מדינת ישראל נ' יעקב ישראל מאיה (עציר)

החלטה

1.לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטים נגדו בתיק ת"פ 51898-02-13. בכתב-האישום יוחסה למשיב עבירה של מעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו שש-עשרה שנים ושלא בהסכמתו החופשית – לפי סעיף 348(ב) בשילוב עם סעיפים 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק), וכן עבירה של ניסיון למעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו שש עשרה שנים שלא בהסכמתו החופשית – לפי הוראות החיקוק הנ"ל בשילוב עם סעיף 25 לחוק.

2.להלן העובדות המיוחסות למשיב בכתב-האישום.

ביום 20.2.13 בשעות הבוקר שהה המשיב בבית-כנסת בירושלים, שם הבחין בקטין א' יליד 14.10.98 (להלן – המתלונן). על-פי הנטען בכתב-האישום, המשיב "התגרה מינית מהמתלונן וגמל בלבו לגעת בו לשם סיפוקו וגירויו המיני". לשם יצירת אינטראקציה עם המתלונן, הציע המשיב למתלונן סיגריה ושאל אותו מה משקל גופו. לאחר שהמתלונן אמר למשיב מה משקל גופו, הורה המשיב למתלונן להצמיד את מרפקיו לגופו, ואז הרים את המתלונן תוך שהוא אוחז במרפקיו של המתלונן ומצמיד את המתלונן לגופו. הוא אמר למתלונן כי עליו לעלות במשקל. בהמשך, התכופף הנאשם ונגע ברגלו של המתלונן. הוא הקיף בשתי ידיו את רגלו של המתלונן והוביל את ידיו לאורך הרגל מלמטה למעלה עד מעל הברך. כמו כן, הקיף הנאשם בשתי ידיו את ידו של המתלונן והוביל את הידיים לאורך אמת ידו של המתלונן עד למרפק. בהמשך, נגע המשיב במתלונן באזור הבטן התחתונה, מעל לחולצה, וליטף אותו באזור זה. בשלב זה ביקש המשיב מהמתלונן להתלוות אליו לחדר השירותים, ואמר לו כי שם ייגע בו מבלי שאיש יראה זאת. לאחר שהמתלונן סירב ואמר למשיב כי אינו רוצה שייגע בו, ניסה המשיב לפתות את המתלונן בכסף ובסיגריה להיענות לבקשותיו, אך המתלונן ברח מהמקום.

3.הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס העבירות המיוחסות למשיב, ואף לא חלק על קיומה של עילת מעצר נגדו. לבקשת הסנגור, הוזמן תסקיר מעצר; ובהחלטת ביניים מיום 27.2.13 נדחתה בקשת המשיב לשחרורו לחלופת מעצר, בתנאי "מעצר בית" עד לקבלת התסקיר.

4. המשיב הִנו בן 47, נשוי ואב לבת. לחובתו הרשעה קודמת משנת 1997 בעבירות של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה שנים, מעשה מגונה בכוח וניסיון למעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע-עשרה שנים. בגין עבירות אלו, נגזר דינו של המשיב למאסר בפועל לתקופה של ארבע שנים וחצי. מתסקיר המעצר עולה, כי המשיב למד במסגרות חרדיות עד לנישואיו, וכי לאחר שחרורו מהמאסר האמור ועד למעצרו הנוכחי התגורר עם אשתו בבני ברק, למד בכולל ועבד במשרה חלקית כעוזר טבח באולם אירועים וכמגייס תרומות לכולל ברחבי הארץ.

5.המשיב סובל מנטייה לפדופיליה וטופל במהלך השנים על-ידי פסיכיאטרים. בשיחתו עם קצינת המבחן התייחס המשיב בפתיחות לסטייה המינית שממנה הוא סובל, ולמשיכתו המינית כלפי קטינים וקטינות. לדבריו, לאחר שחרורו מן הכלא לא הופנה לטיפול ייעודי בבעייתו המינית; אך לפני כחמש שנים, לאחר שנחשד בפגיעה בקטינים, הופנה על-ידי הקהילה החרדית לטיפול בעמותת "שלום בנייך". שירות המבחן ציין בתסקירו, כי ניכר שהמשיב מודע לכך שהוא מהווה סיכון לציבור, ובפרט כאשר הגורמים הטיפוליים בעמותת "שלום בנייך" הגדירו אותו בעבר כבעל מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות מינית פוגעת בקטינים. המשיב ציין באוזני קצינת המבחן, כי הטיפול הקבוצתי בעמותת "שלום בנייך" הסתיים לפני כארבע שנים, וכי לאחר מכן המשיך לקבל זריקות לדיכוי היצר המיני, אשר הומרו בהמשך לכדורים, זאת בשל תופעות הלוואי של הזריקות. לדבריו, עם סיום הטיפול לא היה בקשר עם גורם מקצועי או רפואי כלשהו, ונהג "לשחק" על דעת עצמו במינון התרופה שנטל לדיכוי היצר המיני, זאת בכדי לשלוט ביכולת התִפקוד המיני. באשר להתנהגותו עובר למעצרו, ציין המשיב בשיחתו עם קצינת המבחן, כי עקב עבודתו בגיוס תרומות באופן אינטנסיבי, שכח ליטול את התרופות במשך מספר ימים.

המשיב הבהיר לקצינת המבחן, כי הוא מעוניין כיום לנטרל את הסיכון הנשקף ממנו, זאת באמצעות קבלת טיפול תרופתי, ואף מוכן לקבל זריקות (דקפפטיל) חרף תופעות הלוואי שיש להן. לדבריו, ניסה בעבר להשתתף בפגישות של קבוצות לתמיכה עצמית לאנשים עם בעיות מיניות, אך לא התמיד בכך, וכיום הוא מוכן להצטרף לקבוצות טיפוליות ככל שיידרש. כן ציין המשיב באוזני קצינת המבחן, כי הוא מעוניין לשוב לטיפול בעמותת "שלום בנייך", ומוכן להשתלב במרכז יום לטיפול בעברייני מין. המשיב הדגיש, כי הוא מודע לחומרת הפגיעה בילדים, ומעוניין לנטרל את תִפקודו המיני כדי שלא לפגוע שוב בילדים, זאת גם במחיר של חוסר יכולת לתפקוד מיני בחייו הפרטיים. הוא ביטא תחושות של כאב ותסכול על סבלו כתוצאה מההפרעה המינית הקשה האמורה, והביע רגשות דיכאון וייאוש על הפגיעה שמסבה התנהגותו לבני משפחתו.

6.מהמידע שקיבל שירות המבחן מעמותת "שלום בנייך", עולה כי המשיב סובל מפדופיליה הטרוסקסואלית והומוסקסואלית, וכי ההערכה למסוכנות מינית, שבוצעה לפני תחילת הטיפול בו בשנת 2007, הייתה גבוהה ביותר. בשעתו הומלץ על הפנייתו של המשיב באופן מיידי לקבלת תרופות לדיכוי היצר המיני ושילובו בטיפול קבוצתי. המשיב השתלב בטיפול קבוצתי בעמותה החל מחודש ינואר 2008 ועד לחודש נובמבר 2009, ושיתף פעולה באופן מלא בטיפול הקבוצתי. עם זאת, ההתרשמות הייתה כי ההבנות של המשיב היו פורמאליות בעיקרן ופחות מופנמות, אגב קשיים לנטילת אחריות מלאה על בעייתו. מתוך תפיסה זו, בחר המשיב שלא לקבל באותה תקופה טיפול תרופתי לדיכוי הדחף המיני, והדבר העיד על חוסר נכונות מצִדו לשלם מחיר אישי בגין הסטייה המינית. למרות המלצות העמותה למשיב לשמור על קשר עם מנחה הקבוצה הטיפולית, ניתק המשיב את הקשר עם הקבוצה. גורמי הטיפול בעמותה הודיעו לשירות המבחן, כי יהיו מוכנים לקבל את המשיב פעם נוספת לטיפול, אך ורק אם יקבל זריקות לדיכוי היצר המיני באופן קבוע, זאת הואיל ואינם יכולים לסמוך על כך שהמשיב ייטול את הכדורים על בסיס קבוע, והיות שלהערכתם הלה מתקשה לוותר באופן אמיתי ועמוק על הסיפוק המיני וקיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצִדו.

בשיחות שקיימה קצינת המבחן עם רעייתו של המשיב ועם הוריו, הביעו הללו מודעות לחומרת הפגיעות בקטינים, וביטאו רצון לתמוך במשיב, לפקח עליו באופן קפדני, וכן לסייע לו להשתקם אגב קבלת טיפול המתאים למצבו.

