מדינת ישראל נ' מוחמד

הנאשמת שלפני הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, סיכון חיי אדם, אי ציות להוראות שוטר במדים, והסעת נוסעים מעל המותר.

על פי התמצית העובדתית, ביום 1.3.16, סמוך לשעה 15:30, נהגה הנאשמת באוטובוס זעיר ציבורי, מסוג "דימלר קריזלר", מ.ר. xxx, באעבלין. באותה עת הסיעה 22 ילדים, חלקם בעמידה, כשברישיון האוטובוס מותר להסיע 13 נוסעים, למעט הנהג. שוטרים, בניידת משטרה, הבחינו בילדים העומדים ומטלטלים באוטובוס וכרזו לנאשמת לעצור. הנאשמת נהגה בקלות ראש, לא צייתה להוראות השוטרים, האיצה מהירות נסיעתה, סיכנה את הילדים, ונכנסה לחצר בית פרטי, עד שהאוטובוס נחסם על ידי השוטרים. לאחר שנחסמה, סירבה להזדהות, והפריעה לשוטרים במילוי תפקידם. כשהחלו השוטרים בספירת הילדים ובצילום הספירה, ביקשה בצעקות לא לצלם, ניסתה למנוע מהשוטרים להתקרב לאוטובוס, הוציאה ילדים מהחלון, קיללה וגידפה את השוטרים עד שנאלצו להפעיל לחצן מצוקה לסיוע. הנאשמת עוכבה ונעצרה. באוטובוס נספרו 19 ילדים ומחוצה לו נספרו 3 ילדים, שאותם הוציאה הנאשמת מחלון הרכב. אותה עת נהגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

המאשימה עתרה לעונש מאסר בפועל, שלא יפחת מ-6 חודשים, פסילה, בת שנתיים, פסילה על תנאי וקנס, בציינה את חומרת המעשים, הסכנה הטמונה בהם למשתמשי הדרך ובפרט לילדים קטנים, התנהלות הנאשמת כלפי גורמי אכיפת החוק וניהול תיק הוכחות. הוטעם שהנאשמת נוהגת משנת 1992, ולחובתה 23 הרשעות קודמות, האחרונה, משנת 2012. נטען שחלפו 4 שנים מאז הוגש כתב האישום, ובוזבז זמן שיפוטי יקר. בית המשפט הופנה לאמור בתסקיר, שהנאשמת נוטלת אחריות חלקית למעשה, אינה מביעה נכונות להליך טיפולי, ולהחלטת שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה.

ב"כ הנאשמת עתר להסתפק, לכל היותר, במאסר על תנאי מרתיע לצד רכיבי ענישה נוספים מרתיעים, נוכח נסיבותיה האישיות של הנאשמת, כעולה מתסקיר המבחן. לשיטתו, מתחם הענישה אינו כולל רכיב מאסר. צוין שהנאשמת לא ביצעה כל עבירה כלפי השוטרים. לעניין תסקיר המבחן, נטען ששירות המבחן בחר להתמקד בהיבט הטיפולי, במקום בענישה הראויה. צוין שהיעתרות לענישה לה עתרה המאשימה תפגע בבנותיה של הנאשמת, הזקוקות לה, על לא עוול בכפן. הנאשמת, נטען, חד הורית, מסורה, עובדת ומפרנסת. בית המשפט התבקש לסטות ממתחם העונש ברכיב הפסילה מהטעם שפסילה ארוכה תחבל באורח חייהן של בנותיה. ההגנה הפנתה לפסיקה תומכת.

