1. התובעת, ילידת 1973, מבקשת לחייב הנתבעות לפצותה בגין נזקים שנגרמו לה בתאונה שאירעה לה בעת ששהתה כאורחת במלון "המלך שלמה" באילת, שבבעלות הנתבעת 1.
הנתבעת 2 היא חברת ביטוח שרשומה כחוק בישראל, שבמועד הרלוונטי ביטחה את הנתבעת 1 בפוליסה מסוג נזקי צד ג'.
2. התובעת טענה כי ביום 21/6/03, התארחה כמוזמנת בבריכת מלון "המלך שלמה" שבאילת, ותוך כדי ירידתה במדרגות המובילות לבריכה - החליקה לפתע, נפלה ונחבלה (להלן:
"התאונה").
התובעת טענה כי המדרגות היו רטובות ממים, עקב סמיכותן לבריכה, כי לא היה להן מעקה, כי לא היו ידיות אחיזה, ובעיקר כי לא היה על המדרגות חומר מחוספס מונע החלקה, ומתוך אלה היא מבקשת לחייב הנתבעות, גם בגין טענתה לרשלנות הנתבעת 1 ו/או חוסר זהירותה המתבטאים בכך שלא דאגה לנקות המדרגות ממים ועל ידי כך למנוע סכנת החלקה, לא דאגה להזהיר המתארחים במלון או בבריכה מפני החלקה במדרגות, לא דאגה להניח משטח דריכה ו/או כל חומר אחר שימנע החלקה, לא נהגה כפי שבעלים ו/או מחזיק ו/או אחראי לנכס סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות, וכי לא עשתה כל שביכולתה או כל שצריכה וחייבת הייתה לעשות כדי למנוע התאונה ותוצאותיה.
התובעת טענה עוד כי בנסיבות התאונה יש להחיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ומתוך כך על הנתבעות מוטל נטל הראיה ו/או ההוכחה כי אין בנסיבות התאונה משום רשלנות מצד הנתבעת 1.
עוד טענה התובעת כי הנתבעת 1 ביצעה כלפיה עוולה של היפר חובה חקוקה, בכך שחדלה להתקין מעקה או מאחז בצידי ואמצע גרם המדרגות שהיו ברוחב של מעל 2.5 מטר.
3. אחר התאונה נלקחה התובעת לבית החולים "יוספטל" שבאילת ואובחן בה שבר בקרסול ימין, היא שוחררה בו ביום מבית החולים תוך שנצטוותה למנוחה, טענה כי מתוך תוצאות התאונה לא עבדה כלל עד 9/03, כי נזקקה לעזרה רבה הן במשק הבית והן בגידול ילדיה (שניים קטינים), כי נגרמו לה הוצאות מרובות עבור נסיעות, תרופות ועזרים רפואיים.
התובעת טענה עוד כי רק ב 9/03 חזרה לעבודתה - אך לעבודה חלקית וקלה, תוך מגבלה ניכרת וירידה בשכר, ועוד טענה למגבלות השונות מהן היא סובלת.
4. הנתבעות הכחישו טענות התובעת, טענו כי נפגעה בנסיבות שונות מאלה להן טענה, או כי התאונה היא מעשה ידי שמיים, שלא היה באפשרות הנתבעת 1 ו/או מי ממנה למונעה, כי אין לנתבעת 1 כל חבות או אחריות לתאונה.
עוד הכחישו הנתבעות טענות התובעת לנזקים השונים מהם היא סובלת.
5. התובעת לא צירפה חוות דעת רפואית, ולא טענה לנכות כלשהי שנגרמה לה כתוצאה מהתאונה.
6. משלא נסתייע הסדר פשרה נשמעו ראיות בעלי הדין.
מטעם התובעת העידה היא, ורק היא, ולעניין זה משמעות כפי שייאמר להלן, ומטעם הנתבעות העידו מר שרלי אלימלך המשמש כקצין הביטחון הראשי של הנתבעת 1, ומר רועי פלד, ששימש במועד הרלוונטי כקב"ט מלון "המלך שלמה".
7. המחלוקות בין בעלי הדין נסובו, אם כן, על חבותה ואחריותה של הנתבעת 1, ובאשר לנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה - ובאלה אדון רק אם אמצא כי אכן הנתבעות חבות כלפי התובעת.
8. אף ששמיעת הראיות נסתיימה עוד ביום 20/2/07 והוריתי לב"כ התובעת ליתן סיכומי טענותיו תוך 45 יום - הנה ניתנו אלה רק אחר שהוגשו סיכומי הנתבעות (ביום 18/6/07), ורק ביום 10/7/07 - אחר שניתנה התראה למחיקת התביעה מחוסר מעש.
חבות הנתבעות
9. אחר עיון בטענות בעלי הדין, בעדויות, במוצגים (לרבות בתמונות) ובסיכומי ב"כ בעלי הדין (לרבות באסמכתאות ובהלכה הנותנת) - אני מוצאת לדחות התביעה.
10. עדותה של התובעת גבי אופן קרות התאונה - ואין חולקין כי אכן נפלה במקום ובזמן - היא עדות יחידה, של בעל דין המעונין בדבר, וכפי הוראות סעיף 54 (2) לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 - הכרעה על פי עדות שכזו מחייבת מישנה מהירות וקיום טעם אמיתי, תוך מתן אמון ומלא בה.
כידוע הנה לא נאמר כי בית המשפט אינו רשאי לפסוק על פי עדות שכזו, וכך נפסק גם כי אין צורך בסיוע שהוא בגדר ראיה עצמאית נפרדת, תומכת, אלא, כך נקבע, די בחובת הנמקה שיהא בה להסביר מדוע בית המשפט מוכן לפסוק על פי עדות יחידה של בעל דין על אף הבעיתיות שבה - וכך לא מצאתי לנקוט כאן, במיוחד מתוך מה שהוברר מחקירתה הנגדית של התובעת, מהסתירות שבאו מעדותה, מריבוי הגרסאות בהן נקטה (שדי היה רק בהן לגרום לדחיית התביעה - וראה להלן), מניסיונה הברור להכביר ולהפריז בנזקיה - שרק בחקירתה הנגדית הוברר כי אין הם כשיטתה - וכך גם מצא בא-כוחה לצמצם מטענותיה - בסיכומי הטענות.