מלול ואח' נ' החברה לפיתוח גוש עציון

פסק דין

העובדות וגדר המחלוקת

1.התובע 1 (להלן: התובע) היה נהג אוטובוס באוטובוסים של הנתבעת. במסגרת עבודה זו היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 15.11.06. בעקבות התאונה הוגש נגדו כתב תביעה לבית משפט. לא הוגש כתב הגנה, וניתן נגד התובע פסק דין בהעדר הגנה. בהמשך נפתח נגד התובע תיק הוצאה לפועל, והוטלו עיקולם על חשבון הבנק שלו. התובע שילם את החוב והביא לביטול העיקול וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

לטענת התובע הוא העביר את כתב התביעה לנתבעת, אש קיבלה על עצמה לטפל בו. לאחר שקיבל גם אזהרה על פתיחת תיק הוצל"פ העביר גם את האזהרה לנתבעת, אולם על אף התחייבותה הנתבעת נמנעה מטיפול בתביעה ובחוב.

2.התביעה היא להחזר ההוצאות שהוצאו על ידי התובע לסגירת תיק ההוצאה לפועל, ובנוסף נתבע פיצוי על לשון הרע שהוציאה הנתבעת על התובע, בכך שגרמה לעיקולים בחשבונותיו.

התובעת 2 היא אשתו של התובע ובעלים משותפת של חשבון הבנק שעליו הוטלו העיקולים והיתה שותפה לתשלום החוב.

אירוע ראשון – דיווח על תאונת הדרכים

3.התובע טוען (בסעיף 3 לתצהירו) כי דיווח על התאונה לקצין הבטיחות אצל הנתבעת אז, מר אברהם בנג'ו, ומילא טופס כלשהו.

בכתב התביעה טען התובע כי דיווח לבנג'ו על התאונה לאחר הגשת כתב התביעה, אולם בכתב ההגנה (וגם בתצהיריה) טענה הנתבעת כי מר בנג'ו הפסיק את עבודתו אצלה בסוף שנת 2006, ועל כן הבהיר התובע בתצהירו כי האמור בכתב התביעה הוא טעות וכי התכוון לכך שפנה לבנג'ו מיד לאחר התאונה ודיווח לו על התאונה, ואילו את כתב התביעה מסר מאוחר יותר למר חיים אמסלם.

בעדות התובע בבית המשפט חל מפנה נוסף, והתובע טען שוב כי ניגש לבנג'ו מיד לאחר קבלת כתב התביעה (פרוטוקול עמ' 7). רק לאחר שריענן את זכרונו ובסיוע בא כוחו, הבהיר התובע (בפרוטוקול, שם) כי הדיווח לבנג'ו היה מיד לאחר התאונה, וכתב התביעה נמסר לחיים אמסלם.

4.מהתיאור שהובא עולה כי אין מדובר בטעות יחידה וחד פעמים של התובע, אלא בטעויות חוזרות בתיאור העובדות. בתצהיר מטעם התובע מופיע אמנם תיאור רצוף וקוהרנטי של האירועים, אולם התיאור אינו עומד כלל במבחן החקירה הנגדית, כפי שעולה מהאמור לעי, מדוגמאות נוספות שיוזכרו בהמשך ומהתרשמות כללית מעדות התובע. לא ניתן שלא לייחס משקל לטעויות או קשיי הזיכרון של התובע. גם אם אניח כי התובע לא מסר גירסה שיקרית, וכי פגישות ושיחות מסויימות בינו לבין עובדי הנתבעת אכן התקיימו, הרי שלא ניתן להסתמך על דקויות שהתובע טוען להן ועל פרטי הדברים המיוחסים לכל אחד מהאירועים.

5.בתצהירים מטעם הנתבעת הוכחשה טענת התובעים בדבר הדיווח שנמסר למר בנג'י בסמוך לתאונה. המצהירים, קצין הבטיחות מר חיים אמסלם וסמנכ"ל מחלקת התחבורה מר גדעון קלימיאן, פירטו את הנוהלים הקיימים בחברה לדיווח על תאונות דרכים, וטענו כי בעקבות הדיווח אמורה היתה החברה לדווח לחברת הביטוח, ולהשאיר ברשותה מסמכים, אולם כל אלה לא נעשו. מכאן ביקשו להסיק כי התובע לא דיווח על התאונה בסמוך להתרחשותה.