תסקיר המבחן

מתסקיר המבחן, מיום 21.1.20, עולה שהנאשמת, בת 45, אם חד-הורית לשתי בנות (בגילאי 11,14), נהגת הסעות, במשרה חלקית, בחינוך המיוחד, ונתמכת השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. נסיבותיה האישיות מורכבות, אחת מבנותיה נזקקת לליווי ולשמירה, והנאשמת מציינת שזו זקוקה לשמירתה הצמודה, ומשתדלת לפרנס את בנותיה. צוין שהנאשמת נוטלת אחריות חלקית בלבד למיוחס לה בכתב האישום. לשיטתה, הסיעה כמות ילדים בהתאם לרישיון הרכב, לא נמלטה מהשוטרים, השוטר שעלה לרכב הלחיץ את הילדים, ומתוך אחריות לילדים הרגיעה אותם ופנתה בכעס לשוטר בגין התנהלותו. אשר לסיכון להישנות עבריינות, צוין שלנאשמת יכולת בינונית להסתגלות ולשמירה על יציבות במסגרות. ההערכה היא שבבסיס ביצוע העבירה עמדה נוקשות חשיבתית כלפי מילוי תפקידה כאם, והצורך לשמור על ילדיה בכל מחיר, גם במחיר של הפרת החוק. צוין שניכר קושי ביכולתה לחוש בטחון בקשר עם גורמי תמיכה וטיפול וניכר קושי בוויסות דחפים. שירות המבחן התרשם מיכולת מוגבלת לנטילת אחריות ונטיה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים. צוין שהנאשמת שוללת נזקקות טיפולית ואינה מביעה מוטיבציה להליך טיפולי כלשהו. מתארת חרדות, לחץ ופחד מאפשרות של מאסר, נוכח מצבה של בתה. להערכת שירות המבחן בהעדר הליך טיפולי, הסיכון להשנות התנהגות חוצת גבול עולה. ההערכה היא שהנאשמת אינה בשלה ואינה מתאימה לטיפול, בשל חוסר יכולת לתת אמון בעריכת שינוי באמצעות גורמי טיפולי. צוין שבנסיבות אלה הפרוגנוזה השיקומית, נמוכה, ושירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

בתיק זה ניתן גזר דין ביום 4.3.20, בו צוין, מחמת טעות, שהנאשמת הורשעה גם בעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בשכר, עבירה ממנה זוכתה בהכרעת הדין. נוכח הטעות בוטל גזר הדין ובהסכמת הצדדים, נקבע מועד חדש להשמעת גזר דין.

העבירות בהן הורשעה הנאשמת חמורות. אין צורך להכביר מילים על מסוכנותה של עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, הן לנהג והן לנוסעים ברכב, בפרט כשמדובר בילדים, שחלקם עומדים, באופן שאינו בטיחותי. מיותר לציין שלנוסעים מעל המותר ברישיון הרכב אין כלל כיסוי ביטוחי, ובמקרה של תאונה חלילה, נופלים נזקי התאונה והוצאות הטיפול הרפואי על כתפי הציבור כולו.

עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בפרט כשמדובר בילדים, מסוכנת, ובהתממש הסיכון עלולה אף לגרום למוות, לדוגמא ת"ד (י-ם) 2550/04  מדינת ישראל נ' סבן ליאורה (23.11.04).

במקרה שלפני לעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, מתלוות עבירות חמורות נוספות, בהן נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר, וסיכון חיי אדם.

7.על הענישה הראויה שיש לראות בבריחה משוטרים עמד כב' השופט א' טננבוים בתת (י-ם) 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (12.11.09) (להלן – עניין ירון), שם הורשע נהג בעבירות של אי ציות לאות שוטר לעצור, אי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף:

"השאלה שלפנינו פשוטה היא. מה דינו של נהג שנמלט משוטרים ועקב כך התנהל אחריו מרדף משטרתי עד לעצירתו? והתשובה היא כי אין מנוס ממאסר בפועל. מן ההכרח שייצא מבתי המשפט מסר ברור, תקיף, צלול וחד משמעי לכל נהג ונהגת. נהג שנמלט משוטרים, אחת דינו לכלא. הסיבה המרכזית לתגובה קשה זו היא הצורך בהגנה על הציבור. מרדף משטרתי הוא מסוכן לא רק לנהג הנמלט מהשוטרים אלא גם לעוברי אורח תמימים שלא חטאו ודבר אין להם עם המרדף, ועל בתי המשפט להגן עליהם."

העולה מכך הוא שיש להחמיר במקרים בהם נמלטו נהגים משוטרים וגרמו למרדף משטרתי אחריהם.

