כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו במסגרת שלושה אישומים עבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש בניגוד לסעיף 382(ג) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להן:"החוק"), תקיפת בת זוג בניגוד לסעיף 382(ב) בחוק, ואיומים בניגוד לסעיף 192 בחוק.
בהתאם לעובדות כתב האישום, במועדים הרלבנטיים היו המתלוננת והנאשם בני זוג נשואים מזה 8 שנים, אשר התגוררו יחדיו ולהם 2 ילדים משותפים.
בעובדות האישום הראשון נטען כי ב-20.12.20 בשעה 1 לפנות בוקר או בסמוך, התפתח ויכוח בין המתלוננת לנאשם, בעודם בחדר השינה. בנסיבות אלו, אחז הנאשם בחוזקה בידיה של המתלוננת והחל לנער אותה, וכן אחז במותניה באמצעות ידיו. הנאשם היכה את המתלוננת במכות אגרוף בפלג גופה העליון, וכשאמרה לו שכואב לה הוא גידף אותה ויצא מהבית. כתוצאה מהמעשים נגרמו לה שטפי דם במותניה ובפלג גופה העליון.
באישום השני נטען כי ב-26.12.20 בסמוך לחצות הגיע הנאשם לבית כשהוא שיכור. הוא אחז בחוזקה בידי המתלוננת, החל לצעוק עליה כי היא והילדים הם טעות ודרש ממנה לארוז את הדברים ולצאת מהבית. המתלוננת הלכה לחדר והנאשם נשאר לישון בסלון. בבוקר החל ויכוח בין השניים, במהלכו דחף הנאשם את המתלוננת וקילל אותה. המתלוננת התקשרה למשטרה והנאשם יצא מהבית.
מעובדות האישום השלישי עולה כי ארבעה חודשים עובר למועדים הרלבנטיים בכתב האישום, במועד ושעה שאינם ידועים למאשימה, בביתם, אמר הנאשם למתלוננת שיקח אותה ליער, יהרוג אותה ויכרות את כל חלקי גופה.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, המושתתות בעיקרן על עדויות המתלוננת והנאשם, מצאתי כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה, ועל כן מזוכה הנאשם בדין.
יאמר כי הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, וטען כי בני הזוג התגרשו במאי 21', וכי כתב האישום הוא בגדר מסע נקמה של המתלוננת בו, על שעזבה לטובת אחרת, עימה התחתן.
הנאשם הכחיש הכחשה גורפת את עובדות האישומים הראשון והשלישי.
אשר לעובדות האישום השני, טען כי הגיע הביתה כשאינו שיכור, אלא 3 ימים לאחר ניתוח בפניו, כשהוא נוטל משככי כאבים. הוא אישר כי אמר למתלוננת שהנישואים איתה היו טעות, וכי היא אכן ישנה באותו לילה בחדר השינה והוא בסלון. לדבריו, המתלוננת הודיעה לו שהיא רוצה כספים ומזונות במסגרת גירושיהם, אך הוא לא דחף אותה אלא יצא מהבית כדי להימנע מעימות מול הילדים.
לאחר שבחנתי כאמור את עדות המתלוננת, ואת הודעותיה במשטרה, מצאתי כי לא ניתן להשתית מסקנות ברמה הנדרשת במשפט פלילי בהסתמך על עדותה. יאמר בהקשר זה כי עדותה של המתלוננת – הן במשטרה והן בפניי, ניתנה בשפה הרוסית, ותורגמה לעברית. במסגרת עדותה בפניי התרשמתי מקושי חוזר ונישנה לעמוד על פרטי האירועים עליהם העידה, באופן מדויק. הדבר בא לידי ביטוי כמתועד בפרוטוקול המוקלט (ר' עמ' 79 באשר לקושי בהבנת הנאמר באולם). ייתכן אמנם כי הפערים ואי הדיוקים בין גרסאותיה השונות נעוץ בכך שדבריה של המתלוננת לא נשמעו בבית המשפט בשפת אמה אלא עברו תרגום; כן ניתן להסביר חלק מהפערים ואי הדיוקים כקיימים בעדויות רבות, ובפרט בעדויות שעניינן מספר אירועים, ובעדויות הניתנות זמן רב לאחר שהאירועים עליהם העידה המתלוננת התרחשו. ואולם מכלול הדברים לא איפשר, כאמור, השתת מסקנות ברף שהוא מעבר לספק סביר, כפי שיפורט להלן.
הודעתה הראשונה של המתלוננת, מיום 26.12.20, נגבתה בביתה, לשם הוזעקה המשטרה (ת/4).
בהודעה זו מסרה כי בחודשים האחרונים הנאשם מתנהג באופן הפכפך, כשיום אחד הוא אוהב ויום אחר קורא לה "זבל", אומר שהיא וילדיהם הם טעות, ושותה לשוכרה.
היא סיפרה שפעם אמר לה שהוא רוצה לנסוע איתה ליער ולקבור אותה, ותיארה כי ביום מסירת ההודעה דיברו השניים על כך שהיא רוצה לעזוב את הארץ ואותו, וזקוקה לעזרה כלכלית עבור הילדים. החל ויכוח מילולי ביניהם, היה לו מבט מטורף בעיניים, והוא אמר - נראה מה יהיה.
העדה מסרה כי התקשרה למשטרה שכן היא פוחדת. כשנשאלה אם תקף אותה או איים עליה, השיבה שזה קורה לעיתים קרובות, כשהוא תופס אותה מהיד, מהצוואר, מעקם לה את הידיים - "לפני מספר ימים לא זוכרת מתי בדיוק, במהלך ויכוח הוא תפס אותי מהידיים והחל לעקם לי אותן. תפס אותי מהכתף בכוח, ומהגב, יש לי סימנים כחולים ממנו, הוא לא צפוי, פתאום מתהפך ומתחיל להיות אלים" (עמ' 1 ש' 14 – 19).
