מדינת ישראל נ' מחצבות כפר גלעדי - שותפות מוגבלת ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת כותרת ולחילופין, למתן רשות להתגונן.

רקע עובדתי תמציתי:

המבקשים הגישו לכב' בית המשפט המחוזי, תביעה כנגד המשיבה בטענה לגביית יתר. תביעתם התקבלה והמשיבה נדרשה לשלם למבקשים את הסכום שנקבע בפסק הדין. המשיבה ערערה על פסק הדין וכב' בית המשפט העליון, קיבל את הערעור וביטל את פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי. המחלוקת שנותרה בין הצדדים נוגעת לשאלה האם על המבקשים היה להשיב את הכספים שקיבלו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

הבקשה למחיקת כותרת:

אליבא דמבקשים, יש להורות על מחיקת הכותרת מאחר שעסקינן בתביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שעסקינן בהליך הראוי להתברר בסדר דין מקוצר, מהטעמים שפורטו באריכות בתגובת המשיבה ולנוכח פסיקת כב' בית המשפט העליון בנושא:

"ברגיל, עילה של עשיית עושר אינה כשירה לידון בסדר דין מקוצר, והעלאתה בכתב התביעה, גם כטענה חלופית, עלולה להביא למחיקת כותרת ולהעברת הדיון למסלול של תביעה רגילה (המ' 609/65 רוזובסקי נ' זבידה, פ"ד כ(1) 236 ,241 (1966); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 401 (מהדורה עשירית, 2009)). ברם, במקרה דנן, וכפי שעולה מניסוח הדברים בכתב התביעה, העילה מבוססת על חוזה והוא כתב הערבות המהווה התחייבות לשיפוי. הפסיקה הכירה בכך שלא כל אימת שמועלית בכתב התביעה עילה של עשיית עושר, הדבר מביא למחיקה אוטומטית של הכותרת בסדר דין מקוצר, וייתכנו מקרים בהם העילה של עשיית עושר מקורה בחוזה, ולכן תהא כשירה לידון בסדר דין מקוצר (ראו ע"א 7420/95 אריאל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(4) 514 (1996)). באותו מקרה נקבע כי מאחר שבסיסה ההיסטורי של העילה של עשיית עושר מבוסס על חוזה ביטוח, יש לראותה כתביעת השבה חוזית, ובדומה, כך גם במקרה שבפנינו" (ע"א 3611/09 דוד אלישיוב נ' בנק הפועלים בע"מ. פורסם בנבו, ניתן ביום 05/01/11).

תמצית הבקשה למתן רשות להתגונן:

אליבא דמבקשים, אין הם חבים למשיבה הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכומים ששולמו למבקשת בהתאם לפסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי, בטרם בוטל פסק הדין ע"י ערכאת הערעור. המבקשים מנו בבקשתם מכלול טיעונים וטעמים התומכים, לגישתם, בכך שאין לחייבם בתשלום הפרשי הצמדה וריבית כאמור, לרבות לשון פסק דינו של כב' בית המשפט העליון, לשון הוראת הדין ואף הערותיו של כב' בית המשפט המחוזי בהמרצת הפתיחה שהוגשה. המבקשים הוסיפו וטענו, כי לנוכח הסכם אליו הגיעו הצדדים בעקבות פסיקת כב' בית המשפט המחוזי, על המבקשת היה להמנע מלעשות שימוש בכספים שהועברו לידיה, עד להכרעה בערעור. מכאן, שהמבקשים לא נהנו מהכספים ואין כל בסיס לדרישת המשיבה לחיובם בהפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה שממועד התשלום ועד למועד פסק הדין בערעור.

לטענתם, האמור מקבל משנה תוקף בשים לב לכך שהמשיבה תובעת תשלום בגין הפרשי הצמדה וריבית גם לרכיב המע"מ וזאת, למרות שהסכום הועבר מיד לאחר התשלום לשלטונות מע"מ, באופן בו המבקשים לא הפיקו ולא יכלו להפיק כל הנאה או פירות מסכום זה.

גם בכל הנוגע לסכום התביעה הועלתה טענה שהמדובר בסכום ששונה בחוסר תום לב לאורך התקופה בה נוהל המו"מ בין הצדדים, כמו גם שהסכום נוגד את תקנות פסיקת ריבית והצמדה. המבקשים הבהירו, כי ידרשו חקירת חשב המשיבה ועימותו עם הסכומים שנדרשו.

הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן בית המשפט אינו צריך להשתכנע שהטענות של המבקש בתצהירו נכונות הן, עליו להניח שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו. כך גם אין בודקים את טיב ראיותיו של הנתבע בשלב זה ואף אין בודקים אם יש בידו ראיה בכתב להגנתו נגד הראיה בכתב של התובע, שכן אין למנוע ממנו להעלות טענה מטעמים של הוכחה בלבד. זאת ועוד, דחיית הבקשה ופסיקה לטובת תובע אפשרית רק כאשר נעלה מספק שלנתבע אין כל סיכוי להוכיח את טענותיו, קרי- כאשר אין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית שאפשר לטעון לטובת הנתבע:

"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו... מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ"] (הדגשה הוספה)(צוטט בהסכמה בע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פורסם באתר נבו).

בשלב זה של הדיון לא ניתן לקבוע כי טענות המבקשים משוללות כל יסוד ונעלה מספק כי לא יוכלו להוכיח את טענותיהם. טענותיהם של המבקשים מצדיקות עריכת בירור ענייני ומכאן, שיש ליתן למבקשים רשות להתגונן.

התצהיר שהוגש מטעם המבקשים ישמש ככתב הגנה.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ד, 23 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.