מדינת ישראל נ' מסארווה(עציר)

החלטה

1.בפני בקשה להורות על חילוט רכב לפי סעיף 36א' לפקודת הסמים המסוכנים, [נוסח חדש], התשל"ג – 1973.

2.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"), סחר בסמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13+19 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג – 1973 (להלן:"פקודת הסמים המסוכנים"); החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7 (א)+(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים, החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א)+(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, במסגרת הכרעת הדין מיום 14.12.011 ולבקשת המאשימה הנאשם הוכרז כסוחר סמים ובהחלטתי מיום 22.12.11 נגזר דינו של הנאשם.

3.לאור בקשת ב"כ הנאשם הדיון בבקשת המאשימה לחילוט רכוש לפי סעיף 36א לפקודת הסמים נדחה לצורך שמיעת טיעוני הצדדים.

4.בדיון שהתקיים בפני עתרה המאשימה להורות על חילוט הרכב מסוג יונדאי אקסנט מ.ר. 6462150 (להלן:"הרכב"), וכן עתרה לחלט את 4 מכשירי הפלאפון, שניים נוקיה ושניים סמסונג, שנתפסו בביתו של הנאשם בעת החיפוש שנערך בביתו. לטענת המאשימה מרגע שביהמ"ש הכריז על הנאשם כסוחר סמים קמה החזקה מכח סעיף 36א(ב) לפקודת הסמים המסוכנים לפיה כל רכוש של הנאשם ושל בן זוגו יחשב כרכוש שהושג בעבירה של עסקת סמים ויחולט לטובת המדינה.

5.ב"כ הנאשם לא התייחס לעניין חילוט מכשירי הפלאפון אך התנגד לחילוט הרכב. לטענתו, הרכב הינו בבעלות אחיה של אשת הנאשם ומשמש את האח ואת אשת הנאשם בלבד. בדיון אשר התקיים בפני העיד אחיה של אשת הנאשם, מר מחמוד הרשה, והעידה גם אשת הנאשם עצמה, גב' וורוד מסארווה וטענו כי אשת הנאשם מכרה את הזהב שהיה ברשותה ונטלה מאחיה הלוואה בסך 10,000 ₪, על מנת לרכוש את הרכב. כיום הרכב משמש אותה ואת אחיה בלבד. לנאשם מזה שנים רבות אין כלל רישיון נהיגה.

לאור זאת טען ב"כ הנאשם, ולאור העולה מכתב האישום הרי שרווחיו של הנאשם ממכירת הסמים היו מזעריים ביותר והסיכוי כי רכש את הרכב מכספי עסקאות הסמים הינו קלוש ביותר, לפיכך כי עתר לדחות את בקשת חילוט הרכב.

דיון והכרעה:

6.בקשת החילוט נסמכת על הוראת סעיף 36א (א) (1) לפקודת הסמים המסוכנים הקובע כדלקמן:

"(א) הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא-

(1)רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה.

(2)רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה , או שיועד לכך.

7.כאמור בסעיף 36א(א) לעיל, החילוט מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: האחד הרשעה בעבירה של עסקת סמים, והשני התקיימות אחת משתי עילות החילוט – העילה שעניינה שימוש ברכוש כאמצעי לביצוע העבירה, או העילה שעניינה השגת הרכוש כתוצאה מן העבירה. כאשר נטל ההוכחה מונח על כתפי המאשימה להוכיח, מעל לכל ספק סביר, מהו מקור הרכוש אותו היא מבקשת לחלט (ראו: ע"פ 3162/94, , פ"ד נ(3) 265).

7.בענייננו, התנאי הראשון מתקיים. הנאשם הורשע בין היתר בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית וכן סחר ואספקת סם, אשר הן מהוות "עבירה של עסקת סמים", כהגדרתה בסעיף 1 לפקודה. באשר לתנאי השני, טוענת המאשימה כי הרכב נרכש מכספי עסקאות סמים אותם ביצע הנאשם.

כאמור, מר מחמוד הרשה, אחיה של אשת הנאשם העיד בפני כי אחותו מכרה את הזהב שהיה לה, ומכסף זה בנוסף ל-10,000 ₪ שהוא נתן לאחותו היא קנתה את הרכב. האח העיד כי הרכב משמש אותו ואת אחותו בלבד וכי מדי פעם מסייע לאחותו מבחינה כלכלית. לשאלת ב"כ המאשימה מדוע בחקירתו במשטרה מסר כי הרכב רשום פורמאלית על שמו מאחר ואחותו והנאשם שרויים בחובות וכי מי שמשתמשת ברכב זו אחות בלבד וכי ברשותו משאית מעבודה, ענה כי באותה תקופה כשנחקר הוא עבד במקום עבודה אחר והיתה לו משאית מאותו מקום עבודה, אך כיום הוא עובד במקום אחר ומשתמש ברכב כשהוא זקוק לו.

