החלטה
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בארבעה אישומים, עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, איומים וניסיון התפרצות למקום מגורים.
בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.
ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה ביחס למעשי ההתפרצות בכל האישומים. אציין כבר עתה כי לאחר שעיינתי בחומר החקירה, אין בידי לקבל את טענות ב"כ המשיב. סבורני כי חומר החקירה מבסס ראיות לכאורה ביחס למעשים המיוחסים למשיב. אסביר את הטעמים העיקריים למסקנה זו, תוך התייחסות לאישומים לפי הסדר הכרונולוגי שבו נעשו, לפי הטענה, המעשים – היינו מהאישום הרביעי לאישום הראשון.
באישום הרביעי מיוחס למשיב כי ביום 19.7.13 פרץ לדירה ברח' האר"י 11 בירושלים, בכך שנכנס לדירה, נעל אותה מבפנים באמצעות מנעול קבוע המצוי בדלת הדירה וגנב ממנה 800 ₪. ב"כ המשיב טען כי אין ראיות לכאורה לכך שהמשיב הוא שפרץ לדירה. אין לקבל טענה זו. המתלוננת מסרה בהודעותיה כי היא מתגוררת בדירה יחד עם שותפים. ביום האמור, כאשר שבה לדירה בשעות הצהריים, פתחה את הדלת שהיתה נעולה וראתה אדם זר בדירה. המתלוננת מתארת כי הזר עמד מולה והיו ביניהם חילופי דברים במסגרתם שאל אותה אם הם לא משכירים חדרים, אמר כי בא לראות את הדירה למטרה זו, וניסה להרגיע אותה ש"הכל בסדר". כאשר התקשרה לאחד משותפיה מיהר לצאת מהדירה וללכת מהמקום (הודעות הדס אילני מימים 30.7.13 ו- 31.7.13). ביום 30.7.13 זיהתה המתלוננת אדם שעבר בסמוך לבית הקפה בו היא עובדת בשכונת רחביה כמי שפרץ לדירה. לאחר שדיווחה על כך למשטרה, כמו גם לשוטר שעבר במקום, נתפס המשיב במקום (דו"ח פעולה שערך שי אברול מיום 30.7.13; דו"ח פעולה שערך יצחק הלל נושא תאריך 31.7.13; מזכר ליאור מלכה מיום 30.7.13). המתלוננת הדגישה כי היא מזהה את המשיב בוודאות כמי שפרץ לדירה. מדובר בזיהוי אקראי וספונטני, שנעשה בנסיבות שאין בהן, על פני הדברים, כדי לגרוע ממשקלו. המתלוננת היתה כאמור עדת ראייה ישירה ובעת ביצוע המעשים עמדה בסמוך לפורץ פרק זמן במהלכו התנהלו ביניהם חילופי דברים. די בכך כדי להקים ראיות לכאורה לכך שהמשיב הוא שפרץ לדירה האמורה ולמיוחס לו באישום הרביעי.
