מטפל משפחתי מוסמך לעשות שימוש בפסיכותרפיה

פסקדין

1.      1.      זהו גלגולו השני של הדיון בפני ועל כן, מן הראוי לפרט בקצרה את השתלשלות ההליכים:

·        ·        תחילתה של התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות, כתביעה כספית שהגיש התובע, על רקע טענות לטיפול כושל לו זכו גרושתו ובנו מידי הנתבעים, על פי הפניית בית הדין הרבני;

·        ·        התביעה עברה לבית משפט השלום, וביום 22.10.2001 הסכימו הצדדים כי התביעה תוכרע ללא שמיעת ראיות ועל בסיס פלוגתה שהוגדרה כלהלן:

"האם על פי המצב החוקי הקיים במדינת ישראל, מוסמכת בעלת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי ההתנהגות ובעלת הסמכה כמטפלת משפחתית מוסמכת (הגדרה זו תאמה את הסמכתה והשכלתה של הנתבעת 1, תוספת שלי - מ.ל), ליתן טיפול פסיכותרפויטי כפי שנקבע בהחלטת בית הדין הרבני".

·        ·        ביום 3.9.2002 ניתן פסק הדין על ידי, אשר דחה את התביעה (להלן: "פסק הדין הראשון"), תוך קביעה (סעיף 46 לפסק הדין):

"לפיכך, לאור השאלה הבלבדית אשר הועמדה להכרעתי, לא ניתן לומר כי הנתבעת 1, כמטפלת משפחתית מוסמכת אליה הגיעה גרושת התובע מכח החלטת בית הדין הרבני על פי חוות הדעת של ד"ר גולומב וד"ר ליאור, לא הייתה מוסמכת להעניק טיפול פסיכותרפי".

·        ·        על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ע"א 3224/02.

ביום 17.9.2006 ניתן פסק הדין בערעור, אשר מחד גיסא קיבל את פרשנותי לסיפא לסעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים ומאידך גיסא סבר כי פסק הדין לא נתן מענה לשאלה שבמחלוקת ועל כן החזיר את הדיון כדי להכריע בשאלות שלהלן (סעיף 4(ח) לפסק הדין בערעור):

"מהו הטיפול שאליו הופנתה גרושת המערער והאם הכשרתה המקצועית של המשיבה הכוללת תואר ראשון ושני במחלקה למדעי התנהגות נחשבת 'עיסוק במקצוע כדין' על פי סעיף 2(ג) לחוק הפסיכולוגים".

2.      2.      הצדדים הביאו ראיותיהם (כשהובהר בהחלטה מיום 7.2.2007, כי אתעלם מכל חריגה שתהא בראיות ו/או בתצהירים מהשאלות שהוגדרו על ידי ערכאת הערעור), הגישו סיכומיהם והגיעה העת ליתן פסק הדין, תוך התייחסות לכל אחת מהשאלות דלעיל.

מהו הטיפול שאליו הופנתה גרושת התובע

3.      3.      בית הדין הרבני אימץ את המלצות ד"ר גולומב וד"ר ליאור לפיהן "האם תהיה בטיפול פסיכותרפויטי", כפי שהובהר בסעיף 3 לפסק דיני הראשון.

מעבר למשפט האמור, אין כל ראיה, עובר להחלטת בית הדין, לגבי מהות הטיפול. סברתי כי כדי להכריע, הכרח הוא להגדיר "טיפול פסיכותרפויטי" ולו כזית, והגדרתי זאת כ" אוסף טכניקות של טיפול בדיבור, המצריך הכשרה מצד המטפל וקשרי אמון בין המטפל למטופל, ואשר נועד להשיג מטרה בתחום הנפשי או ההתנהגותי" (סעיף 18 לפסק הדין).

4.      4.      לסברת ערכאת הערעור, לא היה מקום להידרש לחיפוש עצמאי בנושא זה, חיפוש שבלעדיו היינו נותרים עם הגדרה עלומה, כקופסה שחורה.

גם העדים שהעידו בפני עתה, לא סייעו מהותית בהגדרת "טיפול פסיכותרפויטי".