מדינת ישראל נ' רושקה(עציר)

החלטה

1.לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת טל תדמור – זמיר) מיום 15.11.09 שבה הורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים מגבילים.

2.ביום 14.11.09 הגישה העוררת לבית המשפט קמא בקשה למעצרם של המשיב ושני חשודים נוספים. השלושה הוחשדו בביצוע עיבורת של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תגרה במקום ציבורי, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד.

אחד החשודים נעצר על פי החלטת בי המשפט עד ליום 16.11.09 והמשיב והחשוד האחר נעצרו עד ליום 15.11.

בסופו של דבר שוחררו שני החשודים האחרים מן המעצר.

3.ביום 15.11.09 הגישה העוררת בקשה להארכת מעצרו של המשיב שלפני בלבד למשך 5 ימים. הוא הוחשד בביצוע עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד.

בבקשה נטען כי בתאריך 14.11.09 בסמוך לשעה 04:00, בזמן שבילה עם חבריו במועדון "MTV ספיידר" ברח' מרקוני בצ'ק פוסט, היה המשיב מעורב בקטטה רבת משתתפים בה נגרם נזק לרכב של אזרח תמים שלא היה קשור לקטטה. כמו כן, לאחד הקורבנות נשברה רגל. ניידת בילוש הגיעה למקום ועצרה שניים מחבריו של המשיב "ואז החשוד ניגש לניידת בה היו עצורים חבריו וניסה להבריחם וכשנתקל בסירובו של אחד הבלשים נתן לו אגרוף בפנים וגרם לו לחבלה".

4.בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא טען בא כח המשיב, עו"ד איגור גלידר, כי שני החשודים האחרים שוחררו וכי העוררת מתעקשת להשאיר את המשיב במעצר רק משום העובדה שמדובר בתקיפת שוטר. לדבריו, "מדובר באפליה אסורה שכן לצרכי חקירה אין כל הבדל בין תקיפת אזרח לתקיפת שוטר".

בית המשפט קמא החליט לאמור:

"אמנם החקירה בתחילתה אולם לא שוכנעתי כי המשכה מותנה בהשארותו של החשוד מאחורי סורג ובריח.

שותפיו של החשוד למעשים שוחררו ממעצרם, האחד עוד בתחנת המשטרה והאחר על ידי, היום בבית המשפט. כל שמבדיל בין החשוד שבפני עתה לבין שותפיו היא העובדה כי החשוד האחרון חשוד גם בביצוע עבירה של תקיפת שוטר.

החשוד מודה בתקיפת השוטר, אם כי טוען לאלימות גם מצד השוטר כלפיו, טענה שתתברר בהמשך. נוכח כל האמור, ועל מנת שלא להפלות חשוד זה שלא לצורך מורה אני על שחרורו של החשוד בתנאים הבאים (...)".

מכאן הערר שלפני.

3.בהודעת הערר טען בא כח העוררת כי בית המשפט קמא שגה בכך שהורה על שחרורו של המשיב "בעוד שבתיק החקירה ישנן ראיות המצביעות על מסוכנותו הרבה של החשוד הנלמדת מהתנהגותו".

עוד נטען בהודעת הערר כי –

"לכך יש להוסיף את החשש הממשי משיבוש הליכי משפט באשר המשיב התנגד למעצרו, כאשר הוא תוקף את השוטר שביצע את המעצר והפריע לשוטרים למלא את תפקידם".

בדיון בפני טען בא כח העוררת, עו"ד דרור הראל, על דבר מסוכנותו של המשיב: מדובר במשיב שלו הרשעה קודמת בגין מעשה מגונה ותלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. המשיב ניסה לסכל את מעצרם של המעורבים האחרים בזמן שהיו בתוך הניידת והוא ניסה להבריחם.

4.לאחר שעיינתי בחומר הראיות שבידי העוררת ובטענות באי כח הצדדים הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הערר.

אכן, במקרה זה קיים יותר מחשד סביר כי המשיב עבר את העבירה של תקיפת שוטר. המשיב הודה בכך.

קיים גם יסוד סביר לכך שהמשיב ניסה להכשיל את השוטרים במילוי תפקידם בכך שניסה להבריח את חבריו מן הניידת. ברם, לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר כאמור בסעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996. שהרי אין חשש שהמשיב ישבש את הליכי החקירה וישפיע על השוטרים האמורים להעיד על נסיבות האירוע.