מדינת ישראל נ' זיידמן

בפני

שופטת דלית שרון-גרין

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו עבירה של העמדת רכבו ביום 5.11.08 בשעה 12:05 ליד תמרור ג-43, המסמן מקום חניה לרכב של נכה, בניגוד לתקנה 72(א)(16) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

ביום 25.2.10 כפר הנאשם בעובדות כתב האישום באומרו "אני חניתי במקום שאיננו מיועד לנכה כי התמרור לא מוצב כך שמסמן שאני חניתי במקום המיועד לנכה אלא מי שלפני", ועל כן נדחה הדיון לשמיעת הראיות.

בישיבת ההוכחות שנערכה ביום 27.6.10 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יטען את טענותיו, יוגשו ראיות ההגנה בהסכמה, ועל סמך כל אלה יכריע ביהמ"ש את הדין.

בשל טעות, לא נרשמה הסכמה זו מפורשות, תחת זאת נרשם כי הנאשם השיב לכתב האישום.

בהתאם להסכמת הצדדים, הוגשו 3 תמונות, שסומנו ת/1 – ת/3.

בישיבה זו חזר הנאשם והודה כי חנה במקום הנטען ובנסיבות המצוינות בכתב האישום והוסיף ש"...אין בכך משום עבירה, משום שעל פי תקנות התעבורה התמרור מתייחס למה שקורה אחריו ולא לפניו".

התביעה, כמוסכם, השאירה את ההחלטה לשקול דעת בית המשפט.

עפ"י הוראות הודעת התעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל – 1970 (להלן "חוק התמרורים"), ניתן להציב את תמרור ג – 43 מצדה הימני או השמאלי של הדרך.

על פי ת/2 ו – ת/3 תמרור ג-43 אכן מוצב בצידה הימני של הדרך.

אף אם, ככלל, ובהתאם לפרשנות תכלית החוק, תמרור יוצב במקום הצופה פני עתיד על מנת להזהיר את הנהג, במקרה דנן התמרור הוצב בסוף מקום חניה, הסגור בשפת המדרכה, כך שלא ניתן לפרשו כתמרור, המתייחס למקום החניה הבא.

לא זו אף זו, על מקום החניה עצמו קיים סימון ד-16, האוסר על החניה בתוך השטח המסומן (להלן: "המעטפה"), דבר שהיה צריך לעורר לפחות חשד אצל הנאשם בנוגע לחניה במקום זה (ראו עמק (הרצ') 1121/09 מדינת ישראל נ' עו"ד שגית חדש – בירמן (פורסם בנבו), 19.4.05, עמ' 5), וממילא אסר עליו לחנות שם.

למעלה מן הצורך יוער, כי אף אם המעטפה דהויה, עדיין ניתן לראות בבירור בת/3, כי היא מסומנת במקום החניה וכן בהתאם להוראות ס' 4(א) לחוק התמרורים סטיה קלה מסימונו של התמרור לא גורעת מתוקפה של הוראת התמרור.

לאור האמור לעיל, היה על הנאשם, לכל הפחות, לחשוד כי מדובר בחנית נכה ולערוך ברור נוסף לפני החלטתו לחנות במקום. מה עוד שהמוצגים שהוצגו ודבריו של הנאשם לא הפריכו את חזקת הצבת התמרור כדין (ר' ע"פ (י-ם) 4054/09 יאיר ליפסקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו), 29.1.09, עמ' 4).

אשר על כן, אני קובעת כי התביעה הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, והוכיחה מעבר לכל ספק את העובדות, אשר אכן מקימות את העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום.

לפיכך אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ז תמוז תש"ע , 29 יוני 2010, בהעדר הצדדים