1. בפתח הדברים אציין, כמצוות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח  משולב], התשמ"ב-1982, כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, זאת משלא עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירות הנ"ל.

2. ביום 22.3.16 הוגש נגד הנאשם כתב האישום בתיק זה, המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין); עבירות בנשק (נשיאה והחזקה), עבירות לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא וסעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין, וכן עבירה של היזק בזדון, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

עובדות כתב האישום

3. על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם לבין ח. ס. המתגורר ב********* (להלן: המתלונן) קיים סכסוך קודם. ביום 5.3.16, סמוך לשעה 4:00, נפגשו המתלונן וחבריו-ת. ע. (להלן: ת.) ות. א. א.ה. (להלן: ת. ) באקראי עם הנאשם וחבריו סמוך ל"בורקס העגלה" בצומת קריית אתא (להלן: המקום). במקום התפתח עימות בין הנאשם וחבריו לבין המתלונן, ת. ות. . העימות הנ"ל הסתיים עם עזיבתם של המתלונן, ת. ות. את המקום לכיוון *********. בסעיף 3 לכתב האישום נטען, כי בהמשך לכך, סמוך לשעה 5:00, שהה המתלונן יחד עם ת. ות. , ב*********, סמוך לכניסה למאפיית "כארם חסן" (להלן: המאפייה). המתלונן עמד כשהוא נשען על רכבו של ת. מסוג מזדה, כשת. ות. ישבו ברכב. בסמוך, חנה רכבו של המתלונן, גם הוא מסוג מזדה.  עוד נטען כי על רקע הסכסוך ובהמשך לאמור לעיל, הגיע הנאשם, כשהוא נוהג ברכב מסוג סיאט "לאון קופרה" (להלן: רכב הסיאט), יחד עם אחרים ל********* לרחוב הסמוך למאפייה, כשהוא מחזיק ונושא כלי נשק טעון בכדורים (להלן: הנשק), ללא רשות על פי דין. הנאשם התקרב עם רכב הסיאט  למרחק של כ- 18 מטרים מהמתלונן, הוציא את הנשק מתוך הרכב, וירה לעברו של המתלונן כ- 9 כדורים, בכוונה להטיל בו נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, עפ"י הנטען, נפגע המתלונן בפלג גופו התחתון ונגרמו לו שני פצעי ירי בחלק האחורי של ירך ימין, שני פצעי ירי בחלק האחורי של ירך שמאל, פצע ירי באגן האחורי מימין. המתלונן הובהל לבית החולים ונזקק לטיפול רפואי ואשפוז. חלק מהכדורים שירה, כאמור, הנאשם פגע ברכב של ת. וברכב של המתלונן ונגרמו נזקים לשמשות הרכבים, וחלק פגע בחלונות המאפייה ובתריס הבית שמעל המאפייה.

תשובת הנאשם לכתב האישום וגדר המחלוקת

4. הנאשם מסר את תשובתו לכתב האישום בדיון בפניי ביום 23.6.16 וכפר במעשים שיוחסו לו. הנאשם טען, כי למתלונן סכסוכים עם אנשים רבים, ביניהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנאשם. הנאשם הבהיר בנקודה זו, כי  הוא אינו מודה בכך שדווקא בינו לבין המתלונן קיים סכסוך קודם, שכן הסכסוך התגלע, לטענתו, בין המתלונן לבין קרוביו של הנאשם. הנאשם אישר כי היה חלק מהאירוע שאירע בקרית אתא, כאמור בסעיף 2 לכתב האישום, תוך ששב והדגיש את טענתו הנ"ל לגבי המעורבים בסכסוך עם המתלונן. הנאשם הודה בעיקרי העובדות לגבי האירוע השני שאירע ב*********, בסמוך למאפיה, אולם ציין כי באירוע הנ"ל היו מעורבים שני אקדחים ושני יורים וכי לא ידוע מאיזה אקדח נפגע המתלונן, וכן ובעיקר- כפר במעורבותו באירוע השני. הנאשם טען בנקודה זו כי בעת הרלוונטית היה בביתו ב*** *****ולא ב*********. הנאשם אישר כי רכב הסיאט היה בחזקתו במועדים הנזכרים בכתב האישום, אך כפר שעשה בו את השימוש, המתואר מסעיף 4 לכתב האישום ואילך.

5. נוכח קו ההגנה הנ"ל של הנאשם, עולה השאלה- האם עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם נהג ברכבו מסוג סיאט, כאמור בכתב האישום, לעיר ********* וביצע את העבירות המיוחסות לו? כאן אקדים אחרית לראשית ואציין, כי התשובה לשאלה הנ"ל היא שלילית, זאת כפי שיבואר ויפורט בהמשך.

גרסאותיו של המתלונן

6. המתלונן סיפר תחילה בעדותו בדבר האירוע הראשון שאירע בקרית אתא, לגביו אין חולק. לדבריו, לאחר הקטטה בקרית אתא, הוא וחבריו, ת. ות. , כמו גם הנאשם ואלו שהיו עמו, ברחו, זאת עובר להגעת המשטרה למקום. כך תיאר המתלונן בעדותו את המשך השתלשלות הדברים, כפי שמתועד בפרוטוקול הדיון:

"ש.       מה קרה אחר כך?

ת.         אחר כך הלכתי ל********* לאכול ואז קרה האירוע שקרה. הייתי אוכל במאפיה וראיתי את האוטו שלו.

ש.         של מי?

ת.         של כ. [הנאשם-ר.ב.]. הם התחילו לירות. ראיתי את האוטו שלו. אחרי שניות התחיל הירי. ראיתי את האוטו שלו ואנשים בתוך האוטו והתחילו לירות.

ש.         כמה יריות?

ת.         8-9, בי פגעו 3 ברגליים.

ש.         איך אתה יודע שזה האוטו של כ.?

ת.         בגלל שהייתה בעיה לי ולו והבעיה הייתה בחנייה וכך ראיתי את האוטו.

ש.         איזה אוטו זה?

ת.         סיאט לבנה.

ש.      מי ירה בך?

ת.       לא יכולתי לזהות. אולי הוא ואולי לא הוא. אבל האוטו היה שלו(הדגשה שלי-ר.ב.)

לשאלת בית המשפט, ישר התחילו היריות ולא ראיתי אם כ. היה בתוך האוטו.

ש.         איפה אתה היית בזמן שירו לעברך את היריות?

ת.         בכניסה של המאפיה.

ש.         מי עוד היה איתך?

ת.         ת. ע. ות. א. א. .

ש.         באיזה שעה זה היה בערך?

ת.         3-4 לפנות בוקר" (עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 25-5).

7. דבריו הנ"ל של המתלונן בבית המשפט עומדים בסתירה לאמירותיו במשטרה באשר לזיהוי מי שירה לעברו במהלך האירוע ב*********. ב"כ המאשימה עימת את המתלונן עם גרסתו במשטרה, ממנה עולה כי המתלונן ראה את הנאשם יורה לעברו, וכך ענה המתלונן בנקודה זו :

" הייתי את האמת לחוץ וראיתי את האוטו שלו באותו לילה, וקיבלתי שלוש פגיעות מהכדורים ולפני שעה היה לנו בעיה ביני לבינו וביני לבין עצמי קלטתי שזה הוא ונתתי שתי חקירות במשטרה שזה הוא. אחרי יומיים שלושה ישבתי עם עצמי ותהיתי אם זה הוא או לא הוא, הייתי מפחד ללכת למשטרה ולהגיד שזה לא הוא ושייעצרו אותי על זה שאני מוסר בחקירות גרסאות שונות. עכשיו אני בבית משפט ויש לי את השמירה של בית המשפט ואני אומר את האמת.

ש.         אז שיקרת בחקירה?

ת.         לא שיקרתי. היה לי שבוע ממש לחוץ, קיבלתי שלושה כדורים. אחרי כמה ימים נרגעתי וכבר מסרתי את החקירות שלי במשטרה ואנשים אמרו לי שאם אלך ואגיד את מה שהיה במשטרה ואני אגיד להם שאני לא בטוח אז יעצרו אותי. בגלל זה פחדתי ללכת למשטרה ולהגיד גרסה אחרת. אני פעם ראשונה בדברים האלה ואני לא מבין כלום" (שם, ש'  32-27 ועמ' 24 ש' 5-1). אוסיף בנקודה זו כי המתלונן הסביר בעדותו: "... אני מבהיר שאחרי יומיים אמרו לי שאני בסדר גמור ולקח לי חודש וחצי עד שנרגעתי ועשיתי שחזור על הכל" (שם, עמ' 28 ש' 6-5).