6.אני דוחה את טענות הנתבעת בנושא זה: אמנם אברהם בנג'ו הפסיק את עבודתו בחברה לפני מספר שנים, אולם אין הדבר שולל בהכרח את האפשרות לזמנו לעדות. הנתבעת לא הזמינה את בנג'ו ולא נתנה הסבר לכך. לכן יש לראותה כמי שויתרה על הבאת ראיה שבשליטתה.

אינני מייחסת משקל כלשהו בענייננו לראיות שהובאו לגבי הנהלים החלים בחברה בדרך כלל. שכן טיבם של נהלים שהם מופרים לעיתים. לא ניתן לקבוע שהעדר התיעוד נובע דוקא מהימנעות התובע מלדווח, ולא מהימנעותו של בנג'ו לרשום או לתייק כנדרש את הדיווח. כאמור, ההימנעות מהבאת ראיה ישירה בנושא זה מפיו של מר בנג'ו עצמו פועלת לחובת הנתבעת.

7.זאת ועוד: התובע נהג באוטובוס השייך לחברה. אם התרחשה תאונה ונגרם נזק לרכב האחר המעורב בה, ניתן להניח כי גם האוטובוס ניזוק במידה כלשהי. לכל הפחות היה חשד לנזק שהצריך בדיקה מקצועית על מנת לשלול אפשרות של נזק. על כן האפשרות שהתובע לא הודיע כלל לגורמים האחראים אצל הנתבעת על התאונה אינה סבירה.

8.לאור האמור אני מקבלת בעניין זה את גירסת התובע וקובעת כי הוא דיווח למר בנג'ו על התאונה בסמוך להתרחשותה. עם זאת, הדיווח על התאונה כשלעצמו לא הקים חובה של הנתבעת לפעול כלפי התובע, שכן עילת התביעה של התובע לא קמה כתוצאה מאירוע התאונה עצמו אלא מהגשת התביעה נגדו בעקבות התאונה.

9.אמנם ראוי היה שלאחר קבלת הודעת התובע הנתבעת תדווח לחברת הביטוח שלה, ובדיעבד התברר שהדבר לא נעשה. אך אין בכך כדי להועיל לתובע. שכן מבחינתו שלו היה על הנתבעת לפעול באותם צמתי דרכים שבהם היה צורך בפעולה אקטיבית להגנה מפני חיוב כספי. צמתים אלו הם קבלת כתב התביעה, קבלת פסק הדין בהעדר הגנה וקבלת האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ. אי דיווח לחברת הביטוח עלול היה להעמיד את הנתבעת בפני קושי ביחסים שבינה לבין חברת הביטוח (ואולי אף את התובע, אם היו הדברים מתגלגלים לידי כך). אולם עניין הכיסוי הביטוחי לא התעורר במקרה זה, שכן גם לאחר שהוגשה התביעה לא היתה פניה של מי מהצדדים לחברת הביטוח. כך שהעדר הדיווח בסמוך למועד התאונה לא השפיע על המשך האירוע ועל התוצאות שבגינן הוגשה התביעה.

אירוע שני – דיווח על הגשת התביעה

10.התובע טוען כי דיווח על כך שהוגשה נגדו תביעה למר חיים אמסלם, קצין הבטיחות של הנתבעת. על פי עדותו בבית המשפט הוא לא קבע פגישה עם אמסלם אלא "תפס" אותו במהלך היום, וחיים אמר לו שישאיר בידיו את התביעה ותוך שבועיים הכל יגמר (פרוטוקול עמ' 7). הנתבעת אינה מכחישה לחלוטין את האירוע, אך טוענת כי אין מדובר בדיווח מסודר אלא ב"שיחת מסדרון", וכי אמסלם לא התחייב לטפל בתביעה אלא אמר לתובע שאם יפסיד במשפט יבקש מן הגורמים המוסמכים בחברה לשקול אפשרות של השתתפות כספית בתשלום.

11.נראה שבמקרה זה מדובר באי הבנה, בשיחה שהתפרשה באופן שונה על ידי כל אחד מהצדדים לה. לא ניתן לקבוע בדיעבד מה בדיוק נאמר על ידי כל אחד מהנוכחים ומי לא הבין נכונה את דברי חברו, ואולי לשני המעורבים בשיחה חלק באי ההבנה שנוצרה. השאלה הרלוונטית היא אלו תוצאות יש לייחס לאי ההבנה. בעניין זה יש להביא בחשבון שני גורמים: