מדינת ישראל נ' בן חיים

החלטה

מה דינו של כתב אישום אשר הוגש ללא "אישור שפיטה", זוהי השאלה הניצבת לפני.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והתנגדות למעצר. עפ"י עובדות כתב האישום בעת שהתבשר הנאשם על מעצרו איים על השוטר ולאחר מכן התנגד למעצר ולחיפוש, באופן שהשתולל, דחף השוטרים ואיים עליהם בפגיעה בגופם.

כתב האישום הוגש אגב בקשה למעצר עד תום ההליכים והנאשם שוחרר בתנאים מגבילים.

בפתח משפטו טען בא כוחו, עו"ד יאיר נדשי, כי יש להורות על ביטול כתב האישום, לאור סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, שכן ניהול ההליך עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. טענתו של הסנגור עניינה בהיעדרו של "אישור שפיטה" הנדרש, כידוע, לצורך העמדתו לדין של אזרח, מקום בו חומר הראיות מעלה תלונות הדדיות של אזרח ושוטר הנוגעות לשימוש בכוח באותו אירוע.

תחילה טענה המאשימה שקיים קושי שמותב זה ידון בבקשה, שכן הכרעה בה מצריכה לשיטתה, עיון בחומר הראיות. הסנגור השיב כי אינו מתנגד "לחשיפת כל חומר הראיות... במסגרת הדיון בבקשה לביטול כתב האישום". על כן קבעתי שאין מניעה שאדון בבקשה ואף קיבלתי לעיוני את תיק החקירה בהסכמת הסנגור חרף הסכמת הצדדים שאדרש לחומר החקירה לצורך הכרעה בבקשה, סברתי בסופו של דבר שראוי לנהוג כעמדתו של בית המשפט המחוזי בע"פ (נצ') 2658-06-11 אשר הביע ספק אם "זו הדרך הראויה לברר את בקשת המשיב..." . יחד עם זאת ראיתי חשיבות לצורך החלטתי לבחון את מידת שיתוף הפעולה של הנאשם עם החוקרים ועיינתי אפוא בחומר ומצאתי כי הנאשם סירב למסור את פרטי חבריו אשר לטענתו היו עדים לאירוע. כמו כן אחיו טען שידאג שחברים אלו ימסרו גרסה במח"ש, אך הם לא עשו כן. לעניין זה חשיבות כפי שיובהר בהמשך..

חרף הסכמת הצדדים שאדרש לחומר החקירה לצורך הכרעה בבקשה, סברתי בסופו של דבר שראוי לנהוג כעמדתו של בית המשפט המחוזי בע"פ (נצ') 2658-06-11 אשר הביע ספק אם "זו הדרך הראויה לברר את בקשת המשיב..." . יחד עם זאת ראיתי חשיבות לצורך החלטתי לבחון את מידת שיתוף הפעולה של הנאשם עם החוקרים ועיינתי אפוא בחומר ומצאתי כי הנאשם סירב למסור את פרטי חבריו אשר לטענתו היו עדים לאירוע. כמו כן אחיו טען שידאג שחברים אלו ימסרו גרסה במח"ש, אך הם לא עשו כן. לעניין זה חשיבות כפי שיובהר בהמשך.

המאשימה מאשרת שהנאשם אכן התלונן במהלך חקירתו כי הוכה על ידי השוטר סיידוף (להלן- "השוטר" או "סיידוף") וכי תלונתו הועברה, כמתחייב, למחלקה לחקירת שוטרים (להלן – מח"ש). המאשימה גם אינה חולקת על כך שלא התקבל בעניינו של הנאשם "אישור שפיטה" , הגם שהדבר היה נדרש, אולם לא מצאתי בתגובתה הסבר כלשהו לדבר ואף לא ניסיון להסבירו.

לגופו של עניין טוענת המאשימה כי הנחיות פרקליט המדינה, המחייבות את התביעה לקבל אישור שפיטה טרם הגשת כתב אישום, אינן מחייבות את בית המשפט, במובן זה שהוא אינו מחויב להורות על ביטול כתב האישום בכל מצב של היעדר אישור שפיטה. המאשימה סבורה כי המסגרת הנכונה לבירור השפעת היעדרה של חקירת מח"ש, הנה בהליך הפלילי במסגרתו ייחשף, לשיטתה, בית המשפט למלוא חומר הראיות ויוכל לברר את האמת. על כן סבורה היא שלא נגרם לנאשם כל עיוות דין. לחלופין סבורה היא כי אף אם נפל פגם בהתנהלות התביעה, הסעד הנכון אינו ביטולו של כתב האישום, אלא מתן אורכה למח"ש לסיים את החקירה אגב ניהול ההליך הפלילי.

בדיון שקיימתי בבקשה ביום 25.6.12 הציג הסנגור מכתב ממח"ש מיום 17.6.12 לפיו הופסק הטיפול בתלונת הנאשם, בשל קיומו של ההליך הפלילי. לטענתו עולה ממכתב זה כי מח"ש סברה שיש מקום לברר התלונה, שאחרת לדידו הייתה קובעת שלא מצאה לפתוח בחקירה. בכך רואה הוא חיזוק לטענתו בדבר ההצדקה שבביטול כתב האישום.