באישום השלישי מיוחס למשיב כי ביום 30.7.03 ניסה להתפרץ לדירה ברח' בן מימון 12 בירושלים. לפי הנטען צלצל המשיב מספר פעמים בפעמון הדלת ומשלא נענה ניסה לפתוח את דלת הדירה על ידי שימוש בידית הדלת ועל ידי ניסיון לסיבוב הצילינדר בעזרת מפתח מותאם. ב"כ המשיב טוען כי משלא נעשה מסדר זיהוי ומשהמתלוננת באישום זה מסרה בעצמה כי לא התמקדה בתווי פניו של המשיב, לא ניתן לזהותו כמי שביצע את המעשים. גם כאן אין לקבל את הטענה. המשיב נתפס – לאחר שזוהה באקראי על ידי המתלוננת מהאישום הרביעי כפי שתואר לעיל – סמוך לבית נשוא האישום השלישי. כשנתפס מסר המשיב כי אכן נכנס לבניין האמור (דו"ח פעולה שערך שי אברול מיום 30.7.13) אלא שטען שחיפש דירה להשכיר וכל שעשה הוא לדפוק על דלת הדירה ולשוחח מבעד לדלת עם מי שנמצאה בדירה (שם). המתלוננת – היא שנמצאה בדירה באותה עת – ציינה כי ראתה דרך עינית הדלת גבר עם קוקו בשערו, חולצת פסים ומכנס לבן כשהוא מרוכז בלפתוח את הדלת ומסובב את המנעול (מזכר מלכה מיום 30.7.13, הודעת ברכה וינברג מיום 30.7.13). תיאור זה תואם את תיאור המשיב ואת שלבש באותו היום (הודעת המשיב מיום 30.7.13, ש' 51-52). די בצירופם של כל אלה כדי להניח תשתית ראייתית לכאורית כי המשיב הוא שעשה את המעשים המתוארים באישום השלישי. אוסיף עוד כי למעשה, נוכח גרסת המשיב, נראה כי המחלוקת המרכזית איננה סביב זיהויו אלא סביב המעשים שנעשו, ולעניין זה די בהודעת המתלוננת כדי לבסס ראיות לכאורה.
למעשה, די בעוצמת הראיות הקיימות ביחס לשני אישומים אלה, בצירוף עברו הפלילי המכביד של המשיב כפי שיתואר להלן, כדי להביא למסקנה אליה הגעתי ולפיה בנסיבות העניין יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. למעלה מהדרוש אתייחס להלן, בקצרה, גם ליתר האישומים.
באישום השני מיוחס למשיב כי ביום 5.8.13 פרץ המשיב לדירה ברח' ריינס 5/4 בירושלים. לפי הנטען, נכנס המשיב לדירה באמצעות מפתח אותו נטל מתיבת הדואר, נכנס לשניים מחדרי הדירה וגנב משם תכשיטים. גם כאן העלה ב"כ המשיב טענות בדבר זיהויו של המשיב כמי שביצע את המעשים. גם כאן אין בידי לקבל את הטענות. המתלוננת באישום זה, מסרה כי לאחר ששמעה רעשים בדירה בה היא מתגוררת עם שותפות, הופתעה לגלות בתוך הדירה אדם זר שלשאלתה השיב לה כי הוא מחפש להשכיר חדר. בין השניים היו חילופי דברים. לאחר מכן עזב האדם את הדירה. בבדיקה שנערכה לאחר מכן התגלה כי נגנבו תכשיטים מהדירה (הודעת אנה נפלבאום, 5.8.13, 19:29). תיאור האדם אותו מסרה המתלוננת תואם את המשיב (שם, בש' 44-45). במסדר זיהוי תמונות שנערך בו ביום זיהתה המתלוננת את המשיב כמי שביצע את המעשים (הודעת אנה נפלבאום מיום 5.8.13, שעה 21:31, מזכר שערך רונן לוי מיום 11.8.13 המתייחס למסדר זיהוי התמונות מיום 5.8.13 ולתקלת מחשב שמנעה בהתחלה את תיעודו, וכן מזכר שערך ליאור מלכה ביום 7.8.13). די בזיהוי זה של מי שראתה את הפורץ בעת שהיה בדירה, לפרק זמן מספק שבמהלכו אף שוחחה עימו, כדי לבסס קיומן של ראיות לכאורה בכל האמור בזיהוי המשיב. המתלוננת שבה וזיהתה את המשיב במסדר זיהוי תמונות שנערך ביום 13.8.13 בנוכחות בא כוחו והוסיפה וציינה כי היא בטוחה בזיהוי (הודעת אנה נפלבאום מיום 13.8.13). ב"כ המשיב טען כי אין לתת משקל לזיהוי המשיב בידי המתלוננת וזאת משום שלטענתו, קודם לזיהוי המשיב הוצגה למתלוננת במסגרת חיפוש באלבום תמונות עבריינים תמונה אחת ויחידה – היא תמונתו של המשיב. ממילא, זו הטענה, בשל כך זיהתה אותו לאחר מכן. אין בידי לקבל טענה זו. ב"כ המשיב סומך את הטענה על "דו"ח חיפוש תצלומים באלבום עבריינים". אלא שכפי שפורט לעיל, כבר ב- 5.8.13 נערך למתלוננת מסדר זיהוי, ואף בדו"ח האמור נרשם מפי המתלוננת כי בהתחלה ראתה אחרים הדומים למשיב אך לאחר שראתה את תמונתו היא מזהה אותו בוודאות (שם בס' 7). די בכך כדי ללמד, לכאורה, כי בניגוד לטענת ב"כ המשיב למתלוננת הוצגו מספר תמונות (כך גם עולה לכאורה מהמזכרים שצוינו לעיל). המסקנה היא כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לאישום זה.