מדיניות הענישה הנהוגה

אי ציות להוראות שוטר בנסיבות של בריחה משוטרים וסיכון משתמשי דרך

8.בתת (י-ם) 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (12.11.09), הורשע, כאמור, הנאשם בעבירות של אי ציות לאות שוטר לעצור, אי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. בנסיבות שם התבקש הנאשם לעצור לבדיקה שגרתית, כשלפתע החל לנהוג במהירות גבוהה, בניסיון לברוח מהשוטר, על אף שהשוטר אותת לו לעצור, לא ציית לתמרור עצור, נכנס לצומת במהירות גבוהה עד שכמעט התנגש ברכבים אחרים. בית המשפט גזר עליו מאסר בן 21 יום, פסילה בת 3 חודשים, מאסר על תנאי לחודש, וקנס.

בעפ (נצ') 1054/07 בשיר אסמאעיל נ' מדינת ישראל (16.5.07) – בעבירות של אי ציות לתמרור מתן זכות קדימה, ואי ציות להוראות שוטר במדים, גזר בית משפט קמא על המערער פסילה בת 24 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, וקנס. המערער ברח בנסיעה מטורפת משוטר, עקף בדרך לא פנויה, וגרם לרכבים שבאים מולו לסטות, נכנס לכביש אין כניסה, תוך חצית קו הפרדה רצוף, לא נתן זכות קדימה עד שהשוטר הצליח לבסוף לעוצרו. בית המשפט המחוזי ציין שהתנהגותו של המערער מעידה על בריונות לשמה. המערער העמיד בסכנה מירבית את העוברים ושבים במקום ובנס לא אירעה תאונת דרכים. עם זאת, נוכח עברו שאינו מכביד (לחובתו 3 הרשעות קודמות), ונסיבות אישיות מיוחדות (מפרנס יחידי למשפחה, אביו נכה ומרותק למיטה), העמיד את הפסילה על 18 חודשים. יתר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.

9.בתת"ע 8784-12-11 מדינת ישראל נ' חסארמה סאדם (11.11.12) – בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם ואי ציות להוראות שוטרים מפנה כב' השופט א' קאופמן לדברי כב' השופט טננבוים בעניין ירון. בנסיבות שם התנהל מרדף אחר רוכב אופנוע, שהתבקש על ידי שוטרים לעצור אך נמלט, תוך סיכון משתמשי הדרך. צוין שעבירת אי הציות להוראת שוטר לעצור מגיעה למימדים מדאיגים, הפכה לנפוצה ומחייבת העברת מסר ברור לציבור שמדובר בהתנהגות שאינה יכולה להתקבל. נוכח העבירה הנוספת של נהיגה ללא רישיון נהיגה כלל, שלדברי בית המשפט, מצדיקה אף היא עונש מאסר, הטיל בית המשפט על הנאשם 6 חודשי מאסר, חודשיים מתוכם במאסר בפועל וארבעה חודשים לנשיאה בעבודות שירות, פסילה לתקופה בת 18 חודשים, מאסר על תנאי, ופסילה על תנאי.

נמצאנו למדים שמתחם הענישה בעבירה של אי ציות להוראות שוטר, בנסיבות בהן הנאשם נמלט משוטרים, וסיכן חיי אדם, ומשתמשי דרך, יכולה לכלול מאסר עד חודשיים, או פסילה ארוכה, בת 24 חודשים, לצד רכיבי ענישה נוספים, והכל תלוי בנסיבות הארוע וחומרתו, עברו התעבורתי של הנאשם, ונסיבות חייו האישיות.

עבירה של הסעה מעל המותר

עפ"ת 50392-07-13 מדינת ישראל נ' מחמד אלון – נגד המשיב הוגש כתב אישום שהסיע ברכב פרטי 13 ילדים בצורה לא בטוחה. בית משפט קמא זיכה את המשיב מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, נהיגה בקלות ראש, הרשיעו בעבירה של הסעת נוסעים ברכב, במספר העולה על המצוין ברישיון הרכב, וגזר עליו קנס, פסילה בפועל לתקופה של 45 ימים ופסילה על תנאי. ערעור שהגישה המאשימה על הכרעת הדין התקבל, וצוין שגם בהנחה שהכרעת דינו של בית משפט קמא היתה עומדת בעינה, היה מקום לקבל את הערעור על קולת העונש, נוכח הרשעותיו הקודמות של המשיב בתעבורה, בהן מהירות מופרזת, עקיפה שלא כחוק, אי ציות לתמרור עצור, אי ציות לרמזור ועוד וכן בשים לב להרשעותיו הקודמות האחרות מהן עולה שריצה בעבר מספר מאסרים בפועל, חלקם אף לתקופות ממושכות, ותקופת הפסילה הועמדה על 12 חודשים.

