה.
• נכון הוא שהעברת הסך של 800,000 ₪ לא נעשתה בדרך של מימוש הערבות מחשבונו של התובע 1. עם זאת – נטילת ההלוואה והעברת הסך של 800,000 ₪ מחשבון התובעת 2 ביטל הערבות על סך של 800,000 ₪ וכך התייחסו אליו הן התובעים והן הבנק.

• הערבות בסך של 800,000 ₪ ממומשת בפועל -

ניתן ללמוד על כך שהבנק התייחס להעברת הסך של 800,000 ₪ על ידי התובעת 2 כביטול הערבות מההתנהלות הבאה: ראשית – בהמשך הקשר בין הצדדים וכאשר בחשבונות עמק קמו יתרות חובה נוספות, דרש הבנק מהתובע 1 כי יחתום על התחייבות לשאת בחובות אלה, ור' סעיף 6(י"ב) לעיל וכן ההרחבה בדיון בסעיף 11 להלן. כלומר – אף הבנק עצמו לא התייחס לערבות השלישית, בסך של 800,000 ₪ ככזו שעדיין קיימת; שנית – אפילו מנהל הסניף ד' אשר עדותו לא  אופיינה בתמיכה בתובעים, בלשון המעטה, העיד כי התייחס להעברת הסכום כאל מימוש הערבות. כאשר נשאל האם שלח לתובע 1 התראה בדבר מימוש השיב: "... יכולנו לעבור איתו את כל המסלול הזה אבל הוא הבין שאין צורך", כלומר – העברת הסך של 800,000 ₪ מחשבון התובעת 2 ונטילת הלוואה על ידה נעשתה כנגד מימוש הערבות השלישית וליתר דיוק במקומה; שלישית – אפילו בסיכומי הבנק נטען כי  "ערב ההעברה היה צפריר ערב בסכום של 800 א' ₪ לחובות טעם העמק ולאחר ההעברה נוצרה יתרת חוב בסכום זה בגין ההלוואה בח–ן 997, חשבונה של שיווק פרי בבעלות צפריר" (סעיף 88 לסיכומים). כלומר – החבות בגין ההלוואה באה במקום  החבות בגין הערבות.

• עוד על כך שהערבות בסך של 800,000 ₪ ממומשת בפועל – גם במכתב התובעים באמצעות בא כוחם, מיום 3/11/13 קיימת התייחסות לערבות זו ונרשם כי התובע הופטר ממנה. בפועל גם התובעים התייחסו לתשלום הסך של 800,000 ₪ על ידי התובעת 2 ככזה שבא כנגד מימוש הערבות השלישית.

• אשר על כן – אין ממש בטענת התובעים כנגד הבנק בדבר מימוש ערבות התובע 1 מחשבון התובעת 2. העברת הסך של 800,000 ₪ נעשתה על ידי התובעת 2 במודע. העברת סכום זה אף הביאה לאיון כתב הערבות השלישי.

• שלישית ועיקר – אין לקבל טענות כנגד הערבות על סך של 800,000 ₪, לאור מכתב התובעים באמצעות בא כוחם מיום 3/11/2013
• פעם נוספת יש לפנות אל מכתב התובעים באמצעות בא כוחם מיום 3/11/13 מכתב בו הם פורשים טענותיהם כנגד הבנק ולא טוענים דבר כנגד ההתחייבות בערבות על סך של 800,000 ₪. ההיפך הוא הנכון ועל כך בפסקה הבאה.

• לא זו בלבד שהתובעים לא טענו דבר כנגד הערבות על בך של 800,000 ₪ - אלא התובעים טענו כי כל אשר התחייב התובע 1 הוא לכיסוי חובות עמק עד לסך של 800,000 ₪. וכך נרשם:

"יש מקום לציין כי מר צפריר, המנכ"ל המכהן אצל מרשתנו, היה ערב לחובותיו של מר עמק (אחיו) כלפיכם, עד לסך של 800 אש"ח. יודגש כי מר צפריר הופטר מערבותו זו זה מכבר ולפיכך לא מוטלות על מר צפריר כל מחוייבויות כערב לחובותיו של מר עמק"

זה היה השלב בו ניתן היה לצפות שהתובעים יטענו שהערבות כולה נחתמה תחת כפיה. בשלב זה ניתן היה לצפות שהתובעים יבהירו שגם את הסך של 800,000 ₪ לא היה מקום לדרוש מהם. כך לא נעשה.