8. לשאלת ב"כ המאשימה, האם ראה המתלונן, במו עיניו, מישהו מחזיק נשק בשתי ידיו ומוציאו מהחלון של הרכב, השיב המתלונן:

" ת.      כן ראיתי ידיים וזה היה ממש לשניות. קודם כל הייתי שתוי ולילה. גם האוטו היה בצד השני של הכביש, הסיאט. האוטו שממנו ירו כלפיי.

ש.         אתה ראית שמישהו מחזיק נשק מחוץ לחלון של הסיאט לפני שהוא ירה בך?

ת.         ראיתי את הסיאט, האוטו הרעיש וקלטתי שאוטו מגיע, הרמתי את הראש וישר התחיל לירות עליי. ראיתי את הסיאט והתחיל הירי" (שם, ש'

 22-17).

9. בשלב הנ"ל של העדות הוכרז המתלונן, לבקשת ב"כ המאשימה, כעד עוין. כפועל יוצא מכך, הותרה חקירתו הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, וכן הוגשו הודעותיו של המתלונן במשטרה (ת/60 –ת/63), מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות).  בנוסף, הוגשו, בהסכמה, הודעותיו במשטרה של באסם עוראבי (ת/64 –ת/65), הפרמדיק שטיפל במתלונן בסמוך לאירוע (להלן: הפרמדיק). בנקודה זו ראוי לציין, כי משתי ההודעות הנ"ל עולה כי המתלונן סיפר לפרמדיק שעמד ליד המאפיה, כי ירו בו, אולם איננו יודע מי ירה בו. עוד יודגש כי המפגש בין הפרמדיק למתלונן אירע בשעה 05:30, עת שהגיע המתלונן לקבלת טיפול במוקד "זהראוי" ב********* בו עובד הפרמדיק. כאן אקדים ואציין, כי יש לקבל את אמרתו של המתלונן בפני הפרמדיק כראיה קבילה, כחריג לכלל האוסר עדות מפי השמועה, זאת מכוח סעיף 10(1) לפקודת הראיות, שכן היא נאמרה, כאמור, ע"י קרבן אלימות ,בסמוך מאוד למעשה האלימות. לדידי, יש בכך, כפי שגם יובהר בהמשך, כדי להקנות לאמרתו הנ"ל של המתלונן בפני הפרמדיק  משקל משמעותי. כאן המקום לציין,  כי מהודעתו במשטרה של מי.ח., עובד המאפיה ב********* (ת/75),  עולה כי מיד לאחר הירי, נכנסו ארבעה בחורים לתוך המאפייה, ולאחר מכן יצאו משם, כשאחד מהם צולע. עוד סיפר מי.ח., כי הזמין לבחור שצלע (המתלונן) סיוע מהמוקד הרפואי "חיאת", שהעניק במקום טיפול לאותו בחור שנפצע, אשר ברגע "שראה משטרה, אמר שהוא לא רוצה משטרה ולא טיפול רפואי" (שם, ש' 6-5). לדידי, אין בכך שהמתלונן אמר, כאמור, לעובד המאפיה כי אינו רוצה משטרה ואינו רוצה טיפול רפואי על מנת להפחית ממשקלם של הדברים הנ"ל בפני הפרמדיק, שכן אין סתירה בין שתי הגרסאות.  יודגש כי בפני הפרמדיק תיאר המתלונן את נסיבות האירוע, תוך שהבהיר כי איננו יודע מי ירה בו, דבר שאינו סותר את אי רצונו של המתלונן, מיד לאחר שנפצע, לערב בעניין את המשטרה, כמו גם לקבל טיפול רפואי.  אין בידי לקבל את טענת ב"כ המאשימה בסיכומיו, לפיה אין להתבסס על דברי המתלונן בפני הפרמדיק, בהינתן הסברו של המתלונן בהודעתו במשטרה (ת/63), כי אמר את הדברים לפרמדיק עת שחש כאבים עזים, והיה נתון בפחד ובלבול. ודוק, בפני המתלונן לא הוטחו בחקירתו הנ"ל במשטרה הדברים המדויקים שאמר לפרמדיק, אלא אך נשאל מדוע לא סיפר לרופא ולחובש מי ירה בו (שם, ש' 18). אף ב"כ המאשימה לא עימת את המתלונן עם הדברים שאמר לפרמדיק ועם הדברים שאמר  למידין חסן, העובד הנ"ל במאפיה, אשר אין בהם, כאמור, כדי לסתור את הדברים בפני הפרמדיק, כי המתלונן אינו יודע מי ירה בו.

10. למען השלמת התמונה, אביא להלן את הגרסה העולה מהודעותיו של המתלונן במשטרה. הודעתו הראשונה של המתלונן נמסרה ביום 5.3.16 בשעה 10:35 בעודו מאושפז בבית החולים רמב"ם (ת/60). לדבריו, הוא פגש באקראי בנאשם ואחיו- ה. ובצעירים נוספים, סמוך ל"בורקס העגלה" בצומת קריית אתא, שאז החל וויכוח בינו לבין הנאשם על רקע קטטה קודמת בין השניים שאירעה  שבועיים קודם לכן. במקום פרצה קטטה שהסתיימה עת שחלפה במקום ניידת משטרה ושתי החבורות התפזרו מהמקום. עוד סיפר המתלונן, כי לאחר מכן, נסע יחד עם ת. ות. , למאפייה ב*********. בהמשך, נכנסו ת. ות. לרכב (שחנה בסמוך למאפיה), בעוד המתלונן נותר עומד מחוץ לרכב. כך תיאר המתלונן את המשך  אופן התרחשות האירוע:

"ואז ת. אמר בקול רם הנה ק. [הנאשם -ר.ב.] ומיד ק. עצר את רכבו מולנו סיאט איביזה לבנה עם סימנים שחורים לכיוון היציאה באמצע הכביש ומחלון הרכב ראיתי שהוא מוציא שתי הידיים שלו והתחיל לירות לכיוון שלנו..."( ת/60 ש' 28-27 וש' 2-1).

בחקירה במשטרה מיום 6.3.16 בשעה 11:40 סיפר המתלונן, במענה לשאלה, האם הוא יודע מי ירה בו: "כן מי שירה בי זה כ. ה. מ**** ***, וה. ה. אחיו"( ת/61 ש' 4). בחקירה הנגדית, לשאלת ב"כ המאשימה, הבהיר המתלונן, כהאי לישנא, מדוע אמר את הדברים הנ"ל בהודעתו במשטרה לגבי זיהויו של המתלונן כמי שירה: "בגלל שקלטתי את האוטו של כ. ה. " (פרוטוקול עמ' 26 ש' 9).

ביום 15.3.16, כעשרה ימים לאחר האירוע נחקר המתלונן שוב. כשנשאל המתלונן היכן בדיוק ישב כל אחד מהחשודים ברכב השיב כך:

"אני עמדתי ונשענתי על הרכב של ת. ע. ליד מאפית כארם חסן ואז שמעתי את ת. אומר כ. כ. הסתכלתי לצד השני ימינה שלי ואז הבחנתי ברכב של כ. ה. שהרכב שלו מוכר לי היטב מסימנים השחורים על הדלתות וזה היה לפני תחילת הירי ואז הבחנתי בכ. נוהג ברכב ולידו ישב ה. אחיו" (ת/63 ש' 7-5). המתלונן הוסיף: "לפני הירי ראיתי את כ. מכוון הנשק לכוון שלי ויורה כאשר לידו יושב אחיו ה." (שם, ש'10-9).

11. ביום 10.3.16 בוצע עימות בין הנאשם למתלונן. במהלך העימות הנ"ל נאמרו, מפי המתלונן, הדברים הבאים:

"הלכנו הביתה וכשהיינו במאפייה כרם חסן אני ות.  ע. ות. א. א.ה. הינו שלושתנו במאפייה וכשאני החלטתי לרדת לאכול התחיל ת. להגיד זה הרכב של כ. , כ. ואני בשלב הזה עמדתי, והסתכלתי עליו וראיתי את כ. ה. עם נשק שלוף בידיים שלו והוא התחיל לירות עלינו והוא הוציא את הנשק וישר הוא התחיל לירות עלינו..."( ת/38, ש'  9-6).

