החלטה
1. לגבי דרישת התשלום מיום 13.5.13 הוגש הערר במועד, ולא התבקשה דחייתו על הסף.
2. לגבי דרישות התשלום מיום 2.12.12 ומיום 6.12.12, מחייבת פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין ממן (רע"א 49990/05), היינו: יו"ר ועדת הערר אינו רשאי להאריך את המועד להגשתו מעבר ל- 30 הימים שהוסמך לעשות כן, על פי סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב),
התשכ"ב -1962 (להלן: חוק הביוב).
על כן אני מקבלת את בקשת המשיבה לדחות את הערר על הסף, מחמת איחור בהגשתו, לגבי שתי דרישות התשלום הללו.
3.לגבי דרישת התשלום מיום 4.4.13, הוגש הערר אמנם באיחור, אך לפני שחלפו 60 יום ממועד המסירה של דרישת התשלום.
ב"כ המשיבה טען כי אין לקבל את הנימוקים של העוררת לאיחור בהגשת הערר לגבי דרישת תשלום זו (כמו גם לגבי דרישות התשלום מדצמבר 2012), ומנגד ביקשו ב"כ העוררת לקבל נימוקים אלה ועוד הסתמכו על דברי ביהמ"ש העליון בעניין ממן, כי סד הזמנים שנקבע בחוק הביוב להגשת הערר הוא קצר מדי.
4.לגבי דרישת תשלום זו מקבלת אני את בקשת העוררת להאריך את המועד להגשת הערר, בעיקר מהטעם האחרון שצויין.
5.הערר נדחה, איפוא, על הסף, לגבי שתי דרישות התשלום מדצמבר 2012, והוא יידון לגבי שתי דרישות התשלום המאוחרות יותר.
6.העוררת תשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪, בגין הבקשה שבה עסקינן.
7.הדיון בערר דנן יאוחד עם הדיון בארבעת העררים האחרים של העוררת שתלויים ועומדים:
37539-06-11; 3764-02-12; 53325-06-12; 34840-07-13.
8.כפי שפורט בהחלטה מיום 2.10.13, קבוע מועד לשמיעת הוכחות: ליום 19.11.13, אך האפשרות לקיים את הדיון במועד זה מוטלת בספק, לנוכח העדר מינויים בני תוקף לחברי ועדת הערר.
9.הערר דנן יצורף איפוא לעררים שנמנו בסעיף 7 לעיל ויידון ביחד עמם.
10.המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ו' חשון תשע"ד, 10 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.