פסק דין
המחלוקת
1.התובעת היא חברה העוסקת בייבוא טובין. בראשית 2003 ייבאה התובעת מארצות הברית לישראל אופנועי ים מתוצרת Kawasaki Motors U.S.A (להלן: הטובין). השאלה השנויה במחלוקת בתיק זה היא חבותה של התובעת בתשלום מכס בגין ייבוא הטובין. בתמצית טוענת התובעת כי היא פטורה מתשלום מכס מאחר שבידיה "תעודת מקור" המצביעה על כך שהטובין יוצרו בארה"ב, ועל כן הם פטורים ממכס. הנתבעת טוענת כי תעודת המקור לא הוצגה בפני המכס במועד הקובע ואף לא זמן קצר לאחר מכן, ועל כן הפטור אינו חל.
2.בשנת 1985 נחתם הסכם סחר בין ישראל לבין ארצות הברית. ההסכם קבע אזור סחר חופשי בין שתי המדינות, תוך ביטול תשלומי מכס והסדרים מגבילים נוספים לעניין הסחר בין שתי המדינות, לגבי מוצרים שמקורם באותן מדינות. בהתאם להסכם טובין מתוצרת ארצות הברית זכאים לפטור חלקי או מלא ממכס, בכפוף לעמידה בתנאי המקור. תנאי המקור נקבעו בנספח 3 להסכם, והם דורשים בין היתר כי לטובין תונפק תעודת מקור אמריקאית מקורית שהונפקה על ידי היצואן (להלן: תעודת מקור). כן נקבע בסעיף 9 לנספח 3 להסכם הסחר כי הגשת תעודת המקור תהיה בהתאם לתקנות הפנימיות של מדינת הייבוא (תצהיר דוד חורי סעיפים 3-10 והנספחים לתצהיר).
3.מר דוד חורי, מנהל מחלקת ייצוא וכללי מקור ברשות המיסים, פירט בתצהירו, ונראה כי אין מחלוקת בעניין זה, כי תעודת המקור היא מסמך מהותי ועליה לכלול פרטים מהותיים כגון תיאור הטובין, פרטי היצואן, משקל הטובין, הצהרת היצרן. תעודת המקור צריכה להיחתם על ידי היצואן, ואם היצואן אינו היצרן נדרשים גם אישור נוטריוני וחתימה של לשכת המסחר.
לעניין הגשת תעודת המקור הפנה הסכם הסחר, כאמור, לדין הפנימי של מדינת הייבוא.
4.סעיף 12 לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (להלן: תעריף המכס) קובע כתנאי להחלת העדפת המכס הגשה של אחד מבין שני מסמכים: מסמך העדפה או, הרלוונטי לענייננו, "תעודת מקור, כמשמעותה בהסכם הסחר עם ארה"ב, קנדה או מקסיקו, לא יאוחר משעת התרת רשימון היבוא שבו נרשמו מוצרים אלה". דהיינו, תנאי לזכאות לפטור ממכס הוא הגשת תעודת המקור בשעת התרת רשימון הייבוא. נוהלי המכס מאפשרים הגשת הרשימון הפיזי על צרופותיו לבית המכס יום לאחר התרת הרשימון (הנעשה באופן ממוחשב), כך שלמעשה ניתן להגיש את תעודת המקור יום לאחר התרת הרשימון. בהתאם לנהלי המכס יש להגיש את תעודת המקור המקורית, ואין די בהעתק או בצילום (סעיפים 11-15 לתצהיר דוד חורי). במקרים חריגים או כאשר מתעוררת בעיה לגבי תעודת המקור, ניתן לפנות לגורמים שונים בבית המכס וכן לוועדות שהוקמו לעניין זה, לפני או אחרי התרת הרשימון, בהתאם לנסיבות (סעיף 16 ואילך לתצהיר הנ"ל).