בהמשך העימות, השיב המתלונן לשאלה לגבי רמת הוודאות כי מי שירה בו הוא כ. ה.   (הנאשם): "אני בטוח במאה אחוז" (שם, ש' 38-37).  עם זאת, במהלך החקירה הנגדית ע"י ב"כ המאשימה, עלה בידי  המתלונן להסביר מדוע טען במשטרה את הדברים הנ"ל: "בגלל שהייתי בתקופה הזאת לחוץ והאוטו היה שלו. באותו לילה הייתה בעיה איתו ובטח שאני אגיד שזה כ." ( פרוטוקול עמ' 26 ש' 16-15). עוד הבהיר המתלונן: "אני אמרתי ה. שהיה אח שלו שהוא גם היה בקרית אתא וגם אמרתי את כ. בגלל האוטו שלו" (שם, ש' 23).

12. במסגרת העימות שנערך ביום 14.3.16 בין המתלונן לבין אחיו הנ"ל של הנאשם, ה. ה. (ת/44), נשאל המתלונן, כיצד הצליח, תוך שבוצע לעברו הירי, לראות את ה. ליד הנהג, וכך ענה המתלונן:

"כשת. אמר לי כ. כ. ה. הופתעתי שכ. הגיע אלינו לכפר וישר הסתכלתי באותה שנייה והיה מולי ממש ישר ואני זיהיתי שכ. ה. הוא הנהג וה. היה לידו והתאורה הייתה טובה מאד במקום בזמן האירוע ותוך כדי שהוא התקדם הכוונה ראיתי אותו תוך כדי נסיעה לפני שנעצר והתחיל לירות וישר זיהיתי אותו כ. ה. עם הנשק ואני בטוח במאה אחוז שכ. ה. ויש לו אקדח ואם לא הייתי בטוח הייתי מקבל כדור בראש ואני מסוכסך רק עם כ. ה. " (שם, ש' 47-42).

גם במסגרת ההודעה ת/61 תיאר המתלונן את התאורה ברחוב כטובה מאוד, זאת על מנת להבהיר כיצד עלה בידו לזהות את תווי פניו של הנאשם כמי שירה. לטענת המתלונן, הרכב של הנאשם היה במרחק של 30-25 מטרים ממנו, ובתוך הרכב היו הנאשם ואחיו ה. , שאז הבחין המתלונן בנאשם מוציא את ידיו מבעד לחלון ויורה לעברו (שם, ש' 53-50). יוער בנקודה זו, כי מצפייה בסרטוני מצלמת האבטחה של המאפייה (ת/69), עולה כי אזור המאפייה היה אכן מואר היטב. ברם, הכביש בו נסע רכבו של הנאשם, ממנו נורו היריות, נראה מואר פחות מאזור המאפיה בו נכח המתלונן. יתרה מכך, אמדתי, במהלך הצפייה בסרטון הנ"ל, את פרק הזמן בו נראה המתלונן מביט לכיוון הרכב ממנו נורה הירי לעברו. ודוק, המתלונן נראה נשען על רכב, משוחח עם מי שנמצא ברכב ואז מביט לכיוון הרכב הנוסע בכביש, במשך  שניה וחצי עד שתי שניות בלבד, ומיד מזנק לתוך הרכב עליו נשען. בהינתן העובדה שהמתלונן הביט אך כ-שתי שניות בלבד לכיוון רכבו של הנאשם, הרי שקיים במקרה דנן ספק של ממש בדבר יכולתו של המתלונן לזהות בעת הרלוונטית את פניו של מי שירה לעברו, כל שכן את פניו של מי שישב ליד הנהג. אין בכך שהמתלונן הבחין בשתי ידיו של היורה, כדי ללמד כי המתלונן הבחין בתווי פניו של היורה, זאת בניגוד לנטען בנקודה זו בסיכומי המאשימה.  עוד יצוין כי המתלונן עצמו אישר בעדותו, כי הוא הסתכל לכיוון הרכב היורה שניות בודדות בלבד:

"ש.       מה שראינו בוידאו זה שאתה מסתכל שנייה או שתיים לכיוון הרכב היורה ועוד אני אומר לך שבחושך במהירות שהכל קרה לא יכלת לזהות את הנהג.

ת.         היה ממש שניות.

ש.         תסכים איתי שלא יכולת לזהות את הנהג.

ת.         כן, לא זיהיתי כלום. אם הייתי מסתכל על הנהג יותר מידי הייתי מקבל את הירי בראש.

לשאלת בית המשפט, אני מסביר כי לא שמתי לב מי ירה בי רק שמתי לב שמהאוטו יורים יריות ואז קפצתי לתוך המזדה וכל זה בשניה" (עמ'27  לפרוטוקול, ש' 19-13).

13. בהודעתו מיום 06.03.16 סיפר המתלונן על הסכסוך הקודם שהתגלע בין המתלונן וחבריו לבין הנאשם, אחיו ה. וחברו של הנאשם מ. ח. . לטענת המתלונן, הסכסוך החל בכך שמ. ח. לקח מחברו של המתלונן, מ., שרשרת, ולפיכך התפתח, בחודש פברואר 2016 וויכוח, מחוץ למועדון בירכא בין שתי קבוצות החברים, עד שבסופו של דבר, בהתערבות בעל המועדון, הושבה השרשרת למ.ח. . למחרת, כאמור בהודעה הנ"ל, בסמוך לאותו מועדון בירכא, ריסס ה. גז מדמיע לעבר חברו של המתלונן ומ. ח. ריסס גז מדמיע לעברו של המתלונן. ביום שבת, לאחר מכן, התקשר ה. המתלונן ואיים עליו:

"אני אתפוס אותך באיזה מקום ואני אדע איפה אתה גר אני מכיר הרבה אנשים מ***** ואני אגיע אליך...." (ת/61, ש' 31-30).

עוד סיפר המתלונן בחקירתו הנ"ל במשטרה כי במהלך האירוע הראשון, סמוך ל"בורקס העגלה" בקריית אתא, תקף אותו ה. באמצעות אלה:

"... ושם אנחנו נפגשנו עם כ. ה. וה.  ה. ומ. ח. עקר ועוד מספר אנשים שאני לא מכיר והם היו קבוצה של עשרה אנשים אני הכרתי מתוכם את כ. ואת ה. ה. ואת מ. ח. עקר לשאלתך אותם אני מכיר אישית ואנחנו נפגשנו איתם במקרה, והתחלנו לריב מילולית ואז ה. ה. תקף אותי באמצעות אלה והוא תקף אותי בידי השמאלית" (שם,  ש' 39-36).

14. בהמשך לדברים הנ"ל יצוין, כי המתלונן בעדותו, השיב בחיוב לשאלת הסנגור:

"אני אומר לך שהסכסוך היה יותר עם ה. ומי שהרביץ לך עם אלה והשפריץ עליך היה ה. ה. ולא כ. זה נכון?" (פרוטוקול, עמ'28, ש' 9-7).

ממכלול דבריו הנ"ל של המתלונן הננו למדים בדבר חלקו המשמעותי של ה. בסכסוך עם המתלונן, דבר המצביע על המניע האפשרי של ה. לביצוע העבירות שבפנינו ומתיישב עם גרסת  ה. בעדותו, מטעם ההגנה, שתובא בהמשך, ולפיה הוא זה שביצע את העבירות.

15. המתלונן אישר בעדותו בבית המשפט את טענת הסנגור כי לא יכול היה לזהות את הנאשם בעת הרלוונטית, וכך נאמרו הדברים מפיו:

"כן, לא זיהיתי כלום. אם הייתי מסתכל על הנהג יותר מידי הייתי מקבל את הירי בראש... אני מסביר כי לא שמתי לב מי ירה בי רק שמתי לב שמהאוטו יורים יריות ואז קפצתי לתוך המזדה וכל זה בשניה" (פרוטוקול עמ' 27, ש' 19-17).

כן ציין  המתלונן, בחקירתו ע"י הסנגור, ששוחח עם הפרמדיק עשר דקות עד רבע שעה לאחר האירוע ושסיפר לו את האמת (שם, ש' 25-23). המתלונן אף אישר כי חבריו וקרובי משפחתו שביקרו אותו בבית החולים, חזרו ואמרו את שמו של הנאשם כמי שירה, וכי לפיכך, בהיותו כעוס וסובל מכאבים,  ובהינתן היות הרכב  ממנו נורו היריות רכבו של הנאשם, סיפר במשטרה כי זיהה, כאמור, את הנאשם (שם, עמ' 27 ש' 30-26). עוד אישר המתלונן בעדותו, כי בעימותים עם הנאשם וה. טען כי ראה את שניהם ברכב בעת האירוע, זאת נוכח כעסו עליהם והעובדה שהאמין שהם היו ברכב באותה עת (שם, עמ' 28 ש' 17-14). המתלונן סיפר בעדותו כי שמע בבית החולים מאמו שת. צעק את שמו של הנאשם כמי שירה (שם, ש' 29-27), דבר המסביר את דברי המתלונן בעניין זה במשטרה. המתלונן סיפר שבחקירה, מפי השוטרים,  התגלו לו עובדות נוספות לגבי נסיבות האירוע-העובדה שהנאשם ירה מאקדח (שם עמ' 24, ש' 9), וכן העובדה שנעשה באירוע שימוש משני אקדחים (שם, עמ' 28 ש' 24-23). וכך סיכם המתלונן בעדותו את הדברים:

"הלחץ של אמא, של חברים, של אבא, כולם מדברים על האוטו של כ. ואז אמרתי שזה כ. שירה" (שם בעמ' 29 ש' 6-5).

המתלונן הבהיר מדוע לא סיפר לחוקרי המשטרה את האמת בשלב מאוחר  עובר למתן עדותו בבית המשפט, זאת כהאי לישנא: 

" אחרי יומיים שלושה ישבתי עם עצמי ותהיתי אם זה הוא או לא הוא, הייתי מפחד ללכת למשטרה ולהגיד שזה לא הוא ושייעצרו אותי על זה שאני מוסר בחקירות גרסאות שונות. עכשיו אני בבית משפט ויש לי את השמירה של בית המשפט ואני אומר את האמת. ..אחרי כמה ימים נרגעתי וכבר מסרתי את החקירות שלי במשטרה ואנשים אמרו לי שאם אלך ואגיד את מה שהיה במשטרה ואני אגיד להם שאני לא בטוח אז יעצרו אותי. בגלל זה פחדתי ללכת למשטרה ולהגיד גרסה אחרת. אני פעם ראשונה בדברים האלה ואני לא מבין כלום" (שם, עמ' 23, ש' 32-29 ועמ' 24 ש' 5-2).

16. נוכח כל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון לאמץ בתיק זה את אמירותיו של המתלונן במשטרה, לפיהן זיהה את הנאשם יורה לעברו ואת ה. יושב ברכב ליד הנאשם. אשוב ואציין כי הסרטון של מצלמת האבטחה של המאפיה מלמד, כאמור, כי המתלונן הביט לכיוון הירי במשך שניה וחצי עד שתי שניות בלבד ומיד זינק לתוך הרכב עליו נשען. העובדה הנ"ל מתיישבת עם גרסתו של המתלונן בעדותו בבית המשפט, לפיה לא היה סיפק בידו לזהות מי ירה לעברו. המתלונן הבהיר, כאמור, כי היות הרכב, רכבו של הנאשם, כמו גם העובדה שבבית החולים שמע מפי מבקריו את שמו של הנאשם כמי שירה, וכן הסכסוך בינו לבין הנאשם ואחיו ה. , הובילו אותו, בהיותו סובל וכועס, לומר במשטרה כי הנאשם ירה לעברו וכי ה. ישב ברכב, מה גם שהוא עדיין מאמין בדבר מעורבותם באירוע הירי. המתלונן אף סיפר, כאמור, בעדותו בדבר החשש שגרם לו לא להגיע בשלב מאוחר יותר לתחנת המשטרה לצורך אמירת האמת- החשש שמא ייעצר בגין מסירת הודעה כוזבת. עוד אציין בנקודה זו, כי מחוות דעת המומחה של מז"פ, עזרא שושני, לעניין הקליעים שנמצאו בשטח (ת/58), עולה כי נמצאו 9 תרמילים שנורו מכלי נשק אחד וכן תרמיל נוסף שנורה מכלי נשק אחר, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם גרסת המתלונן במשטרה כי הבחין אך בנאשם יורה לכיוונו מכלי נשק אחד, מה גם שהמתלונן אישר בעדותו: "כשראיתי את הווידאו הופתעתי שהיו שני אקדחים" (פרוטוקול עמ' 28, ש' 24-23). כאן אתייחס למזכרו של החוקר המשטרתי, עד התביעה, אחמד סואעד (להלן: החוקר סועאד). מהמזכר הנ"ל, שנערך ביום 16/3/16, עולה כי בשחזור שנערך, זיהה החוקר סועאד את נהג הרכב והנוסע לידו (ראו ת/48). דא עקא, שמעדותו של החוקר סואעד, כמו גם מעדותו של החוקר פיראס עיסאת (להלן: החוקר פיראס), שהשתתף אף הוא בשחזור אירוע הירי, עולה כי השחזור לא נעשה בתנאים התואמים את  נסיבות התרחשותו של האירוע האמיתי. ודוק, החוקר פיראס לא ידע להשיב לשאלת הסנגור, האם מהירות הרכב בשחזור הייתה זהה למהירות רכבו של הנאשם בזמן האירוע (פרוטוקול עמ' 14, ש' 21). כך גם לא התייחסו העד הנ"ל והחוקר סועאד לעובדה שהמתלונן הביט לכיוון רכבו של הנאשם במשך פרק זמן של כ-שתי שניות בלבד, כמו גם לעובדת היות חלונות הרכב סגורים ואטומים עד לשלב הירי. לאמור לעיל אוסיף כי השחזור נעשה בשעת ערב ולא בשעת האירוע (שעת לילה מאוחרת), דבר שיכול להשפיע על מצב התאורה במקום, כפי שטען הסנגור בסיכומיו ובצדק. בכל מקרה, די בצפייה בסרטונים של מצלמות האבטחה של המאפייה כדי ללמד, כאמור, כי לא סביר להניח שהמתלונן הבחין בתאורת הלילה בתווי פניו של הנאשם במשך כ-שתי שניות בהן ביקש למלט עצמו מירי שנורה כלפיו.

17. אשוב ואציין כי דבריו של המתלונן בפני הפרמדיק שנאמרו בסמיכות לאירוע מהווים, כאמור, אמרתו של קרבן אלימות ולפיכך ניתן להחיל בענייננו את סעיף 10 (1) לפקודת הראיות, הקובע, כהאי לישנא:

"עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, לפי הטענה, מעשה אלימות, והאמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו, תהא קבילה אף אם האדם שאמר אותה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ, ובלבד שנתקיימה באותה אמרה אחת מאלה:

(1)   היא נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתאונן עליו;"

18. "ביחס לחלופה המנויה בסעיף 10(1), המונח "סמיכות" מתפרש על-פי נסיבות העניין, כך שניתן לראות גם באמרות בבית החולים כסמוכות לאירוע" (ע"פ 3263/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל (19.3.17)). לפיכך, ברי כי במקרה דנן דברי המתלונן בפני הפרמדיק, נאמרו בסמיכות לאירוע (כרבע שעה לאחר האירוע). "יצויין עוד, כי אף בהתאם ללשון הוראת סעיף 10 לפקודת הראיות, אין צורך כי אמירתו של אותו אדם תיאמר בהכרח "בהזדמנות הראשונה" אלא היא יכולה להיאמר אף "בסמוך" למעשה האלימות" (ע"פ 5853/12 פלוני נ' מדינת ישראל (14.1.13)). אין בכך שהמתלונן שוחח,  כאמור, עם בעל המאפיה עובר לשיחה עם הפרמדיק כדי לפגום בקבילות האמרה בפני הפרמדיק. בדוקטרינת ה"res gestae" העומדת בבסיסו של סעיף 10 לפקודת הראיות "...עומדת ההנחה כי אמרות שנאמרו על ידי קורבן עבירת אלימות באופן ספונטאני בעת מעשה האלימות או בסמוך אליו נהנות מ"חזקת אמת" ועל כן מהוות ראיה לאמיתות תוכנן..." ( ע"פ פלוני הנ"ל, פיסקה 13). הנה כי כן, אמרתו הנ"ל של המתלונן בפני הפרמדיק, אשר נאמרה בסמיכות רבה לאירוע האלימות נהנית מ"חזקת אמת" ויש ליתן לה, כאמור לעיל,  את מלוא המשקל, זאת  כאמרה, הנוגדת את הגרסה של המתלונן במשטרה, לפיה זיהה את הנאשם כמי שירה עליו.