באישום הראשון מיוחס למשיב כי ביום 7.8.13 פרץ לדירה ברח' הרצל 72 בירושלים. לפי הנטען הגיע המשיב לבית המתלוננת, ולאחר שדפק על הדלת התנהלה בינו לבין המתלוננת ובת משפחה שיחה. לאחר זמן קצר עזבה המתלוננת את הדירה והשאירה את המפתח בתיבת הדואר. לאחר מכן נכנס המשיב לדירה וגנב ממנה רכוש שכלל, בין היתר, תכשיטים, כסף, בגדים ומכשיר פלאפון. לאחר שנעצר איים המשיב על שוטרת. ב"כ המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בכל האמור בעבירת האיומים. עם זאת, העלה טענות באשר לזיהויו של המשיב כמי שביצע את הפריצה לדירה. גם בכל האמור באישום זה אין בידי לקבל את הטענות. המתלוננת באישום זה זיהתה את המשיב כמי שהגיע לדירתה וכמי ששאל על דירה להשכרה (הודעת רחמה אנקאווה מיום 8.8.13, מזכר ליאור מלכה מיום 8.8.13). אכן, זיהוי זה נעשה בתחנת המשטרה ולאחר שהמתלוננת ראתה את המשיב באחד מחדרי החקירות (שם). עניין זה משליך על משקלו של הזיהוי. אולם, בנסיבות המקרה אינני סבור כי מדובר בעניין מרכזי. זאת משום שהמשיב עצמו קושר את עצמו לאיזור ולרחוב בו ממוקמת הדירה ומתאר אירוע דומה בו התעניין לטענתו בהשכרת דירה (הודעת המשיב מיום 8.8.13, 16:51, ש' 4-19). הראיות לגבי אישום זה אינן נסמכות על הזיהוי בלבד אלא על כך שלמחרת היום נתפס בחדרו של המשיב מכשיר טלפון נייד שזוהה על ידי המתלוננת כשייך לה (ראו הודעת רחמה אנקאווה מיום 11.8.13). משמדובר בחזקה תכופה, די בכך כדי להביא למסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה גם למיוחס למשיב באישום זה. בהקשר זה אין בידי לקבל את טענת ב"כ המשיב כי מכשיר הטלפון הנייד לא נתפס אצל המשיב. אכן, כפי שטוען ב"כ המשיב, מכשיר הטלפון הנייד לא נזכר בדו"ח החיפוש שנערך בחדרו של המשיב במלון צפניה. עם זאת, כפי שעולה מחומר החקירה בעת מעצרו של המשיב שנערך במקום בו הוא מתגורר נתפס מכשיר טלפון נייד שהונח על שולחנו של המשיב ואשר המשיב טען כי הוא שייך לו (דו"ח פעולה מיום 8.8.13, נערך על ידי אבי שטרן). משהוצג מכשיר הטלפון למשיב בחקירתו, טען לפתע כי מדובר במכשיר השייך לאחד האחרים שמתגורר במקום שבו הוא מתגורר (הודעת המשיב מיום 8.8.13, שעה 16:51, ש' 24-63). די בכך, לדעתי, כדי לקשור לכאורה בין המכשיר שנתפס לבין המקום בו מתגורר המשיב, ומכאן בין המשיב לבין אירוע הפריצה, ולבסס קיומן של ראיות לכאורה. אציין עם זאת, כי אפילו סברתי שקיימת חולשה מסוימת בראיות בכל האמור בעבירת ההתפרצות שבאישום זה, לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי באשר לתוצאה המתחייבת בנסיבות העניין.
