מדינת ישראל נ' כלפה(עציר)

הכרעת דין

רקע

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המיחס לו שלושה אישומים.

על פי האישום הראשון, ביום 28.7.12 רבו ילדיו של הנאשם. בתגובה, הרים הנאשם ידו על מנת להכות את בנו ע.ק.. ע.ק. ברח מהנאשם לגינה והנאשם זרק לעברו כיסאות. אשת הנאשם ביקשה ממנו להפסיק והנאשם בתגובה זרק לעברה פומפיה אשר פגעה ברגלה ובעט לעברה מאוורר ושואב אבק, אשר לא פגעו בה.

על פי האישום השני, באמצע חודש יולי 2012, רב בנו של הנאשם ת.ק. עם אחותו והנאשם שפך עליו מיכל שמנת.

על פי האישום השלישי, ביום 30.7.12 איים הנאשם על אשתו ואמר לה שאם תגיש נגדו תלונה במשטרה, הוא ידאג שחבריו "יטפלו בה" ויאמרו שהיא חולת נפש.

ראיות הצדדים

מטעם המאשימה העידו אשת הנאשם, שני בניו של, ע.ק. ות.ק. והשוטרים אשר גבו את הודעותיהם.

דבורה כלפה, אשת הנאשם (להלן: דבורה):

דבורה פנתה למשטרת בית שמש ביום 30.7.12 והתלוננה נגד הנאשם. בתלונתה מיום 30.7.12 (ת/2) התיחסה לשלושת הארועים אשר תוארו בכתב האישום:

ארוע ראשון (האשום הראשון): ביום שבת, 28.7.12, ילדיהם של הנאשם ודבורה רבו בינהם. הנאשם רצה להרביץ לע.ק. ודבורה עצרה בעדו, ואז הנאשם לקח חפצים בכוונה להשליכם על ע.ק. אך לא השליכם. ע.ק. יצא מן הבית לגינה ושם הנאשם השליך לעברו חפצים, בהם כיסא. דבורה חידדה, כי לא ראתה את השלכת החפצים, אך שמעה רעשים וכאשר יצאה למרפסת ראתה את הנאשם מחזיק כיסא וצועק שצריך לחנך את ע.ק.. כמו כן הנאשם זרק על רגלה של דבורה פומפיה שפגעה ברגלה, בעט לכוונה מאוורר וזרק לעברה שואב אבק.

ארוע שני (האשום השני): בסמוך לאמצע חודש יולי 2012, דבורה חזרה לביתה וראתה את בנה ת.ק. "כולו מלא לֵבֵּן" ובוכה. לשאלתה מה קרה השיב שהנאשם זרק עליו פתאום את הלבן. דבורה שאלה את הנאשם מה קרה אך הנאשם היה שתוי ולא ענה לענין.

ארוע שלישי (האשום השלישי): ביום 30.7.12, הנאשם אמר לדבורה, כי אם תתלונן נגדו במשטרה, יש לו חברים במשטרה שיטפלו בה ויגידו שהיא חולת נפש.

מלבד זאת, התיחסה דבורה לבעית שתיה ממנה סובל הנאשם וכן לכך שהנאשם נוהג לשתות לשכרה, צועק, זורק דברים בבית, מדבר "דברים לא צנועים" ליד הילדים ועוד.

למחרת מסירת ת/2, ביום 31.7.12, שבה דבורה לתחנת המשטרה ובקשה לציין כי הנאשם זקוק לטיפול גמילה מאלכוהול ולא לטיפול פסיכיאטרי (הודעה ת/3). דבורה ציינה בת/3 מפורשות, שהסיבה לאלימות והבעיות בבית היא צריכת האלכוהול של הנאשם.

ביום 1.8.12 הגיעה דבורה למשטרה בשלישית ובקשה לבטל תלונתה (הודעה ת/4). לא מיותר לציין כי דבורה הגיעה לתחנת המשטה כבר בשעה 6:50 לשם כך (ר' נ/4).

דבורה העידה בפני. בעדותה טענה כי לא מסרה לחוקרי המשטרה את כל האמור בהודעותיה ת/2 ות/3, אלא רק חלק וכי חוקרי המשטרה צעקו עליה ודחקו אותה לפינה ואף הוסיפו פרטים לתלונותיה. דבורה הוסיפה, כי היא אישה חרדתית, פגועת נפש ובעלת דמיונות ולא ניתן לסמוך על דבריה. בעדותה שללה חד משמעית את האפשרות שהנאשם זרק עליה פומפיה, מאוורר או שואב אבק או כי ראתה את הנאשם זורק חפצים לעבר ע.ק..

לנוכח הסתירה בין עדותה של דבורה בפני ובין אמרות החוץ שלה, קיבלתי את הודעותיה במשטרה כראיה, מכח סע' 10א לפקודת הראיות.

במהלך עדותה של דבורה, היא אישרה חלק מהאמור בת/2: העדה חזרה בתחילת עדותה (ע' 5 למעלה) על ענין שפיכת הלבן על ת.ק., באופן דומה מאוד לתיאור בת/2 ש' 13-15. כמו התיחסה בעדותה (ע' 10 למטה) לאיומים כי אם תפנה למשטרה, חבר של הנאשם יאמר שהיא חולת נפש, באופן דומה לאמור בת/2 ש' 39-40.

לאחר ששמעתי את דבורה והתרשמתי מעדותה באופן בלתי אמצעי, אני מעדיף ללא היסוס את האמור בת/2 ות/3 על פני עדותה בפני. התרשמתי, כי בעדותה דבורה עשתה כל מאמץ לסייע לנאשם, על חשבון מסירת עדות אמת. חרף טענותיה כי היא מדמיינת דברים, התרשמתי כי בוחן המציאות שלה תקין וכי היא מבחינה היטב בין מציאות לדמיון. בעדותה היא לא טענה כי הדברים לא ארעו כלל, אלא תארה את הדברים באופן מרוכך, תוך כרסום תוכן תלונותיה במשטרה.