מילר נ' יוסף

החלטה

1.בפניי בקשה להורות למשיב להפקיד ערובה, כמצוות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") להבטחת תשלום הוצאות המבקש אם תדחה תביעתו.

החלטתי הינה על יסוד הבקשה, תגובת המשיב ותשובת המבקש לתגובה, לרבות שתי הודעות שהוגשו בנפרד.

ואלו העובדות הצריכות לעניין

2.המשיב שכר דירה שבבעלות המבקש בקצרין.

המבקש הגיש תביעת פינוי נגד המשיב, אשר התקבלה, וניתן פסק דין המורה למשיב לפנות את דירת המבקש לא יאוחר מיום 31/5/10, ולשלם דמי שכירות בגין חמישה חודשים על סך של 6,200 ₪.

מנגד, המשיב הגיש את התביעה נשוא הבקשה, ובה דורש מבית המשפט לחייב את המבקש לפצותו לאחר שהוציא את שמו לרע בפני רבים.

מכאן נולדה הבקשה המונחת בפניי, ובה עותר המבקש לחיוב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו, מפאת מחסור בכיסו של המשיב, ולאור סיכויי התביעה הקלושים.

טרם הוגש כתב הגנה ע"י המבקש.

טענות המבקש

3.לטענת המבקש, נפתחו נגד המשיב מספר תיקי הוצאה לפועל, אחד מהם היה לשם ביצוע החלטה המחייבת את המשיב לשלם הוצאות משפט לשוכר קודם, ממנו שכר המשיב דירה, ועד לפני מספר חודשים הוא הוכרז מוגבל באמצעים, ואף ניתן נגדו צו לעיכוב יציאתן מן הארץ. המבקש טוען, כי במסגרת חקירת יכולת אשר התנהלה באחד מתיק ההוצאה לפועל הנ"ל, הצהיר המשיב כי ביכולתו לשלם 250 ₪ לחודש.

באשר לסיכויי הצלחת התובענה, טוען המבקש כי התנאי היסודי ביותר לקיומה של עילת תביעה בלשון הרע, יסוד הפרסום, אינו מתקיים במקרה שלנו. התביעה מובססת על אמירה בעל פה שאמר המבקש (כביכול) לקבלן שיפוצים שהגיע לדירה, מבלי לתמוך טענה זו באסמכתא כלשהי. ולעניין ההודעה בדואר האלקטרוני, עליה סומך המשיב את תביעתו, נשלחה אך ורק למענו האלקטרוני של המשיב ולא לאדם אחר. מכאן יסוד הפרסום לא התקיים.

שמו של המשיב לא נפגע הואיל ואין למשיב שם טוב בקצרין. המשיב נוהג לשכור דירות, לא לשלם דמי שכירות, ולהשאר בדירה השכורה עד למתן פסק דין המחייב אותו לפנות את הדירה, ופרנסתו לא הייתה יכולה להיפגע , שכן המשיב אינו עובד כלל וכלל.

המבקש מדגיש כי הגשת תביעה זו, הייתה כתגובה להגשת התביעה לפינוי המבקש.

טענות המשיב

4.לטענת המשיב, הבקשה הוגשה בשלב מוקדם כשכל מטרתה היא להכשיל את המשיב ולמנוע ממנו להגיש את תביעתו. הוא מוסיף כי לתביעה יש סיכויים טובים, וכי מצבו הכלכלי אינו רע כפי שמתאר המבקש בבקשתו.

המבקש לא הוכיח כי לא יוכל לגבות את הוצאותיו לכשייפסקו לטובתו, במידה וייפסקו, ואין די לטעון כי מצבו הכלכלי של המשיב אינו טוב. לחיזוק טענה זו, טוען המשיב כי מרבית השקים אשר נמסרו למבקש בגין דמי השכירות נפרעו, כי אחד מתיקי ההוצאה לפועל אשר נפתחו נגדו נסגר, ואף בא כוחו של המשיב נחלץ לעזרת המשיב, וטוען כי השקים אשר נמסור לו ע"י המשיב בגין שכ"ט כן נפרעו.

המשיב מתייחס לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, ומדגיש כי קבלת הבקשה תפגע בזכויותיו החוקתיות ותעמידו בפני שוקת שבורה ותשים קץ לתביעתו.

לטענתו, התבוענה הוגשה בתום לב, ולאחר שהמבקש הכפיש את שמו בפני רבים. הוא מוסיף, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אין לתביעה סיכויים או כי סיכויינ קלושים, שכן מדובר בטענות עובדתיות שהמבקש טרם הגיש לגביהן כתב הגנה ותצהירים ובנסיבות אלה אין מקום להורות על הפקדת ערובה.

דיון והכרעה