מדינת ישראל נ' זיבת

גזר דין

רקע

1.ביום 25.11.2012 הורשע הנאשם, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב-אישום מתוקן כדלקמן: התחזות כאדם אחר במטרה להונות לפי סעיף 441 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק; וכן אי ציות לתמרור עצור לפי תקנות 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 בצירוף עם סעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

על-פי עובדות כתב-האישום המתוקן, ביום 24.10.2007 בסמוך לשעה 08:30 נהג הנאשם ברכב בעיר ירושלים, ופנה ימינה בנסיעה רצופה מבלי לציית לתמרור עצור שהיה מוצב בצומת. בשעה ששוטרת תנועה עיכבה את הנאשם וביקשה למסור לו דו"ח תנועה, מסר הנאשם את הפרטיים האישיים של אדם אחר אותו הכיר (להלן: שלום). שוטרת התנועה אשר הוטעתה וסברה כי הנאשם הינו שלום, כתבה את דו"ח התנועה על שמו של שלום, ומסרה אותו לנאשם אשר חתם בשמו של שלום על קבלת הדו"ח. לפי הנטען בכתב-האישום המתוקן, במעשיו אלה התחזה הנאשם בכזב לאדם אחר בכוונה להונות וקיבל במרמה את הנחת דעתה של שוטרת התנועה ביחס לדו"ח התנועה על-שמו של אדם אחר במקום על שמו שלו. בכל אלה הודה הנאשם, ובגין כך הורשע בעבירות שיוחסו לו.

טיעוני הצדדים לעונש

2.ביום 30.12.2012 שמעתי את טיעוני הצדדים לעונש. מטעמים שפורטו בטיעוניה, עתרה באת-כוח המאשימה למתחם ענישה הולמת הנע בין שלושה חודשי מאסר בעבודות שירות לשישה חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח. אשר לגזירת העונש המתאים בתוך המתחם, עתרה המאשימה לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת בנוסף לעונש מאסר על-תנאי, קנס, פסילה ופסילה על-תנאי.

מנגד, בא-כוח הנאשם טען כי העבירה המרכזית בה הורשע הנאשם לפי עובדות כתב-האישום בהן הודה, הינה עבירת ההתחזות ולא העבירה של קבלת דבר במרמה. בהתחשב בכך, טען הסנגור כי מתחם העונש ההולם מתחיל בעונש של מאסר על-תנאי שיכול ויצטרפו אליו עונש של של"צ או קנס. לעניין גזירת העונש המתאים, ביקש הסנגור לתת את הדעת לשיקולי שיקום ולנסיבות לקולא עליהן עמד בטיעוניו. נוכח כל אלה, עתר הסנגור להטיל עונש ברף התחתון של המתחם הנטען על-ידו.

3.למען שלמות התמונה, יצוין כי במסגרת טיעוניו לעונש, הציג הסנגור לעיוני אסופת מסמכים שעל בסיסם עתר להורות על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם. לאחר שעיינתי במסמכים, מצאתי כי יש מקום להזמין תסקיר שירות מבחן על-אף התנגדות המאשימה. כן הפניתי את הנאשם לממונה על עבודות השירות. והכל, מבלי שיהיה בכך כדי להתחייב לעמדה כלשהיא לעניין העונש. הצדדים השלימו את טיעוניהם לעונש לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן. המאשימה הוסיפה לעמוד על עמדתה העונשית ואילו הסנגור עתר לאמץ את ההמלצה בתסקיר.

תסקיר שירות מבחן וחוות-דעת הממונה על עבודות השירות

4.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם בן 42, גרוש ואב לארבעה ילדים בני 7-11. בשנה האחרונה עובד הנאשם בחברה באזור ים המלח, שם הוא מתגורר במהלך השבוע, ובסופי השבוע שב לירושלים. לפני כשנה, שבו בני-הזוג לחיות יחד. התסקיר מפרט את נסיבות חייו של הנאשם. על-אף מורכבותן, הצליח הנאשם לאורך חייו להשתלב במסגרות באופן תקין, סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא ואף עבד בעבודה קבועה משך תקופה ארוכה עד למעורבותו בעבירה קודמת (עבירת רכוש) בשנת 2007. התרשמות שירות המבחן היא כי הנאשם שואף לנהל אורח חיים נורמטיבי וכי הוא בעל כוחות לתפקוד תקין. באשר לעבירות נשוא כתב-האישום, ציין שירות המבחן כי הנאשם קיבל אחריות מלאה על המעשים וכי נראה שהעמדתו לדין עוררה בו תחושות בושה, אשמה וחרטה. לדברי הנאשם בפני שירות המבחן, באותן שנים היה חייב כספים להוצאה לפועל וכשנעצר על-ידי השוטרת חשש שמא ייעצר בגין כך ועל-כן התחזה לאדם אחר. עוד עולה כי האדם לו התחזה הנאשם הינו חברו וכי בפני שירות המבחן הוצג מסמך המעיד על פיצויים ששולמו לאותו חבר. במישור ההמלצה - שירות המבחן המליץ להימנע מהטלת ענישה מחמירה דוגמת מאסר בעבודות שירות. להערכת שירות המבחן, עונש מהסוג האמור יקשה על הנאשם באופן אמיתי לשוב ולהשתלב בשוק התעסוקה לאחר סיום ריצוי העונש. בהקשר זה, שירות המבחן הדגיש כי טרם השתלבותו של הנאשם במקום עבודתו הנוכחי, הוא התקשה למצוא תעסוקה במשך כשנה והיה מובטל. עוד צוין כי אובדן מקור הפרנסה בעבר הביא לערעור הנאשם בתחומים נוספים של חייו, לרבות ביחסים הזוגיים. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, לצד עונש מאסר מותנה משמעותי שיהיה בו כדי לאיין הישנות מקרים דומים בעתיד.