בתתע (אשד') 2617-09 מ.י. תביעות לכיש-שלוחת אשדוד נ' אהרון פונפדר (24.10.12) – הנאשם נהג ברכב אמבולנס והסיע בו 24 נוסעים, מספר העולה על 6, המצוין ברישיון הרכב. הנאשם נהג עם 6 מבוגרים ו-18 ילדים ובנהיגתו זו סיכן את הילדים. צוין שמתחם הענישה, בכל הנוגע לפסילה בפועל נע בין ימים לחודשים. הנאשם נורמטיבי, אין לחובתו עבר תעבורתי מכביד, או חמור, הביע חרטה על מעשיו, עובד בעבודה שמהותה מעשי חסד והודה בהזדמנות הראשונה. בית המשפט גזר עליו פסילה בת 4 חודשים, מאסר על תנאי, בן 3 חודשים, פסילה על תנאי, בת 3 חודשים, וקנס בסך 800 ₪.

מהפסיקה האמורה עולה שמתחם הענישה בעבירה של הסעת נוסעים מעול המותר, יכולה לנוע מפסילה של חודשים בודדים עד לשנה, לצד רכיבי ענישה נוספים. הכל תלוי בנסיבות העבירה, מידת הישנות העבירה, ועברו התעבורתי של הנאשם.

מהפסיקה שהציגה ההגנה

תת"ע 3686-03-14 מדינת ישראל נ' עמאד יגמור (22.5.14) – הנאשם הורשע, בהתבסס על הודאתו, בנהיגה בקלות ראש ובהסעת 19 נוסעים (ילדים) מעל המותר. צוין שדובר במקרה חירום בו רכב אחר נתקע באמצע הדרך והנאשם התבקש על ידי מעסיקו להסיע את הנוסעים של הרכב השני. צוין שלעבירה פוטנציאל סכנה של נפגעי גוף, אולם עם זאת הסכנה לא התממשה ולא אירעה תאונת דרכים. הנאשם נוהג משנת 1981 ולחובתו 88 הרשעות קודמו. עם זאת, החל משנת 2004, עבר חמש עבירות בלבד, ברירות משפט. הנאשם נפסל לשלושה חודשים, בניכוי חודש פסילה מנהלית, קנס בסך 2,000 ₪, ופסילה על תנאי, של 5 חודשים, למשך 3 שנים.

בתתע (עכו) 3952-08-15 מדינת ישראל נ' ג'מל אחמד עבאלכרים (6.11.16) הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בקלות ראש ונהיגה בלא תעודת ביטוח. הנאשם נהג בטרקטור המחובר לעגלה בה עמדו מספר רב של ילדים (40 עד 50 ילדים), כשהרכב אינו מיועד להסעה בכמות כזו, ואולי לא מיועד להסעה כלל. שירות המבחן מצא שהנאשם מתאים לשל"צ. כב' השופט א' קאופמן ציין שאכן מדובר בעבירה חמורה, שעלולה להסתיים בתוצאות קשות במקרה של תאונה קלה לטרקטור או אף בלימת חירום בלא תאונה, הילדים אינם חגורים, לא יוכלו להשאר במקומם במקרה כאמור ויפגעו האחד בשני. מנגד, צוין, בחינת כלל הנסיבות מגלה שככל הנראה מדובר בנסיעה לצרכי הנאה, אשר אושרה בידי הוריהם של הילדים, הנסיעה הייתה במהירות אטית, ולמרבה המזל הסתיימה לא פגע. בית המשפט ציין שהתביעה, שעתרה למאסר בפועל, לא הציגה מקרה שכלל מאסר בגין עבירה זו, אולם מדובר בעבירה חמורה, שככל הנראה בעתיד, העונש בגינה יהיה כבד יותר. כן צוין שאין מדובר במי שנוהג באופן מסוכן ואין מדובר בעבירה שבוצעה במסגרת עבודתו, אלא באירוע חד פעמי שבוצע עקב חוסר מודעות. על הנאשם נגזרו צו של"צ, בהיקף של 60 שעות, פסילה לחודשיים, פסילה על תנאי, בת חודשיים, לשנתיים, קנס בסך 1,200 ₪ והתחייבות.

