מוניות אילון רמלה בעמ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה אגף מוניות שירות ואח'

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשתה של המשיבה 3 למתן הבהרה "לעניין הסכמת הצדדים למתן צו ארעי" (להלן – הבקשה). הסכמת הצדדים עליה נסובה הבקשה, הושגה במסגרת עת"מ (מרכז) 25862-12-13 (להלן – העתירה הראשונה), שהיא גלגולה הקודם של העתירה שלפניי.

במסגרת ההליכים בעתירה הראשונה, הוגשה ביום 29.12.13 לבית המשפט המחוזי מרכז הודעה שהוכתרה כ"הודעה מוסכמת מטעם הצדדים" (להלן – ההודעה המוסכמת"). במסגרת הודעה זו פורטו ההסכמות אליהן הגיעו העותרת והמשיבה 1 (המדינה) בלבד (כשהמשיבה 3 אינה צד להסכמות אלה), ובכללן מחיקת העתירה ללא צו להוצאות והגשת עתירה חדשה לבית המשפט המוסמך – היינו: בית משפט זה – בתוך שבוע ימים. בסעיף 2 להודעה המוסכמת אף נכתב ש"המשיבים אינם מתנגדים כי יינתן צו ארעי וזאת עד לדיון בעתירה בבית המשפט המוסמך ו/או עד להחלטה אחרת". יוער, כי ב"כ המשיבה 1 טענה ברוב הגינותה כי "נפלה טעות בתום לב בהודעה המוסכמת שהוגשה לבית המשפט [במחוז מרכז – ד' ח'], והיה מקום להבהיר כי ההסכמה היא בין העותרת למדינה בלבד" (סעיף 25 לתגובת המשיבה 1). גם העותרת עצמה הבהירה כי ההסכמות היו בינה לבין המשיבה 1.

ביום 30.12.13 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי מרכז שהורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות (להלן – פסק הדין). למחרת הגישה המשיבה 3 "בקשה לדחיית הודעה מוסכמת מטעם הצדדים למתן צו ביניים זמני בהסכמה ומתן הבהרה לקביעת מועד דיון נוסף", בגדרה טענה (בין היתר) כי ההסכמה בסעיף 2 להודעה המוסכמת התקבלה ללא ידיעתה או הסכמתה, וכי היא מתנגדת למתן צו ארעי. באותו היום ניתנה החלטתו של בית המשפט ולפיה "בתיק זה ניתן פסק דין על פי הודעה משותפת של כל הצדדים. לא יתקיים דיון נוסף בעתירה זו אלא אם תוגש בקשה לביטול פס"ד ערוכה כדין".

לאחר שלבית משפט זה הוגשה העתירה שלפניי, הגישה המשיבה 3 בקשה "ליתן הבהרה בתיק שבכותרת... לעניין הסכמת הצדדים למתן צו ארעי, ללא כל התדיינות משפטית ו/או מתן החלטה שיפוטית". לטענתה, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז עולה כי "לא אישר הוא את הסכמתם של הצדדים למתן צו מניעה ארעי", ומשכך צו כאמור כלל לא קיים.

לאחר שעיינתי בחומר שהונח לפניי, ובכללן בתגובותיהן של העותרת והמשיבה 1 לבקשה, וכן בתגובת המשיבה 3 לתגובות אלה, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולקבוע כי לא ניתן כל צו ארעי במסגרת ההליכים בעתירה הראשונה.

בטרם אדרש לעניין לגופו אבקש לציין, כי דעתי אינה נוחה מכך שבמסגרת הליך זה לא טרחה העותרת להביא בעתירתה הנוכחית את מכלול העובדות הרלוונטיות, בהשמיטה מעתירתה את העובדה שהגישה עתירה קודמת באותו עניין לבית המשפט לעניינים מינהליים במחוז מרכז ואת ההליכים שהתנהלו בפניו – ובכללם הגשתה של הודעה מוסכמת מטעם העותרת והמשיבה 1 בלבד ומחיקת העתירה הקודמת.