יוער כי בהתאם לחוות-דעת הממונה על עבודות השירות מיום 7.7.2013, הנאשם נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות.

מתחם העונש ההולם

5.בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמדיניות הענישה הנהוגה.

במקרה דנן, הנאשם הזדהה בפני שוטרת תנועה כאדם אחר, לאחר שהשוטרת עיכבה אותו בשל ביצוע עבירת תנועה של אי-ציות לתמרור עצור. הנאשם הוסיף ודבק במצג-השווא בפני השוטרת, כאשר זו רשמה לו דו"ח תנועה והוא חתם עליו בשם אותו אדם אחר אותו הכיר. הערכים החברתיים המוגנים במסגרת העבירות שבגינן הורשע הנאשם, עניינם בשמירה על סדרי עבודתם התקינה של העוסקים במלאכת אכיפת החוק, וכן מניעת הצגתה של זהות כוזבת באופן הפוגע בערכים יסודיים של יושר ואמון. כך בכלל ביחסים שבין אדם לחברו, וכך בוודאי כאשר ההתחזות הינה מול שוטר, באופן העלול לשבש את מלאכת אכיפת החוק. מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה כי ככל הנראה, הסיבה שהובילה את הנאשם לביצוע העבירות, היתה נעוצה בכך שהנאשם חשש שמא חשיפת זהותו בפני שוטרת התנועה, תוביל למעצרו בגין הליכי הוצל"פ שהתנהלו נגדו אותה עת. הנזק הכרוך בעבירות בהן הורשע הנאשם כפול: ראשית, שיבוש והכבדה על מלאכתן של רשויות אכיפת החוק, שהרי מעשיו של הנאשם הובילו לכך שהשוטרת רשמה את דו"ח התנועה לחובת אדם שלא ביצע את עבירת התנועה. ושנית, הכבדה על אותו אדם שהנאשם התחזה לו בשמו, אשר נאלץ לקבל דו"ח תנועה על-שמו, בגין עבירת תנועה שכלל לא ביצע. לכל אלה נלוות עבירת התנועה של אי עצירה בתמרור עצור, על הסיכון הכרוך בכך לכלל המשתמשים בדרך.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת כי בתי-המשפט נוהגים להטיל על מי שהורשע בעבירת התחזות ועבירות נלוות לה בנסיבות דומות למקרה שלפנינו, עונשים הנעים מעונש שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל, ועד עונש מאסר בפועל למשך מספר חודשים אשר במקרים מתאימים יכול וירוצו בעבודות שירות. (ראו והשוו: ת"פ (ת"א) 20379-12-09 מדינת ישראל נ' שאער (12.7.2010); ת"פ 2270/07 (י-ם) מדינת ישראל נ' חפץ (11.12.2011); ת"פ 9966/08 (י-ם) מדינת ישראל נ' סיני (28.12.2010); ת"פ (צפת) 12342-08-09 מדינת ישראל נ' הייב עיתה (13.12.2010); ת"פ (ב"ש) 4066/09 מדינת ישאל נ' אבו קוידר (19.11.2012); ת"פ 1427/09 (רמ') מדינת ישראל נ' ממן (11.7.2011)).

בהתייחס לאסמכתאות אליהן הפנתה באת-כוח המאשימה בנוגע לענישה הנוהגת, אעיר כי במרבית המקרים אליהם הפנתה באת-כוח המאשימה בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל, מדובר היה בעבירה של התחזות בפני שוטר, שנלוותה לה עבירה של נהיגה ללא רישיון או בזמן פסילה. העבירה האחרונה נושאת עימה חומרה מיוחדת, ויכולה כשלעצמה להצדיק הטלת עונש מאסר. במקרה דנן, אין טענה שהנאשם נהג ללא רישיון או בזמן פסילה. לפיכך, מרבית הפסיקה אליה הפנתה באת-כוח המאשימה, ניתנת לאבחון מנסיבות המקרה דנן.

לצד זאת, אני רואה להדגיש כי אין להקל ראש בעבירה של התחזות במטרה להונות, בוודאי כאשר העבירה מבוצעת כלפי איש אכיפת חוק. מדובר בעבירה קלה לביצוע וקשה לחשיפה בהיותה כוללת יסוד של התחזות ומרמה, החותרת תחת ערכי שלטון החוק, עלולה להצביע על העדר מורא מפני הדין, ואף פוגעת ביחסי האמון הבסיסיים שבין אדם לחברו.

6.בהתחשב בעקרון ההלימה; בערכים שנפגעו; בנסיבות ביצוע העבירות; ובענישה הנוהגת; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין עונש של"צ מורחב ורכיבים עונשיים נוספים כגון מאסר על-תנאי וקנס; לבין עונש מאסר בן מספר חודשים אשר יכול וירוצה בעבודות שירות.

העונש המתאים

7.אשר לגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם שנקבע - לחומרה שקלתי את העובדה שלנאשם עבר פלילי הכולל שלוש הרשעות קודמות, אף שעליי לציין כי הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2008 (בגין עבירה של ניסיון גניבה) וכי על הנאשם לא נגזר עונש מאסר מעולם. עוד יש לשקול את העובדה כי לחובת הנאשם מספר רב יחסית של הרשעות תעבורה קודמות.