זאת ועוד – התובעים  דווקא כן הטיחו באמצעות בא כוחם בבנק כי הם רואים בחומרה רבה את פעולותיו ביחס למימוש הלוואה בחשבון התובעת 2 וכן הזהירו כי הבנק יישא בכל הנזקים שייגרמו עקב מימוש ההלוואה. ובכל זאת לא נאמר דבר ביחס לערבות על סך של 800,000 ₪ אשר כעת, בשלב ההליך המשפטי ולאחר ייעוץ משפטי, נטען שנחתמה תחת כפיה.

• אין להמעיט ערך במכתב זה של התובעים המהווה "צילום מצב" של טענותיהם בזמן אמת. חזקה על התובעים שלו סברו באמת שחתימת התובע 1 על הערבות בסך של 800,000 ₪ נעשתה תחת כפיה – הרי היו מזכירים ומציינים זאת במסגרת מכתבם לבנק.

10. אין לקבל טענות התובעים כנגד העברת הסך של 100,000 ₪ לחשבונות עמק

ביום 26/6/2013 הועבר סך של 100,000 ₪ מחשבון התובעת 2 לחשבון טעם העמק. התובעים מלינים על העברה זו וטוענים שנעשתה ללא כל הרשאה. אין לקבל את טענת התובעים ולענין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית ועיקר – הוצגה הוראה להעברת סכום הכסף כשהיא חתומה על ידי התובע 1

אין לקבל טענת התובעים מהסיבה הפשוטה שהבנק הציג הוראת העברה חתומה על ידי התובע 1. בחקירתו הנגדית טען התובע 1 כי חתימתו נעשתה לאחר ההעברה – אך בפועל, במלוא הכבוד – אין מדובר בסכום שהוצא שלא כדין.

• שנית – לו אכן היה מדובר בהעברה שלא כדין – הדבר היה מוזכר במכתב ב"כ התובעים מיום 3/11/13

פעם נוספת יש להפנות אל מכתב בא כח התובעים מיום 3/11/13. במועד זה כבר היה ידוע וברור כי התובעים מעלים טענותיהם כנגד הבנק ובכל זאת לא נאמר דבר ביחס להעברת הסך של 100,000 ₪ אשר בדיעבד ורק בשלב התביעה בבית המשפט הועלו טענות כנגדה.

11. יש מקום לקבל טענות התובעים ביחס להתחייבות שנכפתה על התובע 1 ביום 4/11/13 שעניינה אחריות לכיסוי הלוואת עמק בסך של 280,000 ₪

ביום 3/11/13 דרש הבנק מהתובע 1 לכסות חובותיו של עמק. התובע 1 התנגד לעשות כן וכתגובה וכן כאמצעי כפיה הועמדה בחשבון התובעת 2 הלוואת האון קול בסך של 1,420,000 ש"ח. התובעים מצידם מיהרו ופנו אל עו"ד אשר הוציא מכתב לבנק ובו הבהיר שאין לראות בתובע 1 אחראי לחובות עמק.

למחרת, ביום 4/11/13 נכנס התובע 1 אל סניף הבנק כשמכתב ההתראה בידי מנהל הסניף וכאשר הלוואת האון קול כבר הועמדה לפירעון. שלושה דברים קרו באופן מידי: הדבר האחד - מכתב ההתראה בוטל, לדרישת הבנק; הדבר השני – איום מימוש הלוואת האון קול הוסר, לפתע; הדבר השלישי – התובע 1 חתם על מכתב שהודפס על ידי הבנק ועליו שרבוט בכתב יד ובו התחייב לשאת בחובות עמק אחיו. לא כתב ערבות מסודר ולא הליך תקין אלא מכתב שנוסח על אתר ותומך בטענת הכפייה שהעלו התובעים.

בסופו של יום נשאה התובעת 2 החל מיום 6/3/14 בתשלומי ההלוואה בסך של 280,000 ₪ שניטלה לכיסוי חובות עסקי עמק. תשלום זה נעשה לאור ההתחייבות שהוזכרה לעיל. סכום זה עמד, נכון ליום הגשת התביעה, בהתאם לתנאי ההלוואה שהם פריים בצירוף 7.9% - על הסך של 306,600 ₪. ממועד הגשת התביעה וכפי שנדרש בכתב התביעה – הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק (ור' סעיפים 89.3 ו – 93 לכתב התביעה).

