מדינת ישראל נ' בן-נעים

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של אי ציות לחץ המסומן על פני הכביש (תקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה); אי ציות לתמרור (תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה) ונהיגה בקלות ראש (סעיף 62 (2) בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה).

כתב האישום

1.על פי כתב האישום, נהג הנאשם ברכב בת"א ברחוב התחייה ממזרח למערב והתקרב לצומת עם רחוב השלבים (להלן:"הצומת"). הצומת מרומזר ובאותה עת הוצב בכיוון נסיעת הנאשם תמרור ב-45. הנתיב השמאלי בכיוון נסיעת הנאשם לפני הצומת מסומן בחץ המורה על נסיעה ישר בלבד. הנתיב הימני מסומן בחץ באופן המאפשר נסיעה ישר וימינה בלבד. לכלי הרכב הנוסעים על רחוב התחייה בשני הכיוונים יש אור ירוק משותף ברמזור. באותה עת נהגה גב' מאניה שניר ברחוב התחייה ממערב למזרח מול כיוון נסיעת הנאשם ונכנסה לצומת בחסות האור הירוק שדלק בכיוון נסיעתה. הנאשם, כך ע"פ כתב האישום, פנה שמאלה בניגוד להוריית התמרור והחצים, נכנס למסלול נסיעתה של גב' שניר וכלי הרכב התנגשו. כתוצאה מן התאונה נחבלה הגב' שניר.

2.הנאשם כפר באחריותו לתאונה וטען כי הוא לא פנה שמאלה ולא ביקש לפנות שמאלה אלא רכבו החליק בשלולית שהייתה בצומת וכתוצאה מכך סטה רכבו לכיוון שמאל ופגע ברכבה של גב' שניר.

פרשת התביעה

3.במסגרת פרשת התביעה העיד בוחן התנועה רס"ר כפיר שציין כי במקום התאונה קיים שדה ראיה רחב ותקין. העד ציין אמנם כי במקום קיימת תאורה טובה אולם ציין כי הדבר לא היה בהכרח כך במועד התאונה (עמ. 6, שו' 19-20). העד ציין כי קיבל מן השוטרת ורה אינסרסקי (להלן:"ורה") שמות של עדים פוטנציאלים לתאונה אולם בבירור שנערך הסתבר כי חלק מן העדים לא ראה דבר וחלק מבקש להתחמק ממסירת עדות ומניסיונו של העד, אין תועלת בכפיית עדים מן הסוג האחרון למסור עדות.

4.ורה העידה אף היא במסגרת פרשת התביעה. במסגרת עדותה נמסר דוח פעולה אותו ערכה בסמוך לקרות התאונה. העדה רשמה בדוח כי "הנהג של הדייהטסו [ הנאשם –ד.ס.] טוען כי עבר בירוק אך לא הבחין שברמזור אין פנייה שמאלה ממזרח למערב... לטענתו כי פנה שמאלה על התחייה ממזרח למערב בירוק כאשר היה ישר וימינה בלבד על הרמזור"; הדגשה הוספה]. ורה אישרה כי הייתה במקום התאונה עם מתנדבת נוספת (גב' גיבלי) אך זו לא ערכה תרשומת שכן לא טיפלה באירוע התאונה (עמ. 11 שו' 14). ורה גבתה מאנשים שנכחו במקום פרטים אולם ציינה כי לא תחקרה עדים נוספים שהיו במקום בשל "טעות". היא ציינה כי לא ערכה סקיצה של מיקום כלי הרכב לאחר התאונה שכן זהו תפקידו של בוחן התנועה, הגם שבוחן הגיע לזירת האירוע רק זמן רב ממועד התאונה.

5.עדת התביעה מאניה שניר ציינה כי נכנסה לצומת בחסות האור הירוק וראתה את רכב הנאשם פונה שמאלה. באותו רגע, היא לחצה על הבלם ורכב הנאשם התנגש ברכבה. העדה ציינה כי במקום קיימת תאורה חזקה, כי היה לה שדה ראיה נרחב והיא ראתה את רכב הנאשם [ עמ. 14 שו' 31].

