עיקרי התביעה וזהות הצדדים
1. התובע, שמאי רכב במקצועו, ערך ביום 22.7.04 חוות דעת בנוגע לנזקים שנגרמו לרכבו של הנתבע, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב. לצורך עריכת חוות הדעת, הגיע התובע למוסך "אוטו-טופ" בחצור הגלילית (להלן: "המוסך"), שם טופל הרכב.
2. עניינה של התביעה המונחת בפניי, בשני מכתבים ששיגר הנתבע אל מספר מכותבים, בהם העלה טענות מטענות שונות כנגד תפקודו, יושרו ויושרתו המקצועית של התובע והאופן בו בדק את רכבו. לטענת התובע, הוציא הנתבע דיבתו רעה באותם מכתבים, ושיגורם מהווה פרסום לשון הרע, כמשמעות הדיבור בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"). מכאן התביעה.
3. הפרסום
אסקור להלן את הקטעים הרלוונטיים במכתבים נשוא הדיון:
3.1 ביום 8.8.04 שלח הנתבע מכתב המופנה אל אגוד המוסכים ועניינו תיקון הרכב במוסך (נספח ב' לתצהיר התובע ת/1). להלן נוסח הדברים המתייחסים לתובע :
"ביום ראשון ב 11.7.04 הכנסתי את הרכב למוסך אוטו טופ בחצור הגלילית ובקשתי ממנו במפורש לבצע תיקוני פחחות וצבע כי את התיקונים המכניים אני עושה כל הזמן במוסך המורשה פיאט פונטו בטבריה, וביקשתי גם שאני אזמין שמאי אך בעל המוסך הפציר בי שהוא יזמין שמאי שמוכר לו ואני לא אפסיד שקל אחד מהכיס, וכששאלתי כמה יעלה לי תיקון הפחחות והצבע אמר לי בעל המוסך שהוא מסתדר עם חברת הביטוח ואין לי מה לדאוג לכן גם לא קבענו מחיר כלשהו...
... חייבים לציין שאני בהרגשה שנעשו הסדרים מיוחדים בין השמאי לבין מר פרץ (בעל המוסך-ט.א) אחרת איך אפשר להסביר את הפרטים הבאים א) בעל המוסך משכנע אותי להזמין שמאי מסוים ב) מחתים אותי על מסמך על העברת השיק מהביטוח ישיר לחשבונו מסמך שבלית ברירה חתמתי עליו כי הוא איים לא לשחרר לי את הרכב ג) מר פרץ מחליט על דעת עצמו לתקן תיקונים מכנים בניגוד לבקשתי.
ההסדר המיוחד בין השמאי ובין מר פרץ זועק לשמיים עובדה היא שהשמאי קבע שאין פגיעה בשלדה ובמוסך מורשה של פיאט פונטו בטבריה קבעו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאכן יש פגיעה בשלדה..."
על גבי המכתב נרשם, כי לבד מהמכותב העיקרי נשלחו העתקים למוסך, לתובע, למשרד התחבורה אגף שמאות הרכב ולחברת הביטוח של הרכב הפוגע .
3.2 למחרת היום שיגר הנתבע מכתב נוסף לאיגוד המוסכים (נספח ג' לתצהיר התובע ת/1) שכותרתו "המשך מכתבי מאתמול בקשר לתאונה לרכב" בו התייחס בשנית לעניין היקף הפגיעה ברכב ולהסדר הקיים לטענתו בין בעל המוסך והתובע. וכך כתב:
"היום קיבלתי את חוות הדעת של השמאי מר מאיר גונן, בחוות דעת זו ההסדר המיוחד והמשונה בין בעל המוסך והשמאי זועק לשמיים, וזאת עקב העובדה שבעת קנית הרכב לקחתי אותו לבדיקה ולא היה זכר לתאונה כלשהי ובמשך השנתיים שהרכב ברשותי לא קרתה תאונה ואת זה אפשר לברר בחברת הבטוח הכשרת היישוב."
העתקים נשלחו, כך נרשם גם על גבי המכתב, לכל הגורמים שהיו מכותבים למכתב הראשון.
4. לשון הרע- האומנם?
4.1 סעיף 1 לחוק קובע בין היתר כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; לפגוע בו במשרתו, במשלח ידו ובמקצועו.
המבחן הקובע לצורך ההכרעה בשאלה אם פרסום מהווה לשון הרע, הנו מבחן אובייקטיבי. דהיינו, המשמעות שאנשים סבירים במקובץ היו מייחסים לדברים שפורסמו. ההלכה הפסוקה מורה כי אין משמעות לכוונתו האישית של המפרסם מחד, ואין זה משנה כיצד הבין הנפגע את הדברים, מאידך (ראו: ע"א 466/83 עג'מיאן נ' הארכיהגמון דרדריאן, פד"י לט(4), 734 ; ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פד"י מג(2),333).
4.2 בבואנו לבחון את הדברים שייחס הנתבע לתובע במכתביו נשוא הדיון, דומה כי מתבקשת מאליה המסקנה שמדובר בפרסום לשון הרע. האמירות כי בין התובע ובעל המוסך הסדר משונה ומיוחד, מצביעות על כך שהתובע לא פעל על-פי אמות מידה מקצועיים אלא ערב שיקולים זרים והטה את הכף, מכוח הסדר מיוחד שהיה לו עם בעל המוסך. מלים אחרות התובע נהג במרמה, בחוסר הגינות ויושר ושלא על-פי שיקולים מקצועיים. אין שמץ של ספק לטעמי כי יש בכך כדי לפגוע בתובע ולעשותו מטרה לשנאה ולבוז בעיני הקורא הסביר.
הדברים חמורים שבעתיים בשים לב לכך שמדובר בשמאי במקצועו, בעל משרד שמאים ותיק הנדרש מטבע משלח ידו למידה מוגברת של אמינות והגינות. יש בדברים האמורים כדי לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו ועשויים המה להוריד לטמיון את הישגיו ועמלו משך שנים. עמדו על כך המלומדים גנאים, קרמניצר ושנור בספרם לשון הרע (הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2005 )עמ' 83:
"פרסום על אופן התפקוד המקצועי שיש בו משום הערכה שלילית על הפרט כממלא תפקיד בחברה מתוך אחריות, מהווה פגיעה בכבוד הפרט. התפקיד המשרה והמקצוע הם היבטים של הכבוד החברתי, והפגיעה בהם מהווה פגיעה בכבוד החברתי"