יש לקבל את טענת התובעים לפיה נכפה עליהם להתחייב לשאת בחובות עמק בגין הלוואה זו ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית – חיזוק חד משמעי לטענת הכפייה - הלוואת האון קול אכן הופיעה לפתע למימוש ומיד לאחר שהתובע 1 התחייב לשאת בחובות עמק – זו הוסרה
• טענת התובעים לכפיה מצד הבנק מקבלת חיזוק חד משמעי מדף החשבון של התובעת 2. ביום 3/11/13 הועמדה לפתע לפירעון הלוואה על סך של 1,420,000 ₪.

• חלף יום אחד וביום 4/11/13 – לאחר שהתובע 1 חתם על מכתב שהוכתב לו לפיו יישא בחובות אחיו – הוסר החיוב והחשבון זוכה בסך של 1,420,000 ₪.

• התנהלות זו תואמת בדיוק את תיאורו של התובע 1 בדבר הכפייה שהביאה לחתימה על המכתב שהונח לפניו. אלמלא חתם על המכתב ואלמלא נאנס לשאת בחובות אחיו – היה נותר חיוב ההלוואה בחשבונות התובעת 2.

• שנית – חיזוק נוסף וחד משמעי לטענת הכפייה - מכתב ההתראה שנשלח ולפתע בוטל
• חיזוק נוסף לטענת הכפייה מקבלים מההתנהלות אל מול בא כוח התובעים. יודגש פעם נוספת כי התובע 1 נכנס לסניף הבנק כשבפיו טענות כנגד הבנק ולמרות זאת התקשר באופן מידי לבא כוחו והורה לו להוציא מכתב המבטל את מכתב ההתראה שהוציא אך ורק יום אחד קודם לכן.

• התנהלות בה אדם מבטל מכתב התראה, יום אחד לאחר שהוציא אותו ובנוסף אף חותם על התחייבות לשאת בחובות אחיו – היא התנהלות שמלמדת על כפיה מטעם הבנק יותר מאשר על פעולה הנעשית מרצון.

• שלישית – חיזוק נוסף וחד משמעי לטענת הכפייה – דברי אנשי הבנק עצמם
• הבנק אינו מכחיש כי קשר בין חובות עמק לבין העמדת הלוואת האון קול לפירעון. חשוב להדגיש שבנסיבות שנוצרו הבנק אפילו אינו יכול להכחיש שהעמדת ההלוואה לפירעון נעשתה אך ורק בשל סירוב התובע 1 לשאת בחובות אחיו.

• אפילו בסיכומי הבנק נרשם כי ההלוואה הועמדה לפירעון בחשבון התובעת 2 (ח-ן 629) כאמצעי לחץ לנטילת אחריות על חובות עמק, וכלשון הסיכומים (ההדגשה לא במקור): "אלא שבמצב בו צפריר מודיע לבנק: 'אני לא אחראי יותר לטעם העמק' – משבר האמון שיש לבנק בצפריר הוא מוחלט ולכן הדבר היה חייב לקבל ביטוי בהעמדת ההלוואה בח-ן 629 לפרעון מיידי".

• גם מנהל הסניף ד' העיד – "הרציונל שעמד מאחורי זה, זה שאם לקוח רוצה לתבוע אותנו אז אנחנו לא מוכנים להמשיך לעבוד איתו". כך אמר והודה במילותיו שעם הסרת מכתבו של ב"כ התובעים הסכים הבנק להסיר את איום פירעון הלוואת האון קול באופן מידי.

• גם מעדות הפקידה ל' עולה כי לטענת הבנק התובע 1 חייב בחובות אחיו וכדבריה "הוא אח שלו והוא למד איך לנהל עסקים מצפריר מן הסתם כי צפריר כל הזמן טוען שהוא עוזר לו תומך בו עומד מאחוריו" ואם לא די בכך, העידה אותה פקידה כי מנהל האזור ראה בתובע 1 ובעמק כאחד "כי זו משפחה אחת".