כן מסרה כי היא מפחדת ממנו מאד, וכי פעמיים פונתה בגללו לבית חולים - פעם אחת כשדחף אותה מהמיטה ופעם שניה מאחר שנטלה בגללו כדורים רבים (עמ' 1 ש' 26 – 29). יאמר כבר עתה כי שני אירועים אלו אינם כלולים בכתב האישום, לדבריה – משום שפחדה לפנות למשטרה.
בפניי הוצגו שני מסמכים רפואיים מ-2015 ומ-2018, באשר לאירועים אלו.
במסמכי הסיכום הרפואיים מבית החולים בלינסון (ת/8), נכתב כי המתלוננת מסרה לצוות בית החולים כי נחבלה בגב ובצוואר בעקבות נפילה ממיטה בבית כשהייתה עם בעלה.
כשנשאלה לסיבת החבלה השיבה כי "שיחקו והשתוללו". היא שללה אלימות במשפחה, הגם שצויין שהשיחה התקיימה בשפת אמה ובהיעדר הנאשם.
הביקור המאוחר בחדר המיון, מחודש פברואר 18', מלמד כי המתלוננת מסרה כי חוותה כאבי מחזור חזקים ונטלה כמות גדולה מדי של תרופות. היא שללה ניסיון אובדני, ותיארה אירוע דומה מגיל 17 ברוסיה.
יאמר כבר עתה כי דומה שנהיר כי לא ניתן להסיק ממסמכים אלו דבר לחובת הנאשם.
בהודעה ממחרת אותו יום, מיום 27.12.20 (ת/5), כשנתבקשה לספר מה קרה יום קודם לכן, סיפרה בבכי כי בעלה "הגיע שיכור שלשום הביתה בערך ב-12:00 בלילה כלומר אתמול לפנות בוקר שהוא חזר הוא תפס אותי בידיים אמר לי לארוז את הדברים שלי ולצאת מהבית שלא יהיו חגיגות של השנה החדשה ושהוא בחיים לא יסלח לי אני לא יודעת על מה". כן אמר שהיא והילדים הם טעות. היא פנתה לחדר השינה אך לא ישנה כל הלילה עקב הפחד ממנו. הוא ישן בסלון, בבוקר החל שוב ריב, והם החליטו להתגרש. כששאלה לגבי המזונות, הוא התעצבן, דחף אותה וקילל.
לצד דברים אלו ציינה כי הסימנים שעל גופה אינם מאותו ארוע אלא מארוע שהתרחש מספר ימים קודם לכן (גיליון 1 ש' 4 – 10). באותו ארוע, שהתרחש לדבריה בשבת או בראשון בערב, בעת ויכוח, הנאשם דחף אותה בחוזקה בידיים ואחז בה בידיים לאחר מכן. כן דחף אותה בחוזקה בחזה, כך שנוצר סימן בחזה.
היא טענה כי לא פנתה למשטרה שכן פחדה, ובסופו של דבר פנתה למשטרה שכן הגיעו מים עד נפש.
לראשונה עומתה עם טענת הנאשם לפיה הסימנים שעל גופה נגרמו כתוצאה מאקט מיני שהתקיים ביניהם שבוע קודם לכן. היא השיבה שהיא מתחילה להיזכר שביום ראשון בשעה 1:00, לאחר אקט מיני, הנאשם ניער אותה ואחז בה חזק, נתן לה מכות בחזה עם היד וקרא לה זונה. לדבריה, גם הסימן במותן נובע מאותו אירוע, והנאשם אף החזיק חזק בידיה.
היא הוסיפה כי כארבעה חודשים קודם לכן אמר לה שיקח אותה ליער, יהרוג אותה ויכרות את חלקי גופה. היא לא זכרה מתי בדיוק הדברים נאמרו ובאילו נסיבות.
המתלוננת טענה כי הנאשם תקף אותה פעמים נוספות בעבר, באופן יום יומי כשהוא אוחז בידיה בחוזקה ובועט בה לעיתים, במיוחד תחת השפעת אלכוהול.
היא הוסיפה כי פעם הנאשם נהג שיכור ופגע ברגלה. לא נגרם נזק, אך היא הייתה בטראומה.
עוד טענה, שיום קודם לחקירה התווכחה עם הנאשם אודות סוגיית המזונות. עם זאת, בהמשך אותה חקירה טענה שבמסגרת אותו ויכוח לא דובר על המזונות.
כן אישרה שקנתה לה ולילדיה כרטיס טיסה לבלארוס ליום 29.12.20 כדי לעזוב לצמיתות, וכן השיבה כי היא אזרחית המדינה וכי עודה אוהבת את הנאשם.
בהודעה שלישית, מיום 14.2.21 (ת/6), התבקשה המתלוננת לספר על המקרה בו הנאשם דחף אותה מהמיטה והיא פונתה לבית חולים. היא מסרה כי אינה זוכרת את פרטי הסיטואציה, מסרה מספר פרטים, וטענה כי במסגרת ריב הנאשם תפס אותה בשתי ידיים באזור הכתפיים ו"העיף" אותה מהספה. כשקראה לו הוא ניסה לסייע לה, ובהמשך הזעיק לבקשתה אמבולנס. בבית החולים נבדקה, ולא נמצא נזק.
כשנשאלה מה סיפרה בבית החולים השיבה שאינה זוכרת, ייתכן שסיפרה שזה היה במהלך אקט מיני ביניהם, וציינה כי לא התלוננה נגדו שכן ריחמה עליו והאמינה שישתנה (גיליון 2 ש' 26).
אשר לאיום הנאשם לרצוח אותה, מסרה כי זה קרה לפני כחצי שנה, וכי אינה זוכרת את הנסיבות. אולי ראה סרט ודמיין את עצמו כדמות בסרט ואז אמר שזה בצחוק.