5.בענייננו, הטיפול בענייני המכס בשמה של התובעת נעשה על ידי סוכן המכס שלה, אוריין שירותי מכס (1985) בע"מ (להלן: סוכן המכס). הטובין הותרו לשחרור מהמכס ביום 2.4.03 באמצעות התרה ממוחשבת, על פי רשימון מספר 310253547. ביום 3.4.03 מסר סוכן המכס לבית המכס בחיפה את מסמכי היבוא. אין מחלוקת על כך שתעודת המקור המקורית לא היתה בין המסמכים שנמסרו למכס. בעקבות כך הוצאה לתובעת הודעת גרעון בסך 33,259 ₪, והיא נדרשה להפקיד ערבות בנקאית. ביום 10.9.03 התכנסה ועדת תעודות שוק לדון בבקשת התובעת להכיר בתעודת המקור שלה על אף שלא הוגשה במועד. הועדה דחתה את הבקשה ולא הכירה בתעודת המקור, ולאחר מכן חילטה את הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת.
פרטי האירועים שבין מועד שחרור הטובין לבין החלטת הועדה הם נשוא פסק דין זה.
מהו מועד המצאת תעודת המקור
6.טענתה העיקרית של התובעת במישור העובדתי היא שאי הגשת תעודת המקור היתה תוצאה של תקלה בהגשת המסמכים. התקלה התגלתה מיד לאחר התרת הרשימון והוצאת הודעת הגרעון על ידי הנתבעת, תעודת המקור המקורית נמסרה למכס יום עבודה אחד לאחר הוצאת הודעת הגרעון, ימים ספורים לאחר שחרור הטובין, ביום 6.4.03. התובעת מוסיפה וטוענת כי כאשר מדובר בטעות אנוש שהביאה לעיכוב של מספר ימים בלבד בהגשת התעודה המקורית, וכאשר התעודה היתה בידי סוכן המכס במועד הרלוונטי, על הנתבעת לקבל את התעודה גם באיחור של מספר ימים.
7.אני דוחה את טענתה העובדתית של התובעת בנוגע למועד הגשת תעודת המקור. הראיות מצביעות על כך שהאיחור בהגשת תעודת המקור לא היה איחור של מספר ימים ואף לא מספר שבועות כי אם איחור של חודשים. תעודת המקור לא הוגשה למכס לכל הפחות עד יום 15.6.03, ונראה כי הוגשה רק בחודש אוגוסט 2003. בנסיבות אלו לא היה מקום להכיר בתעודת המקור.
8.לטענת התובעת תעודת המקור, יחד עם יתר המסמכים, הוגשו לבית המכס על ידי מר שי גבאי, עובד של סוכן המכס, ונמסרו לגב' דינה סקולץ, עובדת המכס. שני המעורבים, מר גבאי והגב' סקולץ, לא העידו בתיק זה, כך שהעובדות הרלוונטיות לא נשמעו מפיהם של העדים המעורבים, ועל כך יש להצטער. שני הצדדים נתנו הסברים להימנעות מהבאת העדים. התובעת טענה כי מוסר המסמכים הוא שליח בלבד, ועדותו מתייתרת לנוכח עדותה של הגב' גילה מימוני, אשר עמדה בקשר עם הנתבעת (עמ' 9, 10 לסיכומי התובעת). הנתבעת הבהירה בסעיפים 44, 45 לסיכומיה (הנסמכים גם על עדותה של הגב' הרוש בעמ' 28) כי סקולץ לא זכרה כלל את האירוע שהתרחש מספר שנים קודם לכן ואת פרטיו. אף על פי כן אני סבורה שכאשר מדובר בשאלת עובדתית ממוקדת שיש בה כדי להשפיע על התיק כולו, ראוי היה להביא את העדים המעורבים, ולו כדי להבהיר מפיהם כי אינם זוכרים את האירוע.
9.מאחר שההימנעות באה משני הצדדים, כאשר הן התובעת והן הנתבעת לא הביאו לעדות את העד הנדרש מצידם, גם ה"סנקציה" הראייתית פועלת כלפי שני הצדדים, אם כי מאחר שנטל הראיה מוטל על התובעת, הרי שמחדלה משמעותי יותר. מכל מקום, הראיה הטובה ביותר אינה בפני וקביעת הממצאים העובדתיים תתבסס על הראיות הקיימות.
דיון בגירסת התובעת לעניין המצאת תעודת המקור
10.התובעת טוענת כי תעודת המקור לא הוגשה עם הרשימון בשל טעות של מר גבאי, העובד שהגיש את המסמכים למכס. כך הצהירה הגב' גילה מימוני, ששימשה בתקופה הרלוונטית כמנהלת ייבוא ותפעול בסניף חיפה של סוכן המכס:
11.בסעיף 3 לתצהיר הצהירה מימוני כי המשרד מחזיק עבור כל משלוח שני תיקי מסמכים, תיק אחד ובו מסמכים מקוריים המיועד להגשה למכס, ותיק נוסף עם העתקי המסמכים, המיועד להנהלת החשבונות ולתיוק פנימי. בסעיפים 4-6 לתצהירה תיארה כי בשל לחץ ועומס הוגש בטעות למכס חיפה תיק ובו העתקי המסמכים במקום התיק עם המסמכים המקוריים. המסמכים הוגשו על ידי עובד בשם שי גבאי. היא הוסיפה כי כשהתקבלה במחשב הודעת הגרעון יצרו קשר עם המעריכה דינה סקולץ והתחייבו להגיש את המסמכים המקוריים. ביום העסקים הבא, יום ראשון 6.4.03, הורתה לשי גבאי להגיש את תיק המסמכים המקוריים ישירות לידי המעריכה, והמעריכה אישרה כי קיבלה את תעודת המקור המקורית ותתייעץ עם הממונים עליה.
12.העדה צירפה כנספח ב' לתצהירה שחזור של האירועים, בו כתבה כי ביום 3.4.03 כי "תיק התקבל בחיפה ונותב למכס בטעות, ללא תעודת מקור". הטענה בדבר החלפת תיק המסמכים הפנימי לבין התיק ובו המסמכים המקוריים אינה נזכרת במסמך זה. גם בתצהיר קודם שהכינה העדה ביום 14.11.04 וצורף כנספח ג' לתצהירה הנוכחי, לא הופיע סיפור כפל התיקים אלא נאמר ש"עקב טעות אנוש לא כללו מסמכי היבוא את תעודת המקור המקורית, אשר נותרה במשרדנו בחיפה". ראוי לציין גם כי הפעולות שבוצעו מתוארות בלשון רבים, ולא ברור כלל אם העדה היא שביצעה אותם או היתה מעורבת בהן.
13.עד נוסף מטעם התובעת היה מר רמי מאירי, מנהל היחידה העיסקית בחברת סוכן המכס. התצהיר שמסר כולל ברובו הגדול עובדות שאינן ידועות לו מידיעתו האישית, וכן ניתוח עובדתי ועדויות שמיעה. העד עצמו מסר בחקירתו הנגדית כי הוא יושב במשרדי החברה בלוד ולא בחיפה, ואינו יודע מה הוגש בפועל למכס (עמ' 9 שורה 23-עמ' 10 שורה 7).
14.לתצהירו של מר מאירי צורפה ההתכתבות בין התובעת לבין המכס בתקופה הרלוונטית. במכתב מיום 6.4.03 המופנה למכס, נספח ג' לתצהירו, כתב מאירי: "בשל טעות טכנית וכשל בעת ביקורת המסמכים צורפו לרשימון העתקי החשבון ותעודת המקור. ומסמכי המקור הועברו לתיוק. אנו מתנצלים על כך...". לטענת מאירי בסעיף 6 לתצהיר, יחד עם מכתב זה נמסרה למכס ביום 6.4.03 תעודת המקור המקורית. אולם המכתב אינו מציין את העובדה שהתעודה מצורפת אליו. יתרה מזאת, מאירי עצמו ביקש למעלה מחודש מאוחר יותר לאפשר לו להגיש את מסמכי הייבוא המקוריים, כפי שאפרט בנוגע לנספח ו' לתצהיר. כך שברור שבמועד זה התעודה המקורית עדיין לא צורפה.