פרשת ההגנה

6.במסגרת פרשתה ההגנה העידו הנאשם, גב' אלוירה פסטרנק (להלן:"אלוירה") שהייתה עם הנאשם במכונית במועד התאונה ומר גלאל קארגה שהגיע למקום האירוע לאחר התאונה. הנאשם ציין כי התכוון לנסוע ישר בצומת לכיוון יפו העתיקה אולם כאשר נכנס לצומת החליק רכבו מסיבה לא ידועה (באותה עת), הנאשם בלם והרכב סטה למסלול השמאלי. לטענתו אמר לגב' שניר כי רכבו סטה וזאת על מנת להרגיע את הרוחות שהיו סוערות בעקבות התאונה [עמ' 18, שו' 2]. לאחר שוך ההמולה ראה הנאשם שלולית והניח כי היא גרמה כנראה להחלקת רכבו ואובדן השליטה בו. הנאשם צילם את הצומת מכיוון נסיעתו וניתן לראות את השלולית [ מוצג נ/1]. בנוגע לתאורה במקום ציין הנאשם כי "באזור של איפה שהייתה שלולית המנורה שרופה ועד היום היא שרופה.." אך הוסיף וציין כי הדבר אינו מונע מלראות את השלולית. לדבריו "כשאתה עומד מול השלולית אתה רואה אותה כמובן אבל אני לא הבחנתי בה" [ עמ. 21 , שו 3-5]. הנאשם הוסיף כי הנורות השרופות הן עניין נקודתי וכי ככלל "הצומת מוארת בסדר". הנאשם טוען כי אמר לורה בעת התשאול כי רכבו סטה אולם אינו יודע מה נרשם מפיו והוא לא התבקש לחתום בשולי דוח הפעולה. יצוין כי בחקירה נגדית נשאל הנאשם אם ציין בפני ורה כי לא הבחין כי ברמזור בכיוון נסיעתו אין פנייה שמאלה והשיב ".. אני לא זוכר את הפרט הזה. את השאלה הזו" [ עמ. 21, שו' 23]. לשאלה אם אכן ציין את הדברים בפני ורה השיב הנאשם כי "אני לא זוכר" [ עמ. 21 שו' 27]. הנאשם ציין כי נסע במהירות איטית יחסית של 40 קמ"ש ולשאלה אם לא היה מקום להאט את מהירות הנסיעה לפני כניסה לצומת השיב הנאשם "ייתכן כי אם הייתי נוסע מהר יותר הרכב היה נזרק מרחק רב יותר" [ עמ. 22 שו. 18-19].

7.אלוירה ציינה בעדותה כי הצומת "לא היה כ"כ מואר" [ עמ. 25 שו' 1]. היא ציינה כי מגמת פני הנוסעים הייתה ישר בצומת ולא שמאלה וכי לא ידוע לה כל סיבה בשלה היה על הנאשם לפנות שמאלה בצומת.

דיון והכרעה

8.מן התיאור האמור עולה כי יריעת המחלוקת במקרה זה אינה בשאלה אם רכבו של הנאשם סטה שמאלה ( או פנה שמאלה) בניגוד להוריית התמרור והחצים אלא מדוע היה הדבר כך. התשובה הניתנת על ידי כל אחד מן הצדדים לשאלה זו היא שונה. המאשימה טוענת כי הנאשם פנה במכוון שמאלה ואילו הנאשם טוען כי החליק ורכבו סטה שמאלה.

לצורך הכרעה בסוגיה העומדת במחלוקת ראוי להתייחס למספר סוגיות משנה העולות מטענות הצדדים:

(א), האם מצב התאורה בצומת אפשר לנאשם להבחין בשלולית?;

(ב) מהי, אם בכלל, השפעת מחדלי החקירה בתיק זה, המתבטאים על פי הנטען בעבודת הבוחן ובעבודתה של ורה, על שאלת אשמתו של זיכויו של הנאשם?;

(ג), האם דוח הפעולה ת/6 אותו ערכה ורה הוא קביל או שמא יש לפסול אותו בשל אי מסירת הודעה לנאשם על קיומה של זכות שתיקה וזכות להיוועץ בעו"ד. ככל שאין בסיס לפסילת הדוח כראיה, יש להוסיף ולבחון מהו, אם בכלל, המשקל הראוי שיש לייחס לאמור בדוח פעולה זה בשים לב לטענת הנאשם כי דבריו נאמרו בסערת רגשות ומבלי שהדברים שנרשמו לכאורה מפיו יוקראו לו בתום גביית ההודעה.

להלן אדון בטענות אחת לאחת, לא דווקא בהתאם לסדר הצגתן לעיל.

א.מצב התאורה בצומת