מועצה מקומית שהתרשלה בתחזוקת כביש תשיב למבטחת כספים ששולמו למבוטח

מבוא

1.             1.             בפני תביעת שיבוב, אשר במסגרתה מבקשת התובעת - חברת ביטוח, לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 6,891 ש"ח, וזאת בשל תשלומי ביטוח בסכום האמור שאותם שילמה למבוטח, בגין נזק שנגרם לרכבו - רכב מסוג פיאט פונטו, מ.ר 24-415-89 (להלן: "הרכב") - בתאונת דרכים, ואשר היה מבוטח על ידי התובעת על פי פוליסת ביטוח מס' 7302002437  (להלן: "הפוליסה").

2.             2.             לטענת התובעת בכתב תביעתה, נסע הרכב ביום 16.11.04  בכביש בעיידאת סמוך למסגד בבית זרזיר, כאשר לפתע נפגע הרכב כתוצאה מפגיעה במכסה של שוחת ביוב (להלן:"מכסה") אשר בלט מעל פני הכביש (להלן: "התאונה"). עוד מציינת התובעת כי משני צידיו של המכסה היו בורות מלאים במים, מה שגרם לכך שמסכה הביוב יבלוט יתר על המידה.

3.             3.             מכוח חבותה על פי הפוליסה, שילמה התובעת למבוטח את הנזק שנגרם לו בגין התאונה, וכעת טוענת היא כי התאונה נגרמה באחריותה וברשלנותה של הנתבעת, ועל כן עליה להשיב לה את הסכומים ששילמה למבוטח.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת של שמאי ולפיה הנזק שנגרם לרכב הינו בסך 6,374 ש"ח וכן צירפה קבלה על שכ"ט שמאי בסך 468 ש"ח. סה"כ תובעת התובעת סך של  6,891 ש"ח הכולל הפרשי הצמדה וריבית ליום הגשת התביעה.

4.             4.             בכתב הגנתה מכחישה הנתבעת כי מקום המפגע באחריותה ובשליטתה.

כן טוענת היא כי התאונה אירעה בשל רשלנותו המלאה של המבוטח, וכי לו היה נוהג כנהג זהיר ובמהירות המותרת, הרי היה נמנע הנזק הנטען על ידו.

אין הנתבעת כופרת בחבותה של התובעת כלפי המבוטח, אך טוענת כי האשם בתאונה רובץ על נהגת הרכב המבוטח, וכי היא עצמה לא התרשלה בדרך כלשהי ולא גרמה לתאונה, וממילא אין לחייבה בתביעה זו.

פרשת התביעה

5.             5.             מטעם התביעה העידו נהגת הרכב המבוטח בעת התאונה, גב' דורית סיוון (להלן:"הנהגת"), מר בסאם עיאדאת (להלן:"בסאם"),המתגורר בסמוך למקום התאונה, וכן העיד מר אשר כהן, שמאי הרכב המבוטח (להלן:"השמאי").

בתצהירה מסרה הנהגת כי ביום התאונה, נסעה בכביש בעיידאת ולפתע, לאחר שעברה פס האטה, שמעה כעין פיצוץ. או אז התברר לה כי החלק התחתון של רכבה נחבט במכסה ביוב שבלט מעל פני הכביש וכי משני צידיה של שוחה הביוב היו בורות שגרמו לכך שמכסה שוחת הביוב יבלוט יתר על המידה, בורות שהיו מלאים במים אותה עת.

הנהגת תמכה גרסתה במספר תצלומים שצולמו במקום התאונה בהם נראה מכסה הביוב, וכתמי השמן הסמוכים לו, ואשר צולמו, לדבריה, על ידי בעלה ובנוכחותה, למחרת התאונה.

6.             6.             בעדותה בבית המשפט הבהירה הנהגת את גרסתה, ומסרה כי לאחר שהבחינה בפס ההאטה, האטה את מהירות הרכב למהירות המתאימה לתנאי השטח - כ- 20 קמ"ש וזאת ממהירות של  30-40 קמ"ש בה נסעה קודם לכן.

מספר שניות לאחר שעברה את פס ההאטה עם כל ארבעת גלגלי הרכב, שמעה קול פיצוץ, "מין בום", כהגדרתה (עמ' 3, ש' 32), וכתוצאה ממנו יצאו השכנים לראות מהו מקור הרעש. 

העדה מסבירה כי גיר הרכב "התלבש" על מכסה הביוב, ואף קיבל את צורתו, והמגע ביניהם הוא המקור לרעש ששמעה.

7.             7.             הנהגת מעריכה כי המרחק בין פס ההאטה לבין שוחת הביוב הוא כשלושה מטרים, כאשר האירוע התרחש בסביבות השעה חמש בערב, כאשר התחיל להחשיך. עוד היא מוסרת כי אינה זוכרת שנסעה בכביש הספציפי הזה לפני כן, אולם הבחינה בגבשושית (קרי- פס ההאטה), ואף הספיקה להאט ועל כן לא נאלצה לבצע בלימת חרום (עמ' 4, ש' 20).

כאשר הופנתה הנהגת לתצלומים אותם צירפה לתצהירה הסבירה את מסלול נסיעתה (ובמקרה זה כי הגיעה מימין לשוחת הביוב), עלתה על שוחת הביוב בחלקה השטוח, ולאחר מכן נחתה על השוחה וכך נגרמה הפגיעה. עוד מפנה לנוזל השמן שנראה על הכביש בסמוך למכסה הביוב, ומעידה כי מייד לאחר התאונה, נדלקה נורת השמן והיא נאלצה לעצור את נסיעתה.

לשאלה מדוע לא צילמה את הגבשושית שעל הכביש על מנת שניתן יהיה להבחין במרחק שבינה לבין המכסה השיבה כי אין סיבה מיוחדת, ומעידה כי היה חשוב לה ולבעלה להראות את מקום הפגיעה כדי להראות שמכסה הביוב היה מעל פני הקרקע.

8.             8.             העדה שוללת את טענות ב"כ הנתבעת לפיהן נסעה מהר, ועל כן נחבט הרכב המבוטח על מכסה הביוב, וטוענת כי ראתה את הגבשושית במועד ועל כן האטה.