פסק דין
א. רקע וטענות הצדדים
1. זוהי תביעה כספית על סך 67,200 ש"ח שמקורה בשני שטרות חתומים על ידי הנתבעים. נתבע 1 חתום כעושה השטר ונתבע 2 חתום כערב. שטר אחד הינו על סך 25,000 ₪ והשני על סך 42,000 ₪. השטרות הוגשו לביצוע וניתנה רשות להתגונן.
2. התובעת הינה עמותה העוסקת במתן הלוואות גמ"ח למטרות דת ועזרה הדדית במודיעין עלית, (להלן: "העמותה) ומטעמה הגיש תצהיר עדות ראשית מנהלה, משה קמינצקי, אשר על פי המפורט בתצהירו, העובדות ידועות לו באופן אישי.
קמינצקי פירט בתצהירו כי מר נחום רוזנברג, שהינו בנו של נתבע 1 ואחיו של נתבע 2 (להלן: "נחום"), שהיה ידידו של קמינצקי ועסקן מסור לענייני ציבור, פנה אליו לקבלת הלוואות לצורך הקמת בית כנסת בשכונת מגוריו. בשל פעילותו של נחום למען הקהילה, סייע לו קמינצקי בהלוואות מעבר למקובל.
לצורך הקמת בית הכנסת, פנו אליו בבקשת הלוואה, נחום ואיש הכספים שלו דוד שטינהרטר (להלן: "דוד") , אשר באותה עת עבד יחד עם נחום. השניים קיבלו הלוואות בסכומים של 60,000$ עד 70,000$, בנוהל מסודר של התובעת, נוהל הכולל החתמת הלווים (נחום ודוד) והחתמת ערבים על שטרי הלוואה, וההלוואות החלו להיפרע בתשלומים חודשיים.
בשלב מסוים נקלע נחום לקשיים כספיים וספקים שונים החלו לעקל ציוד ששימש לבניית בית הכנסת. לאור ההיכרות בין קמינצקי עם נחום ולאור מודעות קמינצקי לפעילותו של נחום, נעתר קמינצקי לפנייתו של נחום, והסכים להלוות לו כספים נוספים, שלא בהתאם לנוהלי העמותה, מתוך הבנה שבתוך מספר ימים יחתום נחום על שטרות מסודרים.
3. שלוש ההלוואות, (להלן: "ההלוואות") שקיבל נחום היו כדלקמן:
(א)42,200 ₪ ליציקת בטון לבית הכנסת, כולל עבודת טרקטור. לבקשת נחום, סכום זה שולם ישירות על ידי העמותה לקבלן המבצע, לאחר מו"מ על גובה התשלום.
(ב) 25,000 ₪ ניתנו לנחום ולפירעון סכום זה מסר נחום שיקים דחויים למספר חודשים של ידידו בשם ארליך.
(ג)10,500$ שנמסרו לנחום כנגד שטר חתום על ידי דוד ושיקים של דוד.
משלא הגיע נחום לחתום על אותן הלוואות שניתנו לו לפנים משורת הדין, ושלא לפי נהלי התובעת, הופקדו השיקים של ארליך ודוד אך אלה לא כובדו. בשלב זה, אף החלו לחזור תשלומי ההלוואות הקודמות שנתנה העמותה לנחום, בהתאם לנהלים המסודרים ושלגביהם כן חתם נחום על שטרי ההלוואה. סך כל יתרת חובו של נחום עמדה על 41,000$.
קמינצקי הצהיר כי באותה תקופה בה פנה לערבים בדרישה לפירעון החובות, עזב נחום את הארץ והוברר לו כי בני משפחתו שהם שהיו אמורים ליתן מענה לתשלום חובותיו.
לטענת קמינצקי, בשיחות טלפון שניהל עם נחום ממקום מושבו בחו"ל הבטיח קמינצקי, לפנים משורת הדין, כי ככל שנחום יחתום על מסמכי ההלוואות ועל הוראת קבע לתשלום חדשי של 700$ לפירעון חובו, לא תפעל העמותה כנגד הערבים. בסמוך לכך, הגיע לארץ נתבע 1 (אביו של נחום) והצהיר בפני מנהל התובעת, כי הינו מטפל בחובותיו של נחום.
משכך, נתבע 1 הוחתם על ידי התובעת ולבקשתה, על מסמכי הלוואה מסודרים, בגין ההלוואות עליהן לא חתם נחום וכן הוחתם גם על שטר הלוואה. נתבע 1 חתם על הסכם ההלוואה ושטר ההלוואה כעושה השטר, ונתבע 2 חתם על אותם מסמכים כערב.
4. קמיצנקי הצהיר, כי במועד חתימת הנתבעים על השטרות, היה רשום בהם בספרות כדלקמן: על שטר אחד סך 42,200 ₪ ועל השטר השני סך 25,000 ₪. מסמכי הלוואה אלה נחתמו על ידי הנתבעים, כאמור, בגין שלושת ההלוואות שניתנו לנחום ואשר בגינן, הוא לא חתם על מסמכי הלוואה.
בנוסף, וללא קשר למסמכים הנ"ל נתן נתבע 1 הוראת קבע על סך 700$ לפירעון כל חובותיו של נחום לעמותה, כולל יתרת החוב שעמדה אז ע"ס 51,500$ אשר מורכב מסך יתרת ההלוואות הישנות בסך 41,500$ והלוואה נוספת , בסך 10,000$ - הלוואה שכנגדה נתן נחום שטר חתום בידי דוד.
הוראת הקבע שניתנה על ידי נתבע 1 שולמה במשך מספר חודשים עד שבוטלה על ידו באופן חד צדדי ובניגוד להתחייבותו לפרוע את כל חובותיו של נחום, וזאת כאשר נותרה יתרת חובה של נחום בסך של 36,000$.
5. העמותה הגישה תביעה בגין חוב ההלוואה הדולרית שניתנה לנחום, כנגד הערבים, בבי"ד תורני בירושלים אשר מעמדו כבורר. טענות הערבים שם נדחו, כולל הטענות המועלות בתביעה דנן על ידי הנתבעים, ולפיהן, קמינצקי השתתף בהונאת נחום וכי דוד חתום על קבלת חלק מההלוואות. נקבע שם גם, כי דוד היה איש אמונו של נחום.
הערבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבורר והצדדים הגיעו שם לפשרה לפיה הם ישלמו לעמותה 80% מן החוב.