כשנשאלה אם פחדה, השיבה כי אינה יודעת, כי ייתכן שזה היה מפחיד באותה עת, אך לאחר מכן הוא אמר שזה בצחוק והיא לא ידעה כיצד להתייחס לזה.
בהודעה רביעית, במסגרתה נחקרה באזהרה ביום 20.5.21 בחשד לאלימות כלפי הנאשם (ת/7), הכחישה המתלוננת את הטענות כי נהגה לשתות לשכרה או כי נהגה כלפי הנאשם באלימות. היא מסרה כי השניים פרודים מזה 5 חודשים, והכחישה את טענותיו כי תקפה אותו כשהייתה שתויה. לדבריה, לכל היותר דחפה אותו מעליה כשהציק לה ונצמד אליה.
כשהוצגה בפניה התכתבות בין השניים בטלפון הנייד, היא אישרה כי אכן מדובר בהתכתבות ביניהם. היא טענה כי ככל שהתנצלה בפניו במסגרת התכתבות זו, הרי שייתכן שאמרה לו דברים מעליבים ולכן התנצלה.
כשנשאלה מדוע ביקשה סליחה בכל כך הרבה הודעות, השיבה שהפכה להיות הסמרטוט שלו ולכן התנצלה פעמים רבות, כדי להראות לו שאפשר וצריך להתנצל ושזו לא בושה, אולם שללה שנהגה באלימות פיזית כלפיו.
כשנשאלה כיצד נלחמה עליו ועל יחסיהם, ביקשה הזדמנות נוספת והתנצלה על מעשיה, שעה שבמקביל, לדבריה, הוא השפיל אותה והיכה אותה, והיא אף ידעה שהוא נמצא עם אחרת, הסבירה כי כך מתנהגת אישה מוכה, אשר ניטל ממנה כוחה.
כשהוצג בפניה כי בחודש אפריל 18' כתב לה הנאשם שתקפה אותו בלי סיבה – לא זכרה על מה מדובר, והשיבה שיכולה היתה כאמור לדחוף אותו מעליה כשהיה משפיל ומקלל אותה ונצמד אליה שוב, וכי התנצלה הגם שלא עשתה דבר.
עוד אישרה כי בחודש דצמבר 20' כתבה לו שהיא אוהבת אותו ורוצה לשמור על המשפחה, וטענה כי שבה והתנצלה הגם שלא עשתה דבר, באופן המעיד לדבריה על מידת השפלתה בפניו. לדבריה, כך גם היה ביום 25.12.20, אז כתבה שהיא אוהבת ומשתדלת, כאשר למחרת הגישה את תלונתה הראשונה. בעדותה טענה שהגיע הרגע בו הפסיקה לפחד ורצתה להחזיר את שליטתה על חייה.
בעדותה בפניי מסרה כי מספר ימים קודם לעדותה שלח לה הנאשם הודעת ווטסאפ בה כתב - "זה לא מצחיק, את מבינה מה יכול לקרות" (ההודעה הוצגה בדיון). היא העידה כי היא מפרשת את הדברים כאיום, וכי היא רק יכולה לנחש למה התכוון.
כן העידה כי סיפרה לשוטר שהגיע לביתה שבחודשים האחרונים התנהגות הנאשם הייתה הפכפכה, כאשר מחוץ לבית הייתה נסיכה, ואף בבית לעיתים היה הנאשם מכין לה לב מורדים, מביא לה ארוחת בוקר למיטה, אך לאחר מכן נטל סכין והצמיד לגרונה.
כשנשאלה מדוע לא סיפרה מעולם על ארוע דרמטי כהצמדת סכין לגרון, השיבה שמיליון נשים סובלות ושותקות, והיא פחדה. כשנשאלה מדוע גם לאחר שפנתה למשטרה לא סיפרה אודות אירוע זה, השיבה - "אולי אני באמת סמרטוט" (עמ' 12 ש' 7).
בחקירה נגדית אישרה המתלוננת שהייתה אמורה לנסוע ללמוד קונדיטוריה בספרד, שכן היא כי קונדיטורית במקצועה, לימודים עליהם שילם הנאשם 6200 יורו, ואשר עתידים היו להתרחש באפריל 20' ולא התממשו בשל מגיפת הקורונה (אישור הלימודים – נ/1).
עוד אישרה שנסעה עם ילדיה ל-3 חודשים וחצי לבלארוס ביוני 20', בתקופת הקורונה, וכי יום לפני הגשת התלונה ב-25.12.20, רכשה עבורה ועבור הילדים כרטיס לכיוון אחד לבלארוס. לדבריה עשתה זאת לאחר שהנאשם השפיל אותה והשווה בינה לבין המאהבת שלו. עקב כך, שלחה לו וואטסאפ, הגם ששניהם היו בדירה באותו הזמן, בחדרים שונים, בו כתבה לו כי רכשה כרטיסים וכי תעזוב את הארץ עם הילדים.
אשר לארוע נשוא האישום הראשון, היא נשאלה על הודעתה השנייה מיום 27.12.20 ביחס לאקט מיני ביניהם, שאחריו לטענתה הנאשם ניער אותה ונתן לה מכות בחזה. לטענתה, לאחר קיום היחסים היכה אותה הנאשם באגרופים – ללא סיבה (עמ' 6).
לדבריה, האירוע התרחש ביום 20.12, והיא התקשרה למשטרה רק ביום 26.12 עקב פחדה מהנאשם.
לעדותה, בזמן יחסי המין הנאשם תפס אותה בידיים והחל להרביץ לה. יובהר כי בשלב זה של עדות המתלוננת, סברו שני ב"כ הצדדים כי המתלוננת מערבבת בעדותה בין האירועים – בין אם בשל אי הבנה, ובין אם כטענת ההגנה – כי אלו לא התרחשו.
בהמשך, טענה כי נותרו עליה סימנים במשך 5 ימים. לדבריה, לא הלכה לרופא שכן פחדה וחשבה על הילדים.
