מוסלמאני נ' מועצה מקומית כפר קרע

החלטה

1.         זוהי בקשתה של התובעת לפטרה מתשלום השלמת אגרה בסך 3,500 ש"ח, לפי תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), תשס"ח-2008 ("תקנות האגרות").

2.        לאחר שעיינתי בכתב התביעה המתוקן, בבקשה ובתגובת הנתבעת, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל בחלקה.

בתצהירה מציינת התובעת כי היא ובעלה נקלעו לחובות, ונטלו הלוואות הן מקרובי משפחה והן מהבנק. עוד עולה מתצהירה של התובעת, כי היא משתכרת כ-1,200 עד 1,500 ש"ח לחודש, ובעלה משתכר כ-4,000 ש"ח לחודש.

לבקשה צורפו תלושי שכר ממקום עבודתו של בעלה של התובעת, לחודשים ספטמבר ואוקטובר 2011; ריכוז יתרות בחשבון הבנק ושני חשבונות חשמל.

3.        הנתבעת מתנגדת לבקשה. בתגובתה נטען כי התובעת לא פירטה בבקשתה פרטים הנוגעים לסכומים שקיבלה, כגון דמי לידה וכן סכום ששילמה לה הנתבעת בחודש 4/12.

4.        המבקש פטור מאגרה עקב חוסר יכולת לשלמה נדרש לשאת בנטל ההוכחה לענין זה. עליו לפרוש בפני בית הדין תמונה מלאה באשר לרכושו, הכנסותיו ומצבו הכלכלי. בהעדר פרישה מלאה שכזו דין הבקשה להידחות. עקרונות אלו מבטאים את העובדה שהפטור מתשלום האגרה הוא חריג לכלל. מתן פטור מתשלום אגרה משמעו הטלה של העלות הכרוכה בהגשת ההליך על ציבור משלמי המסים בכללותו. משכך, תנאי לקבלת הפטור מתשלום אגרת בית הדין הוא שהמבקש ימצה קודם לכן את האפשרויות העומדות בפניו לתשלום האגרה, לרבות מימוש נכסים או נטילת הלוואות.

5.        במקרה דנן שוכנעתי כי התובענה מגלה עילה. למקרא כתב התביעה המתוקן אנו למדים שעניינה של התובענה פיטורים במהלך היריון. ככל שהתובעת תוכיח את טענותיה, היא עשויה להיות זכאית לסעדים – חלקם או כולם – אותם תבעה. אינני מביעה דעה באשר לסיכויי הצלחת התביעה, אלא שיש להבין את הדברים כמכוונים לכך שאין התביעה טרדנית או קנטרנית, ודי בכך לצרכה של הבקשה דנן.

6.        חרף האמור לעיל, לא שוכנעתי כי התובעת הצליחה להראות כי אין ביכולתה לשאת בתשלום האגרה. למקרא תצהירה של התובעת מצטיירת תמונה לפיה התובעת ובעלה מפרנסים את המשפחה יחדיו, כשלא ברור כמה ילדים יש לבני הזוג. על פי תצהירה של התובעת, אין לה רכוש בעל ערך, אולם לא הובהר די הצורך האם בבעלותה דירת מגורים או רכב. מתלושי השכר שצירפה התובעת עולה כי בעלה משתכר 4,000 ש"ח נטו לחודש. התובעת ציינה בתצהירה כי היא משתכרת כיום בין 1,200 ל-1,500 ש"ח לחודש. הגם שלפי תקנה 12 לתקנות האגרות, היה על התובעת לצרף לבקשתה תלושי שכר לששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה, לא צורפו לבקשה תלושי שכרה של התובעת, וצורפו רק שני תלושים ממקום עבודתו של בעלה. זאת ועוד, מתדפיסי חשבון בנק שצורפו ניתן ללמוד כי התובעת ובעלה אמנם נמצאים ביתרת חובה, אולם קיימת להם תוכנית חיסכון, אשר יכלה לשמש למימון תשלום האגרה.

לאמור יש להוסיף, כי התובעת לא נתנה הסבר כלשהו כיצד, על אף מצבה הכלכלי הנטען, ולמרות שאינה נעזרת בעורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ידה משגת לממן ייצוג של עורך דין בהליך דנן.

7.        בשים לב לכל אלה, אני בדעה כי התובעת אינה חסרת אמצעים באופן המונע ממנה תשלום האגרה. משכך, לא מצאתי לפטור את התובעת מתשלום מלוא אגרת בית הדין. חרף זאת, מצאתי שיש לעשות שימוש בסמכות המסורה לי בתקנה 12(ב) ו- 12(ו) לתקנות האגרות, כך שגובה האגרה עבור התביעה כולה יועמד על סך 2,000 ש"ח, ויתאפשר לתובעת לשלם את יתרת האגרה (1,500 ש"ח) בחמישה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, הראשון בהם ביום 8/7/12.

8.טרם סיום אבהיר, לאור האמור בסעיף 10 לתצהיר התובעת אשר ביקשה לאפשר לה לשלם את יתרת האגרה בתום ההליך, כי תקנות האגרות בנוסחן דהיום אינן מאפשרות דחיית תשלום האגרה לסיום ההליך. בשים לב להפחתת סכום האגרה, אינני נדרשת לבקשתה החלופית של התובעת כך שסכום התביעה יעמוד על סך 100,000 ש"ח.

המזכירות תשלח לב"כ התובעת, יחד עם העתק החלטה זו, חמישה שוברים לתשלום האגרה, כל אחד ע"ס 300 ש"ח, הראשון בהם לתשלום ביום 8/7/12, כמפורט לעיל.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012, בהעדר הצדדים.