שתי הערות לפני סיום הדיון בראיות לכאורה:
האחת, בכל האישומים חזר על עצמו דפוס דומה לפיו לווה דבר הפריצה באמירות בדבר רצון השכרת חדר או דירה. בכך יש כדי לתמוך במידה מסוימת בתשתית הראייתית ביחס לכלל האישומים בשל הדמיון בביצוע.
השנייה, עניינה טענת ב"כ המשיב בדבר קיומם של מחדלי חקירה. בהקשר זה הדגיש כי המשטרה לא טרחה ליטול מעתקי טביעות אצבע ולא טרחה להציג למתלוננים את הרכוש שנתפס אצל המשיב. אף שיש יסוד לטענה שהיה מקום לכל הפחות להציג את הרכוש שנתפס, בנסיבות העניין אין בכך כדי לפגוע במסקנה המתבקשת בשלב זה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. טענות ב"כ המשיב מקומן שיתבררו במסגרת התיק העיקרי.
תוצאת הדברים היא כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בכתב האישום.
בנסיבות העניין קמה עילת מעצר של מסוכנות. זו עולה מהמעשים המיוחסים למשיב הטומנים בחובם פוטנציאל להתפתחות אלימה, ומכך שמדובר במספר אירועים בפרק זמן קצר ביותר – כשלושה שבועות. לכך יש להוסיף – וזה העיקר – את עברו הפלילי של המשיב. מדובר בעבר מכביד. מכביד ביותר. הוא כולל 15 הרשעות קודמות בעשרות רבות של תיקי חקירה. בכלל זה הורשע המשיב בעבירות רכוש מרובות, ובין היתר במספר רב של עבירות התפרצות וגניבה, עבירות מרמה והונאה, עבירות התחזות וזיוף, עבירות סמים, תקיפת שוטרים, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמר חוקי ועוד ועוד ועוד. בגין אלה הוטלו על המשיב לאורך השנים למעלה מ- 200 חודשי מאסר בפועל. המסוכנות העולה במצב דברים זה היא משמעותית ביותר. עברו הפלילי של המשיב שומט, בנסיבות העניין, גם את האפשרות לתת במשיב אמון.
זאת ועוד. ביום 1.11.11 הורשע המשיב, בין היתר, בעבירת התפרצות שבגין כך הוטל עליו (ביחד עם עונשה מותנה שהופעל) עונש מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים ומאסר על תנאי שהוא בר הפעלה בענייננו. המעשים בענייננו בוצעו זמן קצר – מעט למעלה מחודש – אחרי שהמשיב שוחרר ממאסר אחרון זה. ואם לא די בכך – הרי שהמעשים המיוחסים למשיב באישומים הראשון והשני נעשו ימים ספורים לאחר שהמשיב שוחרר בתנאים ממעצרו אך ביום 2.8.13. גם באלה יש כדי ללמד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב ועל כך שלא ניתן ליתן בו אמון.
התמונה העולה מן האמור היא כי המשיב מסוכן לציבור. דבר אינו מרתיע אותו מלשוב ולחזור על מעשיו. מעיד הוא על עצמו – פעם אחר פעם – כי אין ליתן בו אמון. בנסיבות מעין אלה אף לא סברתי כי יש טעם בקבלת תסקיר מאת שירות המבחן.
מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.
ניתנה היום, י"ד אלול תשע"ג, 20 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.