מדינת ישראל נ' רויטמן

הכרעת דין

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, עבירה מיום 27.6.09 בכך שסירב לתת דגימת נשיפה בניגוד לסעיפים 62 (3), 64 (ב) ו- 64 ד (א) לפקודת התעבורה. לטענת המאשימה הנאשם הכשיל את הבדיקה ובכך בכך ש"סירב" לביצועה.

הנאשם כפר במיוחס לו. לטענתו לא נהג שיכור ולא הכשיל את הבדיקה.

2.מטעם המאשימה העידו השוטרים אשר עכבו ובדקו את הנאשם.

עד תביעה מס' 1 סמ"ר אויריק אלכסנדר ערך הזמנה לדין בה פורטו נסיבות המקרה (ת/1), דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות אשר כלל טופס פרטים והתרשמות ראשונית, מבחן ביצוע, תחקור חשוד ודרישה להיבדק (ת/2) ודו"ח עיכוב (ת/3).

בחקירתו הנגדית אישר כי ה"סירוב" לבדיקה מקורו בהכשלתה, לא ידע לומר במה התבטאה הכשלת הבדיקה (עמ' 1 ש' 26-25 לפרוטוקול), לא זכר באם נכח בבדיקת ה"ינשוף" אך היה ב"איזור" (עמ' 2 ש' 5 לפרוטוקול), הסביר לנאשם את "משמעות הסירוב" (עמ' 2 ש' 13-9 לפרוטוקול), לא ביקש מהנאשם לבצע בדיקת דם, את נסיבות הסירוב רשם כפי הנראה מפי מפעילת הינשוף (עמ' 2 ש' 20 לפרוטוקול), לא ידע כי לנאשם בעיות נשימה, ערך לנאשם בדיקת מאפיינים (מבחן ביצוע) ובמבחן ה"עמידה" נאלץ לתמוך בו פיזית (עמ' 3 ש' 16-15 לפרוטוקול), לא ידע לומר לאיזה כיוון הנאשם התנדנד (עמ' 5 ש' 1 לפרוטוקול), אם רשם שהנאשם לא הצמיד עקב לאגודל במבחן ההליכה הרי שמדובר ברווח של יותר מ- 1 ס"מ בין עקב לאגודל (עמ' 5 ש' 7 לפרוטוקול) ולא ידע בכמה חרג הנאשם מהקו במבחן ההליכה (עמ' 5 ש' 9 לפרוטוקול).

עדת התביעה מס' 2 סמ"ר שירי מזרחי, מפעילת מכשיר הינשוף חתמה על פלט הנשיפה (ת/4), ערכה דו"ח כיול (ת/5) וטופס דין וחשבון על בדיקות שכרות באמצעות ינשוף (ת/6). בחקירתה הנגדית אישרה כי במועד בדיקת הנאשם היתה מפעילת ינשוף מזה כשנה, לא הציעה לנאשם לבצע בדיקה אחרת מלבד הנשיפה, לטענתה הסבירה לנאשם עובר לבדיקה כי התנהגות מכשילה מהווה "סירוב" (עמ' 6 ש' 30 לפרוטוקול) אך הדברים לא נרשמו על ידה (עמ' 7 ש' 14 לפרוטוקול), לא ידעה לומר מה בהתנהגות הנאשם היווה הכשלה של הבדיקה ומבחינתה די באמור בפלט ת/4 כדי להוות הכשלה של הבדיקה (עמ' 7 ש' 23-18 לפרוטוקול), לא ידעה לומר מה ההבדל בין "נשיפה אסורה לפסולה", לאחר שלוש נשיפות הכריזה על הנאשם כמי שסירב לבדיקה, לא ידעה לומר באם קיים נוהל באשר למספר הנשיפות שיש לאפשר לנבדק לבצע והסתפקה בכך שהמכשיר מוציא פלט לאחר שלוש נשיפות (עמ' 8 ש' 22-12 לפרוטוקול).

3.הנאשם העיד להגנתו כי הוא חולה במחלת נשימה COPD , הציג סיכום מחלה (נ/1) והוסיף כי הוא חי על תרופות וחמצן 24 שעות ביממה (עמ' 9 ש' 2 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית מסר כי באותו לילה בילה עם חברים (אירנה ואלכס ליטבק) בטיילת בנהריה בין השעות 20:00 – 23:30 , היה ללא מכשיר החמצן, לא שתה אלכוהול, הכחיש את האמור בת/2 לפיו היה במסיבה ושתה 300 גרם אלכוהול, אישר פרטים אחרים שנרשמו מפיו בת/2 כגון מקום מגורים, לא ידע מדוע השוטר הריח מפיו ריח חריף של אלכוהול והניח כי מדובר בריח הסיגריות, לטענתו מי שערך לו את בדיקת המאפיינים היתה שוטרת ולא השוטר אשר ישב בניידת, אמר לשוטרת כי הוא חולה במחלת נשימה, התקשה בביצוע הנשיפות והצליח בביצוע מבחן "אצבע לאף" (עמ' 11 ש' 20-26 לפרוטוקול), עישן באותו הערב , אינו מסוגל להיגמל מעישון חרף מחלת הנשימה (עמ' 12 ש' 22-12 לפרוטוקול), לטענתו החתימה על פלט הנשיפה ת/4 אינה שלו ולבקשת ב"כ המאשימה נתן מספר דוגמאות חתימה (ת/7).