עוד העידה, כי לא סיפרה מיוזמתה למשטרה כי אירוע האלימות נעשה לאחר קיום יחסי מין, שכן התביישה, אך כשנשאלה על כך אישרה את הדבר (עמ' 58 ש' 25 – 27). היא טענה כי לאחר יחסי המין החל הנאשם להכות אותה, בהדגימה כיצד עיקם את ידיה מאחורי גבה (עמ' 56).
כשנשאלה מדוע תקף אותה הנאשם לאחר קיום היחסים, לא היה בפיה הסבר לשינוי הלבבות.
כשנשאלה אם ייתכן שהסימנים על מותניה נגרמו כשהנאשם תפס אותה חזק במותניים במסגרת האקט המיני, השיבה שהיא חושבת שלא.
אז נשאלה ממה נגרם הסימן במתניים, והשיבה - "כשהוא התחיל לדחוף אותה מהמיטה ולהרביץ ברגליים זה לא היה בזמן המין, תפס אותי ודחף אותי באותו זמן. יכול להיות, לא בזמן יחסי המין. אחרי. כי אני לא מעדיפה אלימות ביחסי מין" כשעומתה בתגובה עם מסרון בו כתבה לנאשם - בבוקר ה-21/12, למחרת יחסי המין, שהיא מאוד אוהבת אותו, ביקשה סליחה שהיא לוחצת עליו, ציינה שהוא החיים שלה והיא רוצה לחבק ולנשק אותו, ומתגעגעת למילים "זנזונת שלי", השיבה שכתבה את הדברים כי כך רצה הנאשם. תחילה השיבה שאינה זוכרת שכתבה שהיא מתגעגעת למילים "זנזונת שלי" בבוקר אחרי אירוע האלימות הנטען, ובהמשך השיבה - "אני כתבתי הודעות האלה, שהיה לנו סיטואציה, ביננו סיטואציה, אני ביקשתי סליחה על הכול, ורציתי להחזיר אותו. היה לנו שיחה לא בסמס. שהוא רצה לעשות איתי משהו, כל מיני דברים מיניים. אם זה יציל את המשפחה שלנו, אז בוא ננסה. אני מוכנה" (כך במקור. עמ' 73 ש' 1 – 5).
היא אישרה כי כתבה לנאשם למחרת האירוע כי הוא הכי טוב, והודתה על לילה משגע. לדבריה, התייחסה רק ליחסי המין.
כך הסבירה גם התכתבויות בוטות אחרות ביניהם, ממועדים אחרים – בטענה כי רצתה לתת לו מה שהוא רוצה.
כן העידה כי בבוקר שאלה אותו לגבי האלימות שהייתה בלילה, אך הוא צחק ולא אמר מילה. היא אמרה לו שזה לא מתאים לה וכואב, ומשלא הגיב פעלה כפי שחשבה שהוא רוצה, וכתבה לו שהוא הכי טוב ושהוא מלך (עמ' 75). לדבריה, מסרה גם פרטים אלו במשטרה, הגם שהם לא כתובים בהודעותיה.
עוד אישרה, שהיא חושבת שאמרה לאחיו של הנאשם, לאחר מעצר הנאשם, שהסימנים על גופה הם כתוצאה מאקט מיני (עמ' 80).
גם למחרת, ביום 22.12.20, כתבה לנאשם כי הוא טוב ואדיב, הכי אהוב, כי היא אוהבת אותו, ושלחה לו נשיקות.
אין חולק כי המתלוננת התקשרה למוקד 100 ומסרה בבכי כי היא מפחדת מבעלה (ת/11).
שוטרים שהגיעו אל הבית פגשו במתלוננת בוכה, והיא מסרה להם כי היא מפחדת מהנאשם.
כשנשאלה אם הרביץ לה, השיבה שקצת, והציגה סימני חבלה במותן ובחזה (ת/12). יצויין כי התמונות שהוגשו ואשר צולמו על ידי שוטרת ביום 26.12.20, מלמדות כי היו על המתלוננת סימנים כחולים בשני מותניה, וכן שטף דם גדול וכהה מעל חזה שמאל (ת/9).
בעדותה בפניי טענה כי אמרה לשוטרת אשר תיעדה את הסימנים שעל גופה, שאינה יודעת כיצד קיבלה כל סימן, וכי - "אמרתי הסימן המסוים הזה, אני לא יודעת, אולי קיבלתי מכה" (עמ' 38 ש' 8 – 11).
לצד התשובה האמורה, טענה המתלוננת גם כי הסימן בחזה נגרם עקב אחיזת הנאשם אותה בכתפיה, טרם שדחף אותה. בהמשך העידה כי לא אמרה שהנאשם דחף אותה בחזה, אלא היכה אותה בחזה (עמ' 61 ש' 22 - 28).
אשר לאירוע נשוא האישום השני, העידה כי – "ב-25 הוא הלך זה היה, זה היה כל כך חזק, שהוא כאילו הרים אותי מהספה וזרק אותי כמו חתולה" (עמ' 41 ש' 30 – 31) - פעולה שאינה מיוחסת לנאשם בכתב האישום.
לדבריה, הנאשם תפס אותה עם הידיים וזרק אותה לעבר הקיר –- "כן, בבגדים, ככה, תפס אותי בבגדים וזרק אותי...לדלת, לכיוון הדלת. יש קיר וגם דלת" (עמ' 39 ש' 19 – 24).
בהמשך העידה כי זרק אותה לעבר הדלת, והלך לישון (עמ' 46). היא העידה כי קיבלה מכה מהדלת, בהדגימה מכה בכתף.