מעדות הפקידה ל' ניתן לראות עד כמה לא היתה שום הפרדה בהתנהלות הבנק וההתייחסות  אל התובע 1 ואל חשבונות עמק, וכך כאשר התובע 1 העז לטעון שאינו חייב לחובות אחיו – הרי הבנק ראה זאת כאילו התובע 1 מתכחש לחובותיו שלו. לענין זה ניתן ללמוד מאמירת הפקידה ל' – "אנחנו לא מניחים מראש שהלקוח שמגיע הוא רמאי ולא עומד בהתחייבויות כספיות אז אנחנו סומכים עליו. אחרת מלכתחילה לא היינו פותחים חשבון אם היינו חושבים שאנחנו נמצאים בעסקת עם אדם לא אמין". הכשל בטענה זו ברור – החשבון כלל לא נפתח עבור התובעים אלא עבור עמק, וטענת התובע 1 לפיה אינו חב דבר אינה ביחס לחשבונותיו אלא ביחס לחובות עמק.

• מנהל הסניף ד' הוסיף וטען כי שיקול עיקרי בניהול העסקים עם עמק היה דווקא ניהול העסקים עם התובע 1 וכאשר מנה את שיקוליו ביחס לאשראי לעמק כלל גם – "את צפריר שהיה נקוה מאוד משמעותית בהחלטה שלי". ואם לא די בכך – מנהל הסניף ד' הודה כי נקודת ההנחה שלו היתה שהתובע 1 יישא בחובות עמק וכלשונו – "צפריר כל הזמן אמר – אני עומד מאחורי הלקוח. הוא חזר על זה מאות פעמים אולי אפילו יותר בשיחות". טענות אלה לא גובו בשום מסמך בכתב, למעט כתבי הערבות עליהם חתם התובע 1 ואשר הוחלפו בכתב ערבות שלישית שאכן נפרע. האמירה לפיה התובע 1 חב בחובות עמק לא עומדת בקנה אחד עם כך שהתובע 1 הוחתם רק על כתבי ערבות מוגבלים בסכום; האמירה לפיה התובע 1 חב בחובות עמק אף אינה עומדת בקנה אחד עם התנהלות התובע 1 שהודיע לבנק שלא יישא בחובות אחיו. יותר מכך – אפילו מנהל הסניף ד' נאלץ להודות לשאלת בית המשפט כי התובע 1 אכן לא התחייב שאם תהיה בעיה עם חשבונות עמק הוא אישית ישלם.

• רביעית – חיזוק נוסף וחד משמעי לטענת הכפייה – מכתב ההתחייבות שהוכתב ונחתם בחופזה
• הבנק הוכיח כי ידע היטב להחתים את התובע 1 על כתב ערבות ראשון, על סך של 400,000 ₪ וכן על כתב ערבות שני על סך של 550,000 ₪ וכן על כתב ערבות שלישי על סך של 800,000 ₪ אשר ביטל את שני כתבי הערבות הקודמים.

• שלושת כתבי הערבות נחתמו באופן מסודר על גבי מסמכי הבנק וטפסים מוסדרים לחתימת ערבות.

• והנה, בפגישה הטעונה שהחלה בהעמדת הלוואת האון קול למימוש מידי – נחתם מסמך שהאלתור שבו מחזק את טענת הכפייה של התובע 1. במקום לחתום על כתב ערבות מסודר בהתאם לטפסי הבנק הוכתב לתובע 1 מכתב בן שתי שורות בו נכפה עליו לאשר כי -

"הנני נותן בזה הוראה בלתי חוזרת לחיוב חשבון על שמי המתנהל בבנק, בכל עת שנוצר פיגור בפרעון ההלוואה בחשבון שבנדון"

וכאילו כניסיון להוסיף פסקה אחת לטובתו, נוספו למכתב בכתב יד המילים הבאות:

קיבלתי את אישורכם לכך כי טרם החיוב אקבל הודעה מוקדמת של 48 שעות".

      דווקא נוסח קצר זה של המכתב, ההימנעות מלעשות שימוש בכתבי ערבות רגילים של הבנק וכן התוספת בכתב יד מלמדים על בהילות שהייתה בפגישה. בהילות מצד התובעים אשר מימוש מידי של הלוואת האון קול בסך של 1,420,000 ₪ היה עלול להביא לחילול שיקים ולקריסת עסקם – ומנגד בהילות של הבנק ושל מנהל הסניף ד' אשר הקפיד לדרוש הסרת מכתב ההתראה שקיבל מהתובעים ודאג להביא לפירעון חובות עמק, תוך שהבנק רואה בתובע 1 ובעמק כאחד "כי זו משפחה אחת".      

