מדינת ישראל נ' שאני(עציר) ואח'

גזר דין

1. הנאשמים שלפניי הורשעו, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב אישום מתוקן"), בביצוע העבירות שלהלן: נאשם 1- הורשע בביצוע עבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא+ 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירות של סחיטה באיומים (7 עבירות), לפי סעיף 428 סיפא לחוק, וקשירת קשר לפשע (8 עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. נאשם 2- הורשע בסיוע לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא+סעיף 31 לחוק העונשין, סיוע לסחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא+סעיף 29+ סעיף 31 לחוק, וקשירת קשר לפשע (2 עבירות), לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

2. על-פי המפורט בכתב האישום המתוקן, ענייננו בפרשיית סחיטה מסועפת הכוללת עשרה אישומים, ששמונה מהם מיוחסים לנאשם 1 ושניים מהם מיוחסים לנאשם 2, שהתרחשה החל מסוף אוגוסט ובמהלך חודש ספטמבר 2013, בעין מאהל.

במהלך חודש אוגוסט- תחילת חודש ספטמבר, מועד מדויק אינו ידוע למאשימה, קשרו הנאשמים ביחד עם אדם המכונה "אבו מוחמד-חאג" (להלן: "אבו מוחמד"), ועבדאללה שולי המכונה "נאסר" (להלן: "נאסר") (להלן: "האחרים"), לגבות כספים מאנשים בגין המחאות חוזרות וזאת בדרך של סחיטה באיומים, הטרדות טלפוניות והפחדות. שיטת פעולתם של חבורה זו, כללה התקשרות של אבו מוחמד לנסחטים שהמחאותיהם חזרו על מנת לאיים על חייהם וחיי בני משפחתם במידה ולא ישלמו, ובשני מקרים אף הושלכו חזיזים לעבר ביתם. חלקו של נאשם 1 בביצוע העבירות היה עיקרי וכלל איסוף הכסף מהקורבנות המפוחדים תוך כדי הפחדה ואיומים שאם לא ישלמו הם עלולים להיפגע מה-"גמעאה" (פרט לאישום הראשון בו נעדר מרכיב האיומים). תפקידו של נאשם 2 בא לידי ביטוי בשני מקרים אחרים (אישומים שבע ועשר), בהם פעלה החבורה באותו האופן המתואר לעיל, ובתקופת האיומים הגיע נאשם 2 לבתי העסק של הנסחטים, וסייע לביצוע עבירת הסחיטה באיומים באומרו כי עליהם לשלם את החוב עבור ההמחאה שנמצאת בידי "אנשי המאפיה", ו"שיותר טוב להם שישלמו". בשיטת עבודה זו נגבו מתושבי עין מאהל עשרות אלפי שקלים בדרך של סחיטה, איומים והפחדה.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1

3. נאשם 1, כבן 47, תושב עין מאהל, נשוי אב לשישה בגילאים 19-24, עצור בכלא צלמון כחמישה חודשים, וטרם מעצרו עבד כטייח ורצף בעבודות קבלניות שונות. אשתו בת 48, חולה בסרטן, סכרת וסובלת ממחלת לב, על אף זאת עובדת כמטפלת בקשישים, לאור מצוקה כלכלית של משפחתם. בעברו הנאשם היה מעורב בעבירות אלימות במשפחה, עבירות רכוש, העלבת עובד ציבור ועוד, ואף ריצה מאסר בפועל ומאסר בעבודות שירות. בהתייחסותו לעבירות נשוא תיק זה, נאשם 1 מסר כי בשל מצוקתו הכלכלית נענה להצעת העבודה שהציע לו נאשם 2 בגביית המחאות, אשר כללה שכר גבוה, ולדבריו לא ידע כי מעסיקיו הם אנשים המעורבים בפלילים ולכן נענה לתפקיד. שירות המבחן התרשם כי קיים ניתוק רגשי ממעשיו התוקפניים, הוא מפחית מחומרת מעשיו ומשליך על האחר. לאור נתוניו האישיותיים, מצבו הכלכלי הבעייתי, חוסר במקורות תמיכה, חוסר יכולתו להכיר בחומרת מעשיו ונכונות מועטה לשאת בתוצאות מעשיו, קיים סיכון ומסוכנות להישנות עבירות אלימות ולכן ענישה מרתיעה כמאסר עשויה לחדד עבורו את חומרת מעשיו ואת גבולות החוק.

תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2

4. נאשם 2, כבן 47, נשוי ואב לשישה ילדים בין הגילאים 6-19, ומתגורר בעין מאהל. נאשם 2 שוהה במעצר בית אצל הוריו ואינו עובד. במכתבי המלצה שניתנו על עבודתו בין השנים 2010-2012 צוין כי הנאשם מפגין מקצועיות בעבודה, משתלב במהירות עם צוות העובדים ומפגין אכפתיות כלפי הצוות. בהתייחסו של נאשם 2 לעבירות בהן הורשע, מתאר הוא השתלשלות של אירועים שכללה איומים על חייו, על מנת שיעזור להם בגביית חובות מאנשים. כמו כן הוא ביטא צער על שפעל בדרך זו, ולדבריו חש חרטה גדולה. לסיכום, סבור שירות המבחן כי תקופת מעצרו הארוכה והראשונה בחייו של נאשם 2, והקשיים שלדבריו חווה, מהווים גורם מרתיע בפני הישנות העבירה. כמו כן, היות ומדובר באדם אשר נעדר מעורבות פלילית בעברו, הטלת עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות עשוי להוות עונש מוחשי אשר יחדד בפניו את חומרת מעשיו. עוד ממליץ שירות המבחן להטיל עליו עונש של מאסר על תנאי לתקופה ממושכת.

טיעוני המאשימה

5. בפתח דבריה, מציינת המאשימה כי הנאשמים, עברו עבירות קשות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים וסיוע לסחיטה באיומים. בעשותם כן, פגעו בערכים החברתיים של שמירה על שלטון החוק והסדר הציבורי, כמו גם על שלומם ורכושם של אזרחי המדינה. מכאן עולה הצורך לתת משקל להרתעת הרבים במטרה להוקיע את התופעה הנלוזה הזו מן החברה ובכדי לתת רוח גבית למתלוננים אשר מטבע הדברים חוששים להתלונן לרשויות החוק, ואף מפנה לפסיקה בעניין.

6. בהתייחסה של המאשימה לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, טוענת היא כי תכנונם של הנאשמים בא לידי ביטוי בקשר עם נאסר ואבו מוחמד, קבלת ההמחאות החוזרות ושמות הנסחטים, במטרה לגשת אליהם ולסחוט את הכספים. נאשם 1 אשר הודה והורשע בשמונה אירועים של קשירת קשר וסחיטה באיומים, היה שותף מלא לאירועי הסחיטה, ותפקידו היה הזרוע המבצעת של גביית הכספים בדרך של איומים והפחדה, ובכך גבה סכומים גבוהים מאוד עבור שותפיו. לעומתו, נאשם 2 מואשם בסיוע בשני אירועי סחיטה, בהם העביר מסר ברור לנסחטים השונים כי אם לא ישלמו יפגעו, ובכך הוא זה שלמעשה הוציא לפועל את שני אירועי הסחיטה. לדברי המאשימה, מדובר בסיוע מהותי ביותר, על גבול שותפות. הנזק שנגרם למתלוננים, שלא הושבו להם כספיהם, הינו רב הן מבחינה כלכלית בדמות הסכומים שנגבו מהם, והן מבחינה נפשית בעקבות האיומים הרבים על חייהם וחיי משפחתם, אשר הפכו את חייהם לבלתי נסבלים.

7. בהתייחסה לנסיבותיהם של הנאשמים ציינה המאשימה כי לזכותם נזקפת הודאתם המהירה וחסכון זמן שיפוטי יקר. מנגד לחבותו של נאשם 1 עבר פלילי עשיר אשר כולל 8 הרשעות קודמות בעבירות של תקיפת קטין, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפת בת זוג ועוד. כמו כן נאשם 1 ביצע את העבירות שעה שהוא מנהל הליך פלילי נגדו בעבירות של אלימות במשפחה, דבר המעיד על נאשם 1 כי הוא אדם אלים, שאיננו ירא מהחוק. מן העבר השני, לזכותו של נאשם 2 עומד עברו הנקי, והעובדה כי זוהי הסתבכותו הראשונה בפלילים.