המאשימה השיבה והודתה כי "התלונה שלו צריכה להיחקר ע"י מח"ש" והוסיפה כי הציעה לסנגור להשהות את בירור ההליך למשך 3 חודשים עד אשר תסתיים חקירת מח"ש. המאשימה סיכמה עמדתה בכך שהסעד המידתי והראוי לסיטואציה שנוצרה אינו ביטולו של כתב האישום, אלא השהיית בירורו עד סיום חקירת מח"ש.

דיון

הנחיה 2.18 להנחיות פרקליט המדינה מיום 24.11.11 (להלן – ההנחיה) הנחיה זו הנה עדכון של ההנחיה מיום 14.4.08 קובעת כי תובע המגלה בחומר החקירה תלונה של אזרח בדבר אלימות שננקטה נגדו על ידי שוטר, יוודא שחומר החקירה במלואו הועבר למח"ש. עוד קובעת ההנחיה כי תובע המוצא שתיק החקירה מעלה תלונה הדדית של אזרח ושוטר בדבר הפעלת כוח, ביחס לאותו אירוע, ישהה את הטיפול כנגד האזרח, עד החלטת מח"ש בנוגע לטיפול כנגד השוטר (סעיף 4.3 להנחיה).

הנחיה זו הנה עדכון של ההנחיה מיום 14.4.08

4.3 "...על דרך הכלל, מקום בו שוקל תובע להגיש כתב אישום נגד אזרח בגין תקיפת שוטר או בגין עבירות סמוכות, ובמהלך בחינה זו מתברר כי האזרח החשוד בתקיפת השוטר העלה טענה לפיה באותו אירוע ממש בוצע כלפיו שימוש בכוח ע"י שוטר, יוודא התובע כי תלונת האזרח (כגון הודעתו במשטרה בה טען כי הותקף על ידי השוטר) בתוספת חומר הראיות בכללותו הועברו לעיון מח"ש. התובע ישהה את קבלת ההחלטה בתלונה המקבילה נגד האזרח עד אשר תתקבל החלטה במח"ש ביחס לטענות שהועלו נגד השוטר."

על פי האמור בהנחיה (מיום 14.4.08), מטרתה למנוע מצב בו "יוגשו שני כתבי אישום סותרים, ודרכם תדבר התביעה בשני קולות, העלולים להוביל אף להחלטות שיפוטיות סותרות" (ראה גם בש"פ 834/11 יוסף קבודי נ' מ"י (פורסם בנבו (8.2.11)). בהנחיה מיום 24.11.11 נוספה מטרה נוספת והיא מניעת שימוש לרעה בהליכי חקירה נגד שוטרים, העלול להביא "לאפקט צינון".

יחד עם זאת ראוי להדגיש כי הנחיה זו נולדה מתוך המגבלה בה נתונה המשטרה לברר את תלונתו של אזרח הטוען כי הוכה על ידי שוטר. במצב זה נתונה סמכות החקירה למח"ש וזאת לאור סעיף 49ט לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א – 1971 . מכאן כאשר אזרח טוען שלא פגע בשוטר, אלא הוכה על ידו, מנועה המשטרה מלברר את אמיתות גרסתו. ממילא מנועה היא מלחקור את השוטר הנילון, תחת אזהרה, או שוטרים עדים שהיו במקום, על מנת להגיע לחקר האמת. למעשה במצב זה עוסקת המשטרה באיסוף הודעות של שוטרים על מנת לבסס את האישום כנגד האזרח, אך אינה בוחנת את צידו האחר של המטבע. על כן, אך טבעי הוא כי "רציונל נוסף שניתן לייחס לאותה הנחיה, הינו בירור מקיף והוגן של נסיבות המקרה, טרם שתתקבל ההחלטה להעמיד את האזרח לדין" (בש"פ 834/11 יוסף קבודי נ' מ"י (פורסם בנבו (8.2.11)). מטרה זו אינה נזכרת בהנחיה וראוי שהייתה נכללת בה, בשל חשיבותה.

מטרה זו אינה נזכרת בהנחיה וראוי שהייתה נכללת בה, בשל חשיבותה.

על כן, כתב אישום המוגש נגד אזרח הטוען שהוא אשר הוכה על ידי השוטר, מבלי שמח"ש בדקה את חומר הראיות, מוגש למעשה מבלי שתלונת האזרח נבדקה כלל. כתב אישום המוגש במצב זה, מראה תמונה חד צדדית בלבד, במסגרתה המשטרה פועלת לבירור תלונת השוטר, אך מנועה מלבחון את תלונת האזרח, המהווה "תמונת מראה" לתלונת השוטר.

מצב זה אינו תקין ואינו ראוי, בלשון המעטה. מטרתה של החקירה היא בירור האמת ואיסוף ראיות, מרשיעות ומזכות כאחד. כאשר המשטרה מנועה במקרה מסוים מלאסוף ראיות מזכות מתקבלת תמונה ראייתית מעוותת ובלתי הוגנת. פגם זה אינו טכני-פורמאלי, אלא אוצר בתוכו פוטנציאל לפגיעה של ממש בהגנת הנאשם. ראה: