מוצא בזאת צו איסור פרסום על כל פרט מזהה הקשור במתלוננים, לרבות שמותיהם, שמות בני משפחותיהם ומקום מגורם
כב' השופטת ס' רוטלוי, ס.נ - אב"ד
מבוא
1. ביום 12 באפריל 2005 נעצר הנאשם בחשד שביצע מעשה סדום ומעשים מגונים, בין היתר בקטינים זי.אב. יליד 25.04.01 (המתלונן באישום עשרים ושמונה, ש' גו' יליד 20.09.93 ואחיו - יצ' גו' יליד 30.06.92 (המתלוננים באישום השישי והשביעי, בהתאמה; ראו ת/47, עמ' 485 - 487 לפרוטוקול).
חקירת המשטרה בעניין נפתחה לאחר שאמו של זי.אב ואביהם של ש' גו' ויצ' גו' פנו בלווית רב מחוז המרכז למשטרה משהילדים סיפרו להם על אודות מעשיו של הנאשם, אשר שימש בתפקידים חינוכיים מגוונים בגני ילדים ובבית הספר היסודי "**********" ביישוב ********* בו התגורר (להלן: " בית הספר" ו" היישוב", בהתאמה). משנעצר, כאמור, מסר הנאשם בחקירתו, מיוזמתו, שמות של למעלה מעשרים ילדים בגילאי גן ובית-ספר יסודי, בהם ביצע עבירות מין שונות.
אין מחלוקת (והדבר ניכר גם בראיות רבות, בהן דברי הנאשם עצמו), כי הנאשם שימש במגוון תפקידים חינוכיים ביישוב, לחלקם הופנה על ידי מועצת היישוב. במסגרת זאת שימש הנאשם עד מעצרו כעוזר ומורה מחליף למורי הגנים (ד' י' ל', ר' מ', ומ' ה' ; להלן, בהקשר זה: " גן ל'" ; " גן מ'", ו" גן ה'"). בגן ל' שימש הנאשם כמחליפו של עוזר הגנן בימי שישי. בגן מ' (שמוקם בקרוואן בצמוד לבית הספר) שימש הנאשם כממלא מקום לעוזר הגנן ר' מ' במהלך כשלוש שנים עובר למעצרו, ובמהלך השנה שחלפה עובר למעצרו, עבד הנאשם בגן זה בימי שלישי. בגן זה אף ניהל הנאשם צהרון לילדי הגן, כשנה עובר למעצרו.
בגן ה' (בו היו גם חדר שירותים ומחסן סגור ששימש בין היתר לצפיה בוידאו - ראו גם בעמ' 522 לפרוטוקול) החל הנאשם לעבוד כמחליף לעוזר הגנן בשנת 2003. גם בבית הספר שימש הנאשם במגוון תפקידים שעיקרם סיוע אדמיניסטרטיבי בבית הספר, וניהול צהרון בשנה שקדמה למעצרו. בנוסף ביצע הנאשם פעילות חברתית בהתנדבות בארגון מסיבות, טיולים וכן בתנועת הנוער "צבאות השם".
מגוון תפקידים אלה אף בא לידי ביטוי בתעודות הוקרה רבות שהוגשו מטעם הנאשם, ואשר העידו על מעורבותו הרבה ופעילותו העניפה במסגרת הגנים ובית הספר (ראו למשל נ/16, נ/24, נ/25, נ/26, נ/27, נ/28, נ/29, נ/30, נ/36, נ/37).
בנוסף לתפקידים אלה, אף נהג הנאשם לסייע בהסעות ברכבו של חלק מילדי הגן - אל הגן וממנו וכן מהצהרון שניהל גיסו, עד ההגנה ירמיהו ל'.
המחלוקת הרחבה בין הצדדים איננה נעוצה בעובדת קיומם של תפקידיו דלעיל, כי אם במשמעותם, ובעיקר בטענת המאשימה כי קיים קשר הדוק בין תפקידיו אלה לבין העבירות בגינן הואשם.
כתב האישום כנגד הנאשם כולל עשרים ותשעה אישומים (אישום מספר עשרים ותשעה נוסף בשלב מאוחר, לבקשת המאשימה, לאחר שהתקבל דיווח על מקרה נוסף). אישומים אלה כוללים מעשים מיניים שונים שבוצעו בעשרים ותשעה קטינים בגילאים בין כ-3 שנים לבין כ-12 שנים וכוללים אישומים בגין מעשה סדום, נסיונות למעשי סדום ומעשים מגונים שונים, שיפורטו בהמשך לגבי כל אישום ואישום.
מטבע הדברים, ביקשה המאשימה לראות באישומים השונים עדויות בדבר "שיטת ביצוע" ו"מעשים דומים", מקום שהדבר התאפשר או ככל שהיתה לכך רלוונטיות. בטרם אתייחס לכל אישום בנפרד, בחרתי להביא להלן את הסוגיות העיקריות, שהתעוררו במהלך המשפט.
חשיפת הפרשה והרקע לאישום
2. במהלך המשפט הוצגו ונשמעו ראיות, אשר הבהירו, כי בניגוד לתזה שהעלה הסניגור, הפרשה בכללותה נחשפה באקראי, לאחר שמספר ילדים פנו להוריהם ודיווחו להם על אודות מעשיו של הנאשם. אף התברר, כי הפניה למשטרה התבצעה כמעט כמוצא אחרון, לאחר שההורים ניסו בתחילה לפתור את הפרשייה כולה בין כתלי הקהילה החרדית בה התגוררו, ולאחר שהובהר להם כי טיפול גורמים מוסדיים בנפגעים כרוך בהגשת תלונה במשטרה.
מהודעתו במשטרה של פ' ג', אביהם של האחים יצ' וש' גו', כמו גם מעדותו בבית המשפט, התברר הרקע לחשיפת הפרשה ולהגשת התלונה במשטרה. בהודעתו מיום 07.04.05 סיפר האב כדלהלן: "... בניי האחד בן 11.5 והשני בן 13 בערך פנו אלינו בבעיה וסיפרו לנו אודות חשד לפגיעה מינית כלפיהם. בני בן ה-13 פנה לאישתי ר' ג' וסיפר לה, לפני כשבוע בערך וסיפר לה שהמדריך איציק בורובסקי מתעסק איתו מבחינה מינית את תוכן הדברים במדויק לא שמעתי אלא לאחר ששוחחתי עימו. ..." ( ת/74, גליון מס' 1). בהודעתו במשטרה המשיך האב ופירט מה שמעו הוא ורעייתו מילדיהם באשר לפגיעה הנטענת בהם מצד הנאשם, ואף סיפר כי שמע מפיהם שמות של שלושה ילדים נוספים, בהם לפי החשד פגע הנאשם (על שמות הילדים שנודעו לחוקרי המשטרה טרם מעצרו של הנאשם ראו עוד בהמשך).
בעדותו בבית המשפט אף המשיך פ' ג' ופירט על חוסר הרצון הראשוני שלו ושל רעייתו להוציא את ה"טיפול" בפרשה שנחשפה זה עתה אל מחוץ לקהילה החרדית שבה התגוררו. בהתאם, חשב הנאשם, אשר התייעץ עם אדם, שהיה בעבר יו"ר ועד מקום מגוריהם, על הרחקת הנאשם ממקום המגורים ועל פתרונות "פנימיים" אחרים. משהוברר לו כי השרותים המוסדיים בקהילה לא יפעלו בהיעדר תלונה במשטרה, הבין כי ייאלץ אמנם לפנות למשטרה ולהגיש תלונה:
"... ת : כשקרה הדבר הזה, בבית, כאילו כשנודע לנו, אז נכון שאנחנו נגיד הגבנו נכון. והדבר הראשון שאשתי אמרה לילדים, היא חיבקה אותם ואמרה להם, איזה מזל שסיפרתם לנו, עכשיו נוכל לעזור לכם. או כמה טוב שסיפרתם לנו וכאלה. אבל היה ברור שהדבר הראשון שאני צריך לעשות, זה לעצור את הפגיעה, זהו, שהם יוכלו ללכת מחר לבית הספר בלי לפחד. מצד שני, אין לי או לא היה לנו שום סיבה דווקא לפגוע בו, ממש לא.
כ. ה. : בו, הכוונה בנאשם.
ת: כן.
ש :ב[נאשם]?.
ת : כן. שום סיבה. לא בו ולא במשפחה שלו. הדרך שנראתה לי הכי נכונה לעשות את זה ככה, ובקהילות אחרות, לא רק ..., כן? עושים דברים כאלה. ועוד אחד הדברים שיכלו לעשות, וזה אני הצעתי למ' ל', אמרתי, תשלחו אותו לשבוע לגליל לחפש מחנה קיץ, אני יודע מה. שיסתובב, שלא יהיה בבית הספר ואנחנו, בינתיים תבדקו את כל הפרטים. אבל, ואז, ומקסימום יטפלו בו, ירחיקו אותו. אני לא, לא כל כך רציתי להיכנס למה עושים. אני רציתי שהוא לא יוכל יותר לפגוע עוד בילדים. אני ... מה מדובר, ידעתי שמדובר על עוד 4, 5 חוץ מהילדים שלי. ידעתי שזה לא מקרה אישי רק שלנו. אבל עברו 4 או 5 ימים, לא כל כך זוכר זה, והאנשים האלה שדיברתי אתם, מ' ל' ואחר כך גם עם מנהלת מחלקת החינוך במועצה, הם אמרו שהם מנועים לעשות שום דבר כל זמן שאין תלונה במשטרה. ואז לא הייתה ברירה אלא להגיש תלונה במשטרה. ..." (עמ' 942 לפרוטוקול ; ראו דברים דומים גם בחקירתו הנגדית, בעמ' 408 - 409 לפרוטוקול).
מדברים אלה (וכפי שעוד ארחיב להלן) אף ניתן ללמוד, כי לטענת הנאשם ובא כוחו בדבר "עלילה" שנרקמה נגדו אין יסוד של ממש, שכן לו חפץ פ' ג' להעליל על הנאשם, מטבע הדברים היה פונה מייד למשטרה במקום לנסות ולחפש "פתרונות" בתוך הקהילה.