מדינת ישראל נ' דבאח

גזר דין

הכרעת הדין וכתב האישום

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 (3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [חוק העונשין] והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי ביום 28.12.08 בשעות הערב, 19:00 לערך, החלה התקהלות של מיידי אבנים לעבר שוטרים בכניסה לכפר דיר אל אסד, כשהמיידים מונעים כניסה לתוך הכפר. היה זה במסגרת הפגנות והפרות סדר, שנעשו בעקבות המבצע הצבאי שפתחה מדינת ישראל יום קודם לכך, ברצועת עזה.

הנאשם זרק אבנים לעבר השוטרים וניידת המשטרה, מיד עם צאת השוטרים מהניידת וזאת בכוונה לפגוע בשוטרים בנתיב תחבורה או לסכן בטיחותם. משזוהה הנאשם ע"י השוטרים כמי שהשליך אבנים לעברם, ניסה להימלט מהמקום, החל לרוץ בעקבותיו שוטר, תוך כדי שהוא צועק לעברו "תעצור משטרה". הנאשם לא שעה לקריאות השוטר לעברו ונכנס לתוך רכב שחנה במקום, נעל את הדלתות וסירב לצאת מהרכב. השוטר דרש מהנאשם מספר פעמים לפתוח את הרכב ואמר לו כי הוא עצור, אך הנאשם המשיך להתבצר בעמדתו. השוטר נאלץ לשבור את חלון הרכב על מנת לפתוח את דלתות הרכב. השוטר הוציא את הנאשם מהרכב, הודיע לו שוב כי הוא עצור, הנאשם התנגד למעצרו, נשכב על הרצפה והחל זועק לעזרה. השוטר הרים את הנאשם מהרצפה, אזק אותו והוביל אותו לניידת, כאשר לכל אורך הדרך, מנסה הנאשם להימלט מאחיזת השוטר ולברוח לתוך ההמון.

תסקיר שירות המבחן

2.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 22, רווק, מתגורר עם משפחתו בכפר דיר אל אסד. הנאשם סיים 12 שנות לימוד בבית ספר טכנולוגי בראמה. עם סיום לימודיו עבד קרוב לשנתיים וחצי בעבודות שיפוצים עם קרוב משפחה. הנאשם החל בלימודים אקדמאיים במכללה המשותפת בכרמיאל, אבל לאחר שנה אחת, נוכח מחלת אביו, שנפטר לפני כשנה, החליט להפסיק לימודיו ולעזור בפרנסת משפחתו ובמימון לימודיה של אחותו. מזה כשמונה חודשים עובד הנאשם כמסגר עם קבלן, קרוב משפחה.

הנאשם התנדב במשמר האזרחי בתחנת כרמיאל במשך שנתיים.

לאחר פטירת האב, הנאשם בהיותו בן בכור, משמש הדמות הדומיננטית בבית ודואג לאמו ולאחיו.

שירות המבחן התרשם שהנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו. לטענתו דפוסיי התנהגות תוקפנית ואלימה אינם מאפיינים את אישיותו. הנאשם הביע בפני קצינת המבחן צער וחרטה על כך שהחליט להגיע למקום ההפגנה.

להערכת שירות המבחן, הנאשם הנו אדם חיובי ביסודו, אחראי, מסודר, שאפתן ומנהל לרוב אורח חיים נורמטיבי, שחווה מצוקה רגשית על רקע פטירת אביו וגודל האחריות המשפחתית שלקח על עצמו.

שירות המבחן סבור כי הנאשם ביצע את העבירות מחוסר בשלות רגשית וכי הוא מודע לכישלונו ההתנהגותי. קצינת המבחן המליצה להטיל על הנאשם מאסר מותנה, התחייבות מפני הסתבכות עתידית בעבירות דומות וקנס.

טעוני הצדדים

3.ב"כ המאשימה, עו"ד גב' רותם, ציינה כי מדובר במעשים חמורים ביותר. ידויי אבנים לעבר ניידת הנמצאת בנתיב תחבורה ולעבר שוטרים, הינו מעשה מסוכן העלול להסתיים בתוצאות הרות אסון. היא הדגישה את התקופה בה בוצעו העבירות, על רקע של התנגדות למבצע הצבאי "עופרת יצוקה" והטעימה כי דווקא כשהמדינה במצב חרום, מצופה מאזרחיה לסייע ולא להכשיל את נציגיה במילוי תפקידם.

היא ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן, שלא מביאה בחשבון את האינטרס הציבורי.

עוד הפנתה לכך שהרטוריקה בתסקיר אינה עקבית ואינה עולה בקנה אחד עם העובדות בהן הודה הנאשם בכתב האישום. מצד אחד, נטען שהנאשם לוקח על עצמו אחריות ומצד שני, טען כאילו הותקף על ידי השוטרים.

היא טענה כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ועתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. היא הגישה אסופת פסיקה.

4.הסנגור, עו"ד אסדי, טען כי איננו מקל ראש בחומרת העבירות והוא ער לפסיקה שהוגשה, אך טען כי הענישה אינדיבידואלית. הוא הפנה לאסופת פסיקה ממנה עולה שבעבירות דומות ואף חמורות יותר, הוטלה על נאשמים תקופת מאסר לריצוי בעבודות שירות ואיבחן בין עניינו של הנאשם ובין מקרים בהם הוטל מאסר בפועל בכלא.

הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כמתואר בתסקיר שירות המבחן והגיש מסמך ממחלקת הרווחה לגבי מצב המשפחה. עוד הגיש מסמך המלמד על בעיות בריאותיות של אחיו הקטן של הנאשם, אישור על לימודי אחותו באוניברסיטה העברית, שהנאשם מסייע במימונם ומסמך המאשר את התנדבותו למשמר האזרחי.

עוד טען הסנגור, כי לנאשם אין עבר פלילי ומעולם לא נחקר במשטרה. הוא היה עצור במשך כ- 40 ימים ולאחר מכן שוחרר בתנאים וחירותו הייתה מוגבלת, דבר שהקשה עליו ועל משפחתו.