מדינת ישראל נ' לופט ויאצסלב

החלטה

בפני טענה מקדמית שעניינה בקשה לביטול כתב אישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3),

64ב (א), וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 ובניגוד לסעיף 169 א' לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

מכתב האישום עולה כי בתאריך 17.04.10 בשעה 16:30 או בסמוך לה יום שבת בשבוע נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר 2457503 (להלן:"הרכב") ברחוב רוטשילד בראשון לציון בהיותו שיכור ובגופו נמצאו 1045 מיקרו גרם אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף העולה על המידה הקבועה.

ב"כ הנאשם טוען כי הנאשם כבר הורשע במיוחס לו במסגרת ת"פ 2441-04-10 שצורף לת"פ 4112-09 מ.י. נ' לופט (להלן:התיק הקודם) אשר בהם מוזכר שהנאשם ישב ברכבו כאשר הוא בגילופין ובמסגרת הענישה בית משפט לקח בשיקוליו לענישה את העובדה שהנאשם היה שיכור ומכאן שאין לדון אדם פעמיים על אותה עבירה ולכל הפחות מדובר על סיכון כפול ויש למחוק את כתב האישום.

הכרעת הדין של התיק הקודם הוצגה לבית המשפט על ידי ב"כ של הנאשם.

התביעה מנגד התנגדה וציינה שאין מדובר בסיכון כפול כפי שעולה מכתב האישום היות והנאשם בתיק הקודם לא הואשם בנהיגה בשכרות אלא על הפרת הוראה והתנהגות בלתי הולמת ומאחר ולא הואשם בנהיגה בשכרות אין מדובר סיכון כפול.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות וזאת מהנימוקים הבאים:

סיכון כפול :

בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי קבע המחוקק כי אין דנים אדם פעמיים בשל מעשה אחד. טענה זו מוכרת בשם "כבר נשפטתי" או "כבר הורשעתי כבר זוכיתי".

טענת "סיכון כפול" לעומת זאת מבוססת על העיקרון שאין להעמיד אדם פעמיים בסכנה של הרשעה בפלילים. מדובר בטענה קרובה לטענת "כבר נשפטתי" אך שונה ממנה.

על ההבדל ועל הרציונל העומד מאחרי טענה זו עמדה כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 8010/07 חזיזה נ' מ"י:

"עם זאת, הפסיקה בישראל הכירה בעקרון "הסיכון הכפול", הרחב יותר מהעיקרון של "כבר נשפטתי" כמובנו בסעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי. בעוד טענת "כבר נשפטתי" נסמכת על עקרון "מעשה בית דין", טענת הסיכון הכפול נשענת על סכנת הרשעה לה נחשף הנאשם בהליך הקודם, ורואה בסכנה זו מניעה מספקת שלא לפתוח בהליך פלילי נוסף נגדו... כיום, מקובלת הגישה לפיה טענת הסיכון הכפול תעמוד לנאשם מקום שבו הועמד לדין בהליך הראשון על פי כתב אישום "כשר", ובפני בית משפט מוסמך, שכן רק אז היה נתון בסכנת הרשעה... אין הכרח לצורך העלאת טענת סיכון כפול כי ניתן פסק דין בהליך הקודם, ובלבד שהעניין היה תלוי ועומד כדין בפני בית משפט מוסמך... דוקטרינת הסיכון הכפול היא אחד המאפיינים החשובים של ההגנה על זכויות היסוד של נאשם במשפט הפלילי. הרציונל לכלל זה טמון באיסור לחשוף נאשם יותר מפעם אחת למבוכה ובושת פנים, למאבק ולהוצאות הכרוכים בהתדיינות נוספת, ולחיים בצל דאגה, אי וודאות, ואי בטחון. תכלית דוקטרינה זו לקדם את האינטרס הציבורי בקיום משפט צדק... ".

כב' השופט קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, כרך א', מהדורת תשס"ט-2009, עמ' 1335 כותב: " משמעותה של טענת ה"סיכון הכפול" היא שהנאשם עמד כבר בעבר ב"סיכון" של הרשעה בשל אותו "מעשה", אך בשל טעם זה כלשהוא שאינו קשור בתביעה הדיון לא הסתיים בפסק דין מרשיע או מזכה..." ובהמשך מציין "ואימתי עומד אדם בסיכון של הרשעה כאמור? כאשר מוגש נגדו כתב אישום, אשר אילו נתקיים בו הדיון עד גמירא, יכול היה להסתיים בהרשעתו, אך זה "נקטע" – מסיבה "שאינה קשורה בתביעה" (דנ"פ 532/93 רשל מנינג נ' היועץ המשפטי לממשלה) – ללא הכרעה".

במקרה דנן, הדיון בתיק הקודם לא נקטע ואף הסתיים בהכרעה, לפיכך לא עסקינן בטענת "סיכון כפול", על כן טענת הסיכון הכפול נדחית .

אין דנים אדם פעמיים בשל מעשה אחד:

טענת ב"כ הנאשם מבוססת על ס' 149(5) ועל ס' 5 לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 הקובעים:

חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, סעיף 5 :

"אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו; אולם אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה; "הרשעה", לעניין סעיף זה – לרבות העמדה למבחן ללא הרשעה תחילה"