יצוין שבמקרים אלה העבירות שיוחסו לנאשמים כללו עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, או נהיגה בקלות ראש, ולא התלוו להן נסיבות חמורות או עבירות חמורות נלוות, כמו במקרה שלפני, שמצדיק רף ענישה מחמיר יותר.

במקרה שלפני הנאשמת הורשעה בצבר עבירות חמור - הסעת נוסעים מעל המספר המותר, סיכון חיי אדם, נהיגה בקלות ראש, ואי ציות להוראות שוטר במדים. מעובדות כתב האישום עולה שהנאשמת הסיעה, באוטובוס זעיר ציבורי, 9 ילדים מעל המותר ברישיון הרכב, חלקם בעמידה, כשהשוטרים הבחינו בהם מטלטלים ברכב. בעת שהשוטרים כרזו לה לעצור זו לא שעתה להוראותיהם, האיצה את מהירות נסיעתה, וסיכנה את חיי הילדים, עד שנחסמה על ידי ניידת המשטרה. כשהשוטרים החלו בספירת הילדים ובצילום הספירה, ניסתה הנאשמת למנוע מהשוטרים להתקרב לאוטובוס, הוציאה ילדים מהחלון, גידפה את השוטרים, עד שנאלצו להפעיל לחצן מצוקה לסיוע והנאשמת עוכבה ונעצרה. באוטובוס נספרו 19 ילדים, ומחוצה לו 3, שאותם הוציאה הנאשמת מחלון הרכב. בכל אותה עת נהגה הנאשמת ללא תעודת ביטוח תקפה. יצוין שמדובר בנהגת רכב ציבורי, שאחראית על הסעת ילדים, ועצם נהיגת רכב כבד, והסעת נוסעים בו, מחייבה בנקיטת זהירות מוגברת. מכלול האירועים המתואר בכתב האישום מניב נסיבות קשות מאד של ביצוע העבירות מצד הנאשמת, שמצדיקות החמרה ממשית בענישתה.

זאת ועוד, הנאשמת לא נטלה אחריות על העבירות שמיוחסות לה, לא הביעה חרטה על מעשיה, ויש לזקוף זאת לחובתה (ראו רע"פ 5094/12 חטיב נגד מדינת ישראל).

הנאשמת נוהגת משנת 1992, ולחובתה 23 הרשעות קודמות. כנגד הנאשמת עומד ותלוי כתב אישום, מיום 26.11.19, בגין נהיגת רכב מבלי שבוצעה בדיקת חורף. גליון הרשעותיה כולל, בין היתר, עבירות של הסעת נוסע במושב אחורי לא חגור (משנת 2012), נהיגה שלא בימין הקיצוני (2007), נהיגה ללא חגורת בטיחות, רישיון רכב שפקע מעל 6 חודשים, נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם (2004), הסעת נוסעים במספר העולה על המצוין ברשיון רכב (2001) ועוד.

תסקיר המבחן שהוגש שלילי בעיקרו ומעלה תמונה של נאשמת שאינה מפנימה את משמעות מעשיה ומסרבת לערוך שינוי בדפוסי התנהלותה המסוכנים בכביש. שירות המבחן התרשם מיכולת מוגבלת לנטילת אחריות ונטיה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים. צוין שהנאשמת שוללת נזקקות טיפולית ואינה מביעה מוטיבציה להליך טיפולי כלשהו. בהעדר הליך טיפולי, צוין, הסיכון להשנות התנהגות חוצת גבול עולה. צוין שהנאשמת אינה בשלה ואינה מתאימה לטיפול, בשל חוסר יכולת לתת אמון בגורמי טיפול. ההערכה לשיקום נמוכה, ושירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

מהתסקיר עולה שנסיבות חייה האישיות של הנאשמת, אם חד הורית לשתי בנות, מורכבות, וכך גם ההיסטוריה המשפחתית שלה. הנאשמת ציינה שמטפלת באחת מבנותיה, שלדבריה זקוקה לליווי ולהשגחה צמודה שלה, מעת חזרתה מהמסגרת החינוכית בה היא שוהה.

לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים ואת מתחם הענישה, אני בדעה שמתחם הענישה, ברף העליון שלו, כולל במקרה שלפני מאסר בפועל. זאת, נוכח העבירה של אי ציות להוראות שוטרים, שנסיבותיה חמורות. הנאשמת, כאמור, הסיעה באוטובוס זעיר 9 ילדים מעל המותר, חלקם בעמידה, מטלטלים מצד לצד, לא צייתה להוראות השוטרים לעצור, הגבירה את מהירות נסיעתה, וכך סיכנה את חיי הילדים ואת עצמה. הרכב נעצר רק לאחר שנחסם על ידי ניידת המשטרה. בשלב זה הנאשמת ניסתה למנוע מהשוטרים להתקרב לאוטובוס ולבצע את עבודתם, הוציאה 3 ילדים מחלון האוטובוס, עד שהשוטרים נאלצו להפעיל לחצן מצוקה לסיוע, והנאשמת עוכבה ונעצרה.

על אף שהמתחם ההולם כולל מאסר בפועל, נוכח נסיבותיה האישיות והחריגות של הנאשמת, כעולה מתסקיר המבחן, לצד העדר עבר דומה, או מאסר על תנאי בר הפעלה, ורישום פלילי, והעובדה שעד היום הנאשמת לא נשאה מאסר, החלטתי להמנע מהטלת רכיב של מאסר. אאזן זאת בפסילה ארוכה ומשמעותית, המתחייבת נוכח נסיבות ביצוע העבירה החמורות ותסקיר המבחן, שמצביע על נאשמת שאינה מפנימה את מעשיה ועל סיכון עולה להישנות התנהגות חוצת גבולות.

יצוין שאני סבורה שמתחם הענישה שקבעתי בגזר הדין, מיום 4.3.20, שבוטל, שכלל פסילה בת 30 חודשים, משקף את משך הפסילה ההולם בתיק זה. בנסיבות שתוארו מן הראוי היה להרחיק את הנאשמת מהכביש לתקופה ארוכה, וכך להרתיעה מלשוב ולבצע עבירות דומות. עם זאת, נוכח זיכויה מעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, כשההסעה מבוצעת בשכר, אעמיד את הפסילה על תקופה של 24 חודשים בלבד.

האזנתי לעתירת הסנגור לפסילה קצרה, מתוך התחשבות בבנותיה של הנאשמת, אולם בנסיבות העניין, על אינטרס הנאשמת לסגת מפאת האינטרס הציבורי להגנה ולשמירה על שלומם של משתמשי הדרך ושל הנוסעים ברכבה. במקרה דנן לעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר התווספו עבירות נוספות שבוצעו בנסיבות חמורות, ועל כן יש לקבוע את המתחם ההולם לכלל העבירות בהן הורשעה הנאשמת, ואין להסתפק במתחם הראוי לעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר בלבד.

לצד הפסילה תושת על הנאשמת ענישה צופה פני עתיד, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, והתחייבות. כן אשית על הנאשמת קנס כספי, שיהא גם בו מסר הרתעתי מפני ביצוע עבירות חמורות בעתיד.

לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים:

1.שלושה חודשים של מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל תעבור בתקופה הנ"ל אחת מהעבירות בהן הורשעה או עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

2. פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 24 חודשים.

הנאשמת תפקיד את רישיונה במזכירות בית משפט לתעבורה לא יאוחר מיום 17.5.20.

לתשומת לב הנאשמת המשיב חובה על עליה להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה או להמציא תצהיר על העדר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תימסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.

יובהר כי אם הנאשמת לא תפקיד את רישיונה במועד מחד עלולה להיחשב כפסולה ומאידך מניין הפסילה לא יחל בהעדר הפקדה כאמור.

3.פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים לבל תעבור עבירה בה הורשעה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

4.תשלום קנס בסך 1500 ₪.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים. התשלום הראשון חל מיום 3.5.20.

על הנאשמת לפנות לדואר לשם תשלום הקנס עם הצגת תעודת זהות.

5.חתימה על התחייבות כספית על סך 2,500 ₪ להימנע מלבצע עבירה בה הורשעה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה.

הנאשמת תחתום על ההתחייבות בתוך עשרה ימים, ואם לא תעשה כן תאסר למשך עשרה ימים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, במעמד הנוכחים