גם אשת הנאשם, וורוד מסארווה, העידה כי רכשה את הרכב בעצמה בסיוע אחיה ומכספי זהב שמכרה. היא העידה כי רק היא ואחיה משתמשים ברכב וכי לנאשם אין כלל רישיון נהיגה. עוד העידה אשת הנאשם כי שנים רבות עוברת טיפולי פוריות והרכב משמש אותה לנסיעות לבדיקות ולהסעת ביתה הקטנה לטיפולים רפואיים.

8.הפקודה כוללת מספר הוראות, העשויות לשלול את החילוט, בהתקיים הנסיבות הקבועות בהן. ההוראה הראשונה קבועה בסעיף 36א(א) לפקודה, ולפיה לא יורה בית משפט על חילוט רכוש, אם ראה שאין לעשות כן, "מנימוקים מיוחדים שיפרט". נראה, כי קיומם של בעלי זכות ברכוש, אשר לא הורשעו בעבירה, שבגינה מתבקש החילוט, עשוי, בנסיבות מסוימות, להוות "נימוק מיוחד" להימנעות של בית המשפט מן החילוט (ראו ב"ש (חיפה) 2638/99 מדינת ישראל נ' אלון מלכה, תק-מח 2000(1), 9458). לצד חריג זה, הנתון לשיקול-דעתו של בית המשפט, ניצבת הוראת סעיף 36ג לפקודה, הקובעת סייגים לחילוט. וכך קובעת הוראה זו:

"(א) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א או 36ב, אם הוכיח מי שטוען לזכות ברכוש כי הרכוש שימש בעבירה ללא ידיעתו או שלא בהסכמתו, או שרכש את זכותו ברכוש בתמורה ובתום לב ובלי שיכול היה לדעת כי הוא שימש או הושג בעבירה. (ב) בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א ו- 36ב אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר. (ג) בית המשפט לא יצווה על חילוטם של מטלטלים שאינם ניתנים לעיקול לפי סעיף 22 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967."

החוק קובע, אם כן, איזון בין האינטרס הציבורי שבניהול מלחמה יעילה בנגע הסמים, בדרך של חילוט רכוש, ששימש לעבירה או שהושג בעבירה, לבין האינטרס הפרטי-קנייני של בעל הזכויות באותו רכוש (ראו והשוו: רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פ"ד נג(3) 312). איזון זה משתקף בבחירתו של המחוקק לקבוע עילות חילוט, המתקיימות מקום שבו נעשה ברכוש שימוש אסור או שהרכוש הושג בדרך פסולה; אך בד-בבד –לקבוע סייגים והגנות, אשר יש בהם כדי להבטיח כי חילוטו של הרכוש לא ייעשה, כאשר אין בו כדי להגשים תכלית ראויה, או שהוא פוגע באופן בלתי מידתי או בלתי צודק בבעל הזכויות ברכוש. כבר נפסק, כי "חילוט אינו עונש, במשמעותו המובהקת של מושג זה ותכליתו אינה 'עונשית'", אלא שהוא נועד ל"הוצאת בלעו של גזלן מפיו" (ע"פ 7475/95, 7480, 7481, 7598 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב(2) 385, 410). תפיסה זו, היא העומדת ביסוד ההלכה לפיה החילוט והקנס יכולים לדור בכפיפה אחת, והיא גם הטעם העומד ביסוד הקביעה כי אין מאסר תמורת החילוט, וכי החילוט מקנה את הרכוש, בפועל, פשוטו כמשמעו, לציבור (שם, שם).

9.מן הכלל אל הפרט - כאמור, המאשימה עומדת על דרישתה לחילוט הרכב ו-4 מכשירי הטלפון הניידים. זאת היא סומכת על הוראות סעיף 36א(א) לפקודה. המאשימה מציינת כי אין בעובדה כי הרכב רשום על שם אחיה של אשת הנאשם כדי להעלות או להוריד משנטען על ידי אותו האח ואשת הנאשם בחקירותיהם במשטרה כי הרכב רשום פורמאלית על שם האח עקב החובות בהם שרויים הנאשם ואשתו. לטעמה, משהתקיימו התנאים של סעיף 36א(א) מצד אחד, ומצד שני, לא הצליח הנאשם להוכיח כי הוא עונה על אחד מהחריגים, יש להורות על חילוט הרכב.