• חמישית – במלוא הכבוד – אין לתת אמון במנהל הסניף ד' ובטענותיו לפיה התובע 1 חב בחובות אחיו

מנהל הסניף ד', ניסה לטעון כי התובע 1 ממילא חב בחובות אחיו. עדותו של מנהל הסניף היתה ככלל לא אמינה ומונעת אינטרס ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

• מנהל הסניף ד' הקפיד להרחיק עצמו מכל התנהלות שעלולה לחשוף את מעשיו לביקורת. וכך – כאשר התייחס לפתיחת חשבונות הבנק אמר כי לא בדק דפי חשבון והוסיף באופן תמוה שכלל אינו יודע לקרוא דפי חשבון. אמירה זו מלמדת על אמינות מנהל הסניף יותר מאשר על העובדות עצמן. חזקה על מנהל סניף בנק כי הוא יודע לקרוא דפי חשבון – ואם הקפיד לטעון שאינו יודע לקרוא דפים אלה – הרי שעשה זאת על מנת להרחיק עצמו מההתנהלות.

• מנהל הסניף ד' פירט היטב בתצהירו את ההתנהלות אל מול התובעים ואל מול עמק ואולם כאשר הגיע לתיאור האירועים בתחילת חודש נובמבר 2013, נמסר תיאור חסר ומתחמק. כך למשל – ראשית - מנהל הסניף ד' החליט להתעלם לחלוטין ממכתב בא כוח התובעים מיום 3/11/13 והסתפק באמירה הרזה – "צפריר הודיע בפעם הראשונה כי הוא שובר את הכלים"; שנית – מנהל הסניף התעלם לחלוטין בתצהירו מכך שהלוואת האון קול הועמדה לפירעון מידי; שלישית – מנהל הסניף התעלם לחלוטין מהדרישה לבטל את מכתב ההתראה של ב"כ התובעים; רביעית – מנהל הסניף התעלם לחלוטין מכל ההתנהלות ותיאר תמונה אידילית ושלווה בה התובע 1 אמנם הודיע שהוא "שובר את הכלים" אך "לאחר דין ודברים צפריר חזר בו מסירובו". עוד טען מנהל הסניף שניתן היה להיפרע על ידי מימוש הנכסים המשועבדים אבל כך לא נעשה.

• מנהל הסניף ד' לא מסר שום הסבר כיצד זה מחד גיסא הוא דאג להחתים את התובע 1 על ערבויות שונות ומאידך גיסא חשב שהתובע 1 ערב גם לחובות בגינן כלל לא נחתמו ערבויות והסתפק בטענה לפיה התובע 1 עמד מאחורי עסקי אחיו.

• כל האמור לעיל וכן התנהלות מנהל הסניף התאפיינה באמירות המותירות הרושם שהאינטרס העיקרי בעדותו הוא התמודדות עם ההאשמות האישיות שהוטחו בו ואולי אף ההליך המתנהל בינו לבין הבנק.

12. אין מקום לקבל טענות התובעים ביחס להפסדים שנגרמו עקב אי העמדת אשראי נוסף בסך של 1,500,000 ₪

התובעים טוענים כי הסיבה בשלה העבירו את חשבונותיהם לבנק היא התחייבות מנהל הסניף ד' להעניק אובליגו נוסף בסך של 1,500,000 ₪ שנועד לממן הקמת מבנה מסחרי. לטענתם – הבנק לא העמיד האשראי ובשל כך נגרמו להם נזקים בסך כולל של 1,034,880 ₪. סכום זה חושב בהתאם למכפלת דמי שכירות בסך של 110 ₪ למ"ר ב – 224 מ"ר שטח להשכרה וב – 42 חודשי עיכוב.