בשונה מהנטען בכתב האישום, ומהודעתה מה-27.12 שם מסרה כי בבוקר במסגרת הויכוח אודות הגירושין הנאשם דחף אותה, העידה - "בבוקר, שדיברנו על מזונות, הוא התעצבן, אבל לא נגע בי. הוא היה מתקרב אלי, אמרתי לו אל תתקרב. אני אזמין משטרה. הוא התחיל לאיים עלי, אמרתי שהוא יעשה, לאיים שהוא יעשה משהו, לצעוק, לצרוח, אני אמרתי אני אזמין משטרה, והזמנתי. כשהוא היה קרוב מאוד. כשהוא ראה שאני חייגתי, שעשיתי, הוא נמלט" (עמ' 44-45).
כן העידה כי גם בעת עדותה יש על גופה סימנים בידיה, שכן קיבלה מכה בעבודה (עמ' 37-38).
היא העידה כי רצתה לעזוב את הנאשם פעמים רבות וכי חששה מפניו (עמ' 17), וכי בסופו של דבר ההחלטה להתגרש היתה ביום 25.12.20, עת רכשה את כרטיסי הטיסה. כן העידה כי ההחלטה להתגרש היתה הדדית.
לדבריה, בבוקר התעורר בינה לבין הנאשם ויכוח בסוגיית המזונות, לאחר שקנתה כרטיסי טיסה לביתה בבלארוס. היא טענה כי הנאשם הסכים לשלם מזונות, אך כששאלה כמה ישלם, הוא התרגז, החל לצעוק ולהשפיל אותה ולהגיד לה שלא תקבל כלום, ולאיים שיעשה לה משהו, תוך שקם והתקרב אליה: "...וברגע אחד אמרתי לעצמי זהו, מספיק לפחד והזמנתי משטרה. בגלל שבלילה הוא תקף אותי. הוא הגיע בלילה שיכור" (עמ' 7 ש' 9 – 10).
אשר לאישום השלישי, אישרה את עדותה מה-26.12 כי הנאשם איים עליה שיסע איתה ליער ויקבור אותה. לדבריה, הנאשם אהב את הסדרה דקסטר ורצה לנהוג בה כפי שנעשה בסדרה, ולאחר מכן אמר לה שזו בדיחה (עמ' 90 ש' 28 – 31).
כשהוטח בה על ידי ב"כ הנאשם כי לא ייתכן שהנאשם אמר לה את הדברים 4 חודשים לפני הודעתה, שכן באותה עת היתה בבלארוס, השיבה שאינה יודעת מה כתוב בהודעה וכי לא דיברה על מועדים – הגם שפעמיים נכתבו המועדים מפיה – בשתי הודעות שונות, שניגבו ממנה בפער זמנים של חודשיים. על כך השיבה - "כאילו עשו סלט מכל המקרים למקרה כאילו אחד" (עמ' 91 ש' 5 וכן עמ' 92 ש' 23 – 29).
למתלוננת הוצגו תכתובות ווטסאפ מרובות בינה לבין הנאשם (נ/2). יובהר כי אין המדובר בתכתובות מקוריות אלא בהעתקתן ותרגומן, כאשר מה שהוגש הוא תכתובות המתלוננת בלבד, ללא מעני הנאשם, ונהיר כי מדובר במידע חלקי בלבד. המתלוננת הבהירה כי היו ביניהם התכתבויות מרובות, וכי לדעתה הנאשם בחר את התכתובות הנוחות לו.
המאשימה התנגדה להגשת ההודעות החלקיות, ולצד דברים אלו אישרה שגם ת/10, התכתבויות אותן הגישה המאשימה, הן מוצג חלקי, מתוך חומר שהועבר לידיה מההגנה, ולא פריקה של מכשיר הטלפון הנייד ע"י המשטרה (אף לגביהן מדובר בתרגום ההודעות מהשפה הרוסית).
במועד הדיון קבעתי שההודעות יתקבלו בתנאי שיוגש כל הרצף – דבר שלא נעשה. עם זאת, וכפי שהובהר גם במסגרת הדיון – איני מוצאת להתעלם מהודעות אותן אישרה המתלוננת. אף אם אניח כי הנאשם הציג למשטרה רק את ההודעות המשרתות אותו (הגם שהציע למשטרה את הטלפון הנייד שלו לבחינת המכלול – והמשטרה לא ניצלה את ההצעה לשם בחינה זו), הרי שלא ניתן להתעלם כאמור מהודעות אותן אישרה המתלוננת.
בהודעות מרובות ביקשה המתלוננת סליחה על התנהלותה, כתבה שלא היתה בסדר, שהתנהגותה נובעת מצריכת אלכוהול, כי היא כועסת על עצמה, ועוד. כשכתב לה הנאשם כי זכותו להיכנס לביתו, השיבה שיזמין משטרה. בחלק מההודעות נכתב כי היא רוצה לתקן ולהתחיל מחדש, הגם שהיא יודעת שהנאשם מעדיף להיות עם אחרת, ועוד (ר' למשל הודעותיה מיום 24.3.19, 7.4.18, 8.6.18, 29.11.20).
המתלוננת אישרה כי היא שכתבה את שהוצג לה, והשיבה שהיא מתקשה להסביר חלק מההודעות. כשנשאלה מדוע כתבה את הדברים, השיבה כי ניסתה להגיע איתו לשלום, להראות לו שניתן לבקש סליחה, וטענה כי הוא הפעיל עליה לחץ פסיכולוגי ופיזי, מניפולציות, וגרם לה לחוש אשמה (עמ' 8 ש' 27 – 31).
כאשר נשאלה כיצד כתבה לנאשם ביום 9.12.20 כי היא רוצה לעשות איתו יחד את השנה החדשה, וכי תוכיח לו שחזרה ולא תחזור על טעויותיה, תתקן את שגרמה, ושהרגשות שלה אליו לא ישתנו, כי היא אוהבת אותו ורוצה מאוד שיחזור אליה והם יתחילו דף חדש, אישרה כי נראה שמי שכותבת דברים אלו רוצה את הזוגיות, ואינה רוצה לעזוב או שהיא מוכה.
