מדינת ישראל נ' גרשקוביץ

גזר דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אשום, בו יוחסו לו עבירות של החזקת סכין, תגרה והפרעה לשוטר. לאחר שמיעת הוכחות, הורשע הנאשם בעבירות של החזקת סכין ותגרה וזוכה מעבירת הפרעה לשוטר.

על פי עובדות הכרעת הדין, ביום 26.5.10, בסמוך לשעה 3:20 השתתף הנאשם בתגרה בה היו מעורבים נוספים, אשר החלה ליד מועדון ברחוב כורש והמשיכה לפינת הרחובות יפו ושלומציון. שוטר מתנדב אשר הגיע למקום ראה את הנאשם כשהוא תופס אדם אחר, מכניס ידו לכיסו ושולף משם סכין. השוטר קרא לנאשם לעצור, והנאשם השליך הסכין ארצה והרפה מאותו אדם.

הסכין אשר נתפס במקום הוא סכין חיתוך בעל להב שאינו מתקבע, אשר ארכו פחות מעשרה ס"מ. להבו של הסכין נע על מסילה לתוך הידית ומחוצה לה, בעזרת כפתור המחובר ללהב. להב הסכין אינו מתקבע וכאשר מרפים מן הכפתור הלהב חוזר לתוך הידית, באמצעות קפיץ המחובר אליו. לנוכח העובדה שמדובר באולר, קיימת חזקה כי החזקתו היא למטרה כשרה (בשונה מסכין אשר להבו מתקבע). בשל נסיבות החזקת הסכין, ובמיוחד שליפתו במהלך קטטה, קבעתי כי נסתרה החזקה והוכח בפני מעבר לספק, כי החזקת הסכין היתה למטרה שאינה כשרה – היא השימוש בו במהלך הקטטה.

טענות הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חמרת העבירה ועל כך שרק בשל העובדה שהשוטר המתנדב הבחין בסכין בידו של הנאשם נמנעה תוצאה קשה יותר. כמו כן התיחס לכך שמתסקיר שירות המבחן עולה תמונה שלילית של הנאשם. לאור זאת עתר להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל.

ב"כ הנאשם מנגד, שם דגש על כך שמדובר באדם צעיר ללא הרשעות קודמות ועל כך שהארוע הסתיים ללא כל נזק למי מהמעורבים. לשיטתו, החזקת הסכין היתה כשרה לחלוטין והשימוש בו, קרי הוצאתו מכיסו של הנאשם במהלך הקטטה, גובל בהגנה עצמית. כמו כן התיחס ב"כ הנאשם לכך שהמעורב השני בתגרה לא עוכב, וממילא לא ננקט נגדו שום הליך.

ב"כ הנאשם הוסיף, כי שליחת הנאשם למאסר תביא להדרדרותו לחברה ממנה נחלץ, ועל כן ביקש להסתפק בעונש מאסר על תנאי וקנס.

מתחם העונש ההולם

הנאשם שהה במתחם בילויים במרכז ירושלים בסמוך לשעה 3:20 לפנות בוקר כשהוא מזוין בסכין. נסיון החיים מלמד, כי מדובר בשעה ומקום מועדים לפורענות – ותעיד על כך העובדה כי הפוטנציאל מומש ואכן היתה תגרה במקום, בה השתתף הנאשם. במהלך התגרה, תפס הנאשם אדם אחר ושלף הסכין מכיסו. שוטר שהגיע למקום קרא לו לעצור ואז הנאשם שמט הסכין מידו.

בנקל, יכול היה המקרה מושא כתב האשום להסתיים בצורה קשה בהרבה, אלמלא הבחין השוטר המתנדב בסכין והורה לנאשם לעצור. אכן צודק ב"כ הנאשם בטענתו, כי לא יוחסה לנאשם כל עבירה מעבר להשתתפות בתגרה ואינני גוזר דינו בהסתמך על הנחות ביחס לשימוש אותו התכוון לעשות בסכין (שאז היה ענשו חמור במידה ניכרת מהעונש אותו אגזור עליו בסופו של יום). עם זאת, דרכה של תגרה היא, כי אין לדעת כיצד תתפתח. המצאותו של סכין בידי אחד המשתתפים בתגרה עלולה לגרום לתוצאה קשה בהרבה מאשר המשתתפים עצמם צופים אותה או חפצים בה – וכבר היו דברים מעולם. זכורים ארועים לא מעטים, בהם ויכוח או קטטה על ענין של מה בכך הסתיימו בתוצאה טרגית, בשל כך שאחד הצדדים לאותו ויכוח היה מזוין בסכין.

התקשיתי להבין הטענה, כי הכנסת הסכין לכיסו של הנאשם היתה חוקית. אכן, המדובר באולר (כהגדרת המונח בסעיף 184 לחוק הענשיו), אשר לגביו החזקה שבדין היא, כי החזקתו היא למטרה כשרה, אלא אם הוכח אחרת (ר' ת"פ חי' 7059/08, מדינת ישראל נ' עבד אלראזק). עם זאת, הנאשם לא העיד להגנתו ולא הסביר מדוע יצא את ביתו וסכין בכיסו. גם כאשר נחקר הנאשם במשטרה הכחיש כל קשר בינו ובין הסכין. מכל מקום, התקשיתי לחשוב על מטרה לגיטימית להחזיק סכין או אולר, בשעה 3:20 במרכז בילויים סמוך למועדון.

התקשיתי גם להבין הטענה, כי התקיים אלמנט של הגנה עצמית בשליפת הסכין. לא מצאתי לטענה כל אחיזה בהכרעת הדין או בראיות אותן שמעתי.

יחד עם זאת, נתתי דעתי לכך שמדובר באולר, אשר להבו קצר ואינו מתקבע, ועל פי טיבו הוא כלי עבודה ויעודו הראשוני אינו לשמש כלי תקיפה דוקא. כן נתתי דעתי לכך שהנאשם שמט הסכין מידו כאשר השוטר קרא לו לעצור.

חמרתה של עבירת החזקת הסכין היא, שהיא עבירה "פותחת שער" למגוון עבירות אלימות קשות. למרבה הצער, פעמים רבות קטטה אשר יכלה להגמר ללא נזק ממשי למעורבים בה, הסתיימה באורח טרגי, בשל כך שאחד המעורבים היה מזוין בסכין ובחר להשתמש בו. הערך המוגן אשר נפגע בשל עבירת החזקת סכין, הוא הערך החשוב מכל, שלמות הגוף וקדושת חיים. קו ישר ועקוב מדם מחבר בין עבירה זו ובין החמורות שבעבירות שבחוק העונשין. לפיכך, מדיניות ענשית נכונה אמורה לבטא את הפוטנציאל הקטלני הטמון בעבירה זו והצורך החיוני למנעה. ככל שיורתעו אנשים מלצאת מפתח ביתם עם סכין, כך ימעטו קרבנות נוספים. לא בכדי קבע המחוקק בצדה של עבירה זו עונש מקסימלי של חמש שנות מאסר.

לאור זאת, פסיקה עקבית קובעת, כי ככלל יש להטיל בגין עבירת החזקת סכין, גם כעבירה יחידה, עונש של מאסר ממש, למעט במקרים חריגים. הסתפקות במאסר בעבודות שירות אין בה כדי לבטא את חמרת העבירה או להעביר מסר מרתיע ברור, לנאשם ולחברה כולה.

ר' למשל האמור בע"פ 242/07, אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק:

"ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה."

באותו מקרה אושר גזר דין של תשעה חודשי מאסר בפועל בגין עבירה של החזקת סכין ללא עבירה נלווית.