אין לקבל את טענת התובעים ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:

• ראשית – אין לקבל הטענה בדבר אי העמדת האובליגו, בהעדר מסמך מחייב

התובעים מפנים, כחיזוק לטענתם, לתרשומות פגישה שנערכו על ידי הבנק ומהם עולה כי אכן דובר על מתן אשראי לבניית הנכס. כאן יש לומר כי כשם שאין להתייחס לתרשומות הבנק כמחייבות את התובעים לכיסוי חובות עמק – כך אין להתייחס לתרשומות אלה כמקימים חובה כלשהי לבנק כלפי התובעים.

• שנית – אין לקבל הטענה בדבר אי העמדת האובליגו שכן ניתן היה לעשות שימוש במסגרת האשראי הקיימת והתובעים העדיפו לא לעשות כן

כפי שעלה מעדות התובע 1 – כל ההתנהלות שתוארה לעיל לא פגעה במסגרת האשראי של התובעת 2 וניתן היה לעשות בו שימוש. כאשר התובע 1 נשאל מדוע לא עשה שימוש במסגרת האשראי השיב: "כי בחרתי לא לגעת בתזרים של החברה, לא לפגוע בתזרים של החברה".

נכון הוא שלא ניתן להלין על התובעים על כך שבחרו לא לנצל את מסגרת האשראי משיקולים עסקיים כאלה ואחרים. אך מנגד גם לא ניתן לקבל טענה לפיה הבנק לא העמיד אשראי – כאשר מסגרת האשראי הקיימת לא נוצלה במלואה לצורך הבניה. 

• שלישית – אין לקבל הטענה בדבר אי העמדת האובליגו שכן הוכח שהתובעים כלל לא פנו לקבלת אשראי נוסף

התובע 1 העיד בחקירה הנגדית כי כלל לא ביקש אשראי נוסף. וכלשונו: "לא ביקשתי הגדלה, כבר לא היה נושא לדיבורים הוא לא רצה לתת לי כלום. על מה אני אבקש הגדלה?"

וכאן יש לאמץ טענת הבנק לפיה אם לא התבקשה הגדלת האשראי, ממילא לא ניתן לטעון לנזק בשל כך שהבקשה לא התקבלה.

• רביעית וחשוב – אין לקבל הטענה בדבר אי העמדת האובליגו לאחר לא הוכח שהתובעים ניזוקו וכי לא היה באפשרותם ליטול הלוואה אחרת. ההיפך הוא הנכון - הוכח שהתובעים דווקא נטלו הלוואה אחרת
• כפי שנקבע לעיל – אין לקבל את טענות התובעים ביחס לאי קבלת אשראי נוסף. אך יותר מכך - על מנת להוכיח כי לתובעים נגרם נזק כלשהו מכך שלא התקבל אשראי – הרי לא די בהוכחה שהאשראי לא התקבל – יש להוסיף ולהוכיח שלא ניתן היה לקבל אשראי מכל גוף אחר. ובמילים פשוטות – אפילו הבנק סירב ליתן אשראי, אין בכך די. על התובעים להוכיח שלא קיבלו אשראי מכל גורם אחר ואף לא היו יכולים לקבל אשראי ובשל כך התעכבה הבניה.

• התובעים לא הוכיחו ובמלוא הכבוד אף לא ניסו להוכיח כי לא הצליחו לקבל אשראי מגופים אחרים. התובעים אפילו לא הוכיחו כי קיבלו אשראי בתנאים גרועים מגוף אחר. התובעים הסתפקו בטענה לפיה הבנק סירב ליתן אשראי ומיד דילגו ופסחו לשלב הוכחת הנזק.

• זאת ועוד - מעדות התובע 1 עלה כי הצליח לקבל הלוואה שמימנה את הבניה. וכך כאשר נשאל מדוע לא ניצל את מסגרת האשראי השיב כי (ההדגשות לא במקור) "בחרתי לא לפגוע בתזרים ולקחת הלוואה צדדית למבנה וככה עושה כל בעל עסק חכם". כלומר – התובעים הצליחו לקבל הלוואה צדדית למימון המבנה. משהצליחו התובעים לממן את בניית המבנה, הרי אינם יכולים לטעון לנזקים בגין אי קבלת אשראי למימון המבנה. כאן המקום להדגיש פעם נוספת כי התובעים לא דורשים פיצוי בגין נטילת הלוואה בתנאים גרועים מאלה שכביכול הובטחו להם – אלא טוענים לנזק כאילו כלל לא היתה אפשרות לבנות את המבנה המסחרי ובשל העיכוב בבניה.