אשר לגרסת הנאשם, הרי שהוא הכחיש את המיוחס לו, כמו גם את פרטי האירועים לגביהם העידה המתלוננת, אשר לא יוחסו לו בכתב האישום (דחיפתה מהמיטה בעבר ודריסתה על ידו באירוע שונה).
בהודעתו מיום 26.12.20 (ת/1), מסר כי הוא נשוי למתלוננת 8 שנים, אך בעת האחרונה הם מדברים על גרושין, כשלדבריו היא שרוצה לשמור על המשפחה, והוא פחות.
לטענתו, לא היה ריב ערב קודם לתלונתה, אלא שיחות. הוא אישר כי המתלוננת רוצה לעזוב את הארץ, כשלדבריו אינו מתנגד לכך.
הנאשם הכחיש כי איים עליה באותו יום או בריבים קודמים, או כי תקף אותה. עם זאת, כשנשאל אם הריבים שלהם הגיעו לאלימות, שאל מתי, באופן אשר יצויין כבר עתה כי מעורר תמיהה, שכן מאדם שאינו מכה את אשתו לא מצופה לשאול מתי, כשהוא נשאל לגבי מעשי אלימות, אלא להכחיש באופן גורף את טענת האלימות.
גם בהמשך, כשנשאל אם איים לפגוע בה, השיב כי לא זכור לו הדבר, ניסוח המעורר אף היא תמיהה.
אשר ליום החקירה, טען כי שוחחו אודות המזונות עקב רצון המתלוננת לעבור לגור בחו"ל, ובשלב מסוים אמרה לו המתלוננת כי היא תלמד אותו לקח, והחלה להתקשר. על מנת למנוע אי נעימות, יצא מהבית.
כשהוצגו לו תמונות עם סימני חבלה של אשתו, השיב כי על פניו אין המדובר בסימנים שנוצרו בסמוך, וטען כי הם נגרמו כתוצאה מאקט מיני שבוע קודם לכן. הוא ביקש שלא לפרט כיצד נגרמו הסימנים, הסכים לביצוע פוליגרף, וביקש כי גם המתלוננת תעבור פוליגרף.
הוא אישר שאמר למתלוננת שזו טעות שהתחתנו, שכן הם התחתנו מהר מדי, לאחר חודשיים של היכרות, אך עמד על כך שלא אמר שהילדים הם טעות.
בהודעתו מיום 18.2.21 (ת/2), מסר כי לא איים שייקח את המתלוננת ליער ויכרות חלקים מגופה, אף לא בצחוק.
אשר לאירועי ה- 26.12.20, מסר כי יומיים קודם לכן עבר ניתוח אף בהרדמה מלאה, ולדבריו היה עם תחבושות, כדורים, ודימם. חרף זאת, נסע עם המתלוננת והילדים לים, לבקשתם, וכשחזרו ביקשה המתלוננת לדבר על הזוגיות שלהם. לדבריו, הוא אמר שאין על מה לדבר. לטענתו, באותה שבת לא התקרב אליה ולא נגע בה, וציין כי הוא מוכן להיבדק על כך בפוליגרף (גיליון 3 ש' 31 – 35).
כשעומת עם דברי המתלוננת שחזר ב-26.12.20 לפנות בוקר, תפס אותה בידיים ואמר לה לארוז את החפצים ולצאת מהבית ושלא יהיו חגיגות השנה, השיב כי ביום שישי ה-25.12.20 היא קנתה כרטיסים לבלארוס, ולכן אינו מבין את טענתה כי אמר לה לעזוב את הבית. הוא טען כי ישן בסלון והיא בחדר השינה, ושוב טען כי לא נגע בה וכי הוא מוכן להיבדק בפוליגרף (גיליון 4 ש' 38 – 39).
כן הכחיש את הנטען באישום הראשון. לנאשם הוצגו צילומים המתעדים את החבלות במתלוננת, והוא השיב כי לא גרם לסימנים אלו, וכי אינו יודע ממה הם נגרמו. לדבריו, ייתכן שהיא ניסתה לנשק אותו ויתכן גם שאחז בה במותניים באופן שגרם לסימן לא מכוון, שכן העור שלה עדין. כן ציין כי היא עובדת במטבח וכי גם בעבודה נגרמות לה חבלות.
בעדותו בפניי העיד כי הוא נשוי בשנית, לאשה שהקשר עימה החל עת היה נשוי למתלוננת. לדבריו, הקשר עם המתלוננת ידע עליות וירידות, והם שוחחו אודות גירושין מספר פעמים, כשהוא ניסה להוביל מהלך של פרידה לטובת שניהם, הגם שעד הרגע האחרון המתלוננת ביקשה לשקם את היחסים ביניהם.
הוא טען כי מאז ומתמיד דאג למתלוננת ותמך בקריירה שלה, וחזר על עיקרי גרסתו כפי שנמסרה במשטרה באשר לאירועים השונים. הנאשם הזכיר כי ביום 26/12 היה מצוי למעשה מספר ימים לאחר ניתוח, אשר היקשה על התנהלותו (נ/3 אכן מאשר קיומו של ניתוח אף בהרדמה מלאה ביום 23.12.20, כשהנאשם התקבל לבית החולים ושוחרר ממנו באותו יום). הוא טען כי יצא באותו יום מהבית בסביבות השעה 21:00, לאחר ויכוח עם המתלוננת, ואישר כי חזר הביתה באותו מועד לאחר חצות.
לדבריו, באותו יום הלכה המשפחה לים, וכששבו הייתה שיחה בינו לבין המתלוננת אודות יחסיהם. המתלוננת ביקשה הזדמנות נוספת, והוא השיב שמה שלא הצליחו לשקם עד עתה כבר לא יצליחו לשקם והוא רוצה לסיים את יחסיהם.
