מדינת ישראל נ' דמצ'נקו

החלטה

בפני בקשה להורות על פסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו במקביל להגשת כתב אישום בו הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות כאשר בבדיקת נשיפה שמסר נמצא ריכוז של 415 מיקרוגרם.

הסנגור טען כי קיימת בעייתיות בראיות, וכי אין לקבוע שהמשיב מסוכן לציבור עקב השיהוי שחל בהגשת הבקשה, העובדה שהמשיב נוהג מאז סיום הפסילה המנהלית , עקב אכיפה סלקטיבית ועברו שאינו מכביד.

המבקשת הפנתה להחלטות שנתן בית משפט זה במקרים דומים.

מעיון בתיק החקירה עולה כי העבירה בוצעה ביום 2/1/10 ואילו הבקשה הוגשה ביום 2/2/10 כלומר לאחר תום הפסילה המנהלית.

עקב הטמעת מערכת נט המשפט נפתחו התיקים באיחור והמשיב לא אותר אלא לקראת הדיון כלומר מאז סיום הפסילה המנהלית נוהג המשיב מזה כחודש וחצי.

מעיון ראשוני בחומר החקירה לא ניתן לומר כי קיימות ראיות בעייתיות הזועקות לשמיים כפי שטען הסנגור, מה גם שדוח המאפיינים עולה כי המשיב התנדנד בעמידה, לא הצליח במבחן ההליכה על קו וכשל במבחן הבאת אצבע לאף. זאת ועוד עולה מדוחות השוטרים כי המשיב לא ציית להוראותיהם לעצור באמצעות פנס ורק לאחר מרדף קצר נעצר וטען כי לא ראה את המחסום, למרות שמדובר במחסום של כ – 4 ניידות.

לפיכך, אין ספק כי יש ראיות לשכרות גם בדרך של מאפיינים, אולם עלי לציין לגבי כמות האלכוהול כי לא ניתן לקבל את טענת הסנגור בדבר השפעתו של פסק דין עוזרי על הליך זה שכן מדובר בפסק דין של בית משפט השלום אשר אינו מחייב ואינו מנחה בית משפט זה וכרגע מנחה את בית המשפט קביעת המחוקק לגבי הכמות המקימה שכרות.

באשר למסוכנות, מפסיקת בית משפט העליון ובתי משפט המחוזי עולה כי אדם הנוהג כשהוא שיכור יש לפסול אותו עד תום ההליכים ודי אם אפנה לבש"פ 10865/06 ולב"ש מחוזי ת"א 90192/07.

יצוין כי אומנם למשיב הרשעה קודמת אחת אולם וותק נהיגתו משנת 2005 כך שאין בעברו הבלתי מכביד כדי לכרסם בחזקת המסוכנות הקמה מעבירה של נהיגה בשכרות.

לגבי השיהוי אומנם ישנה פסיקה ששיהוי בהגשת בקשה לפסילה עד תום ההליכים עשוי להשפיע על החלטת בית המשפט, אולם בעניין זה ישנה מחלוקת בבית משפט העליון ובכל מקרה נקבע כי יש לבחון את משך השיהוי ואת רמת המסוכנות, בדומה לסוגית החזרת מי ששוחרר למעצר.

בענייננו אין ספק שהמבקשת כשלה בכך שהגישה את הבקשה באיחור של יום, ובכך גם אילצה את בית המשפט לדון בבקשה באיחור רב יותר שכן כשלה גם בהבאת המשיב לבית המשפט.

עם זאת לא מדובר בשיהוי משמעותי ובמקרה דומה בו הוגש כתב אישום בשיהוי של שלושה שבועות בעבירת מהירות קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי לאיין את המסוכנות (בש י-ם 5076/08).

לגבי טענת הסנגור הנוגעת לאכיפה סלקטיבית, אומנם התביעה אינה נוהגת בדרך כלל להגיש בקשות לפסילה עד תום ההליכים בתיקים של שכרות בלבד ללא תאונת דרכים אולם כאשר בית המשפט מקבל לידיו בקשה עליו להתייחס לרמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב שבפניו, ולאור העובדה שהאפליה הנטענת היא בהגשת בקשות לפסילה עד תום ההליכים ולא הגשת כתבי אישום והעובדה שבקשות לפסילה עד תום ההליכים משמעותן הרחקת אדם מנהיגה, על מנת שלא יסכן את בטחון הציבור, אינני סבורה שיש כאן מקרה של אכיפה סלקטיבית.

בענייננו המסוכנות העולה מחומר החקירה אינה קטנה כלל ועיקר לאור הנסיבות שפורטו לעיל ורק לאור השיהוי והנימוקים האחרים שעלו בטענות הסנגור לא אפסול את המשיב לתקופה המקסימאלית הקבועה בחוק.

לאור כל האמור לעיל ועל מנת להוות צינון לנהיגתו של המשיב, אני מורה על פסילת המשיב עד תום ההליכים המשפטיים או עד תום 3 חודשים מהיום, לפי המוקדם.

המשיב יפקיד את רישיונו לאלתר במזכירות בית המשפט.

ניתנה והודעה היום א' ניסן תש"ע, 16/03/2010 במעמד הנוכחים.

גילת שלו, שופטת

הוקלד על ידי: תמר דרעי