19. בסיכומם של דברים, הריני לקבוע בנקודה זו כי לא ניתן להתבסס כראיה בתיק זה על אמירותיו של המתלונן במשטרה מהן עולה זיהוי הנאשם כמי שירה עליו, כמו גם זיהויו של אחיו של הנאשם, ה. , כמי שישב לצידו של הנאשם בעת הרלוונטית.

עדותו של ת.

20. ת. סיפר בעדותו בפניי כי הוא מתגורר ב****** , הוא חבר של המתלונן וכן כי הוא מכיר את הנאשם מכבול. וכך תיאר ת. את מהלך העניינים:

"היינו בקריות, קרתה איזו שהיא בעיה קטנה ופתרנו אותה מיד, חזרנו ל***** , עצרנו באיזה מקום לאכול ופתאום היו יריות עלינו מאיזה רכב סיאט, מי נמצא בפנים – לא יודעים"  (פרוטוקול עמ' 30 ש'8-7).

21. ת. הבהיר בעדותו כי באירוע הקודם, סמוך ל"בורקס העגלה" בקרית אתא, התנהל "וויכוח קטן" עם הנאשם וחבריו" (שם, ש' 15).  ת.  הוסיף וסיפר כי היריות נורו מרכב סיאט לבן (שם, עמ' 31, ש' 1), אולם טען כי אינו יודע של מי הרכב. בהמשך חקירתו בבית המשפט, כשעומת עם האמור בהודעתו במשטרה, אישר ת. כי מדובר ברכבו של הנאשם (שם, ש' 8). עם זאת, מעדותו של ת. לא עולה, כי זיהה מי ירה מרכב הסיאט של הנאשם.

עדותו של ת.

22. ת. סיפר בעדותו כי הוא גר ב****** וכי הוא חבר של המתלונן. הודעותיו של ת. במשטרה הוגשו, במהלך עדותו, בהסכמת ההגנה (ת/66-ת/68). כך תאר ת. בהודעתו ת/66 את השתלשלות האירועים ב***** :

"... ובסמוך לשעה 03:30 יצאנו מירכא ונסענו לצומת קרית אתא כדי לאכול...ואז התפתח וויכוח בין הצעירים של כ.לבינינו והיו חילופי קללות ואיומים ואז ראיתי שהגיעו משטרה ואז כולם התפזרו ואנחנו נסענו ל***** למאפיית כרם חסן ונכנסנו לאכול ולאחר מכן חזרנו אני ות. לרכב שלו מסוג מזאדה 3 וח. [המתלונן-ר.ב.] חזר לכיוון הרכב שלו אך עמד בחוץ ודיבר עם ת. שהיה כבר בתוך הרכב שלו במושב הנהג ואני כבר התיישבתי במושב שליד הנהג ברכב [צ.ל: של] ת.  ח. דיבר עם ת. ואז הגיע מולנו רכב סיאט לבנה שאני זיהיתי שאותה סיאט הייתה בצומת קריית אתא מקודם מדובר בסיאט לבנה. כאשר רכב הסיאט הגיע מולנו הרכב נסע במהירות איטית ועצר ואז התחיל ירי מתוך הרכב ואני הורדתי את הראש שלי בתוך הרכב  כדי לא להיפגע אני שמעתי הרבה יריות וכאשר הירי נגמר הרכב נסע במהירות ואני יצאתי מהרכב של ת. ונכנסתי למאפייה....." (ת/66, ש' 15-6).

בהמשך, נשאל ת. , כמה אנשים היו ברכב הסיאט שנעצר מולם, והשיב:

"אני לא ראיתי ולא שמתי לב" (שם, ש' 27), וכן הוסיף וסיפר כי: "שני הרכבים חנו עם הפנים למאפיה בחניה לרוחב ורכב הסיאט הגיע מכיווון מערב ועצר מול החניה והתחיל לירות כאשר ח. עומד בין הרכב שלו והרכב של ת. ומדבר עם ת." (שם, ש' 30-9).

בהודעה ת/67 הוסיף וסיפר ת. , כי היה זה רכבו של הנאשם, ממנו נורו היריות (ת/67, ש' 17). באשר לזיהוי הרכב כרכבו של הנאשם, הבהיר ת. :

"אני ראיתי את הרכב בצומת קריית אתא וראיתי את כ. עם אותו רכב בצומת קריית אתא הוא ישב ברכב הזה בצומת קריית אתא והוא עמד שם עם הדלת פתוחה" (שם, ש' 20-19).

כן הבהיר ת. בהודעתו הנ"ל, כי רכבו של הנאשם הוא מסוג סיאט בצבע לבן וכי מודבקות על הרכב מדבקות שחורות בצדדים (שם, ש' 23-22). לשאלת החוקר, האם ראה את הנאשם או את אחיו ה. בתוך הרכב, השיב ת. : "לא אני מיד התכופפתי ולא ראיתי מי היה בתוך הרכב" (שם, ש' 32).

23. כך גם סיפר ת. בעדותו בפני, זאת כהאי לישנא:

"ישבנו במאפיה ב*********, ישבתי ליד הנהג, הפנים שלי היו לכיוון של המאפיה, פתאום קרה הירי מאחורי וירדתי מתחת לכיסא ישר. לא ראיתי כלום עד שהסתיים הירי" (פרוטוקול עמ'32, ש' 13-12).

קרי, אף ת. לא זיהה מי ירה מרכב הסיאט במהלך האירוע ב*********.   

ניתוח תמונת הראיות- סיכום ביניים

24. בהינתן העובדה שאין מקום לאמץ, כאמור, את אמירות המתלונן במשטרה, כי זיהה את הגורם שירה לכיוונו מרכבו של הנאשם, ונוכח העובדה שהן ת. והן ת. , לא זיהו מי ירה, כאמור, באירוע ב*********, מרכבו של הנאשם, הרי שאין כל ראיה ישירה הקושרת את הנאשם לעבירות המיוחסות לו, כי אם אך ראיות נסיבתיות. קרי: העובדה שהרכב ממנו נורו היריות הוא רכבו של הנאשם בו נראה הלה גם באירוע הקודם בקריית אתא, זאת בצד העובדה שהתנהל באירוע הקודם הנ"ל וויכוח בין הנאשם, אחיו ה. וחבריו של הנאשם לבין המתלונן וחבריו. בעניין זה יצוין גם הסכסוך הקודם שהתגלע, כאמור, בחודש פברואר, בין המתלונן וחבריו לבין הנאשם, חברו ואחיו ה. .

25. כאן יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון, כפי שנאמרו בע"פ 2960/14 איציק חזן נ' מדינת ישראל (18.01.2017) (להלן: הלכת חזן): " ...היעדר ראיות ישירות אינו מוביל בהכרח לזיכויו של נאשם, ובית המשפט מוסמך להרשיע נאשם בפלילים על בסיס ראיות נסיבתיות בלבד – ככל שדי בהן כדי להוביל לידי מסקנה כי אשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר. כידוע, ראיות נסיבתיות אינן מוכיחות במישרין את העובדות הטעונות הוכחה, אולם ייחודן טמון בכך שהן משמשות להסקת מסקנה בנוגע לאפשרות התקיימותן של עובדות אלה – המבוססת על עקרונות לוגיים, ניסיון החיים והשכל הישר; ועיקר כוחן של הראיות הנסיבתיות הוא במשקלן הכולל ובהצטרפותן למארג אחד ...".