8. המאשימה, תוך הפנייתה לפסיקה בעניין, סבורה כי בעקבות סעיף 40יג לתיקון 113 לחוק העונשין, מדובר באירועים שהתרחשו במועדים שונים וכלפי קורבנות אחרים אשר אינם קשורים זה לזה ולכן מבקשת לקבוע מתחמים נפרדים לכל אירוע ולהטיל עונש נפרד בגין כל אישום. לדבריה, העונש ההולם בגין כל אירוע בנפרד של עבירת סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע נע בין 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ל-18 חודשי מאסר בפועל. כמו כן מבקשת המאשימה כי העונש של נאשם 1 לא יפחת מ-5 שנות מאסר, ושל נאשם 2 לא יפחת מ-14 חודשים.

טיעוני נאשם 1

9. ב"כ נאשם 1, מציין את העובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. לדבריו, הנאשם מיום מעצרו הראשון הביע חרטה על מעשיו, והבין כי הוא עבד עם כנופיה שניצלה אותו ואת היותו מקושר לאנשי הכפר. עוד טוען הסנגור, כי נאשם 1 חשב שהוא עובד בגביית שיקים חוקית דרך עו"ד בשם עאוני, ולא היה מודע לעבירות אותן ביצע עד למעצרו שאז פנה למשטרה בבקשה לשתף פעולה בחקירה. לעניין נסיבות ביצוע העבירה באישום הראשון, מגיש הסנגור את עדותו של המתלונן ממנה עולה כי כל חלקו של הנאשם היה בכך שהוא העביר את הכסף לנושים, ובשאר האישומים חלקו בא לידי ביטוי רק באיסוף הכסף שהועבר במלואו לנאסר, ונאשם 1 לא נהנה מכסף זה. בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם, הפנה הסנגור לתסקיר המתאר את נסיבות חייו הקשות, שהובילו אותו לעבודה עם נאסר במטרה לקבל כסף ולא לבצע פשע.

10. לעניין רמת הענישה הנהוגה, טוען הסנגור כי מעשיו של נאשם 1 נמצאים ברף התחתון של עבירת הסחיטה באיומים הואיל ולא היה שום איום ישיר, או הפעלת אלימות ישירה, והדברים שאמר להם כגון: "הם אנשים רעים לא כדאי להתעסק איתם", אינם מהווים איום קשה ואלים כנגד תושבי הכפר. ולסיום מבקש הסנגור להתייחס למסכת העובדות בעניינו של נאשם 1 כמסכת עובדתית אחת ולהטיל עליו עונש אחד שיכלול את כל האירועים בהם הודה.

11. נאשם 1 הביע חרטה על מעשיו וטען כי היה קורבן להטעיה.

טיעוני נאשם 2

12. בפתח דבריו, מתייחס הסנגור לעניין הפרדת המתחמים, וטוען כי מדובר באירוע אחד, לאור מהות העבירות, זמן ביצוע, סמיכות הזמנים והמקום, ומפנה לפסיקה בעניין, ולחילופין אם ישתכנע בית המשפט ויקבע מתחמים שונים, מבקש הסנגור כי העונש שיוטל יהיה בחופף. כמו כן, טוען הסנגור כי טענת המאשימה שיש לשקול את שיקול הרתעת הרבים בעניינו של נאשם 2 איננה נכונה, לאור העובדה שנאשם 2, בן 47, נעדר עבר פלילי והוא אינו המקרה להרתעת הרבים, ומפנה לפסיקה בעניין.

13. באשר לערך החברתי הנפגע, מציין הסנגור כי עבירת הסחיטה באיומים נועדה להגן על האוטונומיה של הפרט וזכות הבחירה שלו, ומידת הפגיעה על-ידי נאשם 2 היא מינורית משום שמדובר בסיוע. לעניין נסיבות ביצוע העבירה טוען הסנגור, כי בניגוד לטענותיה של המאשימה, לנאשם 2 לא היה כל חלק בתכנון העבירות, ומי שנשלח עם ההמחאות או הכספים היה נאשם 1, מכאן שחלקו היחסי של הנאשם היה קטן לעומת שאר המעורבים, ולא מהותי כפי שמנסה לצייר זאת המאשימה. לעניין הנזק, טוען הסנגור כי הנזק שנגרם ממעשיו של נאשם 2 קטן יחסית לאחרים, והוא קיבל לידיו 25,000 שח כפי שמצוין באישום העשירי, והנזק הגדול נגרם ממעשיהם של המבצעים העיקריים. לאור האמור לעיל, בהסתמך על פסיקה שהגיש, טוען הוא כי מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם 2 נע בין מאסר על תנאי עד 6 חודשי מאסר בפועל.