כן אציין כי משהועבר התיק אליי, לא ראיתי כל מניעה לדון בבקשת ההבהרה, חרף העובדה שמדובר בבקשה הנוגעת להחלטה של בית משפט אחר. כך, משום שהבקשה מעלה שאלה מהותית הקשורה להליך שבפניי, וכן משום שהיא בעלת משמעות רבה להמשך התנהלותה היומיומית של המשיבה 3.

מכאן לגוף העניין.

לגישת העותרת, "טענתה של המבקשת שהסכמת הצדדים לא קיבלה את אישור בית המשפט [במחוז מרכז – ד' ח'] ולא ניתן לה תוקף של החלטה הינה טענה הזויה!!. גם אם נשתמש בכל שיטות הפרשנות שבמשפט לא נגיע למסקנה אליה הגיעה המבקשת." (סעיף 13 לתגובת העותרת). הסכמה זו כוללת, לגישתה, מתן צו מניעה ארעי כמבוקש על ידה (סעיף 10 לתגובת העותרת). תחילה אעיר כי לא מקובלת עליי הטרמינולוגיה בה נוקט ב"כ העותרת כלפי טענותיה של חברתו, ב"כ המשיבה 3. אף אם הוא אינו מסכים לטענה מטענותיה, אין זה ראוי לכנותה "טענה הזויה". מכל מקום, לא מצאתי כי מדובר ב"טענה הזויה". שכן, במסגרת ההודעה המוסכמת מטעם העותרת והמשיבה 1, בית המשפט כלל לא התבקש ליתן תוקף של פסק דין להסכמות ביניהן; אלא, כלשונה של ההודעה, אך "למחוק את העתירה ללא צו להוצאות ולהורות על השבת האגרה בהתאם לתקנות" (סעיף 4 להודעה המוסכמת). ואכן, בית המשפט נעתר לבקשה והורה בפסק הדין על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות, כפי שהתבקש. הא ותו לא. בפסק הדין לא ניתן אפוא צו ארעי כלשהו, ואין לקרוא לתוכו את מה שאין בו.

יתר על כן, בהודעה המוסכמת נכתב (בסעיף 2) כי "המשיבים [כשהכוונה היא למשיבה 1 – ד' ח'] אינם מתנגדים כי יינתן צו ארעי וזאת עד לדיון בעתירה בבית המשפט המוסמך ו/או עד להחלטה אחרת". מכאן יוצא כי המשיבה 1 רק הביעה את הסכמתה באשר למתן צו ארעי על ידי בית המשפט. הנה כי כן, העותרת והמשיבה 1 לא ביקשו כי יינתן צו ארעי, וממילא – צו שכזה גם לא ניתן. דומה כי זוהי גם עמדתה של המשיבה 1, כפי שעולה מתגובתה לבקשה. עיון בתגובה זו מעלה כי המשיבה 1 איננה טוענת כי צו ארעי ניתן על ידי בית המשפט, אלא היא אך חוזרת על הסכמתה העקרונית למתן צו שכזה, תוך שהיא מבהירה (בסעיף 26 לתגובה) "שהסכמתה לצו הארעי הייתה מבחינת הקפאת המצב הקיים ששרר מבחינת מצב הרישיונות ערב הגשת העתירה. אם הובן אחרת מניסוח ההסכמה מתקנת ומבהירה המשיבה כעת את הסכמתה" (ההדגשה במקור).

לאור כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשת המשיבה 3 וקובע כי לא ניתן כל צו ארעי במסגרת ההליכים בעתירה הראשונה.

מקובלת עליי טענתו של ב"כ העותרת לפיה קיים צורך להשית "הוצאות מוגדלות" בהליך זה. אלא שלדידי יש להשיתן דווקא על העותרת (ולא על המשיבה 3). התוצאה היא שהעותרת תישא בהוצאות המשיבה 3 בסכום של 15,000 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ד, 17 פברואר 2014, בהיעדר הצדדים.