26. בית המשפט העליון התווה בשורה של פסקי דין את אופן בחינתן של הראיות הנסיבתיות, זאת באמצעות בדיקה תלת-שלבית, כאמור להלן, כפי שעולה מהלכת חזן :

"בשלב הראשון, על בית המשפט לבחון כל ראיה נסיבתית כשלעצמה ולקבוע אם יש בה כדי לבסס ממצא עובדתי מסוים, תוך הערכת עוצמתה ומהימנותה. בשלב השני, בית המשפט נדרש להתבונן במארג הראייתי השלם ולבחון אם יש בו כדי לסבך את הנאשם כך שהמסקנה הטבעית הנובעת מן הדברים היא שהוא ביצע את העבירות המיוחסות לו, וזאת לפי ניסיון החיים, ההיגיון והשכל הישר. בשלב השלישי מועבר הנטל לכתפי הנאשם על מנת שיציע הסבר חלופי הגיוני העולה בקנה אחד עם המארג הראייתי; הסבר שיש בו כדי "לערער את אלמנט ההיסק הלוגי מן הראיות הנסיבתיות אל המסקנה המפלילה" (עניין קריאף, פסקה 101; ראו גם ע"פ 3669/14 גולן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 14 (18.12.2016)). ויודגש כי אין באמור כדי לשנות מהכלל הבסיסי שלפיו הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם רובץ על המדינה: "לאחר השלב השלישי והצבת שתי הגרסאות זו אל מול זו, נותר השופט עם מצפונו ונדרש להכריע האם כמסקנה כוללת צלחה התביעה את הרף הנדרש בכדי לקבוע כי אדם אשם במעשים שיוחסו לו. מסקנה זו חייבת להיות המסקנה ההגיונית היחידה, ברורה מעבר לספק סביר, וגוברת על כל אפשרות רציונלית אחרת" (עניין קריאף, פסקה 125) ".

27. עוד נאמר בע"פ 4456/14 אביגדור קלנר נ' מדינת ישראל (29/12/2015) (להלן: עניין קלנר), לגבי המבחן התלת שלבי הנ"ל

"ככלל, בתיק פלילי אשר נשען על ראיות נסיבתיות, על התביעה להוכיח כי הפסיפס הראייתי מוביל לתוצאה סבירה אחת ויחידה של הרשעת הנאשם. באופן מעשי ניתן למצוא בפסיקה מבחן עזר, "המבחן התלת-שלבי", אשר נועד לסייע לשופט במלאכת גיבוש המסקנות בתיק הנשען על ראיות נסיבתיות (ע"פ 497/92 נחום נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.10.1995)). דעתי האישית איננה נוחה ממבחן זה, וכשופטים אחרים – אינני נוהג להישען עליו. לדעתי ניתן להסתפק במבחן דו-שלבי שאיננו דורש בהכרח הסבר מהנאשם (להרחבה ראו ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' קריאף [פורסם בנבו] (21.1.2015)). ברם הדיון החשוב על אודות יישומו של המבחן התלת-שלבי איננו עומד במוקד התיק שלפנינו. לענייננו, די אם נאמר כי בתיק "נסיבתי" יש להקפיד שבעתיים על כלל היסוד של המשפט הפלילי: לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר".

יצוין כי מפסק הדין בעניין קלנר עולה, באשר להרשעה על יסוד תשתית ראייתית נסיבתית, כי:

"... על תשתית זו להוביל לתרחיש אפשרי יחיד שתוצאתו אשמה... צידו האחר של המטבע – די בהעלאת תרחיש סביר חלופי, גם על ידי בית המשפט וכל עוד אינו דחוק או תיאורטי – כדי לעורר ספק סביר ולהביא לזיכוי".

28. ומהתם להכא:

במכלול הראיות הנסיבתיות הנ"ל יש כדי לסבך  את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק זה, היינו להביא לידי מסקנה אפשרית כי הנאשם נהג ברכבו, כשעה לאחר האירוע בקריית אתא, ל********* ושם, בסמוך למאפייה, ירה מרכבו לעבר המתלונן שנפצע, כאמור. השאלה הנשאלת כעת הינה- האם עלה בידי הנאשם להציע הסבר חלופי הגיוני, העולה בקנה אחד עם המארג הראייתי בתיק זה, הסבר שיערער את המסקנה, לפיה הנאשם הוא זה שנהג בעת הרלוונטית ברכבו והיה מעורב בירי כלפי המתלונן. כאן אקדים ואציין כי התשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית, שכן  עלה בידי הנאשם, כפי שיובהר להלן, להציע תרחיש סביר חלופי שאינו דחוק או תאורטי, המתיישב עם תמונת הראיות בתיק זה, ומערער את המסקנה, לפיה נכח הנאשם באירוע ב********* והיה מעורב אז בביצוע העבירות מושא כתב האישום.

עדותו של הנאשם

29. מעדותו של הנאשם בפניי עולה, כי הנאשם מכיר את המתלונן מהקטטות שאירעו בין הנאשם, אחיו וחבריו לבין המתלונן וחבריו. הנאשם הבהיר כי הקטטות הנ"ל התרחשו כחודש וחצי לפני האירוע מושא כתב האישום.

30. בשל חשיבות הדברים תובא להלן גרסת הנאשם בבית המשפט, שניתנה בתשובה לשאלה, מה עשה הנאשם במועדים הרלוונטיים לכתב האישום:

"הייתי בקרית אתא, הייתי אוכל שם, רציתי ללכת הביתה הייתי אני ואחי ועוד חברים, אכלתי וכשרציתי ללכת הביתה באו ח. ועוד חברים היה שם קטטה גדולה ואחרי זה באו משטרה וברחנו. הלכנו לכפר אני ואח שלי ועוד החברים. אני לא רוצה להגיד מי החברים. אני מפחד על עצמי.

ש.         באיזה רכב נסעת הביתה?

ת.         בסיאט שלי.

ש.         זה הסיאט שנתפסה על ידי המשטרה?

ת.         כן.

ש.         לאן הגעת עם הרכב מצומת קרית אתא?

ת.         הלכתי הביתה, שמתי את האוטו בחניה ושמתי את המפתחות בבית איפה שאני שם תמיד את המפתחות יש לנו מקום שם, וזהו.

ש.         איפה היה אח שלך ה. שהגעתם הביתה?

ת.         ה. היה בבית.

ש.         אתה יצאת עם הרכב באותו לילה מהבית?

ת.         אחרי שהגעתי הביתה לא ראיתי את האוטו עד היום הזה. אחרי שהייתי בקריות 20 דקות אחר כך הגעתי הביתה" (פרוטוקול עמ' 35, ש' 25-10).

31. הנה כי כן, מעדותו של הנאשם עולה כי לאחר שהסתיים האירוע בקריית אתא, שב הלה לביתו, הניח את מפתחות רכבו במקום בו נוהגים כל בני המשפחה להניח את מפתחות רכבם, ואז פרש לישון. הנאשם הבהיר בעדותו מדוע אינו מספר מי לקח את המפתחות ונהג ברכב באותו לילה, זאת כהאי לישנא:

"כן. אני מפחד על המשפחה שלי ובגלל זה אני לא רוצה להגיד מי ... אני מפחד על המשפחה שלי שזה הדם שלי ואם בגלל זה אני אכנס לכלא, עדיף לי להיכנס לכלא מאשר להגיד מי מהמשפחה שלי נהג ברכב באותו יום" (שם, ש' 31-27).

הנאשם הרבה להגיב לשאלות החוקרים באמירה: "שומר על זכות השתיקה" ואף שיקר בחקירתו, בהרחיקו עצמו מהיות רכב הסיאט, בו בוצע הירי, שייך לו. אף על פי כן, הכחיש הנאשם גם בהודעותיו במשטרה , באופן מפורש, את מעורבותו באירוע הירי ב********* וטען כי מי שטוען שראה אותו יורה ב*********, משקר (ראו:  ת/1, ש' 39, ש' 79 וש' 89, ת/2 ש' 29 ו-ת/3 ש' 5). עוד יצוין כי הנאשם נמלט מהשוטרים שהגיעו לביתו.  הנאשם הסביר את פשר בריחתו בחששו שנבע מכך שרכבו שימש לביצוע העבירות באירוע ב*********:

"התעוררתי כשהגיעה המשטרה. הייתי בקומה 4 והם נכנסו לקומה 1. שאלו עליי ויצאתי לכפר וכל הכפר דיברו על זה. היה לי קצת כסף הלכתי כל יום למקום אחר כי פחדתי, סיימתי את הכסף ואז הסגרתי את עצמי למשטרה כי אני לא עבריין. פחדתי על עצמי כי שמעתי מה שעשו באוטו שלי...פחדתי על עצמי, זו פעם ראשונה שאני במשטרה. התבלבלתי ולא ידעתי מה לעשות" (פרוטוקול עמ' 36 ש' 32-28).

