מחיקת תביעה מחמת ניצול לרעה של ההליך השיפוטי

1.         ביום 27.2.07 ניתן פסק דין שהורה על מחיקת התביעה שהוגשה על ידי המבקשת, עקב מחדליה של האחרונה בניהול תביעתה.

            המדובר בתביעה בסדר דין מהיר על סך של 10,260 ש"ח שהוגשה על ידי המבקשת כנגד המשיבה בגין חיובים שלא כדין בעבור שיחות טלפון על פי הנטען.

2.         כעת מונחת בפניי בקשתה של המבקשת לביטול פסק הדין.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

4.         התביעה דנן נפתחה בתאריך 25.5.05 כתביעה בסדר דין מהיר שתכליתו קיצור ההליך השיפוטי, בירור התביעה במהירות וביעילות, וחסכון מזמנם היקר של בית המשפט ושל הצדדים.

    א.     בניגוד מוחלט לאופי ההליך, בחרה התובעת לנהל את תביעתה בדרך מסורבלת ותוך התעלמות מהחלטות בית המשפט,  והכל כפי שיפורט להלן:

ביום 9.2.06 הגישה המבקשת בקשה לתיקון כתב תביעה, אליה צורף עותק של כתב תביעה ( ראוי להפנות לסעיף 4 על שלוש שורותיו, הכתוב כולו בטעויות דפוס ואשר לא ניתן להבין ממנו כלום ). ביום 27.3.06, ולאחר קבלת תגובת המשיבה, נדחתה הבקשה מאחר ולא צורף לה תצהיר לאימות הטענות העובדתיות המועלות בה.

ביום 4.4.06 ולאחר שניתנה ההחלטה הנ"ל, הגישה המבקשת בקשה שהוכתרה "כתב תשובה", ובה עתרה שוב להתיר את תיקון התביעה.

ביום 18.4.06 הגישה המבקשת הודעה נוספת שבה ציינה כי מחמת טעות לא צורף תצהיר לבקשת התיקון המקורית, וביקשה שוב להתיר את תיקון התביעה.

ביום 20.4.06 ניתנה החלטה בזו הלשון:

" לא ברורה לי הדרך בה נוקטת ב"כ התובעת. משנדחתה הבקשה לתיקון כתב התביעה ביום 27.3.06, לא היה מקום להגיש כתב תשובה לבקשה בשלב יותר מאוחר, וגם לא הודעה זו שהוגשה ביום 18.4.06. אם רצונה של התובעת להגיש בקשה חדשה לתיקון כתב התביעה, עליה לעשות זאת בדרך המקובלת, אם כי הדרך הפתלתלה שבה נקטה עד כה תבוא על ביטויה בפסיקת הוצאות".

ביום 9.5.06 ביקשה המבקשת שוב לתקן את כתב התביעה, אולם לבקשה זו לא נמצאה החלטה בתוך תיק בית המשפט.

    ב.     ביום 15.6.06 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק, אולם ב"כ התובעת לא הופיעה לישיבה מחמת מחלה עקב הריון.

הדיון נדחה ליום 7.11.06 דהיינו לתקופה של כחמישה חודשים, אולם ביום 6.7.06 עתרה ב"כ התובעת לדחיית מועד זה הואיל והיא תהיה בחופשת לידה מתחילת חודש אוקטובר. בקשתה נתקבלה, והדיון נדחה ליום 27.2.07.

     ג.     ביום 17.8.06 הגישה הנתבעת בקשה להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית, ובאותו היום ניתנה החלטה שהורתה לתובעת להגיש את תצהיריה עד ליום 30.9.06 והנתבעת עד ליום 30.10.06.

תצהירי התובעת לא הוגשו בתוך המועד הנ"ל ואף לא במועד מאוחר יותר, אי לכך עתרה הנתבעת ביום 1.11.06 בבקשה למחיקת התביעה. הבקשה הועברה לתגובתה של ב"כ התובעת במסירה אישית. התובעת לא הגיבה לבקשה, ובמקום זאת בחרה להגיש ביום 22.11.06 בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה.

     ד.    בהחלטה שניתנה ביום 27.11.06 אושרה לתובעת אורכה להגשת תצהיריה עד ליום 30.1.07 , אם כי הובהר לה בהחלטה כי לא תינתן אורכה נוספת.

התובעת לא הגישה תצהיריה עד למועד המוארך הנ"ל, וביום 8.2.07 הגישה הנתבעת שוב בקשה למחיקת התובענה. הבקשה הועברה לתגובתה של ב"כ התובעת. התובעת שוב בחרה לא להגיב לבקשה, וביום 22.2.07 הגישה הנתבעת בקשה דחופה למחיקת התביעה בשל ניהול התביעה על ידי התובעת בדרך המתוארת לעיל, ובשל התעלמותה מהחלטות בית המשפט.

ביום 27.2.07 נעתרתי לבקשה והוריתי על מחיקת התביעה וחיוב הנתבעת בתשלום שכ"ט עו"ד לנתבעת בסך של 2,000 ש"ח + מע"מ.