החלטה
המבקשת היא המפעילה של רשת מזללות "מקדונלדס" בישראל.
ביום 1/8/10 הוגש נגדה כתב אישום בגין ביצוע עבירות שונות לפי חוק עבודת נוער, תשי"ד – 1954 [להלן : "חוק עבודת נוער או "החוק"], ובכלל זה עבירות של הפרעה למפקח במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 29 וסעיף 33ח לחוק), ועבירות של העבדת נער במנוחה השבועית (עבירה לפי סעיף 21, 33א (2), 33ה לחוק).
כתב האישום כולל 19 אישומים אשר גובשו בעקבות עבודת פיקוח שבוצעה בסניפים השונים של הרשת בין השנים 2007 – 2008.
המבקשת הגישה בקשה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 לגילוי מזכרים פנימיים וסיכומי חקירה שנערכו בתיקים השונים בעניינה.
לטענת המבקשת בנסיבות העניין אין תשתית עובדתית / משפטית ליחס לה עבירה של הפרעה למפקח, בגין אי מסירת דוחות הנוכחות, בין הצדדים התקיימה תכתובת בנושא והמבקשת סבורה כי עיון בתכתובות ובחוות הדעת הפנימיות של המאשימה, יספק תימוכין לעמדתה של הנאשמת.
בנוסף טוענת המבקשת כי יש לאפשר לה עיין במסמכים הפנימיים על מנת לבסס טענת הגנה מן הצדק, בשים לב להתנהלותה הפגומה של המאשימה אשר על פי הנטען המתינה כשלוש שנים מאז איתור העבירה הראשונה המיוחסת למבקשת, בטרם נקטה בהליכים פלילים נגדה, וזאת על פי הנטען, על מנת לאסוף ראיות לביצוע עבירות נוספות על ידי הנאשמת, כדי ליצור מראית עיין של רצידיביזם.
זאת ועוד, לטענת המבקשת עניין לנו באכיפה בררנית, באשר המאשימה איננה נוקטת בהליכים דומים מקום שמדובר בהעסקת בני נוער שאינם יהודיים במנוחה השבועית, וכי מאמצי האכיפה מתרכזים בתחום המזון, ואיננה אחידה כנגד כלל המעסיקים בתחום. המבקשת סבורה כי אפשר שעיון בתרשומות הפנימיות יתמוך בטענותיה בהקשר זה.
מנגד מצביעה המאשימה על הפסיקה העניפה, הקובעת כי מסמכים פנימיים, חוות דעת וסיכומי תיק חקירה אינם בגדר חומר חקירה ואין כל חובה להעבירם לנאשם. עוד טוענת המאשימה, תוך שהיא מפנה לפסיקה הרלוונטית, כי גם העלאת טענת "הגנה מן הצדק" לא יכולה להצדיק מסע דייג בתוך התכתובות שהחליפו ביניהם גורמי החקירה והתביעה במהלך עבודתם.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת מבלי שמצאתי לקיים דיון בעל פה או לעיין במסמכים לגופם, אשר אין חולק כי הם בבחינת תכתובת פנימית.
הלכה ידועה היא כי מסמכים פנימיים, לרבות תכתובת בין גורמי החקירה והתביעה, חוות דעת פנימיות, סיכומי תיק החקירה ועוד כיוצא באלו אינם חלק מחומר החקירה ואין לגלותם, אלא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות.
בנסיבות העניין דנן אין כדי להצדיק סטיה מן הכלל.
ככל שיש מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה האם בנסיבות העניין גובשו יסודות העבירה שעניינה הפרעה למפקח בעת מילוי תפקידו, הרי שהנאשמת רשאית לבקש לבטל את האישומים הרלוונטים תוך הצגת טענותיה העובדתיות והמשפטיות בעניין. ואולם, למבקשת אין זכות לברר כיצד גיבשה המאשימה את עמדתה בעניין, האם היו חילוקי דעות בין הגורמים השונים במאשימה, והאם היה מי שסבר, כפי שסבורה הנאשמת, כי פעלה כדין, וכי אין יסוד להעמדתה לדין. המדובר במחלוקת משפטית טהורה אשר איננה מקימה זכות עיון בחוות הדעת הפנימיות של הרשות.
עמדה זו נשענת על האינטרס הציבורי כי עובדי ציבור יוכלו להביע את דעותיהם ומסקנותיהם בלי לחשוש כי הדברים יגיעו לידי גורמים חוץ-מערכתיים (ראה בש"פ 7008/97 פ"די נא (5) 224). משעה שגיבשה המאשימה את עמדתה המשפטית ונתקבלה החלטה בדבר הגשת כתב אישום נגד המבקשת אין עוד משקל לחוות דעתם של גורמים שונים במאשימה שעמדתם היתה שונה, ואין להם כל תוקף לענייננו (השווה מ"ח 6148/95 משה עזריה נ' מדינת ישראל (פד"י נא (2) 334,361).
גם רצונה של הנאשמת לעיין בתכתובת הפנימית מן הטעם שאפשר שתאתר בתוכה תימוכין לטענותיה כי התנהלות המאשימה בעניינה נגועה בשיקולים זרים או באפליה, איננה מצדיקה סטיה מן הכלל בדבר חסיונה של התכתובת הפנימית והיא מעלה ניחוחות של מסע דייג.
כדבר שבשגרה תיקי חקירה מכילים מסמכים שונים שאינם בבחינת חומר חקירה כשלעצמם, אלא המהווים התיחסות של גורמי החקירה / התביעה לחומר החקירה שנאסף, לרבות הערכתו בשלבי החקירה השונים, הנחיות להשלמתו המלצות מסוגים שונים ועוד כיו"ב. חזקה היא כי התביעה מפעילה בהקשר זה את שיקול דעתה בעת מיון וסווג החומר בסבירות בהגינות ובמיומנות (ראה בג"צ 1885/91 צוברי נ' מ"י (פד"י מה 3 633); בש"פ 1372/96 דרעי נ' מדינת ישראל (פד"י נ' 1 177) ואין הצדקה כי כדבר שבשגרה, ובהעדר טענה קונקרטית כנגד המאשימה, בית הדין ידרש לעיין בתכתובת פנימית של גורמי החקירה והתביעה בנסיון להתחקות אחר התועלת התאורטית שעשויה לצמוח לנאשם מהעיון בהם.
לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין, ניתנת לנאשמת ארכה להגשת טענותיה המקדמיות עד ליום 30/5/11 שאם לא כן תחשב הנאשמת כמי שחזרה בה מהבקשה להעלות טענות מקדמיות מטעמה.
לעיוני ביום 31/5/11.
ניתנה היום, ט"ז ניסן תשע"א, 20 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.