• חמישית – ביחס לטענה בדבר אי העמדת האובליגו למעלה מהנדרש ייאמר כי אף אין לקבל מלוא חוות הדעת שהתייחסה לנזקי התובעים

משנקבע כי אין לקבל טענות התובעים לנזק בשל אי העמדת אשראי נוסף הרי ממילא אין צורך להתייחס לחוות דעת השמאי  מטעם התובעים. עם זאת ולמעלה מהנדרש ייאמר כי חוות הדעת במלוא הכבוד בחרה בקביעות מוגזמות ומופרזות, כך למשל – ראשית - דמי השכירות שנקבעו בחוות דעת השמאי התייחסו לנכסים שעל פניו יקרים יותר – נכסים בקניון או במרכז מסחרי; שנית - בסיס דמי השכירות אליהם התייחס השמאי כלל גם דמי ניהול אליהם אין להתייחס ובוודאי לא באותו שיעור – במקרה של המבנה המסחרי; שלישית - תקופת השכירות אליה התייחס השמאי היא 42 חודשים מחודש מאי 2013 עד חודש אוקטובר 2016 – בעוד בפועל יש להתייחס לתקופה קצרה יותר.  לא היתה התחשבות בתקופת הבניה אשר לטענת הבנק מתחילה שבעה חודשים ממועד קבלת היתר הבניה ולא היתה התחשבות במועד בו הנכס היה ראוי לאכלוס. תחשיב בהתאם לתקופה זו מביא אותנו לתקופה של 20 חודשים בלבד שבין חודש אוקטובר 2013 ועד מאי 2015  ולא 42 חודשים.

13. אין מקום לקבל טענות התובעים ביחס לעגמת נפש בסך של 50,000 ₪

התובעים טוענים לעגמת נפש אותה הם מעריכים בסך של 50,000 ש"ח. לענין זה ייאמר כי ניהול עסקים, ככלל, לעתים גורם להתרוממות הרוח ולעתים למפחי נפש. לא הוכח שבעניין זה נגרמה עגמת נפש רבה יותר מהרגיל שנגרמת לאנשי עסקים המתנהלים אל מול בנק ומתעוררות בעניינם מחלוקות. בוודאי לא הוכחה עגמת נפש שיש לפצות בגינה.

זאת ועוד – בסופו של הליך מרבית טענות התובעים נדחו ומשכך בוודאי אין לקבל טענתם לפיצוי בגין עגמת הנפש.

14. אין מקום לקבל טענות התובעים ביחס להוצאות בסך של 50,000 ₪

הוצאות ההליך נקבעות בסיומו. במקרה זה, כפי שהובהר – מרבית טענות התובעים נדחו ומשכך ממילא גם אין להתייחס לטענות בדבר הוצאות, כרכיב תביעה עצמאי.

חלק רביעי – סיכום ביחס לרכיבי הפיצוי שבתביעה; הערות לפני סיום וסוף דבר

15. סיכום ביחס לראשי הפיצוי שבתביעה

• אין לקבל דרישת הפיצוי בגין הערבות בסך של 800,000 ₪ (דרישה כספית של 930,750 ₪) - אין לקבל טענות התובעים ודרישתם לקבל הסך של 930,750 ₪ בגין הערבות השלישית שנחתמה, כל זאת כאמור בסעיף 9 לעיל.

• אין לקבל דרישת הפיצוי בגין העברת הסך של 100,000 ₪ לחשבון טעם העמק (דרישה כספית של 109,500 ₪) – אין לקבל טענות התובעים ודרישתם לקבל הסך של 109,500 ₪ בגין העברת סך של 100,000 ₪ לחשבון טעם העמק, הכל כאמור בסעיף 10 לעיל.

• יש לקבל טענות התובעים ביחס להלוואה בסך של 280,000 ₪ (דרישה כספית של 306,600 ₪) - כאמור בסעיף 11 לעיל - יש לקבל טענות התובעים לפיה ביום 4/11/13 נכפה על התובע 1 לחתום על התחייבות לחובות עמק. מכאן יש לקבל הטענות ביחס להלוואה שנטלה התובעת 2 ביום 6/3/14 בסך של 280,000 ₪ שניטלה לכיסוי חובות עסקי עמק. סכום זה עמד, נכון ליום הגשת התביעה, בהתאם לתנאי ההלוואה שהם פריים בצירוף 7.9% - על הסך של 306,600 ₪. ממועד הגשת התביעה וכפי שנדרש בכתב התביעה – הסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק (ור' סעיפים 89.3 ו – 93 לכתב התביעה).

