מדינת ישראל נ' ברכץ

גזר דין

הנאשם שבפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").

הטענה העובדתית היא כי בתאריך 28.01.2011 בשעה 03:18, נהג הנאשם ברכב מסוג "סיטרואן" מ"ר 46-600-16, ברחוב הנביאים בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

מכיוון שכך ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש של שנתיים פסילה, פסילה על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה ציינה כי מדובר בעבירה מסוכנת וחמורה.

כידוע קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול עולה על המידה הקבועה בחוק. המאשימה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום, קרי: שנתיים פסילה ורק במקרים קיצוניים בלבד, ומנימוקים חריגים יכול בית המשפט להפחית מעונש המינימום. לצערנו, עדיין לא ברור לנו מהם אותם המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שבהם ניתן להשית פחות מעונש המינימום ונראה שאין אחידות דעים בעניין זה בין ביהמ"ש לתעבורה ברחבי הארץ. כך ישנם מותבים המשיתים על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות עונש פסילה קצר מהקבוע בחוק וזאת בלא הנמקה שהיא וישנם מותבים העושים כן, לאחר מתן נימוק מפורט בגזר הדין.

עמדתו הידועה של בית משפט זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי הוא להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. בנוסף לאמור נציין כי שיטת הענישה בשיטתנו הינה שיטה המשקללת את נסיבותיו האישיות המיוחדות של כל אדם ואדם. שהרי כידוע כל אדם עולם ומלואו הוא. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ד. דורנר בפרשת סעידי אבו- ניג'מה:

 "ענישת עבריינים אינה עניין מכאני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מרבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם". (ע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7 לפסק הדין).

והשאלה במקרה שלפנינו היא כמובן אם יש נסיבות מיוחדות והתשובה היא כן.

ב"כ הנאשם טען לפניי וציין כי מדובר בנאשם צעיר בן 24, נשוי, סטודנט לתואר ראשון וכי אשתו נמצאת בשלבי היריון מתקדמים. עוד ציין כי בדיקת המאפיינים הייתה טובה.

זאת ועוד, לאחר ששירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות אותן יבצע הנאשם בספריה בתפקידי תחזוקה במתנ"ס למען האוכלוסייה, במסגרת מחלקת הרווחה במועצה המקומית "קרני שומרון".

הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, נטל אחריות וחסך מזמנו של בית המשפט. זאת ועוד, התרשמתי במהלך הדיון כי מדובר באדם נורמטיבי המנהל אורח חיים תקין.

לאור האמור ובשל נסיבותיו האישיות של הנאשם הגעתי למסקנה כי יש להשית עליו את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, כמות האלכוהול, גילו, הודאתו באשמה, המלצת שירות המבחן ואמצעי הענישה התחליפים.

לסיכומו של דבר לאור האמור מעלה , אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל 13.09.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו. יתרת חמישה עשרה החודשים תהיה על תנאי למשך שלוש שנים.

250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם בספריה בתפקידי תחזוקה במתנ"ס למען אוכלוסייה הנזקקת במסגרת מחלקת הרווחה במועצה המקומית "קרני שומרון". אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד ליברמן, לתביעה ולשירות המבחן.

5129371

54678313זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ‏יום רביעי 01 פברואר 2012.