מלול נ' חברת איזי ויזה בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפיצויים בטענה לקבלת שירות לקוי בכל הנוגע לקבלת ויזה לארה''ב.

הנתבעת הינה חברה המספקת שירותים בכל הנוגע למילוי הטפסים הכרוכים בבקשה לקבלת ויזה לארה''ב ולמדינות אחרות. הנתבעת פועלת באמצעות אתר אינטרנט אותו היא מפעילה אשר במסגרתו ניתנים השירותים וקבועים התנאים למתן השירותים.

ביום 13.10.09 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות אתר האינטרנט כדי לקבל את עזרתה בכל הכרוך בהוצאת הויזה ושילמה עבור שירותים אלו סך של 288 ש''ח. בעקבות התשלום, ניתנו לתובעת השירותים כמקובל אצל הנתבעת ובמסגרתם נמסרה לנתבעת הזמנה לפגישה בשגרירות ארה''ב, שנקבעה ליום 10.12.09 בשעה 13:30. באותו מועד התכבדה התובעת והגיעה לשגרירות ארה''ב, אלא שאז התברר לה כי השגרירות סגורה ואין קבלת קהל. לנוכח זאת, טוענת התובעת, כי נגרמה לה טרחה מיותרת בהפסד יום עבודה ונסיעות, עוגמת נפש וכיו''ב. התובעת עותרת לחיוב הנתבעת בגין הוצאות אלו בסך של 1,300 ש''ח.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי שירותיה מסתכמים בסיוע בהכנת טפסי הבקשה ובקביעת הראיון בשגרירות עצמה. כך גם עשתה הנתבעת ביחס לתובעת. בכל הנוגע לשינויים כלשהם במועדי הראיון, טוענת הנתבעת כי לה כל אחריות ובעניין זה היא מפנה לתקנון המופיע באתר האינטרנט של הנתבעת. הנתבעת איננה מכחישה את טענת התובעת כי אכן, נסגרה השגרירות ביום בו זומנה, אך טוענת כי היא עצמה, הנתבעת, איננה אחראית לכך. ביחס לסכומי התביעה, טוענת הנתבעת כי אלו מופרזים ונתבעו ללא פרופורציה או היגיון.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובעת ונציג הנתבעת וחזרו על טיעוניהם. באשר לתקנון הנתבעת, אישרה התובעת כי אכן קראה את התקנון של הנתבעת.

כאשר פנתה התובעת לנתבעת וביקשה את שירותיה וכאשר ניאותה הנתבעת לפניה זו והעניקה את שירותיה, נכרת למעשה הסכם בין הצדדים, המסדיר את מכלול אחריותה של הנתבעת. הסדר זה מתבסס על האמור בתקנון הנתבעת, תקנון אשר התובעת אישרה והייתה מודעת לו.

בתקנון הנתבעת נכתב במפורש, בסעיף 6, כי הנתבעת איננה פועלת בתיאום כלשהו עם שגרירות ארה''ב או כל מי מטעמה של שגרירות ארה''ב. עיון בהזמנה לפגישה אשר צירפה התובעת, מעיד על כך כי אישור זה ניתן על ידי שגרירות ארה''ב. אין מחלוקת בין הצדדים כי אף ביטול הפגישה אשר נקבעה נבע מהחלטה כלשהי של שגרירות ארה''ב. זאת ועוד, העיד נציג הנתבעת כי קביעת מועד הראיון בשגרירות ארה''ב נעשית בהתאם ללוח הזמנים אשר מפיצה השגרירות וכי לא ניתן היה לקבוע ראיון שכזה לולא היה מצוין בלוח זמנים זה במפורש, שהדבר אפשרי. טענה זו לא נסתרה ונראית הגיונית על פניה. נראה איפוא, כי את הטרוניה בדבר ביטול הראיון, שומה היה על התובעת להפנות לשגרירות ארה''ב ולא לנתבעת. הנתבעת מצידה התחייבה לסייע לתובעת במילוי הטפסים ואין עוררין כי כך עשתה. הנתבעת הבהירה מראש בתקנון כי איננה פועלת בתיאום עם שגרירות ארה''ב ולפיכך, באם החליטה שגרירות ארה''ב לסגור שעריה באותו היום, לא ניתן להטיל כל אחריות על הנתבעת בגין זאת ולא ניתן היה לדרוש ממנה שהדבר ייעשה בתיאום עמה.

אף ביחס לנזקים הנתבעים, אין מנוס מהמסקנה שאלו נטענו בכוללניות ובלא כל אסמכתא למעט שוברי נסיעות המתייחסים לחלק זעום מהנזק הנתבע. במצב זה נראה שאפילו התקבלה טענת החבות, לא ניתן היה לקבל את התביעה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בגין הליך זה בסך של 200 ש''ח.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תש"ע, 26/08/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

הוקלד על ידי: רבקה אראל צימרמן