• אין לקבל טענות התובעים ביחס לאבדן רווחים בגין אי הקצאת אשראי (דרישה כספית של 1,034,880 ₪) – אין לקבל טענות התובעים לנזקים ואבדן רווחים בסך של 1,034,880 ש"ח בגין אי הקצאת אשראי. על כך הורחב בסעיף 12 לעיל.

• אין לקבל טענות התובעים ודרישתם לפיצוי בגין עגמת נפש (דרישה כספית בסך של 50,000 ₪) – כאמור בסעיף 13 לעיל, אין לקבל דרישת התובעים לפיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

• אין לקבל טענות התובעים לתשלום הוצאות כרכיב נפרד בסך של 50,000 ₪ - כפי שנקבע בסעיף 14 לעיל אין לקבל דרישת התובעים לפיצוי וחיוב בהוצאוםת בסך של 50,000 ₪.

16. שלוש הערות לפני סיום

לפני סיום יובאו שלוש ההערות הבאות:

• תמיכת התובע 1 בעסקי עמק

• אין חולק על כך שהתובע 1 תמך בעמק אחיו ובעסקיו. אין גם חולק על כך שהתובע 1 העביר לעמק וחשבונותיו סכומי כסף לא מבוטלים. הדבר אף הובא בפסק דין זה כשיקול במסגרת הקביעה לפיה התובע 1 ידע אודות חובותיו של עמק.

עם זאת – בניגוד לאשר ניסה לטעון הבנק – הרי אין במעורבות זו כדי להקים חבות עצמאית של התובעים או מי מהם כלפי הבנק. העובדה שאדם מסייע לאחיו, כמו גם העובדה שאדם מחליט משיקוליו שלו להעביר סכומי כסף לחשבונות אחרים – אין בה כדי להביא לקביעה לפיה אותו אדם מחויב בכל החובות שנצברים בחשבונות האחרים.

• זאת ועוד – אין גם בטענה לפיה לתובעים היה אינטרס בהצלחת עסקי עמק כדי להקים חבות כלשהי. אינטרס של צד מעונין בהצלחת עסק כזה או אחר לא הופכת את אותו צד מעונין לחייב בחובות העסק.
• הבנק אף ניסה לטעון כי התובעים פעלו בשל חששם למימוש השעבודים שנרשמו על נכסי עמק. טענות אלה לא עולות בקנה אחד עם ההבהרות החד משמעיות של התובעים טרם אולץ התובע 1 להורות לבא כוחו לחזור ממכתב ההתראה. טענות אלה אף אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שהבנק בחר ללחוץ ולכפות על התובע 1 חתימה – תוך שהוא מעמיד למימוש מידי את הלוואת האון קול שניתנה לתובעת 2.

• התייחסות לבקשה לתיקוני טעויות סופר

בפתח הבאת הראיות ביקש הבנק להורות על ביצוע מספר תיקוני טעויות סופר בתצהיר מנהל הסניף ד'. לאור הקביעות בפסק דין זה ממילא מתייתר הצורך להתייחס לתיקוני טעויות הסופר הנטענות.

• ביחס לחיוב בהוצאות משפט

ברגיל צד הזוכה בתביעה זכאי אף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בענייננו – אמנם התובעים זוכים בסך של 306,600 ₪, אך מנגד אין להתעלם מכך שהתביעה

הוגשה על הסך של 2,481,730 ₪ ובסופו של הליך נדחתה ברובה המכריע. מכאן – אף הבנק זכה בהליך זה.

בנסיבות הענין משנדחו רוב טענות התובעים, הרי אין מקום לחייב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד וכל צד יישא בהוצאותיו.

17. סוף דבר

לאור האמור בסעיפים 11 ו – 15(ג) לפסק הדין אני מחייב את הנתבע בתשלום הסך של 306,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16/3/2015, מועד הגשת כתב התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין וכפי שפורט בסעיף 16.3 לעיל – אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום,  כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.