7.ומכאן להמלצות שירות המבחן. שירות המבחן התרשם, כי למרות שהמשיב מודע לסטייתו המינית מסוג פדופיליה ולסיכון הנשקף ממנו לסביבתו, בחר הלה להתעלם מחלק מההמלצות הטיפוליות שניתנו לו – כמו שמירת קשר עם גורם טיפולי ונטילת תרופות באופן קבוע; וכי מהתנהגותו האמורה עולה, כי למרות מודעותו למצבו, הביא עצמו למצבי סיכון. כן התרשם שירות המבחן מקיומם של עיוותי חשיבה אצל המשיב המאפיינים עברייני מין; והדגיש את התרשמות הצוות הטיפולי בעמותת "שלום בנייך" מקיומו של סיכון גבוה מצד המשיב לפגיעה מינית בקטינים ובקטינות. על-רקע האמור, העריך שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצדו של המשיב כלפי קטינים וקטינות. באשר לנכונותו של המשיב לקבל כיום טיפול תרופתי, גם כזה אשר ייפגע בתפקודו המיני, סבר שירות המבחן כי טיפול שאינו אינטנסיבי הִנו כיום בעייתי ומוגבל. על-רקע האמור, וחרף ההתרשמות מהמפקחים המוצעים כאנשים שומרי חוק אשר מבינים את מצבו של המשיב והסיכון הנשקף ממנו, העריך שירות המבחן, כי הסיכון הנשקף מהמשיב הִנו גבוה. כן העריך שירות המבחן, כי לא ניתן להפיג את המסוכנות באמצעות חלופת מעצר, שכן טיפול שאינו אינטנסיבי הִנו כאמור בעייתי ומוגבל, ואף לא ניתן להפנות את המשיב לטיפול במרכז יום לטיפול בעברייני מין בטרם מתן הכרעת-דין. לאור האמור, לא בא שירות המבחן בהמלצה לגבי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

8.ב"כ המבקשת גורסת, כי לנוכח הסיכון המוגבר הנשקף מהמשיב להישנות התנהגות פוגעת כלפי קטינים וקטינות, אין בחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" כדי להפיג את הסיכון האמור, ומשכך יש להורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

9.ב"כ המשיב טוען, כי חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" בבית הורי המשיב, זאת בפיקוח הוריו של המשיב, גיסו וחתנו, הִנה חלופה הולמת שתפיג את הסיכון הנשקף מהמשיב, ובפרט לנוכח הסכמתו של המשיב להשתלב בטיפול במסגרת עמותת "שלום בנייך", שיכלול אף קבלת זריקות שסירב לקבל בעבר.

10.סבורני, כי חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" אינה הולמת בעניינו של המשיב, ולא תבטיח את תכלית המעצר; ומשכך, אין מנוס מלהורות על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו.

נגד המשיב קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, נוכח הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור. המעשים המיוחסים למשיב, שבוצעו על-רקע דחפיו הפדופיליים, מצביעים על סיכון ממשי ומוגבר הנשקף מהמשיב לשלום הציבור, ובפרט לשלומם של קטינים וקטינות, וזאת בין-השאר לנוכח עיוותי החשיבה שלו, כישלון ההרתעה במאסר הממושך שהושת עליו בעבר בגין עבירות מין בקטינים, וכן התעלמותו מחלק מההמלצות הטיפוליות שניתנו לו בעבר – ובכללן שמירה על קשר עם גורם טיפולי ונטילת טיפול תרופתי באופן קבוע. לאור התרשמותו המקצועית של שירות המבחן בדבר קיומו של סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת מצִדו של המשיב כלפי קטינים וקטינות בעתיד, ולנוכח הערכתו של שירות המבחן כי חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" לא תפיג את הסיכון האמור, אין לפניי חלופת מעצר הולמת שתשיג את מטרת המעצר.

על-יסוד האמור לעיל, ייעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 51898-02-13.

על המזכירות לשלוח עותק מההחלטה לשירות המבחן.

ניתנה היום, כ"ד בניסן תשע"ג, 4 באפריל 2013, בנוכחות ב"כ המבקשת, הסנגור והמשיב.

יורם נועם, שופט