המתלוננת השיבה כי תזמין כרטיס טיסה ותחזור לבית הוריה, והוא יצא את הבית והלך לבית אשתו הנוכחית כדי לא להישאר בבית, ובהמשך חזר.
הוא הכחיש כי נגע במתלוננת באותו סוף שבוע, או כי דחף אותה בבוקר לאחר שהתעוררו.
אשר לעזיבתו את הבית כשהוזמנה משטרה, השיב שלאחר השיחה עם המתלוננת לגבי המזונות, ומשהיא הודיעה כי היא עוזבת, היא התעצבנה על תשובותיו ואמרה לו שתלמד אותו לקח. היא לקחה את הטלפון, אך הוא לא האמין שהתקשרה למשטרה וחשב שזו הצגה, שכן לא הייתה סיבה להתקשר. לטענתו, גם בויכוחים בעבר נהג לצאת את הבית במטרה לעצור את הוויכוח, ונוכח הימצאות הילדים במקום. הוא הזכיר כי גם יום קודם לכן יצא את הבית לאחר השיחה עימה (עמ' 153 – 154).
כן טען כי המתלוננת היא שהיכתה אותו בעבר, והיפנה בהקשר זה להודעות אותן מסר למשטרה, בהן לדבריו הודתה בכך. הוא טען באשר להודעות אותן הביא, כי בחר את ההודעות הרלוונטיות, אך לא ערך אותן, והזכיר כי הציע למשטרה למסור את הטלפון שלו על מנת שהמשטרה תבחן בעצמה את ההודעות (ר' בהקשר זה הודעתו מיום 12.3.21, ת/3, אז הגיע לתחנה ומסר את ההתכתבויות האמורות).
כשנטען בפניו שבחקירה אמר שאינו זוכר אם הייתה אלימות פיזית מצידו, ולא שלל את הטענה, השיב כי אם השיב שאינו זוכר הרי שזאת מאחר שהשאלה הייתה כללית והוא לא הבין את משמעותה (עמ' 137), ועמד על כך שגם כשהוא משיב שאינו זוכר, הרי שכוונתו היא שלא היה אירוע כפי שנטען, וכי לא נקט נגד המתלוננת באלימות.
לדבריו, כשאישר במשטרה שהייתה אלימות, הרי שמדובר היה בשאלה כללית אודות האלימות בזוגיות ביניהם, כשלמעשה התכוון לאלימות מצד המתלוננת ולא מצידו (עמ' 142).
לנאשם הוצגו תמונות סימני החבלה על גוף המתלוננת, והוא חזר על גרסתו במשטרה באשר למקור הסימנים – באקט מיני בין השניים. לדבריו, לא ראה אותה עירומה מאז, הם ישנים בשני חדרים שונים, והוא מאמין ששלושת הסימנים נגרמו למתלוננת באותו ארוע. הוא ציין כי מדובר בהשערה, וכי הדבר הגיוני נוכח סימני האחיזה במותניה, ונוכח העובדה שנישק אותה במהלך האקט. הוא הסביר כי לא פירט במשטרה את המעשים במסגרת האקט, אך כולם מתיישבים לדבריו עם חבלות המתלוננת. כן מסר כי יתכן שלמתלוננת נגרמו חבלות גם במסגרת עבודתה, כפי שקרה לה בעבר, וטען בהקשר זה כי מספר ימים קודם לכן המתלוננת התעלפה ונפלה בעבודתה.
בהמשך סייג את דבריו וטען כי הסימן בחזה נראה לו מוזר, והוא חושב שלא הוא גרם לו.
הנאשם טען כי המתלוננת אהבה מין פרוע, כלשונו, והפנה בעניין זה להודעות ביניהם, בהן מתבטאת המתלוננת באופן בוטה, מציעה הצעות בוטות, ועוד (בהקשר זה אפנה – מבלי לפרט – להודעות המתלוננת מימים 30.11.20, 9.12.20 ו–21.12.20 בכל הנוגע לאופי יחסי המין בין השניים).
משכך, הנאשם טען כי המתלוננת ביקשה יחסי מין אגרסיביים, לדבריו, וכך עשה, כשהוא בין היתר אוחז במותניה בחזקה (עמ' 167).
אשר לעבירת האיומים, אישר הנאשם כי נהג לצפות בסדרה דקסטר, כפי שצפה לדבריו בסדרות אחרות. הוא אישר שדקסטר רצח בסדרה, וייתכן שחתך איברים, אך טען כי אינו זוכר את הפרטים שכן צפה בסדרה לפני שנים.
הוא הכחיש כי אמר למתלוננת שיעשה דברים אותם עשה דקסטר, גם לא בצחוק, והכחיש כי איים לכרות את אבריה (עמ' 146).
כן טען כי המתלוננת כלל לא הייתה בארץ 4 חודשים טרם תלונתה, כך שהאירוע לא יכול היה להתרחש.
דיון ומסקנות
כאמור, בחינת הראיות שבפניי מביאה למסקנה כי האישומים המיוחסים לנאשם לא הוכחו במידה הנדרשת בפלילים.
אין בכך כדי ללמד כי קיבלתי את מלוא טענות ההגנה - ההגנה הלינה על אי פירוט מלוא הפרטים על ידי המתלוננת בהודעתה הראשונה, שנמסרה כאמור בביתה. יובהר כי איני מייחסת חשיבות לעובדה זו, ואין בה כשלעצמה כדי לפגום במהימנות העדה, שכן נהיר כי כאשר אשה מזעיקה משטרה בגין מספר אירועים שהתרחשו, היא אינה מוסרת את מלוא הפרטים לגבי מכלול האירועים בהזדמנות הראשונה.
בהקשר זה, דברי המתלוננת כי הרחיבה בהמשך נוכח העובדה שנשאלה שאלות נוספות במשטרה, מקובלים עליי כחלק מהתפתחותה הטבעית של חקירה.