32. הנאשם , לשאלת ב"כ המאשימה: "למרות שהסבירו לך גם החוקרים וגם הסנגור בזמנו, שזה מסבך אותך ומחזק את הראיות. אז למה בכל זאת שתקת?" השיב, כהאי לישנא: "פחדתי על המשפחה שלי ועל עצמי. הייתי פעם ראשונה במשטרה והתבלבלתי ולא ידעתי מה לעשות" (פרוטוקול עמ' 38, ש' 10-7).

בהמשך, כשנשאל הנאשם לגבי הדברים שאמר במסגרת העימות עם המתלונן (ת/38), השיב:

"אני אמרתי שאני מפחד מהתיק, ממה עוד אני צריך לפחד. פחדתי מכל התיק של הירי... פחדתי שמישהו מהמשפחה ייכנס לכלא. גם פחדתי על עצמי שיכניסו אותי לכלא על משהו שאני לא עשיתי וגם פחדתי על המשפחה שלי"(פרוטוקול, עמ' 38 ש' 32-29 ועמ' 39 ש' 2-1).

הנאשם אף הסביר בחקירתו הנגדית, כי המתלונן טען בהודעותיו במשטרה שהנאשם ירה בו ולא ה. , אף כי הסכסוך היה גם ה. , זאת בכך שמרכבו של הנאשם נורה הירי (שם, עמ'39 ש' 17). בסיכומו של דבר ציין הנאשם בעדותו בבית המשפט:

"אני אמרתי שפחות או יותר הכל היה שקר במשטרה, חוץ מזה שאני לא עשיתי את זה וזאת האמת. לא הייתי באוטו ולא יריתי בח. " (שם, ש' 25-24).

33. הנאשם מסר, איפוא, תרחיש אפשרי שאינו דחוק ואינו תאורטי, לפיו לאחר האירוע בקרית אתא, הוא שב לביתו, שם הניח את מפתחות הרכב במקום בו מונחים כל המפתחות של בני המשפחה, ולאחר מכן הלך לישון והתעורר עם הגעת המשטרה לביתו. הנאשם הסביר כי זמן הנסיעה בשעה הרלוונטית מקרית אתא לביתו בכבול הוא 20 דקות וכי זמן הנסיעה מכבול ל********* הוא 3 דקות (פרוטוקול עמ' 36 ש' 13-9), דבר העשוי להתיישב עם זמני שני האירועים, עפ"י כתב האישום. ודוק: האירוע בקרית אתא ארע סמוך לשעה 04:00 והאירוע ב********* ארע בשעה 05:00, לערך. בשעה הנ"ל יכול היה הנאשם לשוב ברכבו לביתו בכבול ומשם מי מבני משפחתו יכול היה לנסוע ברכבו של הנאשם ולהגיע ל********* סמוך לשעה 05:00. תימוכין לתרחיש אפשרי זה ניתן למצוא בעדותו של ה. שתובא להלן.

 עדותו של ה. (אחיו של הנאשם)

34. ה. , אחיו של הנאשם, העיד בתיק זה כעד הגנה. בתחילת עדותו לא השיב ה. לשאלות הסנגור ששאל אותו לעניין הסכסוך שהתגלע עם המתלונן והטיח בפניו כי הוא זה שלקח את רכבו של הנאשם וביצע את הירי כלפי המתלונן, וכן כי הוא זה שביקש מהנאשם להרחיק עצמו מהרכב בו בוצעו העבירות. ה. השיב לשאלות הסנגור במילים: "שומר על זכות השתיקה", זאת עד שביקש הסנגור מבית המשפט לחייב את ה. להשיב לשאלות שנשאל, לצורך חקר האמת. נעתרתי לבקשתו הנ"ל של הסנגור ומכוח סעיף 47(ב) לפקודת הראיות, הוריתי לעד ה. להשיב לשאלות הסנגור, תוך הבהרה כי לא יהא בתשובותיו של העד כדי לשמש נגדו כראיה בהליך פלילי, אם יינקט נגדו הליך שכזה.

35. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, השיב ה. לשאלות הסנגור, תוך שהבהיר כי הוא הכיר את המתלונן מספר חודשים עובר לאירוע מושא כתב האישום. לדבריו של ה. , הוא נפגש עם המתלונן מספר פעמים במועדונים, כשבחלקן נכח הנאשם. ה. סיפר בעדותו כי הסכסוך היה בינו לבין המתלונן וכי הוא נסוב סביב נושא הקשור בבנות. ה. אישר כי הוא התקשר למתלונן ואיים עליו, דבר העולה בקנה אחד עם גרסתו של המתלונן בעניין זה. עוד סיפר ה. כי הוא שיקר במשטרה עת שטען כי בלילה מושא כתב האישום שהה בביתו ולא יצא מהבית. ה. הסביר כי שיקר במחשבה שכך יוכל "להציל את עצמו".

36. וכך תיאר ה. בעדותו את התרחשות האירועים באותו לילה:

"...היינו יושבים ואוכלים בצומת קרית אתא ובא ח. והרבצנו אחד לשני ובאה ניידת וכל אחד ברח לכיוון שלו.

ש.         איך ברחת ולאן?

ת.         לכפר לבית.

ש.         באיזה רכב?

ת.         בסיאט לאון קוברה.

ש.         מה עשית אתה אחרי שהגעת הביתה?

ת.         לקחתי את המפתחות של הסיאט ויצאתי ברכב עם שני חברים. לשאלת בית המשפט, אח שלי  כ. לא היה איתי.

ש.         איזה חלונות היו לסיאט?

ת.         שחורים.

ש.         אם החלון סגור אפשר לראות מי נוהג ברכב בלילה?

ת.         לא, גם בבוקר לא.

ש.         מה עשית עם הרכב אחרי שיצאת מהבית, לאן נסעת?

ת.         ל*********.

ש.         מה קרה ב*********?

ת.         ראינו את ח. עם חברים שלו וירינו לכיוון שלו.

ש.         כמה אקדחים היו?

ת.         אחד.

ש.         מי ירה?

ת.         אני.

ש.         מי החברים שהיו איתך?

ת.         אני אגיד מה אני עשיתי ולא אגיד על החברים שלי.

ש.         אני אומר לך שהיה עוד חבר עם אקדח שירה.

ת.         אולי. לשאלת בית המשפט מדוע קודם לכן אמרתי שהיה רק אקדח אחד, הייתי בלחץ והייתי שתוי באותו לילה.

ש.         מי פנה למ. ס. והחזיר לו את הרכב וביקש שישקר?

ת.         אני.

ש.         זה אומר שגם ביקשת מכ. לשקר במשטרה?

ת.         נכון" (פרוטוקול מיום 19.03.17 עמ' 42, ש' 32-6 ועמ' 43, ש' 3-1).