4.בסיכומיה הפנתה המאשימה לדברי הנאשם בת/2 שם נרשם כי היה במסיבה, שתה וודקה ואף ציין את הכמויות אותן שתה. מפיו נדף ריח אלכוהול, כשל ב"מבחן הביצוע" והבדיקה היחידה שיצאה תקינה ברמה של 1025 מקרוגרם מלמדת אף היא כי היה שיכור. כשל בבדיקת הנשיפון, הכשיל את בדיקת הינשוף ואין לקבל את טענתו לפיה התקשה עקב מחלת הנשימה בביצוע הבדיקה, זאת, מאחר וכלל לא נזקק למיכל חמצן באותו הערב. לסיכום, בקשה להרשיע את הנאשם בעבירת השכרות ולחילופין, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

5.הנאשם בסיכומיו טען כי היה על השוטרים להציע לו לעבור בדיקת דם חלף בדיקת הנשיפה שנכשלה. הפנה לכך שהשוטרת לא ידעה להסביר את ההבדל בין נשיפה אסורה לפסולה ולא ידעה לומר כיצד הנאשם הכשיל את הבדיקה. לטענת ההגנה דרישת ה"הסבר" לא מולאה במקרה זה, בפרט נוכח העובדה שהשוטרת לא רשמה בכתב את הסברה לנאשם באשר לאפשרות ש"סירוב" יכול לנבוע גם מהכשלת הבדיקה. אשר ל"מבחן הביצוע", נטען כי הטופס שמולא אינו משקף את שהתרחש בפועל וכי היה על השוטר לרשום במזכר נפרד את העובדה שתמך בנאשם. ההגנה הביעה תמיהה על קביעת השוטר לפיה רווח של יותר מ- 1 ס"מ בין עקב לאגודל משמע כשלון במבחן ההליכה. לטענת ההגנה הופעתו של הנאשם היתה מסודרת, עובדה התומכת בכך שלא היה שיכור. עוד טענה ההגנה כי היה על השוטר לרשום את דברי הנאשם בדבר מצבו הרפואי, להציע לו לבצע בדיקת דם לאחר שלא הצליח לנשוף ולא להכריז עליו כמי שסירב לביצוע הבדיקה לאחר 2 נשיפות לא תקינות. בהתאם, מתבקש זיכויו של הנאשם.

דיון והכרעה

כללי – עבירת שכרות על בסיס "התנהגות מכשילה" העולה כדי "סירוב"

6.בהתאם לסעיף 64ב.(ב2) לפקודת התעבורה על השוטר/ת להסביר לנהג את המשמעות המשפטית של הסירוב לתת דגימות (נשיפה/דם/רוק/שתן):

"שוטר הדורש מנוהג רכב ...לתת לו דגימת נשיפה....יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה כאמור בסע' 64ד."

מהוראות הסעיף עולה בין היתר, כי ההסבר בדבר המשמעות המשפטית של הסירוב צריך להינתן לנאשם במעמד דרישת הדגימה.

7.אשר ל"אופן הסירוב" כבר נפסק כי סירוב לבדיקה בהתאם לסעיף 64ד' לפקודת התעבורה אינו חייב להיות מפורש במילים ויכול לבוא לידי ביטוי ב"התנהגות מכשילה" במהלך הבדיקה:

"לאחר עיון בלשון החוק ובמטרתו, הגענו למסקנה כי סירוב אינו חייב להיות מפורש במילים דווקא, והתנהגות מתחמקת שברור שהיא כזו, יכולה להוות סירוב לצורך חזקה על פי הסעיף. זאת אפילו אם הנהג איננו אומר בשום שלב כי מסרב הוא להיבדק. ואפילו במקרים בהם אומר הוא כי מסכים הוא להיבדק, אך בפועל מתחמק ומכשיל כל אפשרות לבדיקה." (ת.ד. 2278/07 מ"י נ' וורקה ברהן ס' 3 להכרעת הדין (בית משפט השלום לתעבורה ירושלים – 23.8.07). בהמשך פסק הדין מפרט בית המשפט את נימוקיו למסקנה אליה הגיע ומותב זה תמים דעים עמו.

עדי התביעה

8.בטרם אכריע בשאלות שבמחלוקת, אציין כי עדי התביעה עשו עלי רושם אמין. גרסתם בבית המשפט לא נסתרה ותאמה את המסמכים אותם ערכו במועד האירוע (מוצגי התביעה), בעדותם בפני לא בקשו להעצים את האירוע, לא התחמקו ממתן תשובות, גם כאשר תשובותיהם תמכו בחלק מטענות הנאשם.