כך גם איני מייחסת משמעות מכרעת לטענות לפיהן לא כל פרט אותו מסרה המתלוננת במשטרה בכל אחת מחקירותיה אכן נרשם, שכן הניסיון מלמד כי אף כאשר שוטרים עומדים על כך שתיעדו את דברי העדים במלואם, פעמים רבות פרטים שונים אותם מסרו העדים לא נרשמו. מקל וחומר נכון הדבר שעה שעסקינן במי שאינה קוראת עברית ואינה דוברת את השפה על בוריה, ושעה שהודעותיה נרשמו בעברית, ולדבריה לא הוקראו לה (עמ' 37). נהיר כי כאשר עסקינן במי שהשפה העברית אינה שגורה בפיה, ייתכנו סתירות ואי דיוקים הנובעים מפערי השפה.
אף טענותיה השונות של המתלוננת באשר להימנעות מפנייה למשטרה - פחד על עצמה, על הילדים, רחמים על הנאשם או אמונה כי ישתנה – הן בגדר שיקולים מוכרים וידועים אצל נפגעות עבירות אלימות במשפחה, ובהם כשלעצמם אין כדי לקבוע כי המתלוננת אינה דוברת אמת.
נשים רבות אכן בוחרות להימנע מתלונה נגד בעליהן האלימים נוכח פחד, מחשבה על טובת המשפחה, הילדים, ועוד.
עם זאת, על בית המשפט לבחון בכל מקרה הבא בפניו אם בהינתן הסתירות והתהיות הקיימות, הוכחה האשמה מעבר לספק סביר. במקרה שבפניי, לאחר בחינת מכלול הודעות העדה ועדותה בפניי, התרשמתי כי קיים קושי להבחין בין האירועים השונים עליהם סיפרה, ולקבוע לגבי כל אחד מהם מה בדיוק התרחש. כשנתבקשה להפריד בין שתי הודעותיה הראשונות, השיבה שהמשטרה עירבה בין המקרים והפכה אותם למקרה אחד. בהמשך השיבה כי שני קטעים שהוקראו לה מהודעותיה אכן מהווים אירוע אחד, בו נגרמו לה הסימנים (עמ' 68). כאשר נעשה על ידי ניסיון להבין מה בדיוק מסרה במשטרה ומה התרחש, השיבה - "לא דיברתי, יש שם דברים שאני בכלל לא אמרתי. על המותן, למשל, לא אמרתי. לא אמרתי, לא אמרתי על זה..על המותן...מה שהיא רואה, מה שהיא שומעת עכשיו, זה לא אותו, כאילו, זה לא מה, זה כאילו לא מילים שלי. מה שכתוב ומה שמתורגם. אני לא יודעת מה כתוב שם" (עמ' 70 ש' 27 – 33).
בדומה טענה המתלוננת כי לא מסרה במשטרה כלל פרטים לגבי שעות האירועים, הגם ששעות שכאלו מפורטות בהודעותיה. גם בסוגיה זו מתקשה אני לקבל את גרסתה, שכן אף אם אניח כי השוטרים לא תיעדו את מלוא דבריה, הרי שמסקנה כי כתבו שעות אותן לא מסרה, מוקשית בעיניי.
אף טענתה כי הצמיד בעבר סכין לצווארה – הארוע החמור משלל הארועים המיוחסים על ידה לנאשם – לא צוין על ידה באף אחת מהודעותיה במשטרה.
לא למותר להזכיר, בבוחננו את מכלול הדברים, כי הנאשם בגד במתלוננת מספר שנים, כשלדבריה מחד לא הכעיס אותה או פגע בה רצונו לעזוב אותה עבור האחרת, ומנגד העידה כי התכתבה איתו באופן מיני בוטה שכן ביקשה בדרך זו להשאירו עימה.
יוזכר עוד, כי חרף טענות המתלוננת לאלימות כנגדה מצד הנאשם, הרי שהיא אישרה כי למחרת מעשה האלימות נשוא האישום הראשון היא כתבה לו כי הוא טוב ואדיב, והודתה על לילה משגע. עוד כתבה כי היא אוהבת אותו וביקשה את סליחתו.
בכל הנוגע לאישום השני, הרי שבנוסף לקשיים שלעיל, הוסיפה המתלוננת בעדותה נתון עובדתי משמעותי שעניינו בזריקתה לעבר הקיר או הדלת, עובדה שלא פורטה על ידה קודם לכן.
אשר לאישום השלישי, הרי שהאיומים נטענו ללא הקשר ונסיבות, וקיים למעלה מספק כי במועד לו טענה, למעשה שהתה מחוץ לכתלי המדינה. יוזכר כי כאשר עומתה עם עובדה זו הכחישה כי מסרה בהודעותיה מועדים – הגם שאלו מצויינים בשתי הודעות שונות.
כל אלו מקשים על קביעת מסקנות על בסיס עדות המתלוננת.
איני מתעלמת מקשיים בעדות הנאשם ובגרסתו, ומתשובותיו הזהירות אשר נידמו מגמתיות ומחושבות, ומעוררות קשיים בחלקן.
אשר להודעה אותה שלח הנאשם למתלוננת טרם עדותה בפניי, בה כתב לה כי היא מבינה מה יכול לקרות, סיפק הנאשם הסבר מאולץ, במסגרתו טען כי התכוון להתארכות הדיון ולכך שלא יוכל לקחת את הילדים במסגרת הסדרי הראיה ביום הדיון. אף אם ספק בעייני אם אכן התכוון במסרון לפרשנות אותה סיפק במסגרת עדותו, הרי שאין בתמיהה לגבי מסרון זה כדי לחזק את האין הראייתי, ולהסיר את הספקות הקיימים.
נוכח המתואר לעיל, באתי לכלל מסקנה כאמור כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אשמת הנאשם, ולפיכך הוא מזוכה בדין.
ניתנה היום, כ"ד תמוז תשפ"ג, 13 יולי 2023, במעמד הצדדים