37. הנה כי כן, עדותו הנ"ל של ה. תומכת בגרסת הנאשם, המעלה תרחיש חלופי, העולה בקנה אחד עם התצרף הראייתי בתיק זה, דבר המעלה ספק סביר בעניין אשמתו של הנאשם. לא ניתן לשלול את גרסתו של ה. כגרסה דחוקה והיפותטית, שכן ייתכן שבמקרה שבפנינו ה. אכן לקח את מפתחות רכבו של הנאשם, נהג למקום האירוע ב*********, כשעמו ברכב נוסעים שני חבריו, וביצע את העבירות מושא כתב האישום. ה. , אמנם סיפר בעדותו, כאמור, כי רק הוא ירה באקדח אחד ולאחר מכן, השיב "אולי", לטענת הסנגור כי אף חברו של ה. ירה באקדח. ברם, אין בכך, כדי לאיין את האפשרות לפיה לא הנאשם הוא זה שנהג ברכב בעת הרלוונטית וביצע את העבירות. ניתן להסביר את העובדה שה. לא סיפר כי אף חברו ירה מחלון הרכב ברצונו של ה. שלא להפליל את אותו חבר, מה גם שבחקירתו הנגדית סירב ה. למסור את שמו של החבר שישב לצידו. ב"כ המאשימה הטיח בה. , כי הוא משקר כדי לנסות לחלץ את הנאשם מגזר דין של מאסר בפועל למשך מספר שנים. ה. השיב לכך, כהאי לישנא: "מה פתאום? אני הייתי וכ. לא היה" (שם, עמ' 45, ש' 13). אין בכך שמעדותו של ה. עולה כי הוא זה שפנה למ. ס. , החזיר לו את רכב הסיאט וביקש שישקר במשטרה בעניין הקשר של הנאשם לרכב (פרוט' עמ' 42 ש' 32, עמ' 43 ש' 1), זאת בניגוד לגרסתו של מ. ס. בנקודה זו, המכחישה כי ה. או הנאשם התקשרו אליו (ת/73, ש' 34), כדי להפריך את גרסתו של ה. , לפיה הוא זה שביצע את העבירות והנאשם כלל לא נכח עמו בעת הרלוונטית. בכל מקרה, נטל ההוכחה בתיק זה רובץ על כתפי המאשימה, אשר עליה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו. התרחיש האפשרי הנ"ל, המועלה על ידי הנאשם ומגובה בעדותו של אחיו, מעורר ספק סביר בענייננו, שמא הנאשם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו.

סיכומם של דברים

38. נוכח קביעתי, כאמור לעיל, כי אין מקום לאמץ בתיק זה את אמירותיו של המתלונן במשטרה, לפיהן הוא זיהה את הנאשם כמי שירה מרכבו לעברו בעת הרלוונטית, נותרה בתיק זה תמונה ראייתית המורכבת אך מראיות נסיבתיות. התצרף של הראיות הנ"ל מושתת בעיקרו על כך שרכבו של הנאשם, רכב מסוג סיאט, הוא זה שממנו נורה הירי באירוע ב********* לעברו של המתלונן, כמו גם על האירוע הראשון שאירע בקריית אתא ועל הסכסוך בין המתלונן וחבריו לבין הנאשם ואחיו, ה. .

39. דא עקא, שבתיק זה עלה בידי ההגנה להעלות תרחיש סביר חלופי לאירוע ב*********, אשר יש בו כדי לעורר ספק סביר  ולהביא לזיכויו של הנאשם. בתיק כגון דא, על בית המשפט להקפיד  הקפדה יתרה על  כלל הברזל, לפיו לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה, אלא אם  הוכח ביצועה על ידי אותו אדם, מעבר לכל ספק סביר (ראו עניין קלנר, שהובא בסעיף 27 לעיל). בד בבד, שומה על בית המשפט לתת דעתו לכך שהנטל להוכיח את אשמת הנאשם, מעבר לכל ספק סביר, מוטל על כתפיה של המאשימה.

40. אינני מתעלמת משתיקתו של הנאשם בחקירותיו במשטרה, כמו גם משקריו של הנאשם, אשר ביקש, בין היתר, להרחיק עצמו מרכבו ששימש לביצוע העבירות. ברם, אין בכך שהנאשם שמר על זכות השתיקה ואין במכלול שקריו של הנאשם בחקירותיו במשטרה כדי לחזק בתיק זה את תמונת הראיות הנסיבתיות, באופן שיביא להרשעת הנאשם בדין, זאת בהינתן התרחיש האפשרי שעלה , כאמור, במסגרת פרשת ההגנה. בנקודה זו יפים דבריו הבאים של בית המשפט העליון, כפי שנאמרו בע"פ 1132/10 מדינת ישראל נ' פלוני (7.3.12):

"אכן, שתיקתו של זיו יוצרת בנסיבות העניין ונוכח הממצא הפורנזי חשד נגדו, ואולם, כוחה המחזק של השתיקה לצורך הרשעתו מתאפשרת רק כאשר מצויות ראיות מצטברות אחרות. השתיקה אינה יכולה להוות תחליף לחלל ראייתי חסר (השוו: ע"פ 2799/98 סבאג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3) 408, 413 (1999)). משלא הוצגו כל ראיות אחרות המחזקות את אחריותו של זיו אף שהשתיקה היא עובדה מחשידה, ניטל ממנה כוחה המחזק, ולמצער, היא איננה יכולה לסייע למערערת".

41. כן יפים לענייננו דבריו הבאים של בית המשפט העליון בע"פ 2799/98 סבאג נ' מדינת ישראל (פ"ד נג (3) 408):

"גם בעובדה שהמערער שיקר למתלונן ביחס למקום מגוריו, ולא הסביר בחקירה ובעדות מדוע נהג כך, אין כדי להעיד על אשמתו. אכן, כאשר הראיות הנסיבתיות מצביעות, לכאורה, באורח ברור על קיום אשמה, היעדר הסבר מצד הנאשם, או שקריו, שהם רלוונטיים לנושא העבירה המיוחסת לו, עשויים לחזק את הראיות הנסיבתיות ולתמוך בהרשעתו (ראו, לדוגמה, ע"פ 5152/91 חליווה נ' מדינת ישראל [2] פיסקה 15 לפסק-הדין). אך כשהראיות הנסיבתיות מצביעות, לכל היותר, על קיום חשד כבד, אין בכוחם של היעדר הסבר מצד הנאשם, או שקריו, כדי למלא את החסר בראיות התביעה" (שם, פסקה 7).

42. כך גם במקרה דנן, לא יכולים שקריו של הנאשם בחקירותיו במשטרה ושתיקתו לתמוך ולחזק את הראיות הנסיבתיות, זאת משניתן להן  הסבר אפשרי , המלמד, כאמור,  כי לא הנאשם הוא שביצע את העבירות כי אם אחיו ה. , אשר היה מסוכסך עם המתלונן, אף יותר מהנאשם. יודגש בנקודה זו כי מעבר לעדותו של הנאשם, המלמדת בדבר האפשרות שהנאשם שב לביתו מהאירוע בקריית אתא ומאן דהוא אחר לקח את רכבו וביצע את העבירות, באה בתיק זה עדותו של ה. , ממנה עולה, כאמור, כי הוא זה שירה מרכבו של הנאשם לעבר המתלונן וכי הנאשם לא נכח בעת הרלוונטית ברכב הנ"ל.

43. אין בידי לקבל את טענת ב"כ המאשימה בסיכומיו, לפיה עולה תמיהה מכך שה. לא פנה באופן מיידי למשטרה או לבית המשפט כדי למסור את גרסתו, אלא מסר אותה אך בסיום ההליך בתיק זה. הטענה הנ"ל מתבססת על כך שלא ייתכן שאחיו של נאשם בעבירות חמורות, שאין לו סכסוך עמו, מוכן שתושת על הנאשם ענישה חמורה . ניתן בנקל להסביר את התנהלותו של ה. בכך שהלה ביקש, בראש ובראשונה, להציל את עצמו מאימת הדין ולכן נמלט מחקירה ולאחר מכן שיקר ולא סיפר בדבר מעורבותו בביצוע העבירות, זאת עד שהובהר לו כי לא יהא בדבריו בפני בית המשפט כדי לשמש לחובתו בהליך משפטי עתידי נגדו. לפיכך, לא עולה תמיהה מכך שה. לא סיפר כי ביצע את העבירות, שהרי בהתנהלותו הנ"ל הוא חפץ למלט עצמו מאישום בעבירות חמורות ובחר, כפי הנראה, להגן יותר על עצמו מאשר על אחיו.  

44. לפיכך, בהינתן האפשרות הסבירה שהנאשם לא היה מעורב באירוע ב********* ולא ביצע את העבירות המיוחסות לו, כי אם נותר בביתו, וברכבו נעשה שימוש על ידי אחיו ה. , הרי שלא עלה בידי המאשימה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירות מושא כתב האישום.

45. סיכומו של דבר, הנני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ז, 09 מאי 2017, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד גב' סלימאן, ב"כ הנאשם עו"ד כרמל ועו"ד קמרי וכן הנאשם בעצמו.