מכנס נ' הועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל

השופט נ' סולברג:

1. 1.בחודש דצמבר 2017 התקיימו בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. בעניינן של בחינות אלו הוגשו כמה עתירות מנהליות לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, הדיון בהן אוחד, וביום 3.5.2018 ניתן בהן פסק דין (עת"מ 29810-01-18; השופט א' אברבנאל). על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים הוגשו כמה ערעורים; רובם נשמעו לפנינו במאוחד. 

2. הערעור שלפנינו נדון בנפרד ממרבית הערעורים, שכן הוא אינו עוסק בשאלות הספציפיות שנשאלו בבחינה, גם לא במתכונת הבחינה החדשה; הוא עוסק באופן הפרטני שבו נבדקה מטלת הכתיבה שכתבה המערערת.

3. את מטלת הכתיבה שנדרשה לכתוב, כתבה המערערת בשגגה גם על דף שהוגדר כ'דף טיוטה'; בהוראות הבחינה צוין כי תוכנו של דף הטיוטה לא ייבדק – וכך היה. משכך, עבור מטלת הכתיבה הוענקו למערערת 6 נקודות מתוך 15 אפשריות. בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי תקפה המערערת את אופן הבדיקה הנ"ל, ועתרה לקבלת 9 הנקודות שהופחתו לה. המשיבות 1-2 (להלן: המשיבות) מצדן טענו כי אין בכך פגם שהמטלה נבדקה באופן שבו נבדקה, וכי בנסיבות העניין – אף אילו הייתה המערערת מקבלת את מלוא הניקוד בגין מטלת הכתיבה, לא היה בכך כדי לזכותה בציון 'עובר'.

4. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את טענות המערערת. נקבע כי בגיליון הבחינה הוגדר באופן בולט המקום לכתיבת התשובה; בגב העמוד מופיעה הכותרת 'טיוטה בלבד', ומשכך עמוד זה אינו נלקח בחשבון. בית המשפט לעניינים מינהליים אמנם תמה קמעא על מידת ההקפדה שבה נהגה הוועדה הבוחנת בעניינה של המערערת, שכן היא לא חרגה מהיקף התשובה הנדרש ולא הפיקה יתרון מכתיבת המטלה על גבי עמוד הטיוטה. יחד עם זאת, שיקול הדעת בעניין זה מסור לוועדה, כך נקבע, ואין לומר כי החלטתה לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

הערעור

5. על כך הוגש הערעור דנן. בערעור נטען, כי לנוכח העובדה שמדובר בבחינה במתכונת חדשה; לנוכח העובדה שהמערערת לא חרגה מהיקף התשובה הנדרש; ולנוכח תמיהת בית המשפט המחוזי ממידת ההקפדה שנהגה הוועדה במערערת – יש להתערב בהחלטה זו. ההחלטה מובילה לפגיעה בעקרון השוויון, שכן אחרים שכתבו את תשובתם בדפים המיועדים לכך – נוקדו עבור כל התשובה, בעוד שהמערערת קיבלה ניקוד על מקצת התשובה בלבד. הפליה זו, כך נטען, מחייבת התערבות שיפוטית.

6. בעיקרי הטיעון שהגישו המשיבות נטען כי בניגוד לטענת המערערת, תשובתה חרגה מן ההיקף הנדרש: במקום לכתוב את המטלה על גבי שני עמודים, המערערת הגישה שלושה עמודים, אשר אחד מהם הוא עמוד הטיוטה. המערערת הודתה בעובדה זו בכתב העתירה שהגישה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובית המשפט כנראה לא היה ער לכך כאשר קבע שהמערערת לא ביקשה להשיג יתרון כלשהו בכתיבה על גבי עמוד הטיוטה. בשים לב לכך, אין הצדקה להתחשב במערערת; דווקא התחשבות שכזו היא שתפגע בעקרון השוויון בין הנבחנים.

7. עוד טענו המשיבות, כי מטלת כתיבה מצויה במתכונת הבחינה כבר משנת 2015 (אף שבעבר לא נוקדה), ומכיוון שאין זו הפעם הראשונה שהמערערת ניגשת לבחינה, אין יסוד לטענה כי יש להתחשב בה משום שמדובר בבחינה במתכונת חדשה; כי גם מתן ניקוד מלא עבור השאלה לא יזכה את המערערת בציון 'עובר', ולכן אין תוחלת להעתר לערעור; וכי בהתאם להליך בדיקת הבחינה, עמוד הטיוטה כלל לא נסרק לבדיקת הבוחנים וממילא הללו לא קיבלו עמוד זה לרשותם ולא היו יכולים, גם אם רצו, לבדוק את תוכנו.

8. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 6.6.2018, הסתבר כי המערערת אכן כתבה שלושה עמודים, אלא שהצדדים נחלקו בשאלה עד כמה נוצל העמוד הראשון: אם רק לכותרת, או גם לתחילת המטלה גופה. עוד נחלקו הצדדים בשאלה אם אכן אין תוחלת בערעור; ב"כ המערערת טען כי לנוכח העובדה שבית המשפט לעניינים מינהליים פסל שאלות מסוימות במבחן, הרי שהעתרות לערעור תוביל לכך שהמערערת תעבור את המבחן. מאידך ציין ב"כ המשיבות, כי הנתונים שבפניו אינם עולים בקנה אחד עם טענה זו. לגופו של עניין שבו הצדדים על טענותיהם, כאשר ב"כ המערערת טען שהתחשבות בה לא תפגע ביתר הנבחנים, שכן יש להניח שאינם מתנגדים לכך שתעבור את הבחינה; אדרבה. כמו כן הדגיש שזו הבחינה הראשונה שבגדרה מוענק ניקוד עבור מטלת הכתיבה, וכי ההוראות בקשר לאופן הכתיבה לא היו ברורות דיין. מאידך, ב"כ המשיבות טען כי משום שהמערערת ניצלה את שלושת העמודים שעמדו לרשותה, אין הצדקה להתחשב בה, ובוודאי שאין הצדקה לומר שאי-התחשבות שכזו אינה סבירה באורח קיצוני.