פסק דין
זהו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בב"ש, שניתן ביום 20/9/12, בעקבות דחיית בקשת המערער להתגונן כנגד תביעת הבנק המשיב ( החלטת כב' הרשם י. בוקר מיום 8/4/12).
מטעם המשיב לא הוגשו עיקרי טיעון ולא היתה התייצבות של בא-כוחו לדיון שהתקיים ביום 3/4/13. הגם כך, כאמור בהחלטתי מאותו יום, ראיתי לנכון לברר הערעור לגופו, כפי הסמכות שמכח תק' 446(ד) יחד עם תק' 450 ( 2) לתקסד"א- 1984.
תביעת המשיב כנגד המערער הוגשה בשנת 2005, בסדר דין מקוצר, וסכומה היה 126,357 ₪. העילה היתה בגין ערבותו הנטענת של המערער לחשבונה של חברה בע"מ, שהוא היה בעל עניין בה.
משנדחתה בקשת הרשות להתגונן, ניתן, ע"י כב' הרשמת ע. כלפה ,פסה"ד הפורמלי, עפ"י כתב התביעה, והמערער חויב בסכום הנתבע, בצירוף ריבית של 20.65 אחוז לשנה, מיום הגשתה, וכן בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ( יוער, כי משום מה נפסקה הריבית ה"בנקאית" הנ"ל גם עבור שכ"ט עו"ד, החל מיום מתן החלטת כב' הרשם בוקר ועד התשלום בפועל, במקום הפרשי הצמדה וריבית כמקובל, שהרי לא היתה הוראה אחרת לנדון בהחלטת הרשם. מכל מקום- לא הוגש ערעור בנקודה זו).
בהחלטה נשוא הערעור, הנחה עצמו כב' הרשם בוקר, עפ"י אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, ביחס לבקשות רשות להתגונן מפני תביעות בסדר דין מקוצר. בכלל זה, ער היה לכך, שאמנם אין זה השלב לבחינת הראיות לעומקן ולגופן, ודי בהעלאת טענת הגנה לכאורית, ולו בדוחק, אולם, אף זאת בשים לב לצורך לפרט הטענות היטב ולכמת נפקותן הכספית.
כאמור, נדחו, אחת לאחת, טענות ההגנה שהעלה המערער, זאת לאחר שהוא נחקר על תצהירו, הצדדים סכמו טענותיהם, ובפני ביהמ"ש קמא עמדו המסמכים וכתבי בי דין הצריכים להכרעה.
כב' הרשם קבע, בהחלטה נשוא הערעור, שבטענה מסויימת קרסה גרסתו העובדתית של המערער בחקירתו ( אי חתימה על טופס הערבות). טענה נוספת, על היעדר תובנה ביחס לתוכן כתב הערבות נדחתה משלא בוססה כלשהו, ובאשר ההלכה הפסוקה אינה מכירה בהתקיימותה, בנסיבות הספציפיות. טענות נוספות, כגון היעדר גמירות דעת בחתימה על הערבות ואף הטעיה מטעם המשיב,ולעניין היות ההסכם מכיל סעיפים מקפחים,נדחו בשל היעדר ביסוס כלשהו, ברמה העובדתית והמשפטית כאחד ( "הגנת בדים"). כך גם ביחס לטענת התיישנות שהועלתה, אף היא.
נקבע בהחלטת כב' הרשם, ובדין כך, שטענות הגנה שונות, נוספות, הועלו באורח כללי וסתמי, ללא פירוט חשבונאי והצגת סכומים שהיו, לשיטת המערער, ברי קיזוז או הפחתה מחובו הנטען כערב לחשבון החברה.
בכל אלה- איני רואה מקום להתערבות ערעורית, ונימוקי בימ"ש קמא, בסרבו להעניק הרשות להתגונן בגינן, נכוחים ומוצדקים. הבר"ל אכן לוקה בחוסר פירוט ובהיעדר כימות כספי , כאשר הבקש ערוכה יותר ככתב הגנה רגיל, מאשר כבקשה שניתן לבסס עליה מתן רשות להתגונן עפ"י מבחני ההלכה הפסוקה.
נדמה, כי במקצת הטענות, לו הוצגו הדברים באורח הנאות, אפשר שראוי היה לאפשר למערער להתגונן בהן מפני התביעה, אולם בהיעדר תשתית מינימאלית מטעם המערער, לא נפלה טעות בכך שהבקשה סורבה באותם עניינים.
בנקודה מסויימת, עם זאת, סבורני שהמערער צודק בכך שראוי היה ליתן לו בגינה רשות, מוגבלת, להתגונן. מדובר בשאלות הנוגעות להפטר, החלקי או המלא, שניתן ע"י המשיב לערב אחר,ששמו סימון יוסף. נראה שהוא הגיע לפשרה עם המשיב, לאחר שהתביעה הוגשה גם נגדו, יחד עם המערער. הנפקות המשפטית של מתן ההפטר, והשלכתה על חבותו של המערער, או היקפה, כמו גם ההשלכות החשבונאיות ( ההפטר היה כנגד תשלום של 30,000 ₪. ככל שסכום זה נפרע, הכיצד ניתן פס"ד כנגד המערער על מלוא החוב נשוא התביעה? ), לא התבררו. כב' הרשם ציין בהחלטה כי לא ניתן להתעמק בטענה, בין השאר משום שההסכם שבין הערב הנוסף לבין המשיב, צורף לבר"ל באופן קטוע ולא שלם. יש ממש בטענת המערער שנימוק זה מוקשה מעט, שהרי, לכאורה ,מדובר במסמך שהוגש לתיק ביהמ"ש, אותו תיק ממש, ע"י הצדדים הישירים לו- ואף קיבל תוקף פס"ד ( המסמך צורף במלואו לכתב הערעור. משמע- נוסחו המלא קיים ונגיש לחלוטין).
מכל מקום- מסד הנתונים העובדתי השלם ,הצריך ליחסי המשיב עם הערב הנוסף, וההתנהלות מולו, אינו אמור להיות בידיעתו של המערער. עניין זה ראוי להתלבן לגופו, ולא הייתי דוחה טענת המערער בהקשר אליו, אך מחמת שלא השכיל להמציא תשתית עובדתית טובה מכפי שעשה, נכון לשלב הדיוני הרלונטי.
בלא לקבוע דבר לגוף הטענות, החלטתי ,כי בנקודה בודדת זו של השפעת ההפטר הלכאורי של הערב הנוסף על עניינו של המערער, היה מקום ליתן לו רשות להתגונן כנגד התביעה, ועל כן על בימ"ש השלום להזקק לליבונה לגופה. הנטען, לנדון, בבר"ל יחשב לכתב ההגנה.
הערעור מתקבל, איפוא, בנקודה זו, ונדחה בכל יתר הטענות.
לאור התוצאה- מתבטל רכיב שכ"ט והוצאות שחויב בו המערער בערכאה הדיונית. כל צד ישא בהוצאותיו בהליך הבר"ל.
אשר להוצאות הערעור, מצד אחד- התקבל הערעור חלקית, ובנקודה ספציפית אחת. מצד נוסף- המשיב לא התייצב לדיון ולא הגיש ע"ט כפי שנדרש, התנהלות שנותרה בלתי מוסברת.
בשקלול אלה- ישא המשיב בהוצאות מתונות בסכום כולל של 3,000 ₪ להיום, שישולמו למערער.
המזכירות תשיב למערער הערבון שהפקיד, באמצעות בא- כוחו.
יש לשגר פס